פסיקתא דרב כהנא ט״זPesikta DeRav Kahana 16
א׳נחמו.
[א] האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד:יז). וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעשהו יטהר גבר, א' הקב"ה בועז מנחם ואני איני מנחם. בועז מנחם, ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (רות ב:יא), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים, אמ' לה הוגד לי בבית והוגד לי בשד'. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (שם), אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך. ד"א ותעזבי אביך ואמך (שם), זו ע"ז שליך, אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו (ירמיה ב:כז). וארץ מולדתך (רות שם), זו אפרכייה שליך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם (שם), אמ' לה שאילו באת אצלינו מתמול שלשם לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ישלם י"י פעלך (רות ב:יב), א' לה מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כת', א"ר יוסי אמ' לה שלמה יעמוד ממך. מעם י"י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (שם). א"ר אבון כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפין לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. כנפים לארץ, דכת' מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד:טז). כנפים לשחר, דכת' אשא כנפי שחר (תהלים קלט:ט). כנפים לשמש, דכת' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג:כ). כנפים לכרובים, דכת' וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י:ה). כנפים לחיות, דכת' וקול כנפי החיות (שם ג:יג). כנפים לשרפים, דכתיב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיה ו:ב). א"ר אבון גדול כוחן של גומלי חסדי' שאינן חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים, ובצל מי הם חסים, בצילו של הקב"ה, הד"ה דכת' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים לו:ח). ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני (רות ב:יג), ויאמר לה בועז (שם יד), א' לה לא תאמרון כדין, חס ושלום, מן האמהות את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נחמה, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א).
[א] האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד:יז). וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעשהו יטהר גבר, א' הקב"ה בועז מנחם ואני איני מנחם. בועז מנחם, ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (רות ב:יא), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים, אמ' לה הוגד לי בבית והוגד לי בשד'. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (שם), אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך. ד"א ותעזבי אביך ואמך (שם), זו ע"ז שליך, אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו (ירמיה ב:כז). וארץ מולדתך (רות שם), זו אפרכייה שליך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם (שם), אמ' לה שאילו באת אצלינו מתמול שלשם לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ישלם י"י פעלך (רות ב:יב), א' לה מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כת', א"ר יוסי אמ' לה שלמה יעמוד ממך. מעם י"י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (שם). א"ר אבון כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפין לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. כנפים לארץ, דכת' מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד:טז). כנפים לשחר, דכת' אשא כנפי שחר (תהלים קלט:ט). כנפים לשמש, דכת' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג:כ). כנפים לכרובים, דכת' וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י:ה). כנפים לחיות, דכת' וקול כנפי החיות (שם ג:יג). כנפים לשרפים, דכתיב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיה ו:ב). א"ר אבון גדול כוחן של גומלי חסדי' שאינן חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים, ובצל מי הם חסים, בצילו של הקב"ה, הד"ה דכת' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים לו:ח). ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני (רות ב:יג), ויאמר לה בועז (שם יד), א' לה לא תאמרון כדין, חס ושלום, מן האמהות את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נחמה, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א).
1
ב׳[ב] דברתי אני עם לבי לאמר הנה אני הגדלתי והוספתי חכמה וג' (קהלת א:טז). מיכן אמרו הלב רואה, הלב שומע, הלב מדבר, הלב יודע, הלב עומד, הלב נופל, הלב מהלך, הלב צועק, הלב שמח, הלב מתנחם. הלב רואה, ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (שם שם). הלב מדבר, ודברתי אני עם לבי (שם). הלב יודע, לב יודע מרת נפשו (משלי יד:י). הלב שומע, נתת לעבדך לב שומע (מלכים א' ג:ט). הלב עומד, היעמוד לבך אם תחזקנה ידך (יחזקאל כב:יד). הלב נופל, אל יפול לב אדם עליו (שמואל א' יז:לב). הלב מהלך, ויאמר אליו לא לבי הלך (מלכים ב' ה:כו). הלב צועק, צעק לבם אל י"י (איכה ב:יח). הלב שמח, לכן שמח לבי ויגל כבודי (תהלים טז:ט). הלב מתנחם, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, דברו על לב ירושלם (ישעיה מ:א, ב).
