פסיקתא דרב כהנא י״גPesikta DeRav Kahana 13
א׳דברי ירמיהו.
[א] ר' אבא בר כהנא פתח צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות (ישעיה י:ל). צהלי קולך, לבלין בקליך. בת גלים, מה הגלים הללו מסויימים בים, כך אבותיכם מסויימים בעולם. ד"א בת גלים, בת גולים. ברתהון דגילוליא. ביתו של אברהם, מה כת' בו, ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וגומ' (בראשית יב:א). ביתו של יצחק, מה כת' בו, וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה (שם כו:א). ביתו של יעקב, מה כת' בו, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו (שם כח:ז). הקשיבי (ישעיה שם), הקשיבו למצותיי, הקשיבו לדברי תורה, הקשיבו לדברי נבואה, ואם לאו לישה (שם), הא אריה סליק עלך, זה נבוכד נצר הרשע, דכת' ביה עלה אריה מסבכו (ירמיה ד:ז). ענייה (ישעיה שם), מן הצדיקים, ענייה מדברי תורה, ענייה מן המצות וממעשים טובים, ואם לא, ענתות (שם), הא ענתותייא אתי ומתנבא עלך דברי תוכחות. לפיכך צורך הכת' לומ' דברי ירמיהו בן חלקיהו (ירמיה א:א).
[א] ר' אבא בר כהנא פתח צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות (ישעיה י:ל). צהלי קולך, לבלין בקליך. בת גלים, מה הגלים הללו מסויימים בים, כך אבותיכם מסויימים בעולם. ד"א בת גלים, בת גולים. ברתהון דגילוליא. ביתו של אברהם, מה כת' בו, ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וגומ' (בראשית יב:א). ביתו של יצחק, מה כת' בו, וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה (שם כו:א). ביתו של יעקב, מה כת' בו, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו (שם כח:ז). הקשיבי (ישעיה שם), הקשיבו למצותיי, הקשיבו לדברי תורה, הקשיבו לדברי נבואה, ואם לאו לישה (שם), הא אריה סליק עלך, זה נבוכד נצר הרשע, דכת' ביה עלה אריה מסבכו (ירמיה ד:ז). ענייה (ישעיה שם), מן הצדיקים, ענייה מדברי תורה, ענייה מן המצות וממעשים טובים, ואם לא, ענתות (שם), הא ענתותייא אתי ומתנבא עלך דברי תוכחות. לפיכך צורך הכת' לומ' דברי ירמיהו בן חלקיהו (ירמיה א:א).
1
ב׳[ב] ר' אחא פתח עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם (משלי א:כב). א"ר שמע' בן נזירה בנוהג שבעול' אדם אוכל צחנה שנים שלשה ימים ונפשו קניטה עליו ממנה, אתם כמה שנים אתם עובדים ע"ז, אותה שכתו' בה צא תאמר לו (ישעיה ל:כב), ציאה תאמר לו, ואין נפשכם קמוטה ממנה. א"ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות, ואילו הן, שלמה וישעיה. שלמה א' ולצים לצון חמדו להם (משלי שם), ויש' אמ' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם (ישעיה כח:כב). ר' פנחס ר' ירמיה בש' ר' שמו' בר רב יצחק, קשה הוא הליצנות שתחילה ייסורין וסופה כלייה. תחילתה יסורים, פן יחזקו מוסריכם (שם). וסופה כלייה, כי כלה ונחרצה שמעתי (שם). תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם (משלי א:כג). אם תשובו לתוכחתי אביעה לכם רוחי, על ידי יחזקאל, היה היה דבר י"י אל יחזקאל בן בוזי הכהן וג' (יחזקאל א:ג). ואם לאו, אודיעה דברי אתכם (משלי שם), על ידי ירמיה. לפיכך צריך הכת' לומר דברי ירמיהו בן חלקיהו (ירמיה א:א).
2
ג׳[ג] ר' אחא פתח אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו (זכריה א:ה). א"ר אחא א' הק' לישר', בניי, אבותיכם שחטאו לפניי איכן הם. אמרו לפניו, רבון העולמים והנביאים הלעולם יחיו. א' להן, אע"פ שמתו אין נבואתם קיימת, משה מת אין נבואתו קיימת, וירמיה שהוא חי ודבריו קיימין. לפיכך צריך הכת' לומ' דברי ירמיהו בן חלקיה (ירמיה שם).
