פסיקתא דרב כהנא י׳Pesikta DeRav Kahana 10
א׳עשר תעשר.
[א] נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבאנו (משלי כח:כב). ר' חנינה פתר קרייה בעפרו', דא' ר' חנינה כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובין קינטרין. א"ר יודה ברבי פזי חוץ משקלי עפרון דהוון קינטרין, הד' דכת' בכסף מלא יתננה לי וגו' (בראשית כג:ט). ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו של אבינו אברהם חיסרו הכת' וא"ו, הד"ה דכת' אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (שם שם טו), אין את בעית למיתן לי ארבע מאוון קינטרין דכסף מן מזוותיה דבייתך את יכיל יהיב לי. ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו של אבינו אברהם, חיסרו הכת' וא"ו, הד' דכת' וישקל אברהם לעפרן (שם טז), עפרן כת', תנינא חסר. ר' אמי פתר קרייא בשואל שהיתה עינו צרה לשכור שתי פרות, והוא שואל אחת ושוכר אחת, ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי שם), דכת' בעליו אין עמו שלם ישלם (שמות כב:יג). ר' יצחק פתר קרייה בזה שהוא מלווה ישר' ביריבית, והיתה עינו צרה להלוותו שלא בריבית, והוא מלוה אותו בריבית, ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי שם), דכת' מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח:ח). ואיזה הוא חונן דלים, זה עשו הרשע. ועשו הרשע לא עושק דלים הוא, כגון אילין אפוטרופיא דנפקין לקריית' ובזין לאריסייה ועליו למדינתה ואמרין כנשון מיסכנייה ואנן בעיי מעבד עמהון מצוה. מיתלה אמר גיירה בחזורי' ומפלגא לביישיה. ר' לוי פתר קריה בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דא"ר לוי מעשה באחד שהיה מוצי' מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת עושה אלף מידות, והיה מוציא ממנה מאה מידות למעשר, ממנה היה ניזון כל ימיו וממנה היה מתפרנס כל ימיו. בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו, בני תן דעתך בשדה זו, כך וכך היתה עושה וכך וכך הייתי מוציא ממנה למעשר, ממנה הייתי ניזון כל ימי וממנה הייתי מתפרנס כל ימי. בשנה ראשונה זרע אותה הבן ועשה אלף מידות והוציא ממנה מאה מידות למעשר, בשנייה הכניס בה עין צרה והיה פוחת עשרה והיא פוחתת מאה, פוחת עשרה והיא פוחתת מאה, עד שעמדה על מעשרותיה, וכיון שידעו בו קרוביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו. א' להם מה באתם לשמוח על אותו האיש שנידווה, אמרו לו, חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עימך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן, ועכשיו נעשתה כהן והקב"ה בעל הבית. א"ר לוי מי פחית לה שנה מן שנה, שנה עילוי עדנה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר את כל תבואת זרעך (דברים יד:כב).
