פסיקתא דרב כהנא כ״זPesikta DeRav Kahana 27
א׳ולקחתם.
[א] ר' אבא בר כהנא פתח קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף. למה תשקלו כסף (ישעיה נה:ב), למה אתם שוקלים כסף לבני עשו, לא בלא לחם (שם), על שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה (שם), למה אתם יגיעים ואומות העולם שביעים, בלא לשבעה, על שלא שבעתם מלחמה של תורה ומיינה של תורה, דכת' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט:ה). ר' ברכיה ור' חייא אבוי בשם ר' יוסי בר' נהוריי כת' ופקדתי על כל לוחציו (ירמיה ל:כ), אפילו על גבאי צדקה, חוץ משכר משנים וסופרים שאינן נוטלין אלא בשכר בטילן בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין בירייה יכולה ליתן. תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים ובחולו של מועד ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לציפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא, מטון חד בית חקל וא' דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה, מיבעי לעיי באוריתא. מטון חד בית כרם, א' הדין בית כרם הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. מטון חד בית זיתא וא' הדא בית זיתא הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. שרי ר' חייא בר אבא בכי, א' ליה למה את בכי, א' בכי אנא דלא שבקא לך לשיבותך כלום. א' ליה חייא ברי אם קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה. כך כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים, דכת' כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ (שמות לא:יז), אבל התורה לא ניתנה אלא לארבעים יום ולארבעים לילה, הד"ה דכ' ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד:כח). כד דמך ר' יוחנ' היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שה"ש ח:ז), שאהב ר' יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו (שם). כד דמך אבא בר הושעיה איש טירייה ראו מיטתו פורחת באויר והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב המקום את אבא בר הושעיה איש טירייה, בוז יבוזו לו. כד דמך ר' לעזר בר שמע' היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וג' (שה"ש ג:ו). מהו מכל אבקת רוכל (שם), דהוה קרי ותני וקרוב פוייטון ודורשן. ד"א קחו מוסרי ואל כסף (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה את למד שכר לולב. שכר לקיחה, במצר' כת' ולקחתם אגודת אזוב וג' (שמות יב:כב), בכמן טימין דידיה, בארבעה מניי, בחמשה מניי, היא שעמדה להם בביזת מצרים, בביזת הים, בביזת סיחון ועוג, בביזת שלשים ואחד מלכים, לולב שהוא עומד לאדם בכמה דמים, וכמה מצוות יש בה, על אחת כמה וכמה, לכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג:מ).
[א] ר' אבא בר כהנא פתח קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף. למה תשקלו כסף (ישעיה נה:ב), למה אתם שוקלים כסף לבני עשו, לא בלא לחם (שם), על שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה (שם), למה אתם יגיעים ואומות העולם שביעים, בלא לשבעה, על שלא שבעתם מלחמה של תורה ומיינה של תורה, דכת' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט:ה). ר' ברכיה ור' חייא אבוי בשם ר' יוסי בר' נהוריי כת' ופקדתי על כל לוחציו (ירמיה ל:כ), אפילו על גבאי צדקה, חוץ משכר משנים וסופרים שאינן נוטלין אלא בשכר בטילן בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין בירייה יכולה ליתן. תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים ובחולו של מועד ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לציפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא, מטון חד בית חקל וא' דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה, מיבעי לעיי באוריתא. מטון חד בית כרם, א' הדין בית כרם הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. מטון חד בית זיתא וא' הדא בית זיתא הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. שרי ר' חייא בר אבא בכי, א' ליה למה את בכי, א' בכי אנא דלא שבקא לך לשיבותך כלום. א' ליה חייא ברי אם קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה. כך כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים, דכת' כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ (שמות לא:יז), אבל התורה לא ניתנה אלא לארבעים יום ולארבעים לילה, הד"ה דכ' ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד:כח). כד דמך ר' יוחנ' היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שה"ש ח:ז), שאהב ר' יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו (שם). כד דמך אבא בר הושעיה איש טירייה ראו מיטתו פורחת באויר והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב המקום את אבא בר הושעיה איש טירייה, בוז יבוזו לו. כד דמך ר' לעזר בר שמע' היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וג' (שה"ש ג:ו). מהו מכל אבקת רוכל (שם), דהוה קרי ותני וקרוב פוייטון ודורשן. ד"א קחו מוסרי ואל כסף (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה את למד שכר לולב. שכר לקיחה, במצר' כת' ולקחתם אגודת אזוב וג' (שמות יב:כב), בכמן טימין דידיה, בארבעה מניי, בחמשה מניי, היא שעמדה להם בביזת מצרים, בביזת הים, בביזת סיחון ועוג, בביזת שלשים ואחד מלכים, לולב שהוא עומד לאדם בכמה דמים, וכמה מצוות יש בה, על אחת כמה וכמה, לכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג:מ).
