פסיקתא דרב כהנא י״זPesikta DeRav Kahana 17
א׳ותאמר ציון.
[א] אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים עז:ז). ר' אייבו ור' יודה בר' סימון. ר' אייבו א', אמרה כנסת ישר' לפני הק' רבון העולמים נזכרת אני שבר שהושברתי במלכיות, כמה דאת או' אשר מגן צריך בידך (בראשית יד:כ). ור' יודה בר' סימון א', אמרה כנסת ישר' לפני הק' רבון העולמים נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילות, כמה דאת או' ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית י"י (ישעיה לח:כ). בלילה (תהלים שם), זה לילה, ולילו של פרעה לילה, אותו שכת' בו ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט). זה לילה, ולילו של גדעון לילה, אתו שכת' בו ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו י"י קום רד במחנה כי נתתיו בידך וג' (שופטים ז:ט). זה לילה, ולילו של סנחריב לילה, אותו הכת' בו ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך י"י ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף (מלכים ב' יט:לה). זה לילה וזה לילה. עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים שם), משתעי אנא עם לבבי והיא מפשפשה עובדוי ואומרת, הלעולמים יזנח י"י (שם עז:ח), חס ושלום לא שבק ולא שביק, כי לא יזנח לעולם י"י (איכה ג:לא). ולא יוסיף לרצות עוד (תהלים שם), לשעבר הייתה מרצה אחרים בשבילי, משה כועס ואת מרצה אותו בשבילי, ושב אל המחנה (שמות לג:יא). אליהו כועס ואת מרצה אותו בשבילי, לך שוב לדרכך מדברה דמשק (מלכים א' יט:טו). ועכשיו לא לרצות ולא לרצות. האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור (תהלים עז:ט). האפס לנצח חסדו, א"ר ראובן לשון יוני הוא, כמה דאת אמ' אפיס. גמר אומר לדור ודור (שם), ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חנינא בר פפא אמ' נגמר אותו הדבר שדברתה למשה בסיני, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג:יט). ור' סימון א' הא חסילה, והא מסכמה עם ירמיה שאמ' כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז:ה). השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים עז:י), השכחת שאת חנון, אל חנון ורחום י"י ארך אפים (שמות לד:ו). השכח חנות אל (תהלים שם), השכחת מחנותיך אל, אהל מועד וגלגל ונוב ושילה וגבעון ובית העולמים שנים. אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים שם), אף על גב דהוא כעס רחמוי קריבין. וציון אומרת עזבני שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).
[א] אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים עז:ז). ר' אייבו ור' יודה בר' סימון. ר' אייבו א', אמרה כנסת ישר' לפני הק' רבון העולמים נזכרת אני שבר שהושברתי במלכיות, כמה דאת או' אשר מגן צריך בידך (בראשית יד:כ). ור' יודה בר' סימון א', אמרה כנסת ישר' לפני הק' רבון העולמים נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילות, כמה דאת או' ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית י"י (ישעיה לח:כ). בלילה (תהלים שם), זה לילה, ולילו של פרעה לילה, אותו שכת' בו ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט). זה לילה, ולילו של גדעון לילה, אתו שכת' בו ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו י"י קום רד במחנה כי נתתיו בידך וג' (שופטים ז:ט). זה לילה, ולילו של סנחריב לילה, אותו הכת' בו ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך י"י ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף (מלכים ב' יט:לה). זה לילה וזה לילה. עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים שם), משתעי אנא עם לבבי והיא מפשפשה עובדוי ואומרת, הלעולמים יזנח י"י (שם עז:ח), חס ושלום לא שבק ולא שביק, כי לא יזנח לעולם י"י (איכה ג:לא). ולא יוסיף לרצות עוד (תהלים שם), לשעבר הייתה מרצה אחרים בשבילי, משה כועס ואת מרצה אותו בשבילי, ושב אל המחנה (שמות לג:יא). אליהו כועס ואת מרצה אותו בשבילי, לך שוב לדרכך מדברה דמשק (מלכים א' יט:טו). ועכשיו לא לרצות ולא לרצות. האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור (תהלים עז:ט). האפס לנצח חסדו, א"ר ראובן לשון יוני הוא, כמה דאת אמ' אפיס. גמר אומר לדור ודור (שם), ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חנינא בר פפא אמ' נגמר אותו הדבר שדברתה למשה בסיני, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג:יט). ור' סימון א' הא חסילה, והא מסכמה עם ירמיה שאמ' כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז:ה). השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים עז:י), השכחת שאת חנון, אל חנון ורחום י"י ארך אפים (שמות לד:ו). השכח חנות אל (תהלים שם), השכחת מחנותיך אל, אהל מועד וגלגל ונוב ושילה וגבעון ובית העולמים שנים. אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים שם), אף על גב דהוא כעס רחמוי קריבין. וציון אומרת עזבני שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).