[א] נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבאנו (משלי כח:כב). ר' חנינה פתר קרייה בעפרו', דא' ר' חנינה כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובין קינטרין. א"ר יודה ברבי פזי חוץ משקלי עפרון דהוון קינטרין, הד' דכת' בכסף מלא יתננה לי וגו' (בראשית כג:ט). ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו של אבינו אברהם חיסרו הכת' וא"ו, הד"ה דכת' אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (שם שם טו), אין את בעית למיתן לי ארבע מאוון קינטרין דכסף מן מזוותיה דבייתך את יכיל יהיב לי. ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו של אבינו אברהם, חיסרו הכת' וא"ו, הד' דכת' וישקל אברהם לעפרן (שם טז), עפרן כת', תנינא חסר. ר' אמי פתר קרייא בשואל שהיתה עינו צרה לשכור שתי פרות, והוא שואל אחת ושוכר אחת, ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי שם), דכת' בעליו אין עמו שלם ישלם (שמות כב:יג). ר' יצחק פתר קרייה בזה שהוא מלווה ישר' ביריבית, והיתה עינו צרה להלוותו שלא בריבית, והוא מלוה אותו בריבית, ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי שם), דכת' מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח:ח). ואיזה הוא חונן דלים, זה עשו הרשע. ועשו הרשע לא עושק דלים הוא, כגון אילין אפוטרופיא דנפקין לקריית' ובזין לאריסייה ועליו למדינתה ואמרין כנשון מיסכנייה ואנן בעיי מעבד עמהון מצוה. מיתלה אמר גיירה בחזורי' ומפלגא לביישיה. ר' לוי פתר קריה בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דא"ר לוי מעשה באחד שהיה מוצי' מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת עושה אלף מידות, והיה מוציא ממנה מאה מידות למעשר, ממנה היה ניזון כל ימיו וממנה היה מתפרנס כל ימיו. בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו, בני תן דעתך בשדה זו, כך וכך היתה עושה וכך וכך הייתי מוציא ממנה למעשר, ממנה הייתי ניזון כל ימי וממנה הייתי מתפרנס כל ימי. בשנה ראשונה זרע אותה הבן ועשה אלף מידות והוציא ממנה מאה מידות למעשר, בשנייה הכניס בה עין צרה והיה פוחת עשרה והיא פוחתת מאה, פוחת עשרה והיא פוחתת מאה, עד שעמדה על מעשרותיה, וכיון שידעו בו קרוביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו. א' להם מה באתם לשמוח על אותו האיש שנידווה, אמרו לו, חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עימך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן, ועכשיו נעשתה כהן והקב"ה בעל הבית. א"ר לוי מי פחית לה שנה מן שנה, שנה עילוי עדנה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר את כל תבואת זרעך (דברים יד:כב).
1
ב׳[ב] בטח בי"י ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז:ג). ר' חגי בשם ר' יצחק מסריס הדין קרייא, עשה טוב ובטח בי"י. להגרונימוס שיצא לשער את המידות, וראה אותו אחד והתחיל מיטמן מלפניו. אמ' לו מה לך מיטמן מלפני, שער מדותיך ואל תתירא, הד"ה דכת' עשה טוב ובטח בי"י (תהלים שם). שכן ארץ (שם), תיעשה שכינה של ארץ, הוי זורע הווי נוטע. רעה אמונה (שם), רעה אמונתן של אבות, עיני בנאמני ארץ (תהלים קא:ו). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בזכות שני דברים ישראל מיתחטים לפני המקום, בזכות שבת ובזכות מעשרות. בזכות שבת מנין, אם תשיב משבת רגלך (ישעיה נח:יג), מה כת' בתריה, אז תתענג על י"י והרכבתיך וגו' (שם יד). בזכות מעשרות מנין, ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך י"י אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך (דברים כו:יא). ד"א ושמחת בכל הטוב (שם), ואין טוב, אלא דברי תורה, דכ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד:ב). לפיכך מזה מזהיר את ישר' ואומ' להם עשר תעשר וגומ' (דברים יד:כב).
2
ג׳[ג] כבד את י"י מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג:ט), שאם היתה נאה אל תהי פרוץ בעריות, שלא יהיו הבריות אומרים איש פלו' נאה ואינו גדור מן הערוה, על שם כבד את י"י מהונך (שם). ד"א כבד את י"י מהונך (שם), שאם היה קולך ערב, פרוס את שמע ועבור לפני התיבה, על שם כבד את י"י מהונך (שם). ר' חייה בר אדה בר אחתיה דבר קפרא היה קולו ערב, והיה בר קפרא או' לו, היה בני פורש את שמע ועובר לפני התיבה על שם כבד את י"י מהונך (שם), ממה שחננך. ד"א כבד את י"י מהונך (שם), עביד בהונך עד דלא תעבד דלא בהונך. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה הקב"ה, הכניס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל לשבר בחביות. גער בו בן ביתו, מה עשה לו, נטל את המקל ופצעו על ראשו. א' לו תחות מסייעה יתי את גער בי. אמ' לו תן לי את המקל ואני משבר אף אני, נתן לו את המקל והוה הוא מתבר חדה חדה והוא מתבר תרתיי תרתיי. מי גרם לו, על ידי שלא היה מוציא מעשרותיו כראוי, דא' ר' לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת ונתן הק' בלבו ועשה חצייה זרע וחציה בית מקוות מים. ובאת שנת בצורת והיו מכריזין ואומרין סאה דחיטין בסלע, סאה דמיא בתלת סלעין, והיה מכריז ואומ' מאן בעי סאה דמיא והיא עבדא תלת סאין דחיטין. מי גרם לו, על ידי שהיה מוציא מעשרותיו כראוי. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואומ' להם עשר תעשר את כל תבואת זרעך (דברים יד:כב).
