פסיקתא דרב כהנא כ״וPesikta DeRav Kahana 26
א׳פרשה אחרי מות.
[א] ר' שמעון בריה דר' אבין פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וג' (קהלת ט:ב). מקרה אחד לצדיק, זה נוח דכת' ביה נח איש צדיק (בראשית ו:ט). ר' פנחס ר' יוחנן בשם ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי נוח עם כשהוא יוצא מן התיבה הקישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע, זה פרעה נכה, בשעה שביקש לישב על כסא של שלמה לא היה יודע מנגנין שלו והקישו הארי ושברו. זה מת צולע וזה מת צולע, מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב ולטהור ולטמא (קהלת שם). לטוב, זה משה דכת' ביה ותרא אתו כי טוב הוא (שמות ב:ב), שנולד כשהוא מהול. ולטהור, זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישר'. ולטמא, אילו המרגלים. אילו אמרו גנייה של ארץ ולא נכנסו לתוכה, ואילו צדיקים גמורים ולא נכנסו לתוכה, מקרה אחד לצדיק ולטהור ולטוב ולטמא וג' (קהלת שם). ולזובח (שם), זה יאשיהו דכת' ביה וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים וג' (ד"ה ב' לה:ז). ולאשר אינינו זובח (קהלת שם), זה אחאב שביטל את הקרבנות מעל גבי המזבח. והכת' ויזבח לו אחאב (ד"ה ב' יח:ב), לו זבח, לא לקרבנות זבח. זה מת בחצים וזה מת בחצים. זה מת בחצי', ויורו המורים למלך יאשיהו (שם לה:כג). וזה מת בחצים, ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון וג' (שם יח:לג), מקרה אחד לזובח ולאשר אינינו זובח. כטוב כחוטא (קהלת שם). כטוב, זה דוד דכת' ביה וטוב רואי (ש"א טז:יב). כחוטא, זה נבוכד נאצ' הרשע, דכת' ביה וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד:כד). זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה וחמש שנים, מקרה אחד כטוב כחוטא. הנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת שם). הנשבע, זה צדקיהו דכת' ביה וגם במלך נבוכד נאצר מרד אשר השביעו באלהים וג' (ד"ה ב' לו:יג). במה השביעו, ר' יוסי בר' חנינא אמ' במזבח השביעו. כאשר שבועה ירא, זה שמשון דכת' ביה ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם (שופטים טו:יב). זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים. זה מת בניקור עינים, ואת עיני צדקיהו עיור (מלכים ב' כה:ז). וזה מת בניקור עינים, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו (שופטים טז:כא), מקרה אחד הנשבע כאשר שבועה ירא. ד"א מקרה אחד לצדיק, זה אהרן דכתי' ביה בשלום ובמישור הלך אתי וג' (מלאכי ב:ו). ולרשע, זו עדת קרח דכתי' בהון סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (במדבר טז:כו), אילו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואילו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופים, דכת' אחרי מות שני בני אהרן וג' (ויקרא טז:א).
[א] ר' שמעון בריה דר' אבין פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וג' (קהלת ט:ב). מקרה אחד לצדיק, זה נוח דכת' ביה נח איש צדיק (בראשית ו:ט). ר' פנחס ר' יוחנן בשם ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי נוח עם כשהוא יוצא מן התיבה הקישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע, זה פרעה נכה, בשעה שביקש לישב על כסא של שלמה לא היה יודע מנגנין שלו והקישו הארי ושברו. זה מת צולע וזה מת צולע, מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב ולטהור ולטמא (קהלת שם). לטוב, זה משה דכת' ביה ותרא אתו כי טוב הוא (שמות ב:ב), שנולד כשהוא מהול. ולטהור, זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישר'. ולטמא, אילו המרגלים. אילו אמרו גנייה של ארץ ולא נכנסו לתוכה, ואילו צדיקים גמורים ולא נכנסו לתוכה, מקרה אחד לצדיק ולטהור ולטוב ולטמא וג' (קהלת שם). ולזובח (שם), זה יאשיהו דכת' ביה וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים וג' (ד"ה ב' לה:ז). ולאשר אינינו זובח (קהלת שם), זה אחאב שביטל את הקרבנות מעל גבי המזבח. והכת' ויזבח לו אחאב (ד"ה ב' יח:ב), לו זבח, לא לקרבנות זבח. זה מת בחצים וזה מת בחצים. זה מת בחצי', ויורו המורים למלך יאשיהו (שם לה:כג). וזה מת בחצים, ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון וג' (שם יח:לג), מקרה אחד לזובח ולאשר אינינו זובח. כטוב כחוטא (קהלת שם). כטוב, זה דוד דכת' ביה וטוב רואי (ש"א טז:יב). כחוטא, זה נבוכד נאצ' הרשע, דכת' ביה וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד:כד). זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה וחמש שנים, מקרה אחד כטוב כחוטא. הנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת שם). הנשבע, זה צדקיהו דכת' ביה וגם במלך נבוכד נאצר מרד אשר