פרי צדיק, ויצא ח׳Peri Tzadik, Vayetzei 8
א׳בזוה"ק פ' זו (קנג ב) ת"ח בכל אתר יובלת סתים דלא אתגליא ושמיטה אתגליא. ת"ח בשעתא דיעקב פלח שבע שנין קדמאין נפקא קלא כו' והאריך בזוה"ק. והענין דה' עלאה נקרא בזוה"ק אימא שמוליד ו"ה בן ובת. ו' דכליל שית ספיראן ובת מלכות. וכן לאה ילדה ו' בנים ובת ואח"כ רחל אולידת תרין צדיקים יוסף ובנימין יוסף צדיק לעילא בנימין איהו צדיק לתתא וכמ"ש בזוה"ק והיינו דיעקב ויוסף כחדא אינון (כמ"ש זח"א קעו ב) דאמת ושלום קשיר דא בדא (זח"ג יב ע"ב) שיוסף יברר ועמך כולם צדיקים. דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק ואף שיש טענות על ישראל מ"מ ע"י המילה ועמך כולם צדיקים (כמ"ש בזח"א צג א). וזה היה כל עסק יעקב שיברר שמטתו שלמה והוא שורש כנס"י ויוסף המברר כנס"י ונקראו ישראל על שמו שארית יוסף וכמ"ש בב"ר (פ' עא) וזהו צדיק לעילא. ובנימין לתתא שומר הברית שישראל באמת כולם צדיקים ומזה בא הנצוח וכמ"ש בב"ר (פ' עג) שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. וזש"נ לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך וגו' שתחלת כיבוש א"י הי' ע"י יהושע מיוסף ואח"כ שאול מבנימין שנצטוה לעשות מחיית עמלק ולא ננמר אז. ואח"כ ע"י מרדכי ואסתר מבנימין היה עיקר מחיית עמלק והיינו לבער הרע. וכן לעתיד הנצוח בעכו"ם יהיה ע"י משיח בן יוסף לבער הרע מישראל. ואח"כ יהי' משיח בן דוד להכניס קדושה וטוב בישראל. ואמר בזוה"ק (קנד א) וע"ד אינון שבע שנין קדמאין אתכסיין דלא ידע בהו יעקב בגין דהוו דיובלא ואינון דשמיטה אתגליין כו' שמתחלה היה עסק יעקב אע"ה בז' שנים מבינה עד יסוד. והיה עסק יעקב לתתברר בנסתרות שישראל קשורים בשורש בהש"י שרצונינו לעשות רצונך. ואח"כ הז' שנים דאתגליין לברר דבהמעשה והפעולה עמך כולם צדיקים. ולכן רחל אולידת תרין צדיקים יוסף שאמר את האלהים אני ירא. ובנימין דכל יומוי לא חטא כמ"ש בזוה"ק. ובאמת לא הוצרך יעקאע"ה לעבוד רק ז' שנים דכיון שנתברר מבינה עד יסוד זכה גם למדת רחל ג"כ דמה שהמתין ז' ימים בהילולא דלאה היה כדי להתברר ז' פעמים ז' וכמ"ש בזוה"ק רק שעבד אח"כ ז' שנים לברר עלמא דאתגליין והיינו לברר את ישראל במעשה ובפועל. ובשנה הז' נולד יוסף שהוא סיומא דגופא והוא מברר כל ישראל ועמך כולם צדיקים בפעולה ומעשה. וא' בזוה"ק ברחל פלח שבע שנין עלאין ואתאחד בהו בתרי עלמין כו' וילדה לאה ראובן שפתח בתשובה כמ"ש בב"ר (פ' פד) והיינו ע"י ד"ת. לוי שממנו יצאו משה ואהרן שהורידו כל הד"ת לישראל משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא כמ"ש בזוה"ק (ח"ג נג ב) ומיהודה יצא דוד ושלמה ומשיח. ומיששכר יודעי בינה לעתים וכמ"ש (יומא כו.) לא משכחת צ"מ דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר וכו' והיינו להכניס הקדושה והד"ת לישראל. ומבני רחל להגביר על הרע והיצה"ר כמ"ש איזהו גבור הכובש את יצרו ומזה בא הגבורה והנצוח. ולכן אין עשו נופל אלא ביד בניה. ולעיל בזוה"ק (קנב רע"ב) האי באר שבע זמנין כ' בפרשתא דא בגין דאיהו רמז לשבע כו' במשה לא כתיב אלא זמנא חדא כו' בגין דמשה אתפרש מכל וכל מביתא דלתתא ויעקב לא אתפרש כלל כו' וכבר אמרנו ממ"ש (תקו"ז תי' יג) דיעקב ומשה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דא מגופא ודא מנשמתא. והיינו כמו שיעאע"ה היה כאדה"ר קודם הקלקול ולא ידע מרע כלל. כן משה כשנולד נתמלא הבית אורה (כמ"ש סוטה יב.) ולא קלקל מעולם והיה כאדה"ר קודם הקלקול. ומשה נשמתא ויעקב מרכבה לשם הוי"ה. ובזוה"ק (קנג ב) בגין לאשתכחא איהו שמים וכו' ושמים נקרא נשמה וכמ"ש בגמ' (סנהדרין צא:) אל השמים מעל זו נשמה. וכן יעקב נקרא שמש כמ"ש בב"ר אתא שמשא כו' וכן פני משה כפני חמה (ב"ב עה.) רק משה רבינו לא היה לו עסק בגופי ישראל שכבר ביררם יעקב בהז' שנים שעבד מעלמא דאתגליין שאז נולד יוסף בשנה הז' לברר גופי ישראל שהם בקדושה ונקראו בשר קודש וזהו יעקב גופא. ומשה רבינו שלא היה לו עוד עסק בגופי ישראל עיקר העסק שלו בנשמתא שהוריד הד"ת שהם שורש נשמות ישראל שהם מס"ר אותיות וחלקי אותיות התורה. וזהו מ"ש ישמח משה במתנת חלקו. שיום השבת יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא (כמ"ש זח"ב רה סע"א) ולכן הוא חלק משה רבינו. וע"כ הוזכר אצל יעקב אע"ה ז' פעמים באר שהיה לו עסק בזה בהז' שנים אחר שלקח רחל. משא"כ משה שנקרא איש האלהים בעלה דמטרוניתא וז"ש מאריה דביתא ואסתלק לעילא וכו' על הבאר. משא"כ ביעקב שהיה לו עסק לברר גופי ישראל כ' וירא והנה באר. וכ' ז' פעמים באר לרמז שהוצרך לברר גופי ישראל שהם בקדושה עד שנולד יוסף בשנה ז'. וז"ש בזוה"ק ת"ח דאפילו לבן רמז ליה באינון שבע ולא ידע מאי קאמר דפתח וא' טוב דכתיב טוב תתי וגו'. והיינו דטוב מדת יוסף כמ"ש בזוה"ק (ח"א ס ע"א) טוב דא צדיק דכתיב אמרו צדיק כי טוב. והיינו כשיהיה מבורר מבינה עד מדת צדיק יסו"ע שהוא טוב ואח"כ תתי אותה לך. רק לבן לא ידע מאי קאמר והבירור היה בז' שנים שאח"כ ואז נולד יוסף בשנה ז'. ושבת כל גופי ישראל בקדושה שכל ענוגי הגוף הם מצוה. וזמ"ש דיומא דנשמתין איהו שהכל בקדושה:
1