פרי צדיק, וישב ו׳Peri Tzadik, Vayeshev 6
א׳במדרש (ב"ר פ' יא) ברכו באור פניו של אדם כו' לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השנה כמו שהוא דומה בשבת. והיינו דאדה"ר נברא בצלמנו כדמותנו וזה ענין שמזכירין בגמ' וזוה"ק שופריה דאדה"ר דיעקב הוה שופריה דאדה"ר שזהו מ"ש שצורתו שליעקב חקוקה בכסה"כ דמות אדם שעל הכסא. ואי' (שם) רבנן אמרי במוצאי שבת ניטל זיוו ממנו וטרדו מג"ע משנה פניו ותשלחהו והרי שבשבת היה לו האור פנים כמו שנברא. ואיתא בזוה"ק (פ' זו קצא א) דכל זמנא דבר נש קאים בעלמא כל אינון בריין דעלמא זקפין רישא ומסתכלין בדיוקנא עלאה דב"נ כדין כלהו דחלין וזעין מקמיה כו' והביא מדניאל ע"ש ומסיק וע"ד מבעי ליה לב"נ לאסתמרא ארחוי ושבילוי בגין דלא יחטא קמיה דמארי ויתקיים בדיוקנא דאדם ת"ח יחזקאל נטר פומיה ממאכלי דאיסורי כו' זכה ואתקרי בן אדם דניאל מה כ' ביה אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו זכה הוא ואתקיים בדיוקניה דאדם וכו'. והיינו שעיקר התחלת קלקול הנחש היה באכילה ולכן מי שזוכה ומתקן אכילתו שיהיה בקדושה זוכה לדיוקנא דאדה"ר קודם הקלקול. וע"כ בשבת שכל א' מישראל אכילתו בקדושה זוכין לדיוקנא דאדם וזהו מ"ש ברכו באור פניו של אדם וכו' שבשבת זוכין לפנים חדשות דיוקנו של אדה"ר וזה שאומרים ברם אנפין חדתין כו'. ובזוה"ק א"ר חזקיה א"ה הא כתיב אלהי שלח מלאכיה וסגר וגו' משמע דבגין מלאכא דאסגר לפומייהו לא אתחבל א"ל דיוקניה דבר נש זכאה איהו מלאכא ממש דסגר פומא כו' ובג"כ שלח מלאכיה ההוא דכל דיוקנין דעלמא מתחקקן ביה ואיהו אתקיף דיוקני בי וכו'. והוא עפמ"ש בזוה"ק ר"פ וישלח מלאך ה' סביב דא שכינתא כו' וע"ז רמז הרמב"ן ז"ל בפ' המלאך הגואל שכ' ולכך אמר בקרב הארץ ע"ש וכ"כ בפ' העקידה ומלאך ה' הוא המונע והמבטיח יתברר בפסוק המלאך הגואל ונתכוין מדעתו למ"ש בזוה"ק שם. וזה המכוון במ"ש מלאכיה ההוא דכל דיוקנין דעלמא מתחקקן ביה והוא עפמ"ש בס' הבהיר (סי' כט) וינפש שמשם פורחין כל הנשמות. שממדת מלכות שהוא צרור החיים שורש נשמות ישראל וכתיב חכמת אדם תאיר פניו והיינו שיש חכמה עלאה שע"ז נא' כי ה' יתן חכמה ויש חכמה תתאה חכמת שלמה תושבע"פ וזה נקרא חכמת אדם וע"ז נאמר תאיר פניו וזהו מלכות פה תושבע"פ קרינן לה שמשם הוא שורש הנפשות מישראל והאור פנים. וע"כ בדניאל שמצינו דכ' ביה וחכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה וכתיב חכם אתה מדניאל. וכן ביחזקאל איתא (ברכות נז:) יחזקאל יצפה לחכמה והוא מפני שיחזקאל גילה סתרי המרכבה שהם דברים שכיסה עתיק יומין וזהו שורש החכמה ומש"ה זכו יחזקאל ודניאל לדיוקנא דאדה"ר שזהו חכמת אדם תאיר פניו. ובשבת שזוכה הישראל לנשמה יתירה שאף שבפסוק נרמז וינפש ווי אבדה נפש מ"מ הלשון בגמ' נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ע"ש וכו' (ביצה טז.). ומה שאמר הלשון ווי אבדה נפש ביאר בזוה"ק (ח"ב רד ב) ההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש כו' וכדין ההיא נפש יתירה ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה וכו'. והיינו שהנפש זוכה לנשמה יתירה. וכן הלשון בזוה"ק (שם פח ב) בשבתא יהבין ליה לב"נ נשמתא אחרא נשמתא עלאה נשמתא דכל שלימו בה וכו' וזהו שאומרים ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין. וזה זוכין בסעודה דמעלי שבתא סעודתא דחקל תפוחין שנקראו ישראל תפוחין קדישין כמו במתן תורה שנמשלו ישראל לתפוח כשהקדימו