פרי צדיק, ויקהל ח׳Peri Tzadik, Vayakhel 8
א׳ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו' בפרשה זו נזכר השבת קודם שנצטוו על מלאכת המשכן ממשה רבינו ע"ה. וכן בציווי השי"ת למשה נאמר השבת רק שם נאמר בפ' תשא אחר ציווי מלאכת המשכן בפ' תרומה תצוה. הענין עפמ"ש (שבת סט :) מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון. שברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון. שברייתו של עולם היו מקודם ו' ימי המעשה ואחר כך שבת ולאדם הראשון שנוצר בע"ש ניתן השבת ואחר כך ו' ימי המעשה. והיינו דעיקר ברייתו של עולם היה להיות עיקר שכינה בתחתונים (כמ"ש ב"ר פ' יט) ואמרו (מ"ר ר"פ זו) בג' דברים הללו נברא העולם שנ' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעתו וגו' ובג' דברים הללו נעשה המשכן כו' ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש כו' וכן לעתיד בג' דברים הללו נבנה כו' והיינו שהעולם נברא בתורה שבכתב כמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו כו' ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית היינו ע"י חידוש הלכה שהקב"ה מחדש בכל יום בב"ד של מעלה (כמש"ש פ' מט) והיה השי"ת עוסק בימי המעשה במלאכת המשכן שכל העולם נברא להיות משכן לשכינה בתחתונים ואחר כך בא השבת וציוה השי"ת לישראל נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא (כמ"ש מדברי תורה בראשית משאלתות) והיינו שציוה לישראל שגם הם יעסקו בימי המעשה במלאכת המשכן. והוא דחידו שהלכות דתורה שבעל פה ניתן לחכמים ואף השי"ת שומע לב"ד של מטה כמ"ש (בבא מציעא פו.) וע"ש כך נקראו ת"ח בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד.) והיינו ממלאכת המשכן כאמור. ואחר כך נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא וכן כ' בדברות ראשונות כי ששת ימים וגו' ויניח ביום השביעי על כן ברך וגו'. אך לאדם הראשון שקלקל ביום ו' ניתן לו השבת שיוכל לתקן הקלקול ואחר כך יזכה להכניס קדושה לימי המעשה שכל מה שיעשה יהיה מלאכת המשכן ע"י הכונה לשם שמים וכמו שאמרנו כ"פ מהרמב"ם (בה' דעות ובפרקיו) שכשמכוין במעשיו בעניני עוה"ז לשם שמים כגון לקבוע עתים לתורה ולגדל בניו לת"ת נעשה מלאכתו עבודה לשמים. והיינו מעשה המצוה שנקרא מעשה המשכן. וכן בדברות אחרונות שאחר הקלקול כתיב וזכרת כי עבד היית וגו' ויוציאך ה' וגו' על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. והוא שקדושת השבת יועיל לתקן הקלקול וכענין יציאת מצרים ויוציאך וגו'. וכ' לעשות וגו' דאף דכ' לדעת כי אני ה' מקדשכם מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל (כמ"ש שבת י :) מכל מקום צריך האדם מצדו להכין א"ע להכניס קדושה לשבת ע"י היראה ותשובה לאסחאה גרמיה רחצו הזכו ואז השי"ת עוזר לו להוציאו מכל רע כמו ביציאת מצרים. ואחר כך יוכלו לזכות להכניס קדושה לימי המעשה שכל מה שיעסקו בהם יהיה בקדושה וכמו מעשה המשכן. ויש לומר שזה הענין שבפ' תשא כ' השבת אחר ציווי מלאכת המשכן וכמ"ש הרמב"ן (ר"פ זו) שהפרשיות נאמרו כסדר והציווי למשה רבינו על מלאכת המשכן היה קודם הקלקול אך משה רבינו ע"ה אמר לישראל הציווי על מלאכת המשכן אחר יום הכפורים וכ"כ בזוהר הקדוש (קצה א) מה כתיב בקדמיתא מאת כל איש וגו' ע"ש וכן א' בזוה"ק (קצז א) ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל בלחודייהו כו' ע"ש. (וכ"כ בגליון הזוה"ק) ועל כן בפ' תשא קודם הקלקול נאמר השבת אחר ציווי מלאכת המשכן והיינו נוחו ביה כי היכי דנחי ביה אנא שיעסקו בימי המעשה במלאכת המשכן ואחר כך יהיה השבת מה שאין כן בפ' זו אחר הקלקול הקדים להם משה רבינו ע"ה השבת למלאכת המשכן שע"י השבת שיזכו לריבוי השפעה בתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס יוכלו לתקן הקלקול ואחר כך יזכו להכניס קדושה לימי המעשה שיהיו מעשיהן לשם שמים ויהיה כמלאכת המשכן כאדם הראשון ששמר השבת ואחר כך היה לו ו' ימי המעשה. וזה שאומרים במוש"ק ויהי נעם ה' אלהינו עלינו וגו' שזה הברכה שברכם משה בגמר מלאכת המשכן (כמ"ש מ"ר נשא פ' יב והובא ברש"י פקודי) תשרה השכינה במעשה ידיכם. וכן בשבת שנשאר בזמן כמו המקדש בעולם ואף אחר הקלקול שוכן השי"ת בשבת בלב בני ישראל. מבקשים במוצאי שבת ויהי נעם ה' אלהינו עלינו שתשרה שכינה במעשה ידינו ואף בימי החול יהיה כל מעשינו לש"ש ויהיה כמלאכת המשכן וכדש"נ לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו שבשבת הכל יושבים בבית ה' ובהיכלא דמלכא ומבקשים שיושאר הקדושה לעולם שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו' (ונת' במ"א). ואמר בב' פרשיות שבת שבפ' תשא ופרשה זו העונש למחלל שבת שם כ' מחלליה מות יומת וגו' וכן כאן כתיב כל העושה בו מלאכה יומת. והוא דאחר שאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם שהשי"ת נותן המתנה טובה דשבת לישראל והיינו שיהיו ישראל כמו מקדש משכן לשכינה וזש"נ מקדשכם שעושה אתכם בחינת מקדש (כמו שנת' תשא מא' ז וש"מ) ושמא יאמר האדם שיוכל לסמוך ע"ז כיון שבשבת מחזיר משה רבינו ע"ה הכתרים דמתן תורה לישראל והיינו שיזכו כמו במתן תורה דנעקר יצר הרע מלבם (כמו שנת' מא' ו) ויסמוך על קדושת השבת ע"ז נאמר ושמרתם את השבת וגו' מחלליה וגו' שמכל מקום צריך האדם לשמור עצמו שלא יכנוס ח"ו היצר הרע. אף דאמת המשמר שבת כהילכתה משומר מן העבירה ומקטרוג יצר הרע יכול לכנוס בלב שיחלל השבת ח"ו. וכמו שאמרנו במ"ש (שוח"ט תהלם צב ז') הבלים אמר קהלת כו' שבת חוזר ומסתכל כו' ולא מצא אלא קדושה ומנוחה אחר כך הסתכל שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו ואמר הכל הבל. שהוא דאחר שאמר ו' הבלים כנגד ו' ימי המעשה נסתכל בשבת ומצא רק קדושה ומנוחה וסבור שאין בו הבל אך כיון שראה דכ' מחלליה וגו' שיוכל היצר הרע לכנוס שיחלל השבת ח"ו אמר גם זה הבל. וכן כאן בפרשה זו שמורה שע"י השבת יוכל לתקן הקלקול וכמו שאמרנו. אמר גם כן עונש המחלל שבת. שלא יאמר האדם כיון שע"י קדושת השבת יוכל לתקן הכל וינצל מקטרוג היצר הרע להבא שוב אין לו פחד. ע"ז הזהירו השי"ת בעונש מחלל שבת שהיצר הרע יכול לכנוס שיחללו ח"ו. וכמו במתן תורה דאף דנעקר יצר הרע לגמרי מכל מקום חזר אחר כך למקומו. וכן כ' לא תבערו אש דקאי על אש דגיהנם (כמ"ש בזה"ק דף רג ע"ש) בכל מושבותיכם היינו שאף ביום השבת שהוא בכל מושבותיכם כל הנייחא שלכם מכל מקום צריך ליזהר מנורא דיצר הרע וגיהנם שיוכל לשלוט אף בשבת ויוכל לגרום שלא להיות שומר שבת כנ"ל. אבל מי שזוכה להיות משמר שבת כהילכתה הוא בפרט נגאל מיד שנגאל מכל רע וזוכה שיעקר יצר הרע מלבו ולא ישוב עוד כמו שיהיה לעתיד. ואם היו כל ישראל משמרין שבת היו מיד נגאלין. אך העולם נידון אחר רובו. אבל כל נפש בפרט ע"י שמירת שבת כהילכתה נגאל מיד:
1