2
ג׳[ג] מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב:יג). מה אעידך, כמה נביאים העדתי בכם. ר' או' נביא אחד בשחרית ונביא אחד בין הערבים, הד"ה דכת' ויעד י"י בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה (מלכים ב' יז:יג), נביאי כתב. ור' נתן או' שני נביאים בשחרית ושני נביאים בין הערבים, השכם ושלוח (ירמיה ז:כה) בבקר, השכם ושלוח (שם) בין הערבים. ד"א מה אעידך (איכה שם), כמה קישוטי' קישוטתי אתכם, דא' ר' יוחנן ביום שירד הקב"ה לסיני ליתן תורה לישר' ירדו עמו ששים ריבוא של מלאכי השרת, וכל אחד ואחד מהם עטרה בידו לעטר את ישר'. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנ' מאה ועשרים ריבוא, אחד להלבישו עטרה ואחד לאוסרו זיינים. ר' הונא רבא דציפורין א' זונם, כמה דאת או' מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם (איוב יב:יח). ד"א מה אעידך (איכה ב:יג), כמה ביזים נתתי לכם, ביזת מצרים, ביזת הים, ביזת סיחון ועוג, ביזת שלשים ואח' מלכים. ד"א מה אעידך (שם), כמה וויעודים נועדתי לכם, אהל מועד, גלגל, ושילה, ונוב, וגבעון, ובית העולמים שנים. ומה אדמה לך (שם), לאיזו אומה דימיתי אתכם, לאיזו אומה גאלתי ביד חזקה והבאתי על אויביה עשר מכות, לאיזו אומה קרעתי את הים, לאיזו אומה הגזתי את השליו, לאיזו אומה קירבתי לפני הר סיני ונתתי לה את תורתי, לאיזו אומה היקפתי ענני כבוד. הבת ירושלם (שם), הבת שהיא יריאה ומשלמת לי. ומה אשוה לך ואנחמך (שם), דמר ר' יעקב בר אבונה לכשאשוה לך ואנחמך. בתולת בת ציון (שם), בנים המצויינים לי במילה ובתיגלחת ובציצית. כי גדול כים שברך ומי ירפא לך (שם), א"ר חלפיי מי שהוא עתיד לרפות שברו של ים הוא ירפא לך. א"ר יהוש' בר' נחמיה מי שאמרתם לו בים מי כמוכה (שמות טו:יא), הוא ירפא לך. אמ' ר' אבין מי ירפא לך, נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב:יג, יד). ורבנן אמרין מי ירפא לך נביאיך.
3
ד׳[ד] אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (תהלים מה:ח). ר' עזריה בשם ר' אחא פתר קריא באבינו אברהם, את מוצ' קודם עד שלא הביא הקב"ה מבול על הסדומיים א' אבינו אברהם לפני הקב"ה, רבון העולמים נשבעת שאין את מבי' מבול לעולם, ומה טעמ', כי מי נח זאת לי אשר נשבעת מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיה נד:ט), מבול של מים את אין מביא, שמא מבול של אש את מביא, מה את מערי' על השבועה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק כרשע וג' (בראשית יח:כה), השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם), אם משפט את מבקש אין עולם, ואם עולם את מבקש אין משפט, מה את מיציר חבלה ביתרין ראשוי, בעי עלמך ובעי דינא דקושטא, אין לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים. א' לו הקב"ה, אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע (תהלים מה:ח), אהבת לצדק את ביריותיי, ותשנא רשע, שנאת' מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. מהו מחביריך, א' לו הק' מנוח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם אלא עימך אני מדבר תחילה, הד"ה דכ' אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר וג' (בראשית טו:א). ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון פתר קריה בישעיה, א' ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול י"י אומר, את מי אשלח ומי ילך לנו וג' (ישעיה ו:ח), אמ' שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. א"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס, שהיה פסילוס בלשונו. אמרו הניח הקב"ה את כל עולמו ולא הישרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכים אתו על הלחי, בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד:יד), מעתה מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיה ו:ח), מיד, ואומר הנני שלחני (שם). א' לו הקב"ה, ישעיה, בניי סרבנים הם, טרחנים הם, מקבל את עלך ללקות ולהתבזות מהם, אמ' לו על מנת כן, גווי נתתי למכים ולחיי למורטים וג' (ישעיה נ:ו), ואיני כדיי שאלך בשליחותך אצל בניך. א' לו הקב"ה, ישעיה, אהבת צדק (תהלים מה:ח), אהבת לצדק את בניי, ותשנא רשע (שם), שנאתה מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (שם). מהו מחביריך, אמ' לו הקב"ה חייך שכל נביאים המתנבאים נביא מפי נביא, נחה רוח אליהו על אלישע (מלכים ב' ב:טו), נחה רוח משה על שבעים זקנים, ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים (במדבר יא:כה), אבל את מתנבא מפי הגבורה, רוח י"י אלהים עלי יען משח וג' (ישעיה סא:א). ולא עוד אלא שכל הנביאים המתנבאים מתנבאי' נבואות פשוטות, אבל את מתנבא נבואות כפולות, עורי עורי (שם נא:ט), התעוררי התעוררי (שם נא:יז), שוש אשיש (שם סא:י), אנכי אנכי (שם נא:יב), נחמו נחמו עמי (שם מ:א).
