פרי צדיק, ויצא י׳Peri Tzadik, Vayetzei 10
א׳מפטירין שובה ישראל וגו' והשייכות להפרש' בפשוטו הוא ראש הפ' ויברח יעקב וגו' אך באמת כל ענין הפרשה מרמז ויצא יעקב דנפיק מכללא דארעא דישראל וילך חרנה אזל לרשו אחרא כמ"ש בזוה"ק ר"פ זו. וכן מרמז על הגלות כמו שאמרנו מהזוה"ק והמ"ר. וכ' וירא והנה באר בשדה ששם נבנה כל כנס"י וכן איתא בב"ר ע"פ מחרן אנחנו מחרונו של הקב"ה אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן מי שעתיד ללבן עונותיכם כשלג. שתכלית הגליות לתקן כל נפש מישראל שקשורים בשורש בראשית המחשבה במאמר בראשית. וכ' אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו (כמ"ש שבת פט:) והיינו שיהיו זדונות נעשות כזכיות. ולכן מפטירין בפ' שובה ישראל וגו' והוזכר בו ג' פעמים לבנון. אהיה כטל לישראל והיינו טלא דעתיקא שהוא מאמר בראשית שלא נאמר בו ויאמר שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וישראל קשורים בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ואם יהיו חטאיכם וגו' כשלג ילבינו. יפרח כשושנה היינו שכינתא כמ"ש בזוה"ק (ח"א א) מאן שושנה דא כנס"י. ויך שרשיו כלבנון עפ"י מ"ש (יומא לט:) למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל. וכתיב ויך שרשיו כלבנון שבשורש הם קשורים ומושרשים. ואח"כ כ' וריח לו כלבנון והוא עדמ"ש (עירובין כא:) הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. והוא שאף התאנים הרעות רשעים גמורים עתידין שיתנו ריח. ורש"י פי' מתרגום יונתן וריחהון כריח קטורת בוסמיא. והיינו שבקטורת ערבו חלבנה שמרמז לפושעי ישראל כמ"ש (כריתות ו:) שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכ' בין סממני הקטורת. והיינו שגם החלבנה נותן ריח טוב כשהוא יחד עם עשר סממני הקטורת. וכן פושעי ישראל יתנו ריח כשהן באגודה. ואח"כ כ' זכרו כיין לבנון ומזה מייתי התוס' (פסחים קו. ד"ה זוכרהו) דזכירה כ' על היין ומייתי גם קרא דנזכירה דודיך מיין לענין קידוש היום ובפרט יין לבנון שהוא יין נסכים דמתנסך בבית מקדשא וכמ"ש בתרגום יונתן. והוא זכור אתר דלית לי' שכחה ולא קיימא ביה שכחה (זח"ב צב ב):
1
ב׳ובזוה"ק פ' זו (קסב סע"ב) ת"ח ישבעו עצי ה' ארזי לבנון מאן לבנון הא אוקמוה. והיינו שמצינו בזוה"ק (ח"ב ג א) דהא קול אתי לדבור כו' דהא לית קול בלא דיבור ולית דבור בלא קול וע"ד אתי מלבנון כלה דעקרא דתרווייהו מלבנון קא אתיין ע"ש. והיינו דמפרש לבנון על בינה אימא עלאה שמוליד בן ובת והיינו קול ודבור דבור מלכות וקול ו' ז"א דאיקרי אות אמת. וכאן מפרש לבנון על הדעת שהוא פנימיות הכתר כידוע. והוא כעין דרשת הגמ' לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל. והוא אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו וכמו שאמרנו וז"ש הא אוקמוה שלשון זה מורגל בזוה"ק על דרשות רז"ל בס' הנגלים דמה שנזכר בס"ת הלשון הא אוקמנא כידוע וז"ש אשר שם צפרים יקננו באן אתר בלבנון ואלין אינון תרין צפרים דקאמרן בכמה אתר כו' עלאין ונפקין מלבנון דאיהו לעילא ורזא דמלה וללבן שתי בנות וגו' והיינו עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא יובלא ושמיטה שכינתא עלאה בינה ושכינתא תתאה מלכות ונפקין מלבנון הוא הדעת פנימיות הכתר וז"ש דאיהו לעילא ואז היו בגלות תחת יד לבן בקליפה וז"ש ורזא דמלה וללבן שתי בנות וזה כל ענין הפרשה: ומה"ט אין שום פרשה פתוחה או סתומה. שהפרשיות הם ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה וכמ"ש בריש תו"כ הובא ברש"י. וכאן כל הפרשה ענין אחד הוא שמרמז לבנין כנס"י וז"ש בזוה"ק (קסג א) אם חכמת חכמת לך וגו' דהא כל מילי דאורייתא כלהו מלין עלאין ויקירין וכל מלה ומלה כתיב בה ויקרה היא מפנינים וכו' עייש"ב. וזה