פרי צדיק, וישב ה׳Peri Tzadik, Vayeshev 5
א׳איתא בגמ' (שבת קיח.) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וכו' ואי' מהאריז"ל שהם כסדר הסעודות שבסעודת ליל שבת ניצול מחבלו של משיח. ויש להבין בשלמא דינה של גיהנם שייך לכל נפש בכל דור אבל חבלו של משיח שהוא רק בזמן שבן דוד בא וכמ"ש פירש"י חבלו של משיח כדאמרי' דור שב"ד בא בו קטיגוריא בת"ח גם הלימוד שלמדו שניצול מחבלו של משיח מדכ' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ובשבת כ' יום וביאת אליהו יהיה רק בעת בוא משיח בן דוד וגם בזמן הגמ' אמרו ייתי ולא איחמיניה (כמ"ש סנהדרין צח:) ואיך שייך בכל שבת שניצול מחבלו של משיח. אמנם הגם שמשיח בן דוד יש זמן וקץ אימתי יבא אבל בחינת אורו של משיח ישנו בכל דור כדאי' (שם) מה שמו דבי ר' שילא אמרי שילה שמו דבי ר' ינאי אמרו ינון שמו דבי ר' חנינא אמרו חנינה שמו ובודאי אמרו על רבם. ובכל הכנסיות של ת"ח נמצא התגלות אורו של משיח ואמרו כל א' על רבו. וכמו כן בחינת התגלות אליהו כדאי' (מנחות מה.) פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ובחידושי הרש"בא שם כ' שאליהו יתגלה לא' בביהמ"ד לדרוש הפרשה. והיינו שיופיע בלבו התגלות התחדשות בד"ת והוא בחינת התגלו' אליהו. וכדאי' בס' נצח ישראל ממהר"ל מפראג על מ"ש (עירובין מג.) הני שב שמעתא דאיתאמרן בצפרא בשבתא וכו' לאו אליהו אמרינהו כו' דלמא יוסף שידא אמרינהו ואם היה התגלות אליהו בפעל שהיה נראה אליהם איך היו מסופקים בגמ' על ידי מי היה. רק שזהו בעצמו שמופיע בלב ההתחדשות בד"ת הוא בחי' התגלות אליהו ורק נצרך מבינות על זה שלפעמים הוא בא מצד ההיפך יוסף שידא. והנה התגלות אליהו הוא רק בבהמ"ד של ב"ד הגדול והתגלות אורו של משיח הוא בכל פרט נפש לפי בחינתו ונצרך לסבול מקודם חבלו של משיח. והוא הענין דאי' בב"ר (פ' פה) שבטים עסוקים במכירתו של יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו וכו' ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. והיינו כי ענין עסק השבטים עם יוסף היה מענין חבלו של משיח שהוא קטיגוריא בין ת"ח כי יוסף הביא דבתם רעה אל אביהם שלא ישר דרכם בעיניו והיה כונתו להגיד לאביו כדי שיוכיחם וכדאי' (ערכין ט"ז:) שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני ר"ג וכ"ש שהוסיף בי אהבה כו'. והשבטים דנו אותו לבעל לה"ר שהורג שלשה ועי"ז רצו להורגו ואח"כ מכרוהו מטעם שאמרנו. ואחר מעשה המכירה נודע להם שלא טוב עשו ועל ידם נעדר השבט שהיה מכוון נגד מדת צדיק יסו"ע. ועלה על דעת יהודה לתקן זה ע"י שישא אשה ויוליד בנים ויתחלק שבטו לשנים כענין התחלקות מנשה ואפרים משבט יוסף ויהיה משבטו למלא חסרון יוסף ואצלו היה הענין לירידה גדולה וכש"נ וירד יהודה לשון ירידה. ואח"כ כ' הנה חמיך עולה תמנתה ואיתא (סוטה י.) כ' וירד שמשון תמנתה כו' יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עלייה כי באמת היה לו ליהודה עלייה עי"ז שנולד מזה פרץ שהוא אורו של משיח כי מפרץ התחיל התנוצצת אורו של משיח כדאי' (ב"ר פ' יב) שנא' אלה תולדות פרץ מלא ו' בשביל ו' דברים שיחזרו והיינו הו' דברים שנחסרו מאדה"ר ויחזרו על ידו והיינו התגלות אורו של משיח בכל דורות והתולדות כנ"ל. והנה קדושת שבת הוא התגלות אורו של משיח כדאי' בזוה"ק (ח"ב פ"ח ב) נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי והיינו מעין עוה"ב שיהיו נתקנים בשלימות כל המעשים. וביחוד בסעודת חקל תפוחין שהוא שלימות נשמות ישראל שנקראו תפוחין וחקל הוא בחינת כנס"י אשה יראת ה' הנקראת שדה כענין מ"ש תוס' (כתובות ב רע"ב) במ"ש נסתפחה שדהו. והוא מדתו של יצחק אע"ה כש"נ ויצא יצחק לשוח בשדה והוא מדת יראה וצמצום בנפשו שעי"ז דייקא זוכין להתגלות אורו של משיח ע"י ההסתר והחשכות כמ"ש (זח"א קמא סע"ב) ויקרא א' לאור יום דא אברהם כו' ולחושך קרא לילה דא יצחק כו' ובג"כ איהו כד סיב מה כ' ותכהין עיניו מראות. ודייקא ע"י מדה זו נתקנים כל המעשים כדאי' (שבת פט:) שדייקא יצחק אמר פלגא עלי ופלגא עלך מה שאין זה בכח שאר האבות וא' ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך. והיינו שמאז נתקשר בהשרש למעלה מן ההשגה בחינת ישת חשך סתרו וכמ"ש (ב"ר פ' סה) ותכהין עיניו מראות מכח אותה ראיה שבשעת העקידה תלה עיניו במרום והביט בשכינה שנפתחו לו הרקיעים. וא' בגמ' ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו והיינו בחינת התגלות אורו של משיח לנפשות ישראל שהוא תיקון כל המעשים ע"י מדתו של יצחק אע"ה וכנ"ל:
1