3
ד׳[ד] לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא:כא). חזקיה אמ' משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה. בתחילה הקב"ה מכניס בהם חכך והוא מכניסם בגיהנם בחמה, והן אומרין זו היא גיהנם של הקב"ה. ואחר כך הוא מוציאם לשלג, והן אומרין זו היא צינתו של הקב"ה. בתחילה הן אומ' וה, ולבסוף הן אומ' ווי, והוא שדוד אומר ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ:ג), מה הוא מטיט היון, ממקום שאומ' ווה ווי. ואיכן הן משלימין נפשותיהם, יהודה ברבי א' בשלג, הד' דכת' בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון (שם סח:טו), השלג היא צלמונה שלהם. יכול אף ישר' כן, ת"ל לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים (משלי שם), לבוש שנים, מילה ופריעה, ציצית ותפילים, הענק תענק, נתן תתן, פתח תפתח, עשר תעשר. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר וגו' (דברים יד:כב).
4
ה׳[ה] והארץ חנפה תחת יושביה וג' (ישעיה כד:ה). א"ר יצחק את סבר מחנפה לה, והיא מחנפה לך, מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ואינה מראה לך גורן, מראה לך גורן ואינה מראה לך ערימה, למה, כי עברו תורות (שם), שעברו על שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. חלפו חוק (שם), חלפו חוקן של מעשרות. הפרו ברית עולם (שם), הפרו בריתן של אבות. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואומר להם עשר תעשר וג' (דברים יד:כב).
5
ו׳[ו] נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך (משלי ו:כ). א"ר חונה אבות הראשונים הפרישו תרומה ומעשרות. אברהם הפריש תרומ' גדולה, הרימותי ידי אל י"י (בראשית יד:כב), ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמ' והרמתם ממנו את תרומת י"י (במדבר יח:כו). יצחק הפריש מעשר שני, ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' (בראשית כו:יב). א"ר אבה בר כהנא והלא אין הברכה שורה לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן, בשביל לעשרן, ה"ה דכת' ויברכהו י"י (שם). יעקב הפרי' מעשר ראשון, הד"ה דכת' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כח:כב). כותי אחד בא ושאל את ר' מאיר, א' ליה לית אתון אמרין דהדין יעקב אבוכון קושט, אמ' ליה אין, דכת' תתן אמת ליעקב (מיכה ז:כ). אמ' ליה הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד לשני', א' ליה את אמ' דאינון תריסר ואנה אמ' דאינון ארבעת עשר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח:ה). אמ' ליה והא טבאות והא לית את מסייע לי, אוספת קמח אוסיף מי'. אמ' ליה אין את מודה לי שהיו ארבע אימהות, אמ' ליה הן. א"ל צא מהם ארבע בכורות של ארבע אימהות, שאין הבכור מתעשר, למה, שהוא קודש ואין הקודש מוציא קודש. אמ' ליה טובי אומתך מה אית בגווה. ואל תטוש תורת אמך (משלי שם), אומתך. הוא שדוד או', לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהלים מ:ט). א"ר אחא בר עולא יש תורה בתוך מעיים, לא כך כת' על לבם אכתבנה (ירמיה לא:לב), אלא אמ' דוד יבא עלי אם ירד דבר בתוך מעיי עד שלא עשרתי אותו, הד"ה דכת' ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות בשדה ובהרים ובכפרים וג' (דה"א כז:כה). לפיכך משה מזהיר את ישר' עשר תעשר (דברים יד:כב).
