פרי צדיק, ויצא ו׳Peri Tzadik, Vayetzei 6
א׳שבת הוא פרישת סוכת שלום וכו' שזוכין כל ישראל לקדושת ירושלים והמקדש. ובמד"ר פ' זו (פ' סט) ד"א מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי. מה נורא המקום הזה זה בנוי המד"א נורא אלהים ממקדשיך אין זה הרי חרב וכו' בנוי ומשוכלל לע"ל כמד"א כי חזק בריחי שעריך. הענין עפמ"ש בזוה"ק (קנא ב) בס"ת וירא והנה באר בשדה וגו' באר דרגא דאדון כל הארץ בשדה חקל תפוחין קדישין כו'. והיינו דיעקב אבינו ע"ה הבריח התיכון שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. שכינתא תתאה כמ"ש בזוה"ק (ח"א כו סע"א) והיא חקל תפוחין קדישין. וביצחק אבינו כ' ויצא יצחק לשוח בשדה והיינו חק"ת שמדתו הוא היראה פחד יצחק. והוא שהאדם מביא היראה בלבו ע"י שישים אל לבו שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו. ויעקב אבינו מדתו נורא (וכמ"ש זח"ב עט רע"א) והיינו שנופל הפחד והיראה ממילא מצד השי"ת וזהו בינה שהוא שורש היראה. וז"ש בזוה"ק ונהר יוצא מעדן דא אמא עלאה וכו' והוא שיעקב מופיע היראה מלמעלה ואיקרי הקב"ה נורא. וז"ש הגדול הגבור מדת אברהם ויצחק גדולה וגבורה. והנורא דא יעקב וכ' נורא אלהים ממקדשיך שמבהמ"ק נופל היראה והפחד. וז"ש בגמ' (יומא סט:) אתא ירמיה ואמר עכו"ם מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא. אתא דניאל כו' משתעבדים בבניו איה גבורותיו כו' והיינו דמה שמשתעבדים בבניו אמרו איה גבורותיו. ומה שמקרקרין בהיכלו אמרו איה נוראותיו. והוא דכ' נורא אלהים ממקדשיך וכיון שמקרקרין בהיכלו הרי אנו רואים שאין נופל הפחד מבהמ"ק. ואח"כ אנכנה"ג אמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו כו' ובגליון הגיהו את כעסו וכגי' ע"י. והיינו שהוקשה לו לשון כובש יצרו על השי"ת. אבל באמת לשון יצר הוא חשק וכמש"נ שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך. והיינו שהתפלל שיהי' החשק שהתנדבו בלב שלם לעולם. וכשהחשק לטוב נקרא יצר טוב ובהיפך נקרא יצה"ר. ויתכן לשון כובש יצרו אצל השי"ת שיש לו חשק לנקום וכובש חשקו. ומ"מ מלשון גבורת גבורתו משמע שמצמצם גם את גבורתו וראי' לגי' ע"י כובש כעסו. ואח"כ מסיק ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת כו' והיינו שאף שנראה שאין נופל פחד ה' מבהמ"ק בחורבנו שהרי מרקדין בהיכלו מ"מ באמת נופל פחד ה' מבהמ"ק רק שהוא בהסתר והעלם דאל"כ היאך יכולה להתקיים. וזהו עומק דברי המה"ר שהוקשה לו קושית הזוה"ק פ' זו (קנא א) יהיה בית אלהים בית ה' מיבעי ליה כד"א כו' בית ה' נלך כו' וכן הוקשה להמד"ר דהול"ל אין זה כי אם בית ה' ועז"א שהראה הקב"ה ליעקב בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי. מה נורא וגו' זה בנוי כד"א נורא אלהים ממקדשיך ואז נקרא בית ה' שהוא מפורש שנופל פחד ה' והיראה מבהמ"ק. ואין זה הרי חרב שאז בחורבנו אין מפורש שנורא שנופל פחד ה' מבהמ"ק שהרי מקרקרין בהיכלו ואז אינו נקרא בית ה' כי אם בית אלהים שזה השם נשאר אז בחורבנו שבהעלם נופל פחד ה' מבהמ"ק וכמו שאמרו אכנה"ג ואלו הן נוראותיו שאלמלא כו'. ואח"כ כ' וזה שער השמים בנוי ומשוכלל לע"ל וע"ז מביא המד"ר כד"א כי חזק בריחי שעריך וכמ"ש המת"כ. והגרסא כי אם בית אלהים בנוי וכו' אין לו ביאור שמחלק מאמר אין זה כי אם וגו' לשנים. והעיקר דדרש וזה שער השמים על בנוי ומשוכלל לע"ל דכ' התם בריחי שעריך וכמ"ש המת"כ מילקוט. וז"ש וזה שער השמים שבהמ"ק שלמעלה מכוון נגד בהמ"ק שלמטה וכמ"ש (פירש"י בשלח ממד"ר) ומקדש הג' יהיה בנוי בידי שמים וירד בנוי ומשוכלל וכמ"ש בפירש"י (ר"ה ל סע"א) וז"ש וזה שער השמים בנוי ומשוכלל לע"ל. שזהו הבהמ"ק שלמעלה שירד בנוי ומשוכלל. ויעקב קראו בית (כמ"ש פסחים פח.) והיינו שהקדושה בקביעות. ואף בחורבנו נורא אלהים ממקדשיך רק שהוא בהעלם וכאמור וזה שהראו ליעקב. ובשבת כ' לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. שאז השי"ת פורש סוכת שלום עלינו וכו' שזוכין כל ישראל להרגיש הקדושה מבהמ"ק מדת נורא וזהו ע"י מדת יעקב אע"ה. וז"ש ביעקב וירא והנה באר בשדה דהבאר שם אדנ"י דרגא דאדון כל הארץ מדת מלכות. ויעקב הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן דמשקה להאי בירא והיינו שמופיע היראה משורשה מה' עלאה שיכנס היראה במעמקי הלב של כנס"י. וכמ"ש בזוה"ק (קנג א) דיעקב רתיכא עלאה ואמשיך ברכאן לההוא אתר ממבועא דכל מבועין והיינו מעדן וע"כ נזכר אצל יעקב ז' פעמים באר בפ' זו וכמ"ש בזוה"ק. דמספר ז' מורה על מספר שלם שהוא בשלימות. ובמשה כ' וישב על הבאר והוא כמ"ש בתקונים (תי' יג) ויעקב ודאי דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא. והיינו דמשה נשמתא והיה שורש נפשות ישראל. וע"כ כתיב בי' וישב על הבאר שהי' איש האלהים מאריה דביתא. וכמ"ש (בתנחומא ברכה) שהיה גוזר והקב"ה כביכול מקיים. ויעקב גופא שהוא מופיע הקדושה בכלל ישראל והוא הנהר המשקה הבאר. ונזכר ז"פ שמורה שהוא בשלימות שמופיע לכנם"י מעדן. והוא מדת נורא שמופיע היראה מהשורש מבינה שיכנס למעמקי הלב:
1