פרי צדיק, ויצא ז׳Peri Tzadik, Vayetzei 7
א׳במד"ר ע"פ וישכב במקום ההוא ר"י אמר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב ור"נ אמר כאן שכב אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב. ומה היה אומר ריב"ל אמר ט"ו שיר המעלות כו' מ"ט לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. ישראל סבא. רשב"נ אמר כל ס' תהלים היה אומר כו' והנה על בית עבר אינו שואל מה היה אומר כי בודאי למד תורה. וא"כ מהו השאלה על בית לבן יותר. גם יש להבין הראי' על ט"ו שיר המעלות מזה הא' לולי ה' שהי' לנו וגו'. אמנם מפני שבבית לבן הוא מרמז על הגלות וחשכות הדורות ובודאי אז גם בלילה לא שכב לבו לתקן החשכות. והנה כמו שהג' מדות של האבות הק' הם שורש חיי עולם כמו"כ זלעו"ז ג' מדות ההיפך הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והתאוה הוא ההיפך של אהבה חסד שבקדושה. וזהו ישמעאל פסולת אברהם שהחיות שלו התאוה וניאוף כמ"ש בזוה"ק. והקנאה כעס ההיפך של גבורה דקדושה והוא פסולת של יצחק עשו שופך דמים. והכבוד הוא המנגד לקדושת יע"א שמטתו שלמה. ומ"מ יש בירור בענין התנשאות. ויעקב אע"ה היה שפל בעיניו כמש"נ קטנתי מכל החסדים והוא השורש של תורת אמת שמניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך כמים. (כמ"ש תענית ז.) ועליהם דייקא נאמר כבוד חכמים ינחלו (וכמ"ש עירובין יג:) והנה יעקב אע"ה כאשר גלה לבית לבן אב הרמאים ושורש ההיפך בודאי נתן על לבו לתקן הפגמים של הג' מדות רעות. וע"ז אמר ריב"ל שהי' אומר ט"ו שיר המעלות והיינו לתקן פגם התאוה. כענין מ"ש (סוכה נא:) על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים. כי המספר ט"ו מרמז על איש ואשה כשמתנהגים בקדושה שכינה ביניהן י' באיש וה' באשה (כמ"ש סוטה יז. ופירש"י שם) וזה מרמז על שלימות חיות הקדושה מהעוה"ז ועוה"ב. כי יו"ד מרמז על שלימות עוה"ב והוא באיש ע"י לימוד התורה שהוא עץ חיים למחזיקים בה. וה' מרמז על שלימות חיי עוה"ז שאינה בת"ת רק בסייעתא בסיבת עוה"ז באקרויי בנייהו לבי כנישתא כו' (כמ"ש ברכות יז.) והנה אי' בגמ' (סוכה נג.) בשעה שכרה דוד קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא כו' אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר ט"ו מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי כו'. והענין עפ"י הידוע בזוה"ק שיצה"ר של תאוה י"ל תיקון ולכן נקרא לבן שיתלבן לע"ל כי היצה"ר נצרך לחדוותא דשמעתא. וע"ז אמרו ז"ל (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד. והיינו היצה"ר של תאוה שנקרא מנוול. משכהו לבהמ"ד שיהיה התאוה והחשק לד"ת. וידוע כי מים שורש החסדים וחשק ואהבת התורה. ולעומת זה התאוה וחסדים זרים נקראו המים הזדונים ומי תהום רבה שהוא שורש העכו"ם שנא' עליהם כהמות ימים יהמיון. וע"י הט"ו שיר המעלות שאמר דהמע"ה העלה את מי התהום למירטב עלמא. והיינו לבחי' מים חיים שבקדושה לחמידו דאורייתא. וכמו שנרמז בזוה"ק (ח"א קיז א) ע"פ נבקעו כל מעינות תהום רבה מבועא דחכמתא לתתא. כי לעתיד יתעלו מי התהום למבועי דחכמתא לחדוה דאורייתא כנ"ל. וע"ז מרמז ריב"ל שהט"ו שיר המעלות אמר יעקב בבית לבן כדי לתקן הפגם של התאוה ולהעלותו לקדושה. מ"ט לולי ה' שהיה לנו יאמר ישראל סבא. ושם נא' אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ורק ישראל סבא העלה אותם ע"י ט"ו שיר המעלות כנ"ל:
1