השביעו באלהים וג' (ד"ה ב' לו:יג). במה השביעו, ר' יוסי בר' חנינא אמ' במזבח השביעו. כאשר שבועה ירא, זה שמשון דכת' ביה ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם (שופטים טו:יב). זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים. זה מת בניקור עינים, ואת עיני צדקיהו עיור (מלכים ב' כה:ז). וזה מת בניקור עינים, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו (שופטים טז:כא), מקרה אחד הנשבע כאשר שבועה ירא. ד"א מקרה אחד לצדיק, זה אהרן דכתי' ביה בשלום ובמישור הלך אתי וג' (מלאכי ב:ו). ולרשע, זו עדת קרח דכתי' בהון סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (במדבר טז:כו), אילו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואילו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופים, דכת' אחרי מות שני בני אהרן וג' (ויקרא טז:א).
1
ב׳[ב] לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב:ב). ר' אבא בר כהנא אמר מה מעורב הוא השחוק שאומות העולם שוחקים בבתי תיאטרייאות ובבתי קרקסיאות שלהם. ולשמחה מה זו עושה (שם), מה טיבן של תלמידי חכמים להיות עושין שם. ד"א לשחוק אמרתי מהולל (שם). א"ר אחא א' שלמה דברים ששחקה עליהם מידת הדין הוללתים. כת' לא ירבה לו נשים (דברים יז:יז) וכת' ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות (מלכים א' יא:ג). כת' לא ירבה לו סוסים (דברים יז:טז) וכתי' ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים למרכבתו ושנים עשר אלף פרשים (מלכים א' ה:ו). כת' וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דברים יז:יז) וכת' ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים וג' (מלכים א' י:כז). ולא היו ניגנבות, א"ר יוסה בר' חנינה אבנים שלימות של עשר אמות היו ושל שמנה אמות היו. תני ר' שמע' בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו, אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה (ד"ה ב' ט:כ). ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב:ב), א' לו הקב"ה מה עטרה זו עושה בידך, רד מכסאי. באותה שעה ירד מלאך בדמותו של שלמה וישב לו על כסאו והיה מחזר שלמה על כל בתי כנסיות ועל כל בתי מדרשות שהיו בירושלם ואו' להם אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם (קהלת א:יב), והם אומרין לו שלמה המלך יושב על כסאו ואת או' אני שלמה המלך. ומה היו עושים לו, היו מכים אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין. באותה שעה הוא אומר הבל הבלים אמר קהלת וג' (שם שם ב). ד"א לשחוק אמרתי מהולל (שם ב:ב), א"ר פנחס הן דדוחכה מעורבב מה חדותא עבדא. מעשה באדם אחד מגדולי כבול שהיה משי' את בנו ברביעי בשבת, ועשה סעודה לשושבינין. א' לבנו עלה והבא לנו חבית של יין מן העלייה, עלה והכישו נחש ומת. המתין לירד ולא רד, א' אביו אני עולה ואדע מה טיבו של בני. עלה ומצאו שהקישו נחש ומת ומוטל בין החביות היה. מה עשה, המתין עד שאכלו האורחים ושתו, כיון שאכלו ושתו האורחים, א' להם לא לברך ברכת חתנים של אותו האיש באתם, ברכו עליו ברכת אבילים, לא להכניס בנו של אותו האיש לחופתו באתם, בואו והכניסו אתו לקברו. על ר' זכיי דכבול ואספיד עילוי לשחוק אמרתי מהולל (שם). ד"א לשחוק אמרתי מהולל (שם), מה מעורבב הוא השחוק ששחקה מידת הדין על דור המבול, דכת' שורו עיבר ולא יגעיל תפלט וג', ישלחו כצאן עויליהם וג', ישאו בתוף וכינור וג', יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (איוב כא:י-יג), וכיון שאמרו, מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (שם שם טו), א' להם הקב"ה ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב:ב), חייכם שאמחה אתכם מן האדמה, דכת' וימח את כל היקום וג' (בראשית ז:כג). ד"א לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב:ב), מה מעורבב הוא השחוק ששחקה מידת הדין על סדום ועל עמורה, דכת' ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (איוב כח:ה-ח). וכיון שאמרו נשכח את הרגל מבינתינו, כמו שכת' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (שם כח:ד), א' להם הקב"ה ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב:ב), חייכם שאסיח אתכם מן העולם, הד"ה דכת' וי"י המטיר על סדום ועל עמרה גפרית ואש וג', ויהפך את הערים האל וג' (בראשית יט:כד, כה). ד"א לשחוק אמרתי מהלל (קהלת ב:ב), מה מעורבב הוא השחוק ששחקה מידת הדין על אלישבע בת עמינדב. אלישבע בת עמי נדב ראת ארבע שמחות ביום אחד, ראתה בעלה כהן גדול, ויבמה מלך, אחיה נשיא, ושני בניה סיגני כהונה, וכיון שניכנסו להקריב ויצאו שרופים נהפכה שמחתה לאבל, דכת' אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז:א).
