פרי צדיק, ויקהל ב׳Peri Tzadik, Vayakhel 2
א׳ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בזוהר הקדוש (קצה א) מה כתיב בקדמיתא מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא כלא כו' לבתר סטא זינא לזיניה ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא כו' מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכ' בתריה קחו מאתכם תרומה לה' כו' ולא כקדמיתא דכ' מאת כל איש כו' וצריך להבין לפמ"ש רש"י (בפ' תשא) דאין מוקדם ומאוחר בתורה דמעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן כו' ע"ש ולמה נאמר בפ' תרומה מאתכל איש אשר ידבנו לבו. וגם למ"ד שציווי מלאכת המשכן היה קודם קלקול העגל. מכל מקום כבר אמרנו דקודם הקלקול לא הוצרכו למקום מיוחד להשראת השכינה דהיה השי"ת שוכן בלב ישראל וכל מחנה ישראל משכן לשכינה (ונת' ריש פ' תרומה וש"מ) ומה שציוה השי"ת על מלאכת המשכן היה רק מה שהקדים השי"ת הרפואה למכה שצפה השי"ת שהם עתידין לקלקל וציוה על מלאכת המשכן שיהיה תיקון לזה. דבשעת מתן תורה כ' אני אמרתי אלהים אתם וכמו בתחלת בריאת האדם היה עיקר שכינה בתחתונים ואחר כך נסתלקה עד רקיע הז' והאבות עד משה רבינו ע"ה הורידו השכינה ובמתן תורה הורידה למטה (כמ"ש ב"ר פ' יט) ולא היה נצרך למשכן מיוחד לשכינה. רק שצפה השי"ת שעתידין לקלקל וכמ"ש (שמות רבה פ' ג) אתה רואה ראיה אחת ואני רואה ב' ראיות כו' ראה מעשה סיני ראיתי זו ראיית מעשה עגל כו' לכן הקדים הרפואה וציוה על מלאכת המשכן ואם כן תיקשי למה נאמר שם מאת כל איש וגו' גם בפ' תרומה כ' גם כן דבר אל בני ישראל וגו'. אמנם באמת הע"ר קיבל משה בדעתו כמ"ש (שם פ' מב) והשי"ת שהיה יודע שאין כונתם רצויה לשמים לא ציוה לקבלם. והיה דין הע"ר עד"ש (יבמות כד :) אין מקבלין גרים לימות המשיח כיו"ב לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. והיינו מפני שאין כונתם רצויה לשמים ומכל מקום בדיעבד כ' הרמב"ם (פ' יג מה' א"ב הט"ו) כשנתגיירו אין ב"ד הגדול דוחין אותן כיון שטבלו ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם ע"ש. ועל כן אמר אז השי"ת דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ובאמת איש אשר ידבנו לבו הוא רק בישראל שקשורים בשרש בהשי"ת וכמ"ש (זח"ב קכח רע"ב) אשר ידבנו לבו דיתרעי ביה קב"ה כד"א לך אמר לבי צור לבבי כו' עש"ב שהשי"ת לבן של ישראל מהדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים (כמ"ש שהש"ר ה ב) והוא כמ"ש (ברכות יז.) גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כו'. רק מכל מקום כל זמן שלא קלקלו הע"ר בפעל לא בא למעט הע"ר שאף מהע"ר יוכל להיות מי שנתגייר בלב שלם באמת ויהיה בכלל בני ישראל דבשם ישראל יכנה ודינו כישראל אף לענין שמירת שבת ויכולים לקבל תרומה אף מהע"ר. שישראל יכולים לקבל הגרים אם יהיה באמת לבם לשמים ואז הם בכלל אשר ידבנו לבו. וכיון שקבלו ישראל הע"ר אין דוחין אותם עד שתראה אחריתם כנ"ל. אך אחר שקלקלו הע"ר בפועל בחטא העגל והוצרכו ישראל לפרוש מהם כ' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל להפרישם מהע"ר. וא"ל לישראל קחו מאתכם דייקא תרומה לה'. שנדחו הע"ר. וכ' כל נדיב לבו יביאה וגו' שהוא רק מישראל שקשורים בהשי"ת שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וברע"מ (זח"ג רלב ב) אי' ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה כו' וכ"כ להלן (שם רלז ב) ע"ש. ובגמ' (ברכות שם) קאי שאור שבעיסה על יצר הרע כפירש"י והרע"מ מפרש על הע"ר. והכל א' שע"י הרע הנמצא בע"ר מכניסין השאור שבעיסה בלב ישראל מקליפתם. ועל כן א"ל לישראל קחו מאתכם וגו' שהם קשורים בהשי"ת כל נדיב לבו. מה שאין כן הע"ר שנתברר שאין לבם לשמים וחסד שלהם חטאת וכמ"ש (ב"ב י :) שאינם עושין רק להתייהר ולהנאת עצמן ואינם בכלל נדיב לב ועל כן כ' כאן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. וזה ענין מ"ש בזוהר הקדוש (רג א) לענין שבת דעד דלא עבדו ית עגלא מסר לון את השבת כו' לבתר דמיתו אינון דמיתו כניש משה לבני ישראל בלחודייהו ויהב לון שבת כמלקדמין כו' והוא גם כן כענין שאמרנו שמקודם גם כן כ' בפ' תשא דבר אל בני ישראל וגו' וכיון שנתגיירו הערב רב וקבלו אותם אין דוחין אותם ואם יהיה לבם לשמים באמת אז יוכללו בכלל בני ישראל גם לענין השבת שיוכלו לשמור אף דב"נ אסור בשמירת שבת כיון שנתגיירו בשם ישראל יכנה ונכללים ג"כ בכלל מה שנאמר ביני ובין בני ישראל וגו'. אך הם נבדלו אז שאמרו שנמנע מהם השבת וכמ"ש הזוהר הקדוש. וקלקלו ונראה אחריתם שאין לבם לשמים. אז כניש לישראל ונאמר השבת רק לבני ישראל דהע"ר נפרדו מכלל בני ישראל ואסורים בשביתת שבת כדין ב"נ. ומכל מקום יוכל להיות שנמצאו יחידים מהע"ר שהיה לבם לשמים באמת והם נכללו בכלל בני ישראל ובכלל נדיב לבו ולהם נאמר גם כן מצות השבת וציווי בנין המשכן בכלל בנ"י:
1