ב׳ורשב"נ אמר כל ס' תהלים היה אומר. דהנה אי' (שוח"ט תהלים א) שדהמע"ה ביקש שהקורא בתהלים יטלו שכר עליהם כנגעים ואהלות. ולכאורה הו"ל לומר סתם כעוסק בתורה. ועוד אי' (חגיגה יד. וש"מ) שאמרו לר"ע מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות כו' ויש לדקדק דהא מצינו (ב"מ קט:) כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי והיינו שבסדר קדשים נמצא עמקות יותר. וגם בסדר הפסוק והיה אמונת וגו' מרמז חכמת על סדר קדשים (כמ"ש שבת לא.) והוא מפני ששם נמצא עומק החכמה ולמה נקטו נגעים ואהלות דייקא. וכן אמרו ז"ל (ב"מ נט.) על שונאי דוד ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות א"ל דוד כו' וגם אמרו ז"ל (פסחים נ.) אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעוה"ז וקפויין הן לעוה"ב וכל הני טעמא בעי למה נקטו דוקא נגעים ואהלות. וי"ל בזה עפ"י הידוע בשילוח ג' מחנות. ג' טומאות. זב ומצורע וטמא לנפש. שהמה ג"כ נגד הג' פגמים הנ"ל הקנאה התאוה והכבוד. כי טומאת צרעת על פגם לה"ר שבא מצד קנאה וכעס והוא מדתו של עשו שאין לה שום תיקון אף לע"ל כש"נ ולא יהיה שריד וגו' והגם שמצינו רוגזא דרבנן דטב כו' למיהב יקרא לאורייתא (כמ"ש זח"ב קפב ב) הוא רק בעוה"ז כל זמן שזרעו של עמלק קיים לכן נצרך לפעמים הכעם על סטרא דיליה. אבל לע"ל שיאבד זרע עמלק לא יושאר מזה כלל ולא יהיה לו שום תיקון. ולכן המצורע משולח גם ממחנה ישראל שאין למדה זו עליה בקדושה כלל. משא"כ הזב שכנגד פגם התאוה אינו משולח ממחנה ישראל מפני שיש לה עליה בקדושה בחמידו דאורייתא כנ"ל רק ממחנה לויה הוא משולח שאין לו דבקות בהקדושה ולשון לוי ממש"נ וילוו עליך. וטמא מת מרומז נגד פגם הכבוד והתנשאות. כי מזה נסתעף עיקר השבירה והמיתה בראשית הבריאה מהצמצום הראשון שנא' ה' מלך גאות לבש. שהוצרך כביכול בלבוש גאות לצורך מלכות שמים ומזה נסתעף בחי' מלכין קדמאין דמיתו מפני שכל א' אמר אנא אמלוך. ולכן אמרו (סוטה ד:) שכל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עוע"ז. וכענין שמצינו בנ"נ שאחר כל ההתנשאות שהיה מולך בכיפה אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ובזה נבוא אל הביאור שעל נגעים ואהלות שהם פגם הכעס והתנשאות אמרו בגמ' שקפויין הן לעוה"ב מפני שהם בטלים מכל וכל שלא יהיה שריד לבית עשו. וגם יהיה בלע המות לנצח מפני שאז יהיה התגלות מלכותו ית' כש"נ ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. וגם מטעם זה אמר לר"ע כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות מפני שהוא היה השורש מתושבע"פ והיה לו השגה גדולה מעין לע"ל כמ"ש (מד"ר ומד"ת חוקת) דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע. לכן היה ביכלתו להיות עסקו בנגעים ואהלות אף שהם יקרים בעוה"ז להשיג תיקונם. וכן לטעם זה אמרו על דואג ואחיתופל ולא עוד אלא אפי' בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות. כי זה היה עיקר הפגם שלהם מה שהיו חולקים על דהמע"ה כמ"ש (זבחים נד:) ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד כו' והיה מחלקותו משורש הקנאה דהיינו טומאת נגעים. ובאחיתופל היה מצד התנשאות ובקשת הכבוד וכמ"ש (סנהדרין קא:) שראה צרעת זרחה לו על אמתו הוא סבר איהו מלך ולא היא בת שבע בתו דנפקא מיניה שלמה וז"ש שאפילו בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות אינם מרגישים שזה עצם הפגם שלהם שעי"ז הם חולקים על דוד ועוד אומרים דוד כו'. וכן זה היה כונת דהמע"ה שביקש שיהא נחשב אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות היינו שיהי' ביכולת לתקן עי"ז אפי' שני פגמים הללו שחמורים והיקרים בעוה"ז. וע"ז יוצדק מאמר רשב"נ שכל ספר תהלים היה יעקב אומר בבית לבן. כי בודאי עסק לתקן שם כל הג' פגמים גם של קנאה וכבוד כמו פגם התאוה לדברי ריב"ל ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי שבודאי תיקן אז כל הג' פגמים לדורות כדי להגיע לשורש החיים שבקדושה שיהיה נשרש עי"ז בנו ג' מדות האבות הק'. והנה בקדושת ג"ס שבת נתקן ג"כ ג' פגמים הנ"ל כי בסעודת חק"ת שהוא כנגד יצחק אע"ה נתקן פגם התאוה כי הוא יושב בארץ הנגב שהיה מנוגב מכל התאוות שבעולם. ובסעודה דע"ק שהוא נגד אאע"ה נתקן פגם הכעם והקנאה כי מדת א"א שהיה נקי ומזוכך מבחי' הגבורות מכל וכל. ובס"ג דז"א שהוא נגד יעקב אע"ה נתקן פגם התנשאות. כי יעקב היה לו השפלות בעצם בנפשו כש"נ קטנתי וגו' ויעקב הקטן כש"נ מי יקום יעקב כי קטן הוא וכאמור:
2