3
ד׳[ד] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי יז:ב). עבד משכיל, זה ירמיה. ימשל בבן מביש, אילו ישר' שביישו את עצמן לע"ז. א"ר אבא בר כהנא כתיב ולא היית כזונה לקלס אתנן (יחזקאל טז:לא), ייתי ברא דמקלקלתה דתקנת עובדיה, ויוכח לברא דמתקנתה דקלקלת עובדיה. את מוצא כל מה שכת' בישר' לגניי כתוב ברחב לשבח. ברחב כת' ועתה השבעו נא לי בי"י כי עשיתי עמכם חסד (יהושע ב:יב), ובישר' כת' אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה:ב). ברחב כת' והחייתם את אבי ואת אמי (יהושע ב:יג), ובישר' כת' אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב:ז). ברחב כת' והיא העלתם הגגה (יהושע שם, ו'), ובישר' כת' ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א:ה). ברחב כת' ותטמנם בפשתי העץ (יהושע שם), ובישר' כת' אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב:כז). ברחב כת' ותאמר להם ההרה לכו (יהושע ב:טז), ובישר' כת' על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד:יג). ברחב כת' ונתתם לי אות אמת (יהושע ב:יב), ובישר' כת' ואמת לא ידברו (ירמיה ט:ד). הווי כל מה שכת' בישר' לגניי ברחב כת' לשבח. ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי שם), זה ירמיה. כת' ביה ויצא ירמיה מירושלם ללכת וג' (ירמיה לז:יב), רב אמר ליטול מחלקו יצא. ר' בנימן בן לוי אמ' למשריה תמן נבואן סגין, דבר ירמיה אין כת' כן, אלא דברי ירמיהו. לפיכך צורך הכת' דברי ירמיהו (ירמיה א:א).
4
ה׳[ה] ר' שמואל בר נחמן פתח אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם וג' (במדבר לג:נה). אמ' הק' לישר' אני אמרתי לכם כי החרם תחרימם החתי והאמרי (דברים כ:יז), ואתם לא עשיתם כן, אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע (יהושע ו:כה), הרי ירמיה בא מבני בניה של רחב הזונה ועוש' לכם דברים של סיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם. לפיכך צריך הכת' דברי ירמיהו (ירמיה א:א).
5
ו׳[ו] ר' יודה בר' סימון פתח נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דברים יח:יח), וכת' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (שם לד:י), ואת או' כמוך, אלא כמוך בתוכחות. את מוצא כל מה שכת' בזה כת' בזה. זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה, זה נתנבא על יהודה וישר' וזה נתנבא על יהודה ויש', זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה עמדו בני שבטו כנגדו, זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור, זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל על ידי עבד, זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות. לפיכך צריך הכת' לומר דברי ירמיהו (ירמיה א:א).
6
ז׳[ז] ר' תנחומא א' ליה ר' לעזר בשם ר' מאיר, ר' מנחמא ור' ביבי ר' לעזר בשם ר' מאיר, כל מקום שאמ' דבר, דברי, דברים, אלות ותוכחות הן. כת' אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל (דברים א:א), מה כת' תמן, מזי רעב ולחומי רשף (שם לב:כד). כת' דבר י"י אשר היה אל הושע בן בארי (הושע א:א), מה כת' תמן, כי אתם לא עמי (שם שם, ט). כת' דברי ירמיהו בן חלקיהו (ירמיה א:א), מה כת' תמן, ואשר למות למות ואשר לשבי לשבי (שם מג:יא).
