פרי צדיק, וישב י׳Peri Tzadik, Vayeshev 10
א׳פרשה זו במספר תשיעי מספר בראשית המכוון נגד מדת יסוד שהוא תיקון פגם הברית. והיינו כי בתורה נמצאו ג"ן סדרים לבד פ' ברכה שאינו נקרא בשבת רק ביו"ט ושם מתחיל שורש תושבע"פ של משה רבינו. והג"ן סדרים הנו"ן מרמז על חמשים שערי בינה שהוא בחינת ה' ראשונה כידוע שכל א' מה' כלול בעשר ספירות. והג' מרמז על תלת חללין דגולגלתא שמבחינת חכמה מוחא שיש ל"ב נתיבות חכמה וע"ז מרמז סיום התורה בלמד נגד תלת חללין שכל א' כלול בעשר וב' מבראשית נגד שורש ההשפעה מלעילא ממדת חכמה. והיינו כנגד שני הדברות אנכי ולא יהיה שמפי הגבורה שמענום והיינו שנשפע הארה דלעילא להיות נקבע בלבינו בחינת אנכי ולא יהיה דאי' (שהש"ר פ' ישקני) שבדיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדיבור לא יהיה נעקר יצה"ר מלבם. ובכל סדרה תשיעית מחומשי תורה יש בו התגלות מדת צדיק לפי אותה בחינה של ה' ראשונה כנ"ל. לכן נמצא בה תיקון על פגם הברית מה שנראה לעין שחלילה נתקלקל הכל ואין תקוה חלילה ודייקא בזה נעשה שלימות התיקון. כאשר היה בראשית הפגם באדה"ר שכל הק"ל שנה שנראה לעין שהוליד כו' דחזי לאונסיה (כמ"ש עירובין יח:) ואז דייקא היה תיקונו וכמש"ש שישב בתענית והעלה זרזי תאנים על בשרו. הגם שבעוה"ז כ"ז שנשאר המיתה לא יתוקן לגמרי החטא הזה להיות זדונות נעשים כזכיות עד לעתיד כשיתגלה אורו של משיח. והוא הענין הנזכר בפרשה זו שהיו עסוקים בשקם ותעניתם לאחר מעשה זו שהיה נראה לעיניהם שפגמו במדת יסוד מה שאין לו תיקון וחלילה אפם תקוה. כי גם יוסף בעצמו פגם בהוצאת דבה ולשון הרע ג"כ כפגם הברית שנקרא רע כי ברית הלשון וברית המעור מכוונים כידוע. ולאחר שראה מה שנולד מזה שמכרו אותו למצרים אז התמרמר בנפשו שהוא גרם לזה ע"י שפגם במדת יסוד. ומה גם השבטים בעצמם שבודאי התמרמרו מאד שהמה היו בעלי מעשה שמכרו את יוסף שהיה מרכבה למדת צדיק יסו"ע למצרים והיה נדמה להם שח"ו אפס תקוה. וע"י מעשה זו דייקא היה הקב"ה בורא אורו של משיח והיינו שלימות התיקון של חיי עולם שהוא בחינת משיח בן דוד כמ"ש (סוכה נב.) משיח בן דוד שעתיד להגלות כו' וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג א"ל רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים א"נ חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך כו' חיים שאל נתת לו. והיינו כי מדת משיח בן יוסף הוא בחינת צדיק להיות נזהר בכל מעשיו בלא שגיאה ומכשול ובאמת אין בזה קיום להכלל ישראל ולכן יהיה נהרג. וזש"נ והביטו אלי את אשר דקרו וגו' שזה נא' על משיח בן יוסף שנהרג (כמש"ש) והיינו אשר דקרו הם בעצמם בסבת הכלל שאין יכולים לעמוד עפ"י בחינתו. ויש לומר שזה היה טעות השבטים מחמת שראו זאת שלא יהיה קיום עפ"י בחינתו רק דייקא ע"י אורו של משיח בן דוד והוא בחינת חיי עולם שכל המעשים נתקנים. וזה נתגלה בגמר המעשה ע"י תולדות פרץ וזרח שהוא בחינת אורו של משיח ודייקא מגלגול ער ואונן שהם פגמו בזה בפעל כש"נ רע בעיני ה' שהוא על הפוגם בברית שהוא נקרא רע היפך של טוב ואין טוב אלא צדיק שנ' אמרו צדיק כי טוב (חגיגה יב.) וזה נצמח מאכילת עה"ד טוב ורע שנעשה הערבוב טו"ר. וכן כשאירע לדהמע"ה אותו מעשה אמר והרע בעיניך עשיתי מפני שהקב"ה שונא זימה וכביכול כאלו אינו יכול ומואם לראות הרע בעיניו ית'. וכנראה מהזוה"ק שאינו מועיל תשובה לפגם זה ובאמת ידוע שאין דבר עומד לפני התשובה ועל הכל יש תיקון אם רק נותן אל לבו זאת ויתמרמר על גודל הפגם להיות נשמר בזה מכאן ולהבא ממילא יוכל לחסות בה' שיהיה נתקן הכל. וכמו שאמרנו ברמז המד"ר ר"פ זו והחוסה בי ינחל ארץ זה יעקב שהוא כרמז הפסוק ולא יאשמו כל החוסים בו שכל זרע יעקב לא יאשמו אף שצריכין פדיון פודה ה' נפש עבדיו (ונת' מאמר ד). ואיתא בס' הבהיר (סי' נט) שפרץ וזרח מרמזים לחמה ולבנה פרץ ע"ש הלבנה שהלבנה נפרצת לעתים וזרח אקרי ע"ש החמה שזורחת תמיד כענין וזרח השמש. והיינו כי זרח היה גלגולו של אונן ומפני שבו נכתב המעשה מפורש בתורה יותר משנכתב בער שאצל ער נכתב רק ברמז וכבר אמרנו שמה שנכתב בתורה בפירוש מורה שנעשה חקוקה בנפש. ממילא הפגם של אונן יותר גדול וממילא היה נצרך תיקונו שיהיה ע"י הארה גדולה כזריחת החמה. אמנם בער שהפגם נכתב רק ברמז נתקן בתולדות פרץ שהוא דוגמת הירח שנשלם הפגם שלה והוא ע"י בחינת אורו של משיח בן דוד שחי וקיים בחיי עולם כנ"ל. וע"י קדושת שבת נתקן הכל וכמ"ש בגמ' (שבת קיח.) שכל המשמר שבת כהלכתה אפי' עוע"ז כאנוש מוחלין לו כש"נ שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע רע דייקא וכ' מחללו מחול לו כמש"ש:
1