1
ב׳[ב] תודיעני אורח חיים (תהלים טז:יא). א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים הודיעני אי זה פליון מפולש לעתיד לבא. ר' יודן ור' עזרי'. ר' יודן אמ', א' לו הקב"ה לדוד, דוד אם חיים אתה מבקש צפה ליראה, דכת' יראת י"י תוסיף ימים (משלי י:כז). ור' עזריה א', א' לו דוד אם חיים אתה מבקש צפה ליסורים, דכת' ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו:כג). שובע שמחות את פניך (תהלים טז:יא), שבעינו בה' שמחות את פניך, מקרא ומשנה תלמוד תוספת ואגדה. ד"א שובע שמחות את פניך, אל תהי קורא כן אל' שבע שמחות, אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורות בית המקדש. לחמה מנין, ברה כחמה (שה"ש ו:י). ללבנה מנין, יפה כלבנה (שם). לרקיע מנין, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב:ג). לברקים מנין, מראיהם כלפידים כבקרים ירוצצו (נחום ב:ה). לכוכבים מנין, ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל יב:ג). לשושנים מנין, למנצח על שושנים לדוד (תהלים סט:א). למנורת בית המקדש מניין, ואומ' ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגו' (זכריה ד:ב). נעימות בימינך נצח (תהלים טז:יא), א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים וכי מי מודיעני איזו כת החביבה והנעימה שבהן, תרין אימורין, חד א' זו היא שבאה מכוח תורה ומעשים, וחרנא א' אילו סופרים ומשנים שהם מלמדים את התינוקות לאמיתן, שהם עתידין לישב בימינו של הקב"ה, הד' דכ' נעימות בימינך נצח (שם). ד"א שובע שמחות את פניך, אילו שבע מצות שבחג, ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, ושמחה, וחגיגה. אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה, א"ר אבין לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין הי דין הוא נציחייה, אלא מה דינסב ביין ידעין דהוא נציחא. כך לפי שישראל ושרי אומות העולם ניכנסין ומקטרגין לפני הקב"ה בראש השנה, ולית אנן ידעין היילין אינון ניצוחייה, אלא ממה שישר' יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעין דישר' אינון ניצוחייה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג:מ).
