פרי צדיק, ויצא ד׳Peri Tzadik, Vayetzei 4
א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה במ"ר וכי לא יצא משם אלא הוא כו' בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה וכו' ודכוותה ותצא מן המקום וגו' ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוי יצחק ורבקה כו' לא דומה כו'. והיינו דק"ל למה כ' ויצא והול"ל וילך יעקב חרנה ומזה דיציאתו הי' עסק מיוחד וכמ"ש בפירש"י. ויש להבין למה למעלה בפ' תולדות כ' וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה ולא נזכר יציאתו מן המקום. ושם טפי ה"ל להזכיר יציאתו מן המקום שפנה הודה פנה זיוה דשם לא נשאר שום צדיק במקומו משא"כ כאן דהוי יצחק ורבקה וכקושית המד"ר רק דלא דומה כו' ולמה לא נזכר היציאה רק ביעקב ונעמי. אך הענין הוא מטעם שלא נזכר על האבות שהיו שופריה דאדה"ר רק על יעקב דאי' בגמ' (ב"מ פד.) שהי' מעין שופריה דאדה"ר ובזוה"ק (ח"ב קיא סע"א וש"מ) דהוה שופריה ודיוקנא דאדה"ר ממש. והיינו כאדה"ר קודם הקלקול. ולמה לא נזכר כן על אברהם ויצחק שבודאי ג"כ תקנו קלקול הנחש. דאי' במד"ר (ב"ר פ' יד) הרי אני בורא את האדם תחלה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו. וכן אי' בזוה"ק (ח"א קכח א) דאמר אברהם לאדה"ר אנא זמין קמי קב"ה בגינך דלא תכסוף לעלמין ע"ש. וכן יצחק אע"ה בודאי ג"כ תיקן קלקול הנחש רק מ"מ לא נשלם התיקון שהרי יצא עוד פסולת מזרעם. ורק יעקב אע"ה שהיה כאדה"ר קודם הקלקול וכמ"ש פירש"י מב"ר והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות כו' והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש רק לב להוציא בשר ולא לדבר אחר כמו שיהי' לעתיד (כמ"ש מה"נ קלז סע"ב) וע"כ לא עלה על דעתו שיש בושה בזה. וכמו באדה"ר קודם הקלקול דכ' ולא יתבוששו. וכן אי' בגמ' (שבת קמו.) עד ג' דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו כו' ע"ש. ואף למ"ד עד מ"ת היינו רק לזרעו שפסקה בשעת מ"ת וכמו שאמרנו דאלו ואלו דא"ח. אבל יעקב מצדו היה כאדה"ר קודם הקלקול וע"כ נאמר בגמ' ומ"ר על יעקב שהי' כשופרי' דאדה"ר ובזוה"ק שהי' שופרי' דאדה"ר ממש והוא דמות אדם שעל הכסא. ומטעם זה נכתב ביעקב יציאתו מבאר שבע ללמדנו שכ"ז שהיה בעיר הוא זיוה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה. וכן נזכר יציאתה בנעמי שאז יצאה גם רות ובה נכלל נפש משיח שהוא יתקן כל פגם הנחש בכל אומה ישראלית. דיעקב אע"ה רק הוא מצדו תיקן כל הפגם והיה כאדה"ר קודם הקלקול. וכן פעל שמטתו שלמה שהוליד י"ב שבטים שלא היה בהן שום דופי. וזכו בשעת מ"ת שפסקה זוהמתן. אבל מ"מ יש עוד טענות על זרעו מעטיו של נחש. עד שיבא משיח שהוא יתקן הכל שכל ישראל יהיו כאדה"ר קודם הקלקול. וישחוט הקב"ה ליצה"ר ויבולע המות לנצח. ולכן ביציאת רות שהיה כלול בה נפש משיח נזכר יציאתה שעושה רושם שהיא זיוה וביציאתה פנה זיוה. והוזכר ביציאת נעמי שע"י השתדלותה הכניסה אותה תחת כנפי השכינה ויצא ממנה דוד שהוא משיח. ובעובד כ' בפסוק יולד בן לנעמי וכן היא גדלתו כמש"נ ותשתהו בחיקה ותהי לו לאומנת. ולכן נזכר בנעמי פנה זיוה וכו':
1
ב׳ובפירש"י נזכרו ג' לשונות בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה. וכן נזכרו שלשתן במד"ר רות (רק דשם נזכר ג"כ הוא שבחה). הענין דכ' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. והוא עפמ"ש במד"ר (סו"פ ואתתנן ושהש"ר ד) ישראל מעטרין את הקב"ה בעשרה לבושים. והיינו ע"ס שהאציל הש"י לבריאת העולם ונקראו לבושים. מלך לבוש בעשרה לבושים. גדלת מאד מורה על כ"ע שזה נקרא גדול שהוא למעלה מהתפיסה. דאל"כ אינו גדול רק בערך הקטן ממנו וזה לא שייך אצל השי"ת. וגדלת מאד היינו בלא תכלית והוא מדת א"ס. וכ' הוד והדר לבשת שהם ב' לבושים ראשונים. הוד נגד מדת כ"ע וכמ"ש (שבת פח.) שקשרו לישראל ב' כתרים בשעת מ"ת וכו' וכולן זכה משה ונטלן וכ' בתוס' של הוד היו לפיכך כשנטלן משה קרן עור