1
ב׳[ב] ואומר חלותי היא שנות ימין עליון (תהלים עז:יא), א"ר שמואל בר נחמן על שלא חילינו פניך בתשובה ונשתנית הימין. א"ר אלכסנדרי נתחלה אותה השבועה שכרתה לנו בחורב ונשתנית הימין. א"ר סימון שמעתה מימיך אומ' גלגל חמה חולה ואינו יכול לעלות ולשמש, גלגל לבנה חולה ואינו יכול לעלות ולשמש, לשמשיו אין חלאין ולפניו יש חלאין. א"ר יצחק לגיבור שהוא שרוי במדינה והיו בני המדינה בטוחין בו לכשיבואו הגייסות לשם שהוא יוצא ומראה להם פנים ומיד הן בורחין, וכיון שבאו הגייסות לשם א' להון, ימיני חששה לי, אבל הק' אינו כן אלא הן לא קצרה יד י"י מהושיע וגו' (ישעיה נט:א), כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (שם ב). שנות ימין עליון (תהלים עז:יא), א' ריש לקיש אם חלאין הם אית סברה, דמאן דחשש סופא מיתסייא, אם שינוי ימין היא לית סברה. היא דעתיה דריש לקיש, דאמ' ריש לקיש כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה:כב), אם מאיסה היא לית סברה, אם קצפון היא אית סברה, מאן דכעיס סופא מתרציא, וציון א' עזבני שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).
2
ג׳[ג] מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג:לט). א"ר אבא בר יודן מה יתאונן אד' והוא חי, דיו לאדם שהוא חי. א"ר ברכיה חיתי בידך, וחי ומתאונן. א"ר לוי מה יתאונן אדם לחי העולמים, אלא אם מבקש אדם להתאונן, גבר על חטאיו (איכה שם). א"ר יודן יעמוד כגבור ויתוודה על חטאיו, ואל יתאונן. ר' או', אמ' הקב"ה תורעמנין בני תורעמנין הם, אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר, אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב:יח), והוא מתרעם לפני, האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה (שם ג:יב). אף יעקב כך עשה לי, אני עסוק עם בנו להמליכו על מצרים, ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב:ו), והוא מתרעם לפני ואו', נסתרה דרכי מי"י (ישעיה מ:כז). אף בניו כך עשו לי במדבר, אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסה ודרריה אוחזתו, והם מתרעמים לפני ואו' נפשינו קצה בלחם הקלקל (במדבר כא:ה). אף ציון כך היא עושה לי, אני עסוק עמה להעביר את המלכיות מן העולם, לא כבר העברתי בבל ומדי ויון ועתיד אני להעביר מלכות הרשעה הזאת, והיא מתרעמת לפניי ואומ' עזבני שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).
3
ד׳[ד] וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות וג' (דברים לא:יז). א"ר אחא יום אחד היה חרון אפו של הק', אילו עשו תשובה פושרו. א"ר תנח' פיס פיאי, אינון עבדין ואנא עבדת. אינון עבדין, ועזבני והפר את בריתי (שם לא:טז). ואנא עבדת, ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול (שם לא:יז). וחרה אפי בו, בבבל. ועזבתים, במדי. והסתרתי פני מהם, ביון. והיה לאכול, באדום, על שם אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה (דניאל ז:ז). ומצאוהו רעות רבות וצרות, אילו מאה חסר שתים תוכחות שבתורה. ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דברים שם), אילו הוה בגבי לא הוה אתא לי, אילו הוה בגובי לא גלית, וציון אומ' עזבני שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).