4
ה׳[ה] מי יתנך כאח לי יונק (שה"ש ח:א), כאי זה אח, כקין להבל, קין הרג את הבל. כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא ליצחק. כעשו ליעקב, עשו שונא ליעקב. כאחי יוסף ליוסף, אחי יוסף שונאים ליוסף. אלא כיוסף לאחיו, את מוצא אחר כל הרעות שעשו לו מה כת' ביה, ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם (בראשית נ:כא). א"ר שמלאי א' להון אתון רישא ואנא גופא, אין אזל ראשא מה גופא טב. ד"א אמ' להון נמשלתם בעפר הארץ ובחול הים ובכוכבי השמים, הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהם, אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם, ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א' להון מה נעשה אנטידיקוס של אבא, אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א' מה נעשה אנטידיקוס של הקב"ה, הק' מברך ואני מסייף. ד"א א' להון אתם מנהג סידורו של עולם, שתים עשרה שעות ביום ושתים עשרה שעות בלילה, שנים עשר חדשים, שנים עשר מזלות, שנים עשר שבטים, יכול אני לבטל מנהג סידורו של עולם. ד"א א' להון עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבד, משירדתם לכאן הודעתם גניסיי' שלי. ד"א א' להון אם הורג אני אתכם עכשיו, יהו המצריים אומ' כת של בחורים ראה ואמר אילו אחיי הם, תדע לך שהוא כן, שלאחר זמן מצא עליהם עלילה והרגן. ד"א א' להון אם הורג אני אתכם עכשיו יהו המצריים אומ', עם אחיו לא משמר אמנה ועמנו הוא משמר אמנה, לפיכך וינחם אתם וידבר על לבם (בראשית נ:כא). והרי דברים קל וחומר, מה אם יוסף שהוא מדבר היה על לבן של אחיו דברים טובים דברים נחומים ניחמן, כשיבא הקב"ה לנחם את ירושל' על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א).
5
ו׳[ו] כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושו כי מכת אויב היכיתיך (ירמיה ל:יד). מכת אויב, מכת איוב היכיתיך. באיוב כת' כשדים שמו שלשה ראשים (איוב א:יז), ובירושלם כת' והעיר נתנה ביד הכשדים (ירמיה לב:כד). באיוב כת' אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א:טז), ובירושלם כת' ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א:יג). באיוב כת' ויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב:ח), ובירושלם כת' איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד:ב). באיוב כת' וישבו אתו לארץ שבעת ימים (איוב ב:יג), ובירושל' כת' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב:י). באיוב כת' שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז:טו), ובירו' כת' חגרו שקים (איכה שם). באיוב כת' ועוללתי בעפר קרני (איוב שם), ובירוש' כת' העלו עפר על ראשם (איכה ב:י). באיוב כת' חנוני חנוני אתם רעי (איוב יט:כא), ובירושל' כת' לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז:יג). באיו' כת' כי יד אלוה נגעה בי (איוב שם כא), ובירוש' כת' כי לקחה מיד י"י כפלים (ישעיה מ:ב). א"ר יהוש' בר' נחמיה מה אם איוב שלקה בכפלים נתן לו שכרו בכפלים, אף ירושל' מתנחמת בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ:א).
6
ז׳[ז] אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע (איוב ל:כד). א"ר אבהו אין הקב"ה מכה אומה ומושיבה צדו, אלא מביא פיד לזו ומשעשעה בזו, מביא פיד לזו ומשעשעה בזו. הביא פיד לאשור ושיעשעה במצרים, התיטבי מנא אמון (נחום ג:ח). הביא פיד למצרים ושעשעה באשור, הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל לא:ג). א"ר יסא מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך גלה שבט יהודה ובנימן, כדי שיהו מתנחמים אילו מאילו. לפיכך נחמו נחמו (ישעיה מ:א).