פניו. ובמשה נקראו קרני הוד וכמ"ש במד"ת (סו"פ תשא) ופירש"י. והרי דהוד נקרא כתר. ולבוש הדר כנגד חכמה. ובזוה"ק פ' זו (קמח ב) ויצא וגו' רמז כד נפקו ישראל מבי מקדשא כו' כד"א ויצא מן בת ציון כל הדרה ובגמ' (יומא נד רע"א) מאי כל הדרה חדרה כו' ע"ש. ובודאי אינו מגיה הפסוק שהרי אף במקום שאז"ל אל תיקרי פי' השל"ה שאין הפי' שמגיה הפסוק רק המכוון שלא תוכל לקרוא כך רק שתקרא מקודם כך ואז תבין כקריאתו. ובודאי כאן כונת הגמ' שפי' הדרה חדרה והיינו ארון עם הלוחות שכוללין כל התורה כולה. וה' חומשי תורה כנגד ה"פ אורה שנזכר במאמר יהי אור (כמ"ש ב"ר פ"ג) וזה נקרא הדרה שהוא כנגד חכמה שהוא מדה ב' וכנגדה מאמר יהי אור מאמר ב' שבעשרה מאמרות. ולבוש הדר כנגד חכמה. וזש"נ הוד והדר לבשת שהם ב' לבושים ראשונים. (וע' פ' חיי מא' א' ואלו ואלו דא"ח). וכנגד זה אמרו הוא הודה והוא הדרה. והוא זיוה הוא כנגד בינה דזיו נקרא מה שמופיע מכ"ע. וזה לשון שמצינו בגמ' (ברכות יז. סד.) ונהנים מזיו השכינה. וכן בזוה"ק (ח"א קלה ב) נהנין מאותו זיו כו' והוא מה שמופיע ו' בריח התיכון לה' שהוא מדת מלכות שהם נק' דו"נ. וכן מה שמופיע מחכמה לבינה שנק' בזוה"ק או"א נקרא ג"כ זיו וז"ש הוא זיוה. ונזכר כאן זיוה באמצע הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה. שע"י הדעת המחבר חו"ב והוא פנימיות הכתר זורח מכ"ע לחו"ב ע"י קוצו של יוד. ומזה בא בינה שהוא מבין דבר מתוך דבר ונקרא זיו. וע"כ ביעקב אע"ה שהיה כלול מקדושת אברהם ויצחק נזכר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה כנגד ג"ר כח"ב. וכמו שמצינו ברע"מ (זח"ג רנז א) שכינתא אתקריאת שבת מסטרא דתלת דרגין עלאין דאינון ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת כו'. ובזוה"ק (ח"ב רד א) ש' בת ש' רזא דתלת אבהן כו' רק באמת הכל א' שהאבות ענפים מג' ראשונות וכמ"ש בזוה"ק (שם קעה ב) חסד עלאה נפקא מחכמה כו' (שם יד ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת ע"ש. ויעקב כללא דאבהן וע"כ נזכרו בו ג' לשונות הודה זיוה הדרה כנגד ג' לבושים הראשונים. ואף שיצחק נשאר שם וכ' ביצחק ואוכל מכל ונדרש (ב"ב יז.) שלא שלט בהן יצה"ר והטעימו מעין עוה"ב. והיינו ג"כ שנתברר עד השורש בג"ר. מ"מ כיון שעדיין יצא ממנו פסולת ולא נתברר עד יעקב אע"ה שאז באמת נתברר גם יצחק שמטתו שלמה ונקרא ישראל. עיקר השלימות נתברר ביע"א שמטתו שלמה. ולכן כ' ביעקב ויצא יעקב שפנה הודה זיוה והדרה. וז"ש במד"ר לא דומה זכותו של צדיק א' לזכותו של שני צדיקים. אף שאמרנו שענין זה דהודה זיוה הדרה הוא רק ביעקב מ"מ כ"ז שהי' יעקב עם יצחק היה ניכר גם הזיו של יצחק שהיה ג"כ מבורר בכל המדות. רק כשהלך יעקב ממנו שוב לא ניכר שמטתו שלמה ושהוא מבורר בכל המדות אף בג' ראשונות ושפיר אמר פנה הודה זיוה והדרה שמרמז נגד ג' ראשונות. וכן ביציאת נעמי שהכניסה רות תחת כנפי השכינה שהיה כלול בה נפש משיח שיברר כל ישראל ויתקן כל פגם הנחש. ועל משיח נדרש (מד"ת סו"פ תולדות) ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב. וע"כ גם ביציאתה כ' ותצא שפנה הודה זיוה הדרה שמרמז לג' מדות ראשונות וכאמור. וג"ס שבת כנגד האבות. וע"כ בסעודה ג' שכנגד יעקב אע"ה כללא דאבהן וכבר עבר השבת בשמירה שזוכין לקדושת האבות שהם ענפים מג"ר אומרים למיחזי זיו דז"א. למיחזי היינו הכרה בלב וכענין מש"נ ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. והיינו זיו שמופיע ללב בינה לבא. וכן מדה אחרונה נקרא לב. וכמו שנדרש (יומא עב:) ולב אין על יראת שמים. וע"כ נקרא ג"כ זיו השכינה מה שמופיע בלב. רק בינה לבא היינו כשנכנס היראה למעמקי הלב וכמש"נ ולבבו יבין ושב. והיינו אימא עלאה והמדה הזו נקרא זיו על שם ההופעה וההארה מכ"ע. וזהו למיחזי זיו דז"א עפמ"ש באד"ר (קלו ב) נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דז"א כו' וכדין אתקרי עת רצון ע"ש ואז ניכר שלימות הזיו וההארה בלב:
2