2
ג׳[ג] פנה אל תפילת הערער וג' (תהלים קב:יח). א"ר ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אפי של דוד, פעמים שהו' קורא את עצמו מלך ופעמים שהוא קורא את עצמו עני. הא כיצד, בשעה שהוא צופה ורואה שהצדיקים עתיד' לעמ' ממנו, כגון אסא, יהושפט, חזקיה, יאשיהו, הוא קורא את עצמו מלך, אלהים משפטים למלך תן וצדקתך לבן מלך (תהלים עב:א). ובשעה שהוא צופה ורואה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו, כגון אחז, אמון, מנשה, הוא קורא עצמו עני, תפילה לעני כי יעטף (תהלים קב:א). ר' אלכסנדרי פתר קריא בפועל, מה פועל הזה יושב ומשמר כל היום אימתי לכשיפליג בעל מלאכתו קימאה וילקשיניה בסוף, כמה דאת אמ' והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב (בראשית ל:מב), מהו העטופים, ר' יצחק בר חקילא א' לקישיא. א' ריש לקיש הפסוק הזה לא סופו ראשו ולא ראשו סופו, אם פנה אל תפילת הערער (תהלים קב:יח), היה לו לומר לא בזה את תפילתו, אם לא בזה את תפילתם (תהלים קב:יח), היה לו לומר פנה אל תפילת הערערים, אלא פנה אל תפילת הערער זה מנשה מלך יהודה, ולא בזה את תפילתם זה תפילתו ותפילת אבותיו, הד' דכת' ויעתר לו (דה"ב לג:יג), ויחתר כת', א"ר לעזר בר' שמע' בערבייא צווחין לעתירתא חתירתא. וישיבהו לירושלם (דה"ב שם), במה השיבו, ר' שמואל בר' יונה בשם ר' אחא ברוח השיבו, כמה דאת אומר משיב הרוח. וידע מנשה כי י"י הוא האלהים (דה"ב לג:יג), באותה שעה א' מנשה אית דין ואית דיין. ר' יצחק פתר קרייא בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא ולא אורים ולא תומים אלא תפילה זו בלבד, א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים אף לא תבזה עליה, תכתב זאת לדור אחרון (תהלים קב:יט). תכתב זאת לדור אחרון, מכן שהק' מקבל את השבים. ועם נברא יהלל יה (שם), שבראם הקב"ה ברייה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון, זה דור של חזקיה. ועם נברא יהלל יה, שבראם הק' ברייה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של מרדכי ואסתר שהיו נטויים למיתה. ועם נברא יהלל יה, שבראם הק' ברייה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון, אילו דורות הללו שהם נטוים למיתה. ועם נברא יהלל יה, שעתיד הקב"ה לבראותן ברייה חדש'. ומה עלינו ליקח, לולב ואתרוג לקלס להקב"ה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואומ' להם ולקחתם לכם (ויקרא כג:מ).
3
ד׳[ד] יעלז שדי (תהלים צו:יב), זה העולם, דכת' ויהי בהיותם בשדה (בראשית ד:ח). וכל אשר בו (תהלים שם), אילו הבריות, כמה דאת או' לי"י הארץ ומלואה (תהלים כד:א). אז ירננו כל עצי היער (תהלים צו:יב) וכת' כל עצי היער (ד"ה א' טז:לג), א"ר אחא היער, אילו אילנות שהם עושין פירות, וכל עצי היער אילו אילנות שאינן עושין פירות. לפני מי, לפני י"י (תהלים שם). למה, כי בא (שם), בראש השנה וביום הכיפורים. מה לעשות, לשפוט, תבל בצדק ועמים באמונתו (שם).
4
ה׳[ה] ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך י"י (תהלים כו:ו). ארחץ בנקיון כפי, במקח ולא בגזל. ואסובבה את מזבחך י"י, כי הא דתנינן תמן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרין אנא י"י הושיעה נא וג' (שם קיח:כה). לשמוע בקול תודה (שם כו:ז). לשמוע בקול תודה, אילו הקרבנות. לספר כל נפלאותיך (שם כו:ז), א"ר אבון זה הלל, שיש בו לשעבר, ויש בו לדורות, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לימות גוג ומגוג, ויש בו לעתיד לבא. יש בו לשעבר, בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד:א). יש בו לדורות, לא לנו (שם קטו:א). יש בו לימות המשיח, אהבתי כי ישמע י"י (שם קטז:א). לימות גוג ומגוג, אסרו חג בעבותים (שם קיח:כז). לעתיד לבא, אלי אתה ואודך (שם שם כח).