7
ח׳[ח] א"ר תנחום בר חנילאי בשלשה מקומות הקב"ה קובל על נבוכד נצר הרשע, בספר ירמיה, בספר מלכים ובספר דברי הימים. כאנש דאמרי לחבריה חמון מה עבד לי פלן, שחיק טמייה, כך א' הקב"ה חמון מה עבד לי ננסא דבבל. ד"א ירמיה קינוי דירמיה, איכה ישבה בדד (איכה א:א), איכה יעיב באפו (שם ב:א), איכה יועם זהב (שם ד:א). דב' אח' מותוי דירמיה, אשר למות למות (ירמיה מג:יא). ד"א ירמיה, א' הק' לירמיה לך אמור לישר' עשו תשובה, ואם לאו הא אנא מחרב ית בית מקדשי. אמרין, ואין מחריב לאו דידיה הוא מחריב, אלא כך אמ' הקב"ה הא אנא מחריב מקדשיי ודברי יקום בירמיה. ד"א ירמיה, אמ' הקב"ה לירמיה, דביריי אנא בעי גבהון ירמיה. אני אמרתי להם אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב), והם לא עשו כן אלא אמרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב:כז). אני אמרתי להם לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ:ב), והם לא עשו כן אלא ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א:ה). אני אמרתי להם לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא (שמות כ:ז), והם לא עשו כן אלא אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה:ב). אני אמרתי להם זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ:ח), והם לא עשו כן אלא קדשיי בזית ואת שבתותי חללת (יחזקאל כב:ח). אני אמרתי להם כבד את אביך ואת אמך (שמות כ:יב), והם לא עשו כן אלא אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב:ז). אני אמרתי להם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות כ:יג), והם לא עשו כן אלא הגנוב ורצוח ונאוף (ירמיה ז:ט). אני אמרתי להם לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ:יג), והם לא עשו כן אלא וידרכו את לשונם קשתם שקר (ירמיה ט:ב). אני אמרתי להם לא תחמוד (שמות כ:יד), והם לא עשו כן אלא וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו (מיכה ב:ב).
8
ט׳[ט] ד"א ירמיה, א' הקב"ה לירמיה או חית עמהון לבבל ואנא הוי הכא, או את הוי הכא ואנא אחית עמהון, א' ירמיה לפני הקב"ה רבון העולמים אין אנא מחית מה אנא מהני להון, אלא ייחות בריוהון עמהון דהוא מהני להון. שלשה דברי' צוה נבוכד נצר את נבוזר אדן על ירמיה. אמ' ליה קחנו ועיניך שים עליו אל תעש לו מאומה רע (ירמיה לט:יב). והיה ירמיה רואה כת של בחורים שלולים בקולרין והלך ומכניס ידו ביניהם, וחוזר ורואה כת של זקינים שלולים בקולרין והולך ומכניס ידו ביניהם. אמ' לו נבוזר אדן חדא מן תלת מילין אית בך, או נביא של שקר אתה, או מבעט בייסורין אתה, או שופך דמים אתה. או נביא של שקר אתה, דהא כמן שנין את קאים ומתנבי על הדא זויתא דתיחרב וכדון אנא חרבא ובאש לך. או מבעט בייסורין אתה, דאנא לית אנא בעי מעקה לך ולית איסוריא חשיבין עלך כלום. או שופך דמים אתה, דאין מלכא שמע מה את קאים מתעביד בך, ואנא לית אנא עבד לך כלום, הוא משלח ומרים רישא דההוא גברא, אלא אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל חדל וג' (שם מ:ד), ועודנו לא ישוב (שם ה) עד שגילה לו הקב"ה. הדא היא דכת' הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י"י אחר שלח אותו נבוזר אדן (שם מ:א). והוא אסור בזיקים (שם), מהו והוא, א"ר אחא כביכול הוא והוא. מה היה אותו הדבר, ר' אלעזר ור' יוחנן. ר' לעזר אמ' מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו (שם לא:ט). ר' יוחנן אמ' כי פדה י"י את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו (שם י). ובחזירה היה רואה אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות לדרכים, והיה נוטלם ומחבקן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ואו' להם בניי לא כך הייתי או' לכם, תנו לי"י אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם וג' (שם יג:טז). בטרם יחשיך עליכם דברי תורה, בטרם יחשיך דברי נבואה.
