פרי צדיק, וישלח ו׳Peri Tzadik, Vayishlach 6
א׳סעודות שבת נקראו סעודתי דמהימנותא כמ"ש בזוה"ק. והיינו שישראל מאמין שהכל מהשי"ת והאומות שוחקין מישראל ששובתין שביעית השנה ומוציאים עוד הוצאות על ימי השבת לענגם במאכל ומשתה. וכמ"ש במד"ר (איכה פתיחה יז) ובגמ' (מעילה יז.) לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו. וישראל מאמינים שע"י שמירת שבת ושמכבדין את השבת מתעשרים כמ"ש בגמ' (שבת קיט.) ונקראו הסעודות סעודתי דמהימנותא. ובגמ' (חולין צא.) ויותר יעקב לבדו שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. ויכלא לומר שבח על צדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל וגם ב"נ מצווה על הגזל ואיך שייך לשבח ליעקב שלא עבר על מה שהיה מצווה. גם יש להבין מה זה טעם שיהיה ממונם חביב כו' ושיסכן יעקב אע"ה בשביל זה להשאר בלילה יחידי מה שאינו רשאי. אך הענין הוא עפמ"ש בגמ' (שם פט.) קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקים גמורים א"י להחזירו שנא' בלעדי רק אשר אכלו הנערים. וקשה לומר כן על אאע"ה שלא יחזיר גזל מפני שנאכל. גם אם היה ח"ו גזל איך נתן מזה מעשר. גם האיך אמר ענר וגו' יקחו חלקם וגזל אסור לב"נ ג"כ. אך באמת איך יצויר שיהיה גזל והרי קנה אאע"ה כדין מציל מיד הגיים שקונה כמו"ש (ב"ק קיד.) ובפרט שמלך סדום נתנם לו במתנה. רק המכוון כעין מ"ש (מד"ר מטות) ג' מתנות נבראו בעולם כו' זכה בחכמה זכה בכל זכה בגבורה זכה בכל זכה בעושר זכה בכל אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה וכו'. ואאע"ה זכה בחכמה שקיים כה"ת כולה עשל"נ והיה זקן ויושב בישיבה (כמ"ש יומא כח:) ומהיכן למד את התורה אב לא למדו רב לא היה לו אלא זימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה (כמ"ש ב"ר פ' סא) והרי היה מידו של הקב"ה מתנות שמים ובכח התורה וזכה בכל. יצחק זכה בגבורה עד"ש איזהו גבור הכובש את יצרו. והיה ג"כ מידו של הקב"ה שאלמלא הקב"ה שעוזרו אינו יכול לו (כמ"ש סוכה נב:) ובא בכח התורה דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא כמ"ש בזוה"ק (ח"א רב א'). ויעקב זכה בעושר דאף שכל האבות היו עשירים כמש"נ ואברם כבד מאד במקנה וגו' וביצחק כ' ויגדל האיש וגו' עד כי גדל מאד. ובב"ר שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. אבל כולם לא עשו שום השתדלות מאומה רק שנתן להם השי"ת. משא"כ ביעקב אע"ה שמצינו שעשה השתדלות לקנות עושר בצאן לבן ובמקלות. רק שיעקב אע"ה ידע שהכל מהשי"ת ואף השתדלותו בין בעניני עוה"ז בין בעניני עבודת השי"ת תלה הכל בהשי"ת כמש"נ האלהים הרועה אותי מעודי וגו' וכל מעשיו היו רק לשמא דקוב"ה כמ"ש בזוה"ק (ח"א קמב א) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקוב"ה כו' וידע שהן מתנות שמים. ובא מידו של הקב"ה ע"י המלאכים כמ"ש (ב"ר פ' עג) מלאכי השרת היו טעונין מתוך צאנו של לבן וכו'. ובאות בכח התורה שכל ענין המקלות היה בהן סודות וד"ת כמ"ש בזוה"ק. וכל שאינו בא מידו של הקב"ה ובכח התורה היה נחשב לפי מדרגתו וקדושתו כגזל עדמ"ש (ברכות לה:) כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנס"י וכו' והיינו אחר ברכה שהוא ההכרה שבא מכח ידו של הקב"ה