5
ו׳[ו] ולקחתם (ויקרא כג:מ). תני ר' חייא שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מכם. לכם (שם), משלכם ולא הגזול. א"ר לוי כל מי שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה, ללסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפיח את העוברים ואת השבים. חד זמן עבר חד ליגיון, בעי למגבי דימוסייא דחדא מדינתא, וקם עלוי וקפחיה ונסב כל מה דהוה גביה, בתר יומין איצטייד ההוא ליסטא ואיתייהב בפילקי. שמע ההוא ליגיונא ואזל לגביה, א' ליה קום הב לי כל מה דקפח ההוא גברא ונסיב מיניה ואנא מילף עלך זכו. א' ליה כל מה דקפח ההוא גברא ונסיב מינך לית ליה מיניה אלא הדין טפיטא דהוא מן דידך, א' ליה הב ליה ואנא מליף עלך זכו קדם מלכא. הב ליה טפיט דנסיב מיניה, א' ליה למחר את נפיק לדינא קדם מלכא, קרי לך ואו' לך אית לך בר נש מלף עלך זכו, ואת אמ' ליה אית ליגיון פלן, והוא משלח וקרי ליה ואנא מלף עלך זכו. למחר נפק לדינא, קרי ליה מלכא, אית לך בר נש מלף עלך זכו, א' ליגיון פלן. שלח מלכא וקרי ליה, א' ליה מה את חכים מילף זכו בהדין גברא, א' ליה חכים אנא בההוא זימנא דשלחתני למיגבי דימוסיא דמדינא פלניתא דקם עלי וקדמי וקפחי ונסב כל מה דהוה גבי והדין טפיטא מסהיד עלוי, התחילו הכל אומ' אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב לזכות בו, אם היה גזול הוא צווח לפני הקב"ה ואו' גזול אני חמוס אני, ומלאכי השרת או' אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.
6
ז׳[ז] ביום הראשון (ויקרא כג:מ). יום חמשה עשר ואת או' ביום הראשון, ר' מני דשאב ור' יהוש' דסכנין בשם ר' לוי למדינה שהיתה מחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מיל יצאו גדולי מדינה וקילסו אותו והתיר המלך שליש מדימוסייא שלהם. בתוך חמשה מיל יצאו פטירכולי מדינה וקילסו אותו והתיר להם המלך שליש מדמוסייא שלהם. וכיון שנכנס המלך למדינה יצאו כל בני המדינה וקילסו אותו, א' להם מלכא מה דאזל אזל, מיכא ולהלן חושבנא. כך באין ישר' בראש השנה ועושין תשובה והק' מתיר להם שליש עוונותיהם. באין בעשרת ימי תשובה ומתענים הכשירים והק' מתיר להם רוב עונותיה'. וכיון שבא יום הכיפורים כל ישראל מתענין והק' סלח על כל עוונותיהם. א"ר אחא כת' כי עמך הסליחה (תהלים קל:ד), הסליחה מופקדת אצלך מראש. וכל כך למה, למען תיורא (שם), בשביל ליתן אימתך על כל ביריותיך. מיום הכיפורים ועד החג כל ישר' עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו, ביום טוב הראשון של חג הן נוטלין לולביהן ואתרוגיהם בידם ומקלסין להק', והק' או' להם כבר מחלתי לכם על מה שעבר, מיכן ואילך חשבו עונותיכם. לפיכך א' ביום הראשון, מאי ביום הראשון, ראשון למעשה לחשב עונות, מיום הראשון של מועד.
7
ח׳[ח] ביום הראשון (ויקרא כג:מ), ביום ולא בלילה. ביום הראשון, ואפי' בשבת. ביום הראשון, אין דוחין את השבת אלא על יום טוב הראשון של חג בלבד. פרי עץ הדר (ויקרא שם), פרי שטעם עצו ופריו שוין, זה אתרוג. בן עזי או' הדר, זה הדר באילנו משנה לשנה. תירגם עקילס הדר, הידור, שהוא דר על פני המים. כפות תמרים (שם), ר' טרפון או' כפות, ואם פרוד יכפתינו. וענף עץ עבות (שם), את שענף עצו דומה לקליעה, זה הדס. וערבי נחל (שם), אין לי אלא של נחל, של בקעה ושל הרים מנ', ת"ל וערבי נחל, אבא שאול או' וערבי שתים, ערבה ללולב וערבה למקדש. ר' ישמע' או' פרי עץ הדר כפות תמרים, אחד, וענף עץ עבות, שלשה, וערבי נחל, שתים דליות אחת שאינה קטומה. ר' טרפון או' אפילו שלשה קטומים.