9
י׳[י] על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה (ירמיה ט:ט), על ההרים הרמים הגבוהים שנעשו מדבר אשא קינה. כי נתצו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה (שם), לא דייכם שלא שמעתם בקולו, אלא מקנה (שם), מקנים אותי בע"ז שלכם, אף על פי כן, מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו (שם). א"ר יוסי בר חלפותא חמשים ושתים שנים לא נראה עוף טס על ארץ ישר', לקיים מה שנ' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו (שם). א"ר חנינה קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל, לפי שהיו ישר' לוהטים אחרי המתיקה שהיא מרגלת את הלשון לתורה. תנו בשם ר' יודה שבע שנים נתקיים בה גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כט:כב), על שם והגביר ברית לרבים שבוע אחד (דניאל ט:כז). כותים שבה מה היו עושים, מטליות מטליות היתה נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת. א"ר זעירא בוא וראה כמה חצופה היא ארץ ישר' שהיא עושה פירות. ולמה היא עושה פירות, תרין אמורין, חד אמ' שהן מזבלין אתה, וחרנה אמ' שהן הופכין את עפרה כהדין דמערי סאתא, מה דלעיל נחית לרע, ומה דלרע סליק לעיל. עובדא הוה בחד בר נש דהוה קאים רדי בהדא בקעת ארבל ועמיק סיכתיה ונפיק עפרא יקידא ואוקד זרעא. א"ר חנינה בריה דר' אבהו שבע מאות מיני דגים טהורים, ושמנה מאות מיני חגבים טהורים ולעופות אין מספר, וכולם גלו עם ישר' לבבל, וכשחזרו כולם חזרו עמהם חוץ מן הדג הנקרא שיבוטא. ודגים היאך גלו, ר' חונה בשם רב יוסי דרך התהום גלו ודרך התהום חזרו.
10
י״א[יא] ד"א ירמיה רם יה. עשר מסעו' נסעה השכינה, מכרוב לכרוב, מכרוב למפתן הבית, וממפתן הבית לכרובים, מכרובים לשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, מחצר למזבח, ממזבח לגג, מגג לחומה, מחומה לעיר, מעיר להר הזתים. מכרוב לכרוב, וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו (יחזקאל ט:ג), על כרוב השני. מכרוב למפתן הבית, וירם כבוד י"י מעל הכרוב על מפתן הבית (שם י:ד). ממפתן הבית לכרובים, ויצא כבוד י"י מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים (שם שם יח). ויצא כבוד י"י מעל מפתן הבית, והא לא הוה צורכה אלא ויבא כבוד י"י, מושלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה יוצא מתוך פלטין שלו והיה מנשיק בכתלים ומגפף בעמודים ואו' הוי שלים בייתי, הוי שלים פלטין שלי, כך היתה השכינה מנשקת בכתלים ומגפפת בעמודים ואומרת הוי שלם בייתי הוי שלים פלטין דידי. מכרובים לשער הקדמוני, וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני (יחזקאל י:יט). משער הקדמוני לחצר, והחצר מלאה את נוגה כבוד י"י (שם שם ד). מן החצר למזבח, ראיתי את י"י נצב על המזבח (עמוס ט:א). מן המזבח לגג, טוב שבת על פינת גג (משלי כא:ט). מן הגג לחומה, כה הראני והנה י"י נצב על חומת אנך (עמוס ז:ז). מן החומה לעיר, קול י"י לעיר יקרא (מיכה ו:ט). מן העיר להר הזתים, ויעל כבוד י"י מעל תוך העיר ויעמד על ההר (יחזקאל יא:כג). א"ר יונתן שלש שנים ומחצה עשת השכינה שרויה בהר הזתים ומכרזת שלש פעמ' בכל יום ואומרת שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה ג:כב), וכיון שלא חזרו התחילה השכינה פורחת באויר ואומ' את הפסוק הזה, אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני (הושע ה:טו).
11
י״ב[יב] ד"א ירמיה, שבימיו נעשה בית המקדש אירימון. ד"א ירמיה, שבימיו נתרוממה מידת הדין. בן חלקיה, א"ר יודה בר' סימון מאותו השבט שכת' בו אני חלקך ונחלתך (במדבר יח:כ). א"ר שמואל בר נחמן ארבעה הן שהן באין ממשפחה נכוייה, ואילו הן, פנחס, ואוריה, יחזקאל, וירמיה. פינחס את מוצא בשעה שבא לייחס את ישר' אמרו לו, את בא ליחסינו, אלעזר למי היה נשאוי לא לבתו של פוטיאל, לא כך כת', ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל (שמות ו:כה), ואתה בא לייחסנו, וכיון שראה הקב"ה שהן מזלזלין לו התחיל מייחסו, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (במדבר כה:יא), כהן בר כהן, קנאי בר קנאי. אוריה היו ישר' מזלזלין אחריו ואומ' לא גבעוני הוא, וגם איש היה מתנבא בשם י"י אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים (ירמיה כו:כ), וכת' ועריהם גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים (יהושע ט:יז), וצרך הכת' ליחסו, ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן (ישעיה ח:ב). יחזקאל ישראל היו מזלזלין אחריו ואומ' לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, וצרך הכתוב לייחסו, היה היה דבר י"י אל יחזקאל בן בוזי הכהן (יחזקאל א:ג). ירמיהו היו ישר' מזלזלין עליו ואומ' לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, וצרך הכת' ליחסו, דברי ירמיהו בן חלקיהו (ירמיה א:א).
