פרי צדיק, ויצא ט׳Peri Tzadik, Vayetzei 9
א׳בסעודתא תליתאה דשבתא כ' והאכלתיך נחלת יעקב אביך (זח"ב פח ב) ובגמ' (שבת קיח) נחלה בלא מצרים כו' כיעקב שכ' בו ופרצת ימה וגו' ובב"ר (פ' יא) אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה כו' יעקב שכתוב בו שמירת שבת כו' ירש את העולם שלא במדה כו' מפורש שבזכות שבת ירש נחלה בלא מצרים. ובמ"ר פ' זו (סו"פ סח) ריב"ל פתר קרייה בגלות ויצא יעקב מב"ש המד"א שלח מעל פני ויצאו. וכן איתא במ"ר (וישלח פ' עה) אביו למה חזר וברכו כו' א"ל בא ואברכך ברכה של גליות כו' וכן בזוה"ק (קמח ב) ויצא יעקב וגו' רמז כד נפקו ישראל מבי מקדשא כו' כד"א ויצא מן בת ציון וגו' והיינו דמעשה אבות סימן לבנים. וכמו שחשב הרמב"ן מה שמרמזין לבנים וכאן התחיל הגלות שגלות יע"א לחרן היה בעירום ובחוסר כל כמש"כ כי במקלי עברתי את הירדן. ובמ"ר ר"פ זו שאמר מאין יבא עזרי (ונת' למעלה) והוא היה רומז לגלות ירושלים וכמ"ש וע"כ הזכיר בהגדה צא ולמד מה ביקש לבן כו' דקאי על מה שאמר והיא שעמדה כו' שבכל דור וכו' והקב"ה מצילנו. ועז"א צא ולמד כו' ולבן ביקש לעקור את הכל. והיינו שגלות יעקב היה שורש כל הגליות ושהורה לנו שהקב"ה מצילנו מידם. ואמר הלשון צא ולמד כו' שבכתוב לא נזכר שביקש לבן לעקור את הכל רק צא ולמד מפ' בכורים דמצות בכורים מורה שישראל קשורים בשורש המחשבה במאמר בראשית. וכן מצינו בתנחומא (תבא) כמה מתחטאין כו' שאומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה. ולמעלה (ראה יא) אי' בזכות ב' דברים מתחטאין בזכות שבת דכתיב כו' אז תתענג על ה' והיינו כמו שנדרש (שבת שם) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנ' והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך כו' זה עונג שבת. והיינו דבשבת יש התגלות עתיקא שהוא מקוצא דיוד דלעילא וזהו על הוי"ה למעלה מאותיות השם. וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג עט ב) ואז זוכין שכל משאלות לבו הם לטובה. ואמר זה בתנחומא על מביא בכורים ג"כ שהוא מתחטא לפני המקום ואומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי. והוא דבשעת הבאת בכורים שהוא ראשית אז ג"כ מתגלה שישראל קשורים במאמר בראשית בראשית המחשבה. ושם בפ' בכורים כשבא להזכיר יציאת מצרים שהיה גלות ראשון הזכיר קודם לזה ארמי אובד אבי. והיינו מטעם שזה היה שורש כל הגליות שלבן ביקש לעקור את הכל. וכ"כ בב"ר (פ' עד) ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים. וכאן נרמז שלבן ביקש לעקור את הכל רק שהשי"ת הזהירו. וכמו שאמר לבן יש לאל ידי לעשות עמכם וגו'. וכיון שזה היה התחלה ושורש לכל הגליות ע"כ כשיצא יעקב נתיירא מאד וא"ל השי"ת ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שילך תלך עמו קדושת הארץ וכמש"נ ושמרתיך בכל אשר תלך וזהו נחלה בלא מצרים. וכן היה שאח"כ נתברר שבבית לבן היה לו עיקר השלימות שנולדו כל הי"א שבטים ונתעברה מבנימין רק שלא רצה שיושלמו אלא בארעא קדישא וכמ"ש בזוה"ק (קנח א). וכן היה בגלות מצרים שלבד השעבוד בגופים כ' וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וכמו שדרשו ע"פ גוי מקרב גוי שהיו כעובר בבטן אמו והיו מוקפים ומשוקעים כ"כ בקליפת מצרים. ומ"מ היה זה הכנה למתן תורה שזכו ע"י יסורין (כמ"ש ברכות ה.) והיינו יסורי גלות מצרים וכן שם במצרים נשלמו אומה שלימה כנס"י. וכמש"נ ליעקב אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם והיינו ס' ריבוא נפשות. ואי' (ב"ר פ' עט) שלא נפטר יע"א עד שראה ס' ריבוא מבני בניו. וכן בגלות בבל אי' (שהש"ר ד) כי רבים בני שוממה וגו' הוי צדיקים הרבה העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. וכן עיקר התפשטות תושבע"פ היה בבבל ע"י אנשי כנה"ג שאמרו העמידו תלמידים הרבה כו' וכמ"ש (סוכה כ.) עלה עזרא מבבל ויסדה כו' וכל זה היה מעשה אבות סימן לבנים. וכן כל נפש מישראל בפרט המקבל עליו עול תורה מעבירין כו' (כמ"ש פ"ג דאבות) ולא אמרו העוסק בתורה כלשון שאמר (פ"ו) שאין לך ב"ח אלא מי שעוסק בת"ת. אלא דכאן מיירי כשהוא בגלות שאינו יכול להיות עוסק בתורה. עכ"פ כשמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו כו' וע"י שמירת שבת זוכין לנחלה בלא מצרים. ובסעודה ג' שכבר עבר יום השבת בשמירה אז והאכלתיך נחלת יעקב אביך והיינו שתלך עמו הקדושה בכל מקום שילך. וזהו שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו' וכ' ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה אשר עובד בך. ונדרש בזוה"ק (ח"א מח רע"ב וש"מ) על יום השבת שהוא יום הניח והיינו שאף כשהוא בתוך העבודה הקשה אז ג"כ יהיה לו נייחא בשבת כיון שביום השבת כל א' מישראל מקבל עליו עול תורה באמת:
1