7
ח׳[ח] ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל (איוב כא:לד). א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק. ורבנין אמרין דבריכם סותרין זה את זה. א' הקב"ה לנביאי', לכו ונחמו את ירושלם. הלך הושע לנחמה. אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך. אמרה לו מה בידך, א' לה אהיה כטל לישראל (הושע יד:ו). אמרה אתמול אמרת לי, הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון (שם ט:טז), ועכשיו את או' כן, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך יואל לנחמה, א' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, א' לו מה בידך, אמ' לה והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וג' (יואל ד:יח), אמרה לו אתמול אמרת לי, הקיצו שיכורים ובכו והלילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם (שם א:ה), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך עמוס לנחמה, אמ' לה הק' שלחני אצליך לנחמך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט:יא), אמרה לו אתמול אמרת לי, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (שם ה:ב), ועכשיו את או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך מיכה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז:יח), אמרה לו אתמול אמרת לי, בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל (שם א:ה), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך נחום לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, א' לה כי לא יוסיף לעבור בך עוד בליעל כלה נכרת (נחום ב:א), אמרה לו אתמול אמרת לי, ממך יצא חושב על י"י רעה יועץ בליעל (שם א:יא), ועכשיו את או' לי כך, לאי זו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך חבקוק לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג:יג), אמרה לו אתמול אמרת לי, עד אנה י"י שיוועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס וג' (שם א:ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלך צפנייה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנירות (צפניה א:יב), אמרה לו אתמול אמרת לי, יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (שם טו), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך חגי לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמי', אמרה לו ומה בידך, א' לה עוד הזרע במגורה והגפן והתאינה והרימון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך (חגי ב:יט), אמרה לו אתמול אמרת לי, זרעתם הרבה והבא מעט וג' (שם א:ו), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין לראשונה לשנייה. הלך זכריה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים (זכריה א:טו), אמרה לו אתמול אמרת לי, קצף י"י על אבותיכם קצף (שם א:ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך מלאכי לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי ג:יב), אמרה לו אתמול אמרת לי, אין לי חפץ בכם אמ' י"י צבאות (שם א:י), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלכו להם הנביאים אצל הקב"ה, ואמרו לו, רבון העולמים לא קיבלה עליה ירושלים להיתנחם, אמ' להם הק' אני ואתם נלך ונינחמנה, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה מ:א), נחמוה נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה חיים נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה נחמוה בעול' הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימן, הוי נחמו נחמו עמי (שם), נחמוני נחמוני עימי.
8
ט׳[ט] ר' אבין אמ' תרתיי. ר' אבין א' למלך שהיה לו פלטין ונכנסו שונאים לתוכו ושרפו אתו, מי צריך להתנחם פלטין או בעל פלטין, לא בעל פלטין, כך אמ' הקב"ה בית המקדש ביתי הוא, דכת' יען ביתי אשר הוא חרב (חגי א:ט), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' אבין אמ' חורי. ר' אבין א' למלך שהיה לו כרם ונכנסו שונאין לתוכו, וקיצצוהו ופיסקוהו, מי צריך להתנחם בתנחומים כרם או בעל הכרם, כך אמ' הקב"ה ישר' כרמי הן, כי כרם י"י צבאות בית ישראל (ישעיה ה:ז), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' ברכיה א' תרתיי, חדא בשם גרמיה וחדא בשם ר' לוי. ר' ברכיה א' למלך שהיה לו צאן ונכנסו זאיבין לתוכה וביקעוה, מי צריך להתנחם צאן או בעל צאן, לא בעל צאן, כך אמ' הקב"ה ישר' צאני הם, שנ' ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד:לא), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' ברכיה בשם ר' לוי למלך שהיה לו כרם ומסרה לערי', וכד הוה עביד חמר טב הוה אמר מה טב חמרא דכרמי, וכד הוה עביד חמר ביש או' מה ביש חמרא דאריסי, א"ל אותו האריס, אדוני המלך כד עביד חמר טב את אמ' חמרא דכרמי, וכד עביד חמר ביש חמרא דאריסי, בין טב ובין ביש דידך הוא, כך בתחילה אמ' הקב"ה למשה, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (שמות ג:י), וכיון שעשו אותו המעשה מה כת' תמן, לך רד כי שחת עמך (שם לב:ז), אמ' משה לפני הק', רבון העולמים כד אינון חטאיי אינון דידי וכד אינון זכיי אינון דידך, בין חטאי ובין זכיי דידך אינון, דכ' והם עמך ונחלתך (דברים ט:כט), אל תשחת עמך ונחלתך (שם כו), למה י"י יחרה אפך בעמך (שמות לב:יא), על מה את' מובד לעמך. א"ר סימון לא זז מחבבן עד שקרא אותן עמי, וינחם י"י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם יד).