נעשה לנשמע (כמ"ש שבת פח.) ואמר שם מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכ' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע. דבור היינו מדה אחרונה וכמו"ש (שם קלח:) דבר ה' זו הלכה והיינו מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ובזוה"ק (ח"א לב א) והאי דבור אקרי שבת כו' וכ' לשמוע בקול דברו שהקול הוא חיות הדבור וכמו"ש (זח"ב ג א) קול אתי לדבור ומדבר לה בהדיה וזהו לשמוע בקול דברו. וכ' עושה דברו עפמ"ש בזוה"ק (ח"ג קכג רע"ב) התורה והמצוה דאינון בן ובת וזה ו' ה' ה' אחרונה מדת מלכות וזש"נ עושי דברו שהמצוה בא ממדת מלכות שנקרא דברו. לשמוע בקול דברו קול שהוא קוב"ה קול חיות הדבור. וע"כ סידר האריז"ל סעודתא דמע"ש נגד קדושת יצחק אע"ה ועפמ"ש בזוה"ק (פ' זו קפט ב) ואלין בני נשא דאתתקפו עליה אקרון גבורי כח כו' ואלין מלאכיו דקוב"ה דאתיין מסטרא דגבורה קשיא כו'. וכן בזוה"ק להלן (קצב סע"ב) דרש וה' נתן קולו דא הוא קלא דכ' קול דברים וכו' והיינו קול דמתן תורה. וכתיב כי עצום עושה דברו ועצום וגבורי כח הוא מדת יצחק אע"ה פחד יצחק. ולכן במעלי שבתא שכל א' מישראל משיג הפחד והיראה וכמו"ש בירושלמי (פ"ד מדמאי) אימת שבת על ע"ה וזה מועיל דנאמן תיכף בכניסת שבת נקראו ישראל תפוחין קדישין כמו במתן תורה. ובשבת כ' האריז"ל שמשה רבינו מחזיר לישראל הכתרים והיינו הב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע שעליהם אמרו בגמ' (שם) וכולן זכה משה ונטלן ומהם זכה משה רבינו לאור פנים כמש"נ כי קרן עור פניו וכמו"ש תוס'. ובשבת כשמחזיר הכתרים לכל א' מישראל זוכין לאור פניו של אדם וזהו ברכו באור פניו כו' וזהו שאומרים ברם אנפין חדתין ורוחין. גם איתא בזו"הק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי כו' דשבת מדת מלכות פה תושבע"פ ואז הזמן לזכות לאור פנים כמש"נ חכמת אדם תאיר פניו וכמו שאמרנו שהוא תושבע"פ שנקרא חכמת אדם וזהו אנפין חדתין ורוחין עם נפשין שהוא א'. ואח"כ אומרים למיעבד נשמתין ורוחין חדתין ובסעודה זו משיגין היראה פחד יצחק זוכין לאור פנים שכל האכילות בקדושה שמזה זוכין לאור פנים וכמו שאמרנו. ובאמת תלוי זה בזה שע"י אכילה בקדושה זוכין לד"ת וכמו"ש בתוס' (כתובות ק"ד.) בשם מדרש עד שאדם יתפלל שיכנסו תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וכעין זה איתא בתדב"א (סא"ר פ' כו). וכן ע"י דברי תורה זוכין שיהיה האכילה בקדושה וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג קכד סע"ב) חכמים דדמיין לשבתות ויו"ט ואכילתם תמיד בקדושה כמו בשבת ויו"ט. והיינו כמו רבי שאמר ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה והתוס' (ע"ז יא.)הקשו מזה עמ"ש שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת וכו' ע"ש. אך יש ליישב שהוא לא נהנה כלל מאכילתו שלא הרגיש הנאת הגוף רק ע"ד מ"ש (ויק"ר פ' לד) בהלל שאמר שהולך לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא וכו' והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא הוא בגו גופא והיינו שלא הרגישו כלל הנאת הגוף רק כגומל חסד עם אכסניא וזה מ"ש ולא נהניתי כו'. והוא כמו אכילת שבת ויו"ט וכמו שאמרנו במ"ש המענג את השבת שהמכוון הוא רק לענג את הנשמה יתירה שנקרא שבת כמו"ש בזוה"ק. ובשבת שזוכין לריבוי השפעה בתושבע"פ וגם כל האכילות בקדושה זוכין לתקן קלקול הנחש שהיה באכילה וזוכין לאור פניו של אדם וזהו אנפין חדתין:
1