4
ה׳[ה] אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני (תהלים קלז:ה). בר קפרא א' קיצי בידך וקיצך בידי. קיצי בידך, ורם לבבך ושכחת את י"י אלהיך וג' (דברים ח:יד). וקיצך בידי, אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני (תהלים שם). ר' דוסא או' אם אשכחך ירושל' תשכח ימי' מלעשות ניסים. ר' עזריה ר' אבהו בשם ריש לקיש, את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו שונאים לירושלם, נטלו גבורי ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמ' הקב"ה, כת' עמו אנכי בצרה (תהלים צא:טו), בניי שרויים בצרה ואני ברווחה, כביכול השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב:ג). ובסוף גילה אותה לדניאל, ואתה לך לקץ (דניאל יב:יג), א' ליה ליתן דין וחשבון, א' ליה ותנוח (שם). א' ליה והא ניחא לעולם, א' ליה ותעמוד (שם). א' לפניו רבון העולמים עם מי, עם הצדיקים או עם הרשעים, א' ליה לגורלך (שם), עם הצדיקים אשר כיוצא בך. א' ליה אימתיי, א' ליה לקץ הימין (שם). א' לפניו, רבון העולמים לקץ הימים או לקץ הימין, א' ליה לקץ הימין, לקץ אותה הימין שהוא משועבד'. א' הק' קץ נתתי לימיני, שכל זמן שבניי משועבדים תהא ימיני משועבדת, גאלתי בניי גאלתי ימיני. הוא שדוד אומ' למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני (תהלים ס:ז). א' דוד לפני הק' רבון העולמים כל זמן שיש לישר' זכות עשה להם בעבור ידידיך אברהם יצחק ויעקב, וכל זמן שאין לישראל זכות עשה להם בעבור ימינך, הושיעה ימינך וענני (שם). א' דוד לפני הק', רבון העולמים למה כל דרחם לך מטרף, עובדיהון ניחין, כמה דאת אמ' והחליצנו. מיכן קבעו חכמים והחליצנו בשבת. אמ' דוד לפני הק' רבון העולמים למה כל דרחם לך מיסכן, עובדיהון עתירין, כמה דאת אומ' יחלץ עני בעניו (איוב לו:טו). א' דוד לפני הק' רבון העולמים למה כל דרח' לך תשיש, עובדיהון ברוי, כמה דאת אמ' ועצמותיך יחליץ (ישעיה נח:יא). ר' לעז' בשם ר' יוסי בר זימרה עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואו' מזמור שירו לי"י שיר חדש (תהלים צו:א). ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמ' עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומ' קול רינה וישועה באהלי צדיקים (שם קיח:טו). א' הקב"ה ימיני עתידה לעשות לכם כל הניסים האילו וציון אומרת עזבני י"י שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).
5
ו׳[ו] ותאמר ציון עזבני י"י (ישעיה מט:יד). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים שכחתה אותו העוז שאמרו לפניך בניי על הים, עזי וזמרת יה (שמות טו:ב). ד"א עזבני י"י, כעומר השכחה, כמה דאת או' לעני ולגר תעזוב אותם (ויקרא יט:י). ד"א עזבני י"י, עוזבני י"י לעיני אומות העולם. ר' חנינא פתר קרייא בבנות ציון ממש, ויאמר י"י יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וג' (ישעיה ג:טז). יען כי גבהו בנות ציון (שם), שהיו מהלכות בגסות הרוח. ותלכנה עטויות גרון (שם), כשהיתה אחת מהן מתקשטת היתה מטה בגרונה לכאן ולכאן כדי להראות תכשיטיה. ומסקרות עינים (שם), ר' ניסא דקיסרין א' שהיו סוקרות עיניה' בסיקרא. ריש לקיש א' בקלורית אדומ'. הלוך וטפוף תלכנה (שם), כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרו' ומהלכת בינהן כדי שתהא ניראת טפא על גביהן, וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה לובשת קורדקין עבין, ומביאה שתי קצרות ומהלכת ביניהן כדי שתהא ניראת בחורת. וברגליהן תעכסנה (שם), ר' אבא בר כהנא א' שהיתה אחת מהן