פרי צדיק, וישלח ז׳Peri Tzadik, Vayishlach 7
א׳ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר. ואי' בב"ר (פ' עט) נכנס בע"ש כו' הד"א ששמר יעקב את השבת כו'. ולמעלה פ' בראשית (פ' יא) אי' ע"ז אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת כו' אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת שנ' ויחן וגו'. והיינו דבאברהם כ' רק ברמז עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' שקיים כה"ת כולה ושבת בכלל. אבל ביעקב כתוב בו מפורש ויחן וגו' שקבע תחומין והוא כענין אמרם ז"ל (רות רבה פ"ה) שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו ויצילהו מידם כו' ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו כו' ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו כו' עש"ב. ובודאי שאין הכונה להתפאר בזה ח"ו רק מי שנכתב עליו בתורה מפורש הוא לאות שנקנה בו לקיום לעולמי עד מפני שהלב נעשה מזוכך בענין זה. וזה ענין שמירת שבת שנזכר אצל יעקאע"ה מפורש שהוא שנעשה לבו מזוכך בקדושת שבת והיינו שנקשר בפנימיות מחשבתו בהשי"ת וזה ענין שמירת שבת. שבני נח נצטוו יום ולילה לא ישבותו כי אם הולך בטל הם אוכלים ושותים ופוחזים ועז"נ אדם לעמל יולד. אמנם גם בישראל נאמר אדם לעמל יולד ויש בהם ב' סוגי אנשים שיש נפשות ששורשם בתולדה להיות עוסקים בכל ימי המעשה בעמל ד"א עם קביעות עתים לתורה כדרך שא' יפה ת"ת עם דרך ארץ כו' וכענין מ"ש (ברכות לה:) הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן וזה נעשה לו בשבת השביתה והנייחא בדברי תורה. ומי שזכה שגם בששת ימי המעשה עמלו בעמל תורה כמ"ש (סנהדרין צט:) טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא אזי כשבא השבת מרגיש קדושת שבת שפנימיות מחשבתו נקשר בהשי"ת בלא שום פעולה כי כל תנועותיו המה קשורים בו ית'. וזה ענין קדושת יעאע"ה לאחר שנשלם בשלימות קדושתו שנעשה מקושר בו ית' בכל עניניו. וכמו שא' (שבת לג:) עמש"נ ויבא יעקב שלם שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו. והמכוון על שלשה עניני השלימות שנשלמו בהם שלשה האבות אשר בזה נשלם תכלית הבריאה משלשה הפגמים שהם זלעו"ז קנאה תאוה וכבוד (וכמ"ש וירא סוף מא' א ). וע"ז מרמז שלם בגופו הוא הבירור ממדת הקנאה ועפמ"ש (שבת קנב:) בר' אחאי בר יאשיה שכל מי שא"ל קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין וכנראה מתוס' (ב"ב יז א) שמי שא"ל קנאה גם בשר הגוף בשלימות וכנראה מל' הגמ' גששיה וכו'. וע"כ חילקו בתוס' דהנך שבעה שלא שלטה בהן רימה היינו שלא היה שום שליטה להרימה אפי' כעין מ"ש בר"א בר"ש דנפק ריחשא מאודניה אבל ודאי שמי שאין לו קנאה נשאר כל בשר הגוף שאינו מרקיב ע"ש. וזה ענין שלם בגופו שנשאר כל גופו בקיום השלימות ע"י בירור ממדת קנאה. שלם בממונו נגד הבירור מהתאוה כי ממון שורש כל התאות וכמש"נ וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת וגו'. ושלם בתורתו הוא תכלית הבירור של יעקב אע"ה שהוא נגד בקשת הכבוד בזלעו"ז שהוא הגאוה וכנגדו תורה שנמשלו למים שמניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך (כמ"ש תענית ז.). וזה קדושת יע"א שאמר קטנתי מכל החסדים ועליו נא' כבוד חכמים ינחלו ואין כבוד אלא תורה (כמ"ש חולין קלג.) שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו (כמ"ש עירובין יג:) וכמ"ש (זח"א קכב ב) מאן דאיהו זעיר איהו רב. וביעקב נשלם תכלית הבירור בשלימות בג' ענינים הנ"ל. ועשו היה תכלית ההפך כמ"ש (ב"ב טז:) שעבר על ע"ז ג"ע ושפ"ד שהם מג' פגמים קנאה תאוה וכבוד. שפיכת דמים בא משורש הקנאה והכעס. ותאוה ג"ע. וע"ז בא מגאות והתנשאות עד שרוצה להתגאות על הכל ולהיות ע"ז כמ"ש בנ"נ אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ויע"א כשנשלם בג' שלימות הנ"ל בא לקדושת שבת בשלימות ונכתב עליו בתורה ויחן וגו'. ובב"ר מביא ע"פ ויבא יעקב שלם מש"נ בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע שזה מרמז על שלימות קדושת השבת לאחר שנשלם בג' מדות של האבות. כי שש צרות נגד ו' ימי המעשה שהם נגד בירור ו' המדות שלש הם כנגד ג' אבות שהם מרכבה להם ובהם נכללו השלש המסתעפים מהם כידוע. ולאחר שנשלם בהם באים לבחי' קדושת שבת והוא התגלות מלכות שמים ועז"נ בשבע לא יגע בך רע שהוא תכלית שלימות הקדושה שכבר אין שליטה בבחי' ההפך בשום שמץ כנ"ל:
1