ומכח התורה והארץ נתן לבנ"א. וקודם לזה נקרא גוזל אביו ואמו הקב"ה וכנס"י. וז"ש מיכן שלצדיקים שממונם חביב כו' לפי שאין פושטין ידיהם בגזל היינו בגזל לפי מדרגת קדושתם שאינו ברור להם שבא מידו של הקב"ה ובכח התורה שנקרא גזל אצלם אף שהוא היתר גמור עפ"י דין. וכן יעקב אע"ה שידע שעשרו בא מידו של הקב"ה ע"י המלאכים ובכח התורה שהיה בהן קדושה יתירה וכאמור ע"כ היה ממונו חביב עליו ככל דבר שבקדושה עד שנשתייר יחידי על פכין קטנים. ואאע"ה ברכוש סדום ודאי שקנה אותם עפ"י דין וכמו שאמרנו ובודאי לא היה גזל ח"ו. מ"מ לא רצה ליהנות מהם דאף שהיה מתנות שמים שהשי"ת נתן המלכים בידו. מ"מ לא באו בכח התורה שאף שדן אותם כרוצחים וכמ"ש (תנחומא לך ז) חרב פתחו רשעים שלא היה מלחמה בעולם כו' ורוצח חייב מיתה בדיני ב"נ מ"מ עפ"י התורה לא היה צריך ורשאי לסכן בעצמו לילך יחידי עם אליעזר למ"ש בגמ' (נדרים לב סע"א). ואף למ"ד שהיו כפשוטו שי"ח איש מה זה נחשב נגד חיילות המלכים האלו. ורק לרוב חמימותו וקנאתו וידע שכיון שעלה ברצונו לרדוף אחרי המלכים מהס"ת הוא רצונו ית' להציל את לוט. ובאמת היה זה רצון השי"ת מפני נפש דוד ומשיח שיצא מזרעו וע"כ רדף אחריהם. ומ"מ כיון שלא היה צריך לרדוף אחריהם עפ"י דין דמטעם זה אי' (ב"ר פ' מב) אברהם זה קוניון הוא כו' שהיה רק מקנאתו שהיה קנאי ומחומם לעשות רצון השי"ת אף שאינו מחויב. וכן אח"כ נתיירא אאע"ה וכמ"ש (שם פ' מד) שהיה אאע"ה מתפחד כו' תאמר שאותן אוכלסין שהרגתי שהיה בהם צדיק א' וי"ש אחד ע"ש. רק השי"ת אמר לו אל תירא ואין אומרים אל תירא אלא למי שנתיירא כמ"ש מד"ר פ' זו (פ' עו) ושם אמר לו ברוך אברם לאל עליון וגו' היינו אף שהוא בשכלו והבנתו לא הבין שיסכן אברהם עצמו להציל את לוט שהיה רשע. מ"מ כיון שעשה לו השי"ת נס מסתמא עשה כהוגן ונתכוין לדעת המקום למעלה מתפיסת והשגת בנ"א. וזה שאמר לאל עליון שמורה למעלה מהתפיסה מדת עליון. ואח"כ אמר אאע"ה הרימותי ידי אל ה' אל עליון. והיינו שבטוח הוא בודאי שרצון השי"ת היה בזה ונתכוין לדעתו יתברך למעלה מהתפיסה. אבל מ"מ כיון שעפ"י התורה והחכמה לא היה צריך לעשות כן אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' כיון שאינו בא בכח התורה אינו רוצה ליהנות מהם. ואף שמלך סדום נותן לו במתנה עז"א ולא תאמר אני העשרתי את אברם. אבל ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם כיון שבאמת קנו השלל עפ"י דין כדין מציל מן הגייס ואינו גזל ח"ו. רק לעצמו כפי מדרגת קדושתו נחשב בעיניו כמו גזל כיון שלא בא לידו בכח התורה כאמור. ומעתה יובן שדקדקו בגמ' מדכתיב רק אשר אכלו הנערים וזהו הנאת עצמו ולפי מדרגתו היה נחשב בעיניו כגזל ולמה לא החזיר למלך סדום מה שאכלו. רק בודאי לא היה לו ולא היה יכול להחזיר. אבל עדיין השאלה למה לא המציא לו השי"ת שיוכל להחזיר כדי שלא יהנה ממה שנחשב בעיניו למדרגתו כגזל. וע"כ ללמדנו שקשה גזל הנאכל שבמדרגת אאע"ה היה נחשב כגזל הנאכל. ולכן לא המציא לו השי"ת כדי שנלמוד זה שאפי' צדיקים גמורים כא"א אינם יכולים להחזירו. אינם יכולים דייקא שלא המציא לו השי"ת שיוכל להחזיר. ומזה למדנו לכל אדם שאף גזל פשוט הנאכל קשה להחזיר וצריך סייעתא דשמיא להנצל מזה:
1