8
ט׳[ט] ר' עקיב' או' פרי עץ הדר, זה הקב"ה דכת' ביה הוד והדר לבשתה (תהלים קד:א). כפות תמרים, זה הקב"ה, דכת' ביה צדיק כתמר יפרח (תהלים צב:יג). וענף עץ עבות, זה הק' והוא עומד בין ההדסים (זכריה א:ח). וערבי נחל, זה הקב"ה, דכת' ביה סולו לרוכב בערבות (תהלים סח:ה). ד"א פרי עץ הדר, זה אברהם אבינו שהידרו הק' בשיבה טובה, דכת' ואברהם זקן (בראשית כד:א). כפות תמרים, זה יצחק אבינו שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח. וענף עץ עבות, זה יעקב אבינו, מה הדס זה דחוש בעלים, כך היה יעקב דחוש בבנים. וערבי נחל, זה יוסף. מה ערבה זו כמושה יבישה בפני שלשה המינים, כך מת יוסף לפני אחיו. ד"א פרי עץ הדר, זה אימנו שרה שהידרה הקב"ה בשיבה טובה, דכת' ואברהם ושרה זקינים (שם יח:יא). כפות תמרים, זו אימנו רבקה, מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה קוצים, כך העמידה רבקה צדיק ורשע. וענף עץ אבות, זו אימנו לאה, מה הדס דחוש בעלים, כך היתה לאה דחושה בבנים. וערבי נחל, זו אימנו רחל, מה ערבה הזאת כמושה בפני שלשת המינים, כך מתה רחל בפני אחותה. ד"א פרי עץ הדר, זה סנהדרין גדולה של ישר' שהידרה הקב"ה בשיבה טובה, דכת' מפני שיבה תקום (ויקרא יט:לב). כפות תמרים, אילו תלמידי חכמ' שהן כופין את עצמן ללמוד תורה אילו מאילו. וענף עץ עבות, אילו שלש שורות של תלמידי חכמ' שיושבין לפני סנהדרין. וערבי נחל, אילו שני סופרי דינין שהיו עומדין לפני סנהדרים, אחד מימין ואחד משמאל. ד"א פרי עץ הדר, אילו ישר'. מה אתרוג הזה יש בו ריח ויש בו אוכל, כך ישר' יש בהן בני אדם שהם בעלי תורה ויש בהם מעשי' טובים. כפות תמרים, אילו ישראל. מה תמרה הזאת יש בה אוכל ואין בה ריח, כך ישר' יש בהן בני אדם שהם בעלי תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות, אילו ישר'. מה הדס הזה יש בו ריח ואין בו אוכל, כך הן ישר' יש בהן בני אדם בידיהם מעשי' טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל, אילו ישר'. מה הערבה הזאת אין בה לא טעם ולא ריח, כך ישר' בהן יש בני אדם שאינן לא בעלי תורה ולא מעשים טובים. א' הק' לאבדן אי איפשר, אלא ייעשו כולם אגודה אחת והם מכפרים אילו על אילו. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם (ויקרא כג:מ).
9
י׳[י] א"ר ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, אני ניגלה לכם ראשון, ופורע לכם מן הראשון, ובונה לכם את הראשון, ומביא לכם את הראשון. אני נגלה לכם ראשון, זה הקב"ה, דכת' אני י"י ראשון (ישעיה מא:ד). ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע, דכת' ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה:כה). ובונה לכם את הראשון, דכת' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיהו יז:יב). ומביא לכם את הראשון, זה משיח, דכת' ביה ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן (ישעיה מא:כז). חסלת.
10
