פרי צדיק, וישב ד׳Peri Tzadik, Vayeshev 4
א׳בב"ר פתח פ' זו כ' בזעקך יצילוך קבוציך תני כינוסו וכינוס בניו כו' ואת כולם ישא רוח יקח הבל זה עשו ואלופיו והחוסה בי ינחל ארץ זה יעקב. וענין פתיחת פסוק זה להפרשה שהם כתובים בפ' הצדיק אבד וגו' שמדבר כולו מפגם הברית וכמש"נ שוחטי הילדים וגו' שנדרש (נדה יג) על פגה"ב וסוף הענין כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי שנדרש (שם) שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכן כל פרשה זו מדברת מתיקון פגה"ב שכן יוסף הביא דבתם שתולין עיניהם בבנות הארץ ובודאי נדמה לו כן והיה סבור שצריכין בירור במדה זו. והם שידעו שהם נקיים בזה חשדו ליוסף לפוסל במומו שכל א' החסרון שיש בו נדמה לו שנמצא בחבירו. וע"כ מכרוהו לעבד וכמ"ש בב"ר נתפוס דרכו של עולם כנען שחטא לא לעבד נתקלל שפגם זה גורם עבדות (וכמו שנת' וירא מא' א'). וזה התחלת הפ' וישב יעקב שביקב לישב בשלוה שהיה מצדו כבר נשלם וקפץ עליו רוגזו של יוסף היינו שבמדת יוסף שהוא מדת צדיק יסו"ע צריך עוד בירורין שיש לו עסק בזה לברר מטתו שהיא שלמה כש"נ ועמך כולם צדיקים. ויוסף שהיה מרכבה למדת צדיק הוצרך לבירור ע"י הנסיון במצרים כש"נ ה' צדיק יבחן. וביהודה כ' וירד יהודה ואי' ע"ז בב"ר בטרם תחיל ילדה קודם שנולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. ואם קאי על פרץ מפני שיצא ממנו דהמע"ה ומשיח יש להבין הא מיהודה יצאו ג"כ וכן מיעקב ומאי אולמא דפרץ שנקרא גואל אחרון ואדה"ר הוא רוחו של מלך המשיח ועז"נ אחור וקדם צרתני (וכמ"ש ב"ר פ' ח). אבל כוונת המ"ר דפרץ עצמו הוא נשמת משיח שעליו נאמר עלה הפורץ לפניהם. ופרץ וזרח היו נשמות ער ואונן כמ"ש האריז"ל ופרץ נשמת ער שער היה נשמת משיח והוא קלקל בפגם זה ובא אח"כ פרץ. וכברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שגם במאמר בראשית ישת חושך סתרו דכ' וחושך ע"פ תהום כתיב ורוח אלהים מרחפת ונדרש בב"ר על רוחו של משיח. ברישא חשוכא היה נשמת ער והדר נהורא פרץ שהיה נשמת משיח ממש וזה היה תיקונו של ער וז"ש נולד גואל האחרון. ויוסף ירד למצרים ונתברר שנעשה מרכבה למדת צדיק יסו"ע ע"י הנסיון והוא יברר כל ישראל ועמך כולם צדיקים דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק וכל ישראל נקראו על שמו שארית יוסף וכמ"ש (ב"ר פ' עא). וכן בפרשה זו ענין יהודה שהודה ויצא ב"ק ממני וכו' והוא ומשיח מזרעו יבררו כל ישראל ע"י תשובה שכל ישראל נקראו על שמו של יהודה וכמ"ש (שם פ' צח) וזה כל ענין פרשה זו. ולכן פתח במד"ר פרשה זו בפ' בזעקך יצילוך קבוציך והוא עדמ"ש (סוכה נב:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' שנא' צופה רשע לצדיק והיינו לכל א' מישראל דכ' ועמך כולם צדיקים וכ' ה' לא יעזבנו בידו והיינו ע"י צעקה ותפלה. וכן כ' פני ה' בעושי רע ורע היינו בפגם זה כמ"ש בזוה"ק ובגמ' (נדה יג:) וכתיב בתריה צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם והוא מש"נ ה' לא יעזבנו בידו וזש"נ בזעקך יצילוך. וכתיב קבוציך והוא שיוציאם מהקליפה ויכניסם לקדושה וכמ"ש בברכת תקע וקבצנו יחד מארבע כנפות שכ' בסה"ק שנרמז בו שם חב"ו שהוא ר"ת "חיל "בלע "ויקאנו שיוציאם מהקליפה לקדושה. ואמר במד"ר תני כינוסו וכינוס בניו ולכאורה אין הבנה למ"ש כינוסו איך שייך כינוס בנפש א'. אך לענינינו יתפרש עפ"י מש"נ אין שלום בעצמי מפני חטאתי שע"י החסרון אין שלום בין עצמות האדם. והשלום העיקר ממלחמת היצה"ר ואז עושה כנוס בגוף ושלום ע"י שמתקן הלב כסיל לשמאלו ג"כ שיהיה לטובה. וכמ"ש במכילתא ע"פ ויחן ישראל כאיש אחד בלב אחד שהוא לב א' לאביו שבשמים ולא ב' לבבות כמו שנדרש בכל לבבך בשני יצרך ביצ"ט וביצה"ר. ובזוה"ק פתח פרשה זו רבות רעות צדיק שגם מזמור זה מדבר מפגה"ב ותיקון הפגם וכמש"נ פני ה' וגו' וכמו שאמרנו. וזש"נ רבות רעות צדיק שהוא מדת צדיק ומכולם יצילנו ה' וכמש"נ ה' לא יעזבנו בידו. וכ' תמותת רשע רעה ואין רעה אלא גיהנם וכמ"ש (נדרים כב.) ושונאי צדיק יאשמו היינו עשו ששונא אות ברית מדת צדיק כמ"ש (ב"ר פ' סג) ששונא דם של מילה הם יאשמו. פודה ה' נפש עבדיו משמע שצריכין פדיון שיש עליהם טענות. ומ"מ לא יאשמו כל החוסים בו דאף דכ' ושונאי צדיק יאשמו החוסים בו לא יאשמו דה' פודה נפש עבדיו. וזהו שדרשו במד"ר ואת כולם ישא רוח יקח הבל זה עשו ואלופיו שהם שונאי צדיק כנ"ל. והחוסה בי ינחל ארץ זה יעקב שכל זרע יעקב לא יאשמו כל החוסים בו. שיזכו כל זרע יעקב לתקן פגם זה וכמש"נ ועמך כולם צדיקים לעולם ינחל ארץ ארץ החיים. ושבת רזא דברית כמ"ש (זח"ב צב א) ויכול לזכות בשבת שיהיה תיקון לכל קלקול פגם הנחש וכמ"ש בתיקונים זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרין בתי לבא ואתפני יצה"ר מן תמן וזהו עיקר הכינוס והשלום:
1