פרי צדיק, ויקהל י׳Peri Tzadik, Vayakhel 10
א׳את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה וגו' פירש"י הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה כו' נרמז בחצר לשון זכר בעמודיו בו' ובאדנים לשון נקבה בה' והיינו דו' איקרי אות אמת למ"ש בזוה"ק (ר"פ ויקרא) אמת אלף בראשון של אותיות מ"ם באמצע תיו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון (כמ"ש ב"ר פ' פא) והיינו היה הווה ויהיה שם הוי"ה. וכ"כ בזוה"ק (ח"ג רנח א) ו' ת"ת קב"ה ה' מלכות וזה שנאמר אדניה בה' לרמז על ה' תתאה. ובתיבה זו יש כל אותיות שם אדנ"י ששם זה כנגד מלכות (כמש"ש יא ב) ואחר כך ה' שרומז ג"כ למלכות ה' תתאה. והענין שמצד האדם מה ה' שואל כי אם ליראה ועל זה מורה שם אדנ"י ועדש"נ ואם אדונים אני איה מוראי. וא' (זח"א ה ב) שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה וזהו אדני"ה לשון נקבה והוא להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו. ואחר כך זוכין לדברי תורה שיכנס בלב חכם לימינו ועל זה מורה עמודים שנכנסים באדנים. וזהו תורה שבכתב קב"ה תורה איקרי (כמ"ש זח"ב ס א) ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס שאלמלא חטאו היה די בה' חומשי תורה (כמ"ש נדרים כב :). ומתחיל פרשה זו בפ' השבת וכ' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים וגו'. ואף דכל מצות שבת הוא בשב וא"ת וכש"נ כל העושה בו מלאכה וגו' והאיך שייך לשון לעשות וגו'. גם אלה הדברים לשון רבים ומצות שבת מצוה אחת. ובגמ' (שבת ע.) נדרש דברים הדברים אלה אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה. ויתכן לשון אלה הדברים. אבל מה שנאמר לעשות אותם ק' דהמצוה שלא לעשות. אך הענין עפמ"ש בתקו"ז (תי' מח) ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה. והיינו ה' עלאה ה' תתאה שבת עלאה שבת תתאה. ואחר כך א' לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע כו' וזהו מה שנאמר לעשות אותם לעשות שבת עלאה שיהיה הלב משכן לשכינה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע. והם הב' שבתות שמקודם זוכה האדם לשבת תתאה שהיא היראה איהי יראה ושריא בה יראה. ואחר כך זוכה להכניס קדושה בלב עד שיועיל אף לימי המעשה שאחריו שיהיה כל מעשיו לשם שמים ויהיה כמלאכת המשכן. ויש לומר דמהאי טעמא כתיב כאן תיעשה מלאכה דמשמע מעצמה. דכיון שיזכו לשבת ויהיה כל מלאכתו כמלאכת המשכן ומלאכת שמים נעשה ממילא וכמ"ש בזוה"ק (פקודי רכב סע"ב) והבית בהבנותו כו' דאיהי אשתלימת מגרמה כו' נבנה הוא מגרמיה נבנה וכן בכל עבידתא דאיהי קדישא איהי אשתלימת מגרמה ע"ש וכ"כ במ"ר (ריש שה"ש). ובגמ' (כתובות ה.) ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כו' ע"ש דקרי למעשה הצדיקים כוננו ידיך. וכן ומעשה ידיו והכל מהאי טעמא שנעשה מאליו ע"י השי"ת. וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון מנוחת מרגוע שיזכו לשבת עלאה שיהיה משכן לשכינה בתרי בתי לבא שע"ז מרמזים האדנים ועמודים כנ"ל. ואז אתפני יצר הרע מכל וכל ועל ידי זה לא יוכל עוד היצר הרע לכנוס שיחלל ח"ו שבת בל"ט מלאכות הנרמזים בתיבות אל"ה הדברים כמ"ש בגמ'. דבלא"ה אף שזוכין ע"י שמירת שבת להיות משומר מן העבירה ולהנצל מקטרוג היצר הרע כש"נשומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע וכמו שאמרנו מהמכילתא ופע"ח. מכל מקום אחר שבת חוזר יצר הרע למקומו. וגם בשבת יכול ג"כ לכנוס היצר הרע לפתות להיות מכל מחלליה שהרי הנחש נכנס לג"ע לפתות לאדם הראשון ומטעם זה אמר שלמה המלך ע"ה גם זה הבל כנגד יום השבת כמ"ש (שוח"ט תהלים צב ונת' מא' ח) שע"כ נאמר כאן עונש המחלל שבת. אבל כיון שיזכו לעשות אותם דייקא הב' שבתות שיזכו לשבת עלאה דאתפני יצר הרע מתמן לגמרי אז נגאל מכל וכל. וכן אמר לא תבערו אש וגו' שאמרנו שמרמז לאש דיצר הרע וגו' קליפות הקנאה והתאוה וכבוד שניצולים מהם בשבת כשזוכין לקדושת ג' האבות (ונת' מא' ט) ומכל מקום אחר שבת שוב אינו בטוח מיצר הרע שיכול לחזור כמו שחזר במתן תורה שנעקר גם כן בדבור לא יהיה לך. אבל אחר שיזכו לעשות אותם לזכות לשבת עלאה נגאלין מכל וכל:
1