ב׳ובגמ' קודם לזה אי' בשכר שאמר א"א מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין ומק' בשלמא כו' חוט של תכלת מאי היא ופירש"י מאי הנאה איכא בעוה"ז. שהרי זכו בנ"י לכל המצות ומה נשתנה חוט של תכלת שנחשב לשכר ומשני דתניא כו' דומה לכה"כ ופירש"י כשהשי"ת מסתכל בכסה"כ שלו נזכר במצוה זו שהיא כנגד כל המצות. והענין דכ' עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. ומצות ציצית שקולה ככל התורה כולה כמ"ש (נדרים כה.) ובקבלת עול מלכות שמים נעשה השי"ת כביכול יושב על הכסא כמ"ש (שמו"ר ר"פ כג) נכון כסאך מאז משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון וכו' והוא כמ"ש (ויק"ר פ' ב) הן שהמליכוני תחלה על הים וא' ה' ימלוך לעולם ועד. ובקבלת עול מלכותו זוכין להתגלות עתיקא כד"ש כ"ע איהו כתר מלכות. וכשזוכין מעתיקא זוכין לכל הברכות שכלולים בג' חיי בני ומזוני דתליין במזלא כמ"ש בגמ' (מו"ק כח.) מזלא קדישא היינו עתיקא שהוא על ה' מקוצו של יוד שהוא על אותיות הוי"ה כמבואר בזוה"ק (סו"פ אחרי) ובא מידו של הקב"ה. ובכח התורה ע"י קבלת מצות ציצית ששקולה ככל התורה וזה ההנאה מחוט של תכלת שדומה לכה"כ. ונעשה השי"ת כביכול יושב על הכסא כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב וזוכין לכל הטובות. ולידע שהכל בא מידו של הקב"ה ובכח התורה הוא רק כשזוכין להתגלות עתי"ק. ולכן כשהכיר אאע"ה שאינו רוצה ליהנות משלל סדום מפני שאינו מבורר שבא בכח התורה הזכיר אל עליון שמורה על מדת עתיקא שלמעלה מהתפיסה. וכל האבות זכו למדת עליון וכמ"ש בברכת אבות הגדול הגבור והנורא שהוא כנגד קדושת האבות. גדולה וגבורה אברהם ויצחק ונורא מדת יעקאע"ה כמ"ש בזוה"ק (ח"ב עט רע"א) ואומרים אח"כ אל עליון שכולם זכו למדת עתיקא שבאאע"ה כ' ואברהם זקן וביצחק כ' ויהיה כי זקן יצחק והיינו שזכו למדת זקן שהוא עתיקא כידוע ויעקב בריח התיכון וגו' שלים לתרין סטרין לעתי"ק ולז"א כמ"ש בזוה"ק (ח"ב קעה ב) עיי"שב. ואף שלא זכה אאע"ה לזה רק בנסיון עשירי בעקידה מ"מ גם בנסיון ה' נאמר לו אנכי מגן לך והיינו מהתגלות עתיקא כמ"ש (זח"ג רנו ב) אנכי ביה כ' כתר כו' וזש"נ אנכי מגן לך שלא ישלוט בו יצה"ר רק שעדיין הוצרך להשתדלות מצדו (וכמ"ש ס"פ לך). ובמזמור של שבת כ' ולזמר לשמך עליון. ועפמ"ש (זח"ב רד א) ש' רזא דג' אבהן ובת אתעטרא בהו שזוכין ישראל לקדושת ג' האבות ואז הזמן לזכות לכל ג' המתנות חכמה גבורה ועושר מידו של הקב"ה ומכח התורה. והם כנגד ג' דברים חיי בני ומזוני דתליין במזלא שהוא עתיקא כמו שזכרנו. חיי היינו חכמה וכמש"נ החכמה תחיה בעליה. גבורה נגד בני שיהיו בנים יראי ה' ועדמש"נ (דה"א ח' מ) אנשים גבורי חיל וגו' ומרבים בנים ובני בנים וגו' שזוכין לבנים כשהם גבורי חיל יראי ה'. ויוסף דכ' ביה את האלהים אני ירא זכה לריבוי בנים כמש"נ ביהושע. ובגמ' (סוטה לו:) וע"י שהיה גבור הכובש את יצרו זכה לברכת עלי עין שלא ישלוט בזרעו עינא בישא. ועושר היינו מזוני. ובשבת שזוכין לכל הג' ברכות שיש בו התגלות עתיקא וזוכין להני ג' מילי דתליין במזלא קדישא שהוא עתיקא (כמו שנת' חיי מא' י) וזוכין שיהיו הכל מתנות שמים ובאות בכח התורה. ונקראו הסעודות סעודתי דמהימנותא שלימתא אמונה בשלימות שהכל מידו של הקב"ה כאמור:
2