6
ז׳[ז] אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון (איוב לא:לח). אמרו לאיוב כלום יש לך עליה אלא שלש אמות בשעת מיתתך דאת אמר אם עלי אדמתי תזעק (שם), היא דידך. ר' חייה רבא אמ' לאחד שהיה מוכר טלית באטליס, ועבר אחד וראה אותו, אמ' לו שלי היא. אמ' לו היתעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך. כך אמ' הק' לאיוב, לא אני הוא שכת' בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וג' (ירמיה כג:כד), ואת או' אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), היא עבידה דידך. ור' שמע' בן חלפותא אמ' לאחד שהיה מוכר שפחה באטליס, ועבר אחד וראה אותה ואמ' שלי היא. אמ' לו נזוף בה, אם נשמעת היא לך הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך. כך אמ' הקב"ה לאיוב, לא אני הוא שכתוב בו המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו (תהלים קד:לב), ואת או' אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), היא עבידה דידך. באותה שעה א' איוב לפני הקב"ה, רבון העולמים לא כך אמרתי לפניך, אלא בלשון הזה אמרתי לפניך, אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. ויחד תלמיה יבכיון (שם), אם זרעתי אותה כלאים. אם כוחה אכלתי בלא כסף (איוב לא:לט), זה מעשר שני דכת' ונתתה בכסף וצרת וג' (דברים יד:כה). ואת נפש בעליה הפחתי (איוב שם), זה מעשר עני. ואם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה תמו דברי איוב (שם). תני ר' הושעיה למדתך התורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חיטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים. ומה טעמא, תחת חיטה יצא חוח (שם). עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואת או' תמו דברי איוב (שם), אלא א' איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית (דברים כו:יג). לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר (דברים יד:כב).
7
ח׳[ח] לך י"י הצדקה ולנו בשת הפנים כהיום הזה (דניאל ט:ז). א"ר יודה בר' לעיי ע"ז עברה עם ישר' בים. ומה טעמ', ועבר בים צרה (זכריה י:יא), ואין לשון זה צרה אלא ע"ז, דכת' והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח:כ). א"ר יודן כת' ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וי"י עמם (שופטים א:כב), הולכים לעב' עבודה זרה ואת או' וי"י עמם, וכי יש לך צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר יודה בר' סימון כת' והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו וג' (שופטים יח:כז). והמה לקחו את אשר עשה מיכה, צלמא. ואת הכהן אשר היה לו, כומרה. ויבאו אל ליש (שם), במיס. אל עם שקט ובוטח (שם), עובדים ע"ז, והיא מצלחה בידיהון, ואת אומ' אל עם שוקט ובוטח (שם), וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר שמואל בר נחמן את מוצא ביום שירד המן לישר' בו ביום עבדו ישר' ע"ז, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לע"ז שלהם, הד"ה דכת' ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם ויהי (יחזקאל טז:יט), מה הוא ויהי, א"ר יודה כמה דאת אמ', ויהי למחר, ואף על פי כן ומנך לא מנעת מפניהם, וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר לעזר כשיצאו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש אמרו את הפסוק הזה. את מוצא כיון שעלו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש נתכנסו עליהם כל מלכי אומות העולם, הד"ה דכת' ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזיין לגוברייה וג' (דניאל ג:כז), והיו כל אומות העולם אומ' להם, הייתם יודעין שיש באלהיכם לעשות לכם כל הניסים הללו וגרמתם לו להחריב את ביתו ולהגלות את בניו, והיו כל אומות העו' מרקקין בפניהם עד שעשו אותם גוש של רוק, והיו חנניה מישאל ועזריה מגביהים את פניהם כלפי למעלן ואומ' לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר יהושע בר' נחמי' לך י"י הצדקה (שם), צידוק הדין הוא שאנו מכעיסין לפניך כמה ואתה סובלנו. תני בשם ר' נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה והוא נותנה למחצה ולשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן, הק' משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות, ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר (דברים יד:כב).