12
י״ג[יג] מן הכהנים אשר וגו' (שם). א"ר ברכיה אמר ירמיה, עשוק שמי בכהנים. בימי משה, יברכך י"י (במדבר ו:כד), ובימי, ולקח מהם קללה (ירמיה כט:כב). בימי משה וישמרך (במדבר ו:כד), ובימיי, אשר למות למות (ירמיה טו:ב). בימי משה, יאר י"י פניו אליך (במדבר ו:כה), ובימי, במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג:ו). בימי משה, ויחנך (במדבר שם), ובימיי, אשר לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז:יג). בימי משה, ישא י"י פניו אליך (במדבר ו:כו), ובימיי, גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כח:נ). בימי משה, וישם לך שלום (במדבר שם), ובימי, כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז:ה).
13
י״ד[יד] בארץ בנימן (שם א:א), ניתן חלקו של בנימן בארץ. מה בנימן לא נתברך אבינו יעקב שהוא מעמי' שנים עשר שבטים עד שנולד בנימן, כך מכל הנביאים שנתנבאו על ירושלם לא נתבררה נבואתן עד שעמד ירמי'. או מה בנימן כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה, וכיון שיצא ממנ' מתה, הד"ה דכת' ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה:יח), כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלם לא חרבה, וכיון שיצא ממנה חרבה. הוא שירמיה או', פיתיתני י"י ואפת (ירמיה כ:ז), שדלתני י"י ואשתדלית, אפקתני מן גובה וחרבתנה. אתמול אמרת לי, הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי (שם לב:ז), ועכשיו חזקתני ותוכל (שם כ:ז). או מה בנימן אחרון לכל השבטים, אף ירמיה אחרון לכל הנביאים. לא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' לעזר ור' שמואל בר נחמן. ר' לעזר א' קיצרי נבואה היו. א"ר שמואל בר נחמן כבר היתה נבואה פקוד' בידן ביד חגי זכריה ומלאכי. ר' לעזר ור' יוחנן. ר' לעזר א' כל הנביאים פתחו בדברי תוכחות וחתמו בדברי נחמות, חוץ של ירמיה, שחתם בדברי תוכחו' וא' ככה תשקע בבל ולא תקום (ירמיה נא:סד). א"ר יוחנן עוד בדברי נחמות חתם גם הוא, לפי שהיה חוזר ומתנבא על חורבן בית המקדש יכול בחורבן בית המקד' חתם, ת"ל עד הנה דברי ירמיה (שם), במפולת מחריביו חתם. וישעיה לא חתם בדברי תוכחות, והכת' והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו:כד), בגוים הוא עסוק. והכת' כי אם מאס מאסתנו (איכה ה:כב), השיבנו (שם כא) תחת כי אם מאס מאסתנו.
14
ט״ו[טו] אשר היה דבר י"י אליו בימי יאשיהו מלך יהודה עד תם עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלם בחדש החמישי (ראה ירמיה א:ב, ג). א"ר אבון עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל. עלה אריה, זה נבוכד נאצר הרשע, דכת' ביה עלה אריה מסובכו (שם ד:ז). במזל אריה, עד גלות ירושלם בחדש החמישי (שם א:ג). והחריב אריאל, הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיה כט:א). על מנת שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. יבא אריה, זה הק' דכת' ביה אריה שאג מי לא ירא (עמוס ג:ח). במזל אריה, והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא:יב). ויבנה אריאל, בונה ירושלם י"י נדחי ישראל יכנס (תהלים קמז:ב). חסילה.
15