הוזכר בכמה מקומות ונכתב בפרשה זו ביחוד מפני שנראה ספורי מעשיות. ובאמת הם סודות עלאין וכל הפרשה עסק א' איך שעבד יעקב ז' שנים והוציא מת"י לבן הב' בנות. מקודם לאה נגד עלמא דאתכסיא שישראל קשורים בשורש כמ"ש שרצונינו לעשות רצונך וכו' והז' שנים היינו נגד הז' מדות מבינה עד יסוד ואח"כ זכה לרחל אחר ז' הימים להתברר ז"פ ז'. ועבד אח"כ עוד ז' שנים עד שנולד יוסף לתקן המעשה והפעולה של כל ישראל דכתיב ועמך כולם צדיקים כמו שאמרנו. וזה כל העסק שהוציא מתח"י לבן הב' בנות תרין צפרים. וכ' חסידה ברושים ביתה שית בנין עלאין שית סטרין דעלמא כמ"ש בזוה"ק והיינו דעלמא עלאה נקראה אימא שמוליד ו' המדות ומדה אחרונה שנקרא ברתא ואח"כ עבד עוד ו' שנים בצאן להוציא כל הכנס"י. ונרמז במ"ש בב"ר (פ' עג) שהיה לו ס' ריבוא עדרים ומספר ס"ר הוא מכוון לנפשות בני ישראל ששורש כנס"י ס' ריבוא כמנין אותיות וחלקי אותיות שבתורה. והיה כל עסקו אז והכשבים הפריד יעקב וגו' שבירר הכנס"י וכמ"ש בזוה"ק (קסג ב) ולא שתם על צאן לבן דלא שוי חולקיה ועדביה עמהון כו' ובס"ת (קסב סע"א) עדרים אפריש ליה לגרמיה כו' וזה כל ענין הפרשה שכל הכנס"י היה בגלות אצל לבן בקליפה והוציאם יעקב משם. ומזה ענין ההפטורה וכמו שאמרנו. וכן מזמור של שבת מתחיל טוב להודות לה' ובפרדר"א שכל מי שמודה ועוזב כו' דכ' מודה ועוזב ירוחם ומסיים צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה. לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל דשבת זמן תשובה לתקן בשורש אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו:
2
ג׳אחר הבדלה
3
ד׳ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' א"ל משה אתה נותן קצבה לברכותינו כו' א"ל זו משלי הוא כשיבא הקב"ה ויברך אתכם כאשר דבר לכם (כמ"ש ברש"י ובמ"ר) והוא שברכת השי"ת הוא בלא קצבה ומספר אך תוספת קדושה של השי"ת אלף וכמ"ש בזוה"ק פ' זו (קסא א) אלף עאנין ואלף אמרין ואלף עזין הוו מייתי ליה יעקב בכל ירחא וכו' ויברך ה' אותך לרגלי וברכתא דלעילא לא איהו פחות מאלף מכל זינא וזינא כו'. והענין כידוע מס' המקובלים בסוד המספרים שהם ד'. יחידות עשיריות מאות אלפים ורבוא הוא רק לשון ריבוי מספר מרובה וחוזר ד' המספרים האלו אלף עשרת אלפים וכדומה וכן לעולם. וד' מספרים האלו הם כנגד ד' עולמות שהם כנגד ד' אותיות השה"ק. והברכה כשנשפע מעילא לתתא הוא בעולם אצילות יחידות בסוד ולפני א' מה אתה סופר. ובעולם בריאה שכלול מעשר הוא עשיריות. וביצירה כלול מעשר הוא מאות עד שבא לעולם העשיה הוא אלף. וכן בשבת דכ' ויברך אלהים את יום השביעי ברכת ה' הוא בלא שיעור רק מה שנשאר לו' ימי המעשה. וכמו שחשב האריז"ל דבתלתא יומי דבתר שבתא נשאר הרשימו במדרגות נשמה רוח נפש. ובתלתא יומי דקמי שבתא הופעת הקדושה משבת הבא במדרגות נפש רוח נשמה. והם ג"כ כנגד ג' עולמות הנזכר וכמ"ש בתקו"ז (תי' ו) דמכרסיא אינון נשמתין ומהאי חיה רוחין ומאופן נפשין ואינון בבריאה יצירה עשייה כו' והיינו שהנפש מעולם העשייה והרוח מיצירה עולם המלאכים והנשמה מבריאה עולם הכסא. וכשנשאר הרשימו דקדושה משבת לתלתא יומי דבתר שבתא התוספת קדושה של השי"ת אלף כאמור. ואח"כ בתלתא יומי דקמי שבתא זוכין ג"כ מקדושת שבת הבא אלף כנגד נר"נ וג' עולמות הנזכר ואח"כ בשבת ויברך אתכם כאשר דבר לכם. ברכה בלא שיעור ומספר שברכת השי"ת אין לה קצבה כאמור. ויעקב אמר ויברך ה' אותך לרגלי וברכת ה' הוא בלא שיעור רק לעיקר הברכה לא זכה לה לבן כלל רק מה שהשפיע יעקב אע"ה ללבן וזה חשב בזוה"ק אלף עאנין אלף אמרין כו' שהוא התוספת שהשפיע יע"א ללבן ואמר דהתוספת מהברכה ג"כ היה לרגלי אבל עיקר הברכה מהשי"ת זכה יעקב אבינו ע"ה. ואצל לבן היה נקרא התוספת ברכה אבל בישראל שהם שורש הקדושה נקרא תוספת קדושה:
4