8
ט׳[ט] מה כתי' למעלה מן העינין, לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך וג' (שם כא). ר' עזריה ור' יונת' בן חגי ור' יצחק בר מריון בשם ר' יוסי בר' חנינה אמרו האוכל פירותיו טבולים כאוכל נבילות וטריפות. ומה טעם, לא תאכלו כל נבילה (שם). ר' אבא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה. א"ר יצחק בשלשה מקומות כתוב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לעיניינו, ואחד לעינין תורה, ואחד לעינין מעשרות. לעניינו מה כת', ראשית ביכורי אדמתך וג' (שמות כג:יט), מה כת' בתריה הנה אנכי שלח מלאך לפניך וג' (שם כ). לעינין תורה מה כת', ראשית ביכורי אדמתך וג' (שם לד:כו), מה כת' בתריה ויאמר י"י אל משה כתב לך את הדברים האלה (שם כז), אמ' לו הקב"ה משה עד דסנדלה ברגלך כבוש כובא, מלא תבשיל גדי בחלב אמו, כתב לך את הדברים האלה. לעינין מעשרות, לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך וג' (דברים יד:כא), וכת' בתריה, עשר תעשר (שם כב), אלא א' הקב"ה אל תגרמו לי לבשלן גדיים עד שהן במעי אימותיהן, שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי רוח אחת של קדים אני שולח והוא שודפתן, כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה (מלכים ב' יט:כו).
9
י׳[י] עשר תעשר (דברים יד:כב), שלא תתחסר, עשר שתתעשר. א' הקב"ה עשר את שלי ואני מעשר את שלך. את כל (שם), א"ר אבא בר כהנא רמז לפרגמטופטין ולמפרשי ימים שיהו מוציאין אחד מעשרה לעמילי תורה. תבואת זרעך היוצא השדה (שם), אם זכיתם סוף שאתם יוצאין לזרוע בשדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם. ואי זה זה, זה עשו הרשע דכת' ביה איש יודע ציד איש שדה (בראשית כה:כז). ד"א תבואת זרעך היוצא השדה (דברים שם), אם זכית סופך נפיק לחקלך וחמי עלמא צריך מטר ומתפלל ונענה, ואם לאו סוף ששונאי ישר' יוצאין לקבור את בניהם בשדה. שנה שנה (שם), אין מעשרין משנה לחברתה דב' ר' עקיב'. ואכלתה לפני י"י אלהיך וגו' (דברים יד:כג), אם זכיתם דגנך, ואם לאו דגני, כמה דאת אמ' ולקחתי דגני בעתו (הושע ב:יא). אם זכיתם תירושך, ואם לאו תירושי, ותירושי במועדו (שם). א"ר שמע' בן לקיש א' הקב"ה אני אמרתי לך שתהי מוצי' מעשרותיך מן המובחר, כיצד, בא בן לוי אצלך, אם נתתה לו המובחר אף אני יש לי ליתן לך מן המובחר, יפתח י"י לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח:יב). ואם נתתה לו מן החפוריות ומן הקטנויות, אף אני יש לי ליתן לך מן החופריות ומן הקטוניות, יתן י"י את מטר ארצך אבק ועפר (שם כד). ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר וג' (דברים יד:כט). אמ' ר' לוליני דרומיה בשם ר' יהודה בר' סימון, א' הק' אתה יש לך ארבעה בני בתים, ואני יש לי ארבעה בני בתים. אתה יש לך ארבעה בני בתים, בנך ובתך ועבדך ואמתך, ואני יש לי ארבעה בני בתים, הלוי והגר והיתום והאלמנה, וכולהם בפסוק אחד, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך (דברים טז:יא). אמ' הקב"ה אני אמרתי לך שתהא משמח את שלי ואת שלך בימים טובים שנתתי לך, אם עשיתה כן אף אני משמח את שלך ואת שלי, אילו ואילו אני עתיד לשמחן בבית הבחירה, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי כי ביתי וגו' (ישעיה נו:ז). חסילה פרשתא.
10