צרה צורת הדרקון על מנעלה. ורבנין אמרין שהיתה אחת מהן מביאה שלפוחית של תרנגולות וממלא אותה אפרסמון, ונותנת אותה בין עקיבה למנעלה, וכשהיתה מגעת לכת של בחורים עומדת והיתה דורסת עליה והיא נבקעת, והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע בהם כריסה של חכינה. והיה הקב"ה אומ' לירמיה, ירמיה מה אילו עושות כאן, יגלו מכאן. והיה ירמיה מחזר עליהן ואומ' להן, בנותי עשינה תשובה עד שלא יבואו השונאים עליכן, ומה היו אומרות, ימהר יחישה מעשיהו למען נראה (ישעיה ה:יט), דוכוס רואה אותי ונוטלי לו לאשה, איפרכוס רואה אותי ונוטלי לו לאשה. ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה (שם), ונדע על דמן היא קיימה, על דידן או על דידיה. וכיון שגרמו העונות ונכנסו שונאים לירושלם הן יוצאות לפניהם מקושטו' כזונות, דוכוס רואה אחת מהן נוטלה לו לאשה ומעלה ומושיבה על קרוכין שלו, איפרכוס רואה אחת מהן ונוטלה לו לאשה ומעלה ומושיבה על קרוכין שלו. א' הקב"ה הא קמת על דידהן, על דידהן קמת ועל דידי לא קמת, מה עשה להן הקב"ה, א"ר אלע' הילקה אותן בצרעת, הד"ה דכת' ושפח י"י קדקוד בנות ציון (שם ג:יז), אין ספח אלא צרעת, כמה דאת או' לשאת ולספחת ולבהרת (ויקרא יד:נו). ר' דוסא בר' חנינא א' העלה ראשן משפחות משפחות של כינים. ר' חייא בר אבא א' עשה אותן שפחות מכודנות. מהו שפחות מכודנות, אמהן משעבדן. ר' ברכיה חלפו בר זבוד בשם ר' יסא, ספח, שיפח כת', שימר משפחותיהם, שלא יתערב זרע קודש בעמי הארצות. אף על פי כן לא חזרו בהן. א' הקב"ה יודע אני שאין אומות העולם בדילין מן הזיבה ומן הצרעת, מה עשה להן הק', וי"י פתהן יערה (ישעיה שם), מהו פתהן יערה, רמז הקב"ה למעיינות שלהן והיו שופעות דם, והיתה ממלא קרוכין שלו דם, וכיון שהיה אחד מהן רואה כן, היה נועצה בחרב ומשליכה תחת קרוכין שלו והקרוכין עוברת עליה ומפסקתה, והיו אומרין אילו לאילו סורו מהן, טמאות הן. הוא שהנביא מקטרן ואומ' להן, סורו טמא קראו למו סורו סורו וג' (איכה ד:טו). ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חננא בר פפא א' לא גלו ישר' עד שנאצו לק'. ור' סימון א' לא גלו עד שנעשו בעלי מצות להק'.
6
ז׳[ז] התשכח אשה עולה (ישעיה מט:טו). איקו א' התשכח אשה עולה, שכחתה אותן הקורבנות שהיינו מקריבין לפניך. ר' חונא בשם ר' אחא, א' הקב"ה הרעות אני שכוח והטובות איני שכוח. הרעות אני שכוח, מה שאמרת בעגל, אלה אלהיך (שמות לב:ד). והטובות איני שוכח, מה שאמרת לי בסיני, כל אשר דיבר י"י נעשה ונשמע (שם כד:ז).
7
ח׳[ח] א"ר אבהו שני דברים שאלו ישראל לפני הקב"ה ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי. שאלו ישראל, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ (הושע ו:ג). אמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי, מה הגשם הזה יוצאי דרכים מצירים בו, טחי גגות מצירים בו, דורכי גיתות וגרנות מצירים בו, אלא אם בקשתם לשאול, אהיה כטל לישראל ויפרח כשושנה (שם יד:ו). ועוד שאלו, שימיני כחותם על לבך (שה"ש ח:ו), ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי, מה הלב הזה פעמי' מגולה פעמים מכוסה, אלא אם בקשתם לשאול, והיית עטרת תפארת ביד י"י וצניף מלוכה בכף אלהיך (ישעיה סב:ג). ר' סימון בר' קוי בשם ר' יוחנן, א' להם הקב"ה לא אתם ולא נביאיכם שאלתם כראוי, אלא אם בקשתם לשאול, הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד (שם מט:טז), כשם שאי איפשר לו לאדם לשכח כפות ידיו, כך גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם מט:טו). חסילה.
8