9
י׳[י] יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א). ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חנינא בר פפא א', אמרו ישר' לישעיה, רבינו ישעיה תאמר שלא באתה לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו. א' להם לכל הדורות באתי לנחם, אמ' אלהיכם אין כת' כאן אלא יאמר אלהיכם (שם). א"ר סימון אמרו ישר' לישעיה, רבינו ישעיה תאמר שכל הדברים הללו מליבך אתה בודאם, א' להם, א' אלהיכם אין כת' כאן אלא יאמר אלהיכם (שם). א"ר חננה בריה דר' אבא בשמונה מקומות כת' יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.
10
י״א[יא] דברו על לב ירושלם וקראו אליה וג' (ישעיה מ:ב). חטאו בראש, ולקו בראש, ומתנחמים בראש. חטאו בראש, נתנה ראש ונשוב מצרימה (במדבר יד:ד). לקו בראש, כל ראש לחולי (ישעיה א:ה). ומתנחמים בראש, ויעבר מלכם לפניהם וי"י בראשם (מיכה ב:יג). חטאו בעין, ולקו בעין, ומתנחמים בעין. חטאו בעין, ומסקרות עינים (ישעיה ג:טז). ולקו בעין, עיני עיני יורדה מים (איכה א:טז). ומתנחמים בעין, כי עין בעין יראו בשוב י"י ציון (ישעיה נב:ח). חטאו באוזן, ולקו באוזן, ומתנחמים באוזן. חטאו באוזן, ואזניהם הכבידו משמוע (זכריה ז:יא). ולקו באוזן, ואזניהם תחרשנה (מיכה ז:טז). ומתנחמים באוזן, ואזניך תשמענה דבר (ישעיה ל:כא). חטאו באף, ולקו באף, ומתנחמים באף. חטאו באף, והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח:יז). ולקו באף, אף אני אעשה זאת לכם (ויקרא כו:טז). ומתנח' באף, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים (שם שם מד). חטאו בפה, ולקו בפה, ומתנחמים בפה. חטאו בפה, וכל פה דבר נבלה (ישעיה ט:טז). ולקו בפה, ויאכלו את ישראל בכל פה (שם שם יא). ומתנחמים בפה, אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה (תהלים קכו:ב). חטאו בלשון, ולקו בלשון, ומתנחמים בלשון. חטאו בלשון, וידרכו את לשונם (ירמיה ט:ב). ולקו בלשון, דבק לשון יונק (איכה ד:ד). ומתנחמים בלשון, ולשונינו רנה (תהלים שם). חטאו בלב, ולקו בלב ומתנחמים בלב. חטאו בלב, ולבם שמו שמיר (זכריה ז:יב). ולקו בלב, וכל לבב דוי (ישעיה א:ה). ומתנחמים בלב, דברו על לב ירושלם (שם מ:ב). חטאו ביד, ולקו ביד, ומתנחמים ביד. חטאו ביד, ידיכם דמים מלאו (ישעיה א:טו). ולקו ביד, ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (איכה ד:י). ומתנחמים ביד, והיה ביום ההוא יוסיף י"י שנית ידו (ישעיה יא:יא). חטאו ברגל, ולקו ברגל, ומתנחמים ברגל. חטאו ברגל, וברגליהם תעכסנה (ישעיה ג:טז). ולקו ברגל, בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמיה יג:טז). ומתנחמים ברגל, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נב:ז). חטאו בזה, ולקו בזה, מתנחמים בזה. חטאו בזה, כי זה משה האיש (שמות לב:א). ולקו בזה, על זה היה דוה לבינו (איכה ה:יז). ומתנחמים בזה, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה (ישעיה כה:ט). חטאו בהוא, ולקו בהוא, ומתנחמים בהוא. חטאו בהוא, כחשו בי"י ויאמרו לא הוא (ירמיה ה:יב). ולקו בהוא, ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם (ישעיה סג:י). ומתנחמים בהוא, אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם נא:יב). חטאו באש, ולקו באש, ומתנחמים באש. חטאו באש, הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש (ירמיה ז:יח). ולקו באש, ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א:יג). ומתנחמים באש, ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב:ט). חטאו בכפלים, ולקו בכפלים, ומתנחמים בכפלי'. חטאו בכפלים, חט חטאה ירושלם (איכה א:ח). ולקו בכפלים, כי לקחה מיד י"י כפלים בכל חטאתיה (ישעיה מ:ב). ומתנחמים בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ:א). חסילה.
11