2
ג׳[ג] ר' לוי פתח אמרתי להוללים אל תהולו וג' (תהלים עה:ה). אמרתי להול' א' תהול', למערבביה, אילו שליבם מלא עליהם חולחליות חולחליות רעות. ר' לוי הוה קרי להון ווי ניה, אילו שהיו מביאין אללי לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן (תהלים שם), אמ' הק' לרשעים, הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. ר' לוי בשם ר' שמע' בן מנסיא תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה, לא שלו. כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נבר' לתשמישן של בריות ולא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, קליסטר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינה שלש עשרה חופות קשר לו בגן עדן, שאר קוטעה דכוות בפרשת פרה. ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג:יט). אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. אברהם נולד לו בן למאה שנה ולסוף א' לו הק', קח נא את בנך וג' (בראשית כב:ב). ועשה אברהם אבינו מהלך שלשה ימים, הד"ה דכת' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (שם שם ד). מה ראה, ראה ענן קשור על גבי ההר. א' לבנו בני רואה את מה שאני רואה, א' לו הן, א' לו ומה אתה רואה, א' לו אני רואה ענן קשור על גבי ההר. א' לנעריו רואים אתם מה שאנו רואים, א' לו לאו, א' להם הואיל ואין אתם רואים כלום והחמור אינו רואה, שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה), עם הדומה לחמור, מה עשה, נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר, ובנה את המזבח וסידר את המערכה והעריך את העצים והעקידו על גבי המזבח, נטל את הסכין בידו לשוחטו, אילולי שא' לו הקב"ה, אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב) כבר היה שחוט. וכיון שבא אצל אמו אמרה לו בני מה עשה לך אביך, א' לה נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח וסידר את המערכה והעריך את העצים והעקידני על גבי המזבח ונטל את הסכין בידו לשחטני, אילולי שא' לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער (שם) כבר הייתי שחוט, אמרה לו ווי לך ברא דעלובתא, אילולי דאמ' קודשא בריך הוא אל תשלח ידך אל הנער כבר היית שחוט, לא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצתה נשמ', הד"ה דכת' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כג:ב), מהיכן בא, מהר המורייה. כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו ואתם מבקשי' לשמוח בעולמו, שמח י"י במעשיו אין כת' כן אלא ישמח (תהלים קד:לא), עתיד הק' לשמוח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא. ישר' לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי, שמח ישר' אין כת' כאן אלא ישמח (תהלים קמט:ב), שעתידין ישר' לשמוח במעשיו של הקב"ה לעתיד לבא. אלישבע בת עמינדב לא שמחה ואתם מבקשי' לשמוח בעולמי, אלישבע בת עמינדב ראת ארבע שמחות ביום אחד, בעלה כהן גדול, ויבמה מלך, ואחיה נשיא, ושני בניה סגני כהונה, וכיון שנכנסו יצאו שרופים, נהפכה שמחתה לאבל, דכת' אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז:א).
3
ד׳[ד] ר' יודן דמן גליא פתח אם על פיך יגביה נשר וג' (איוב לט:כז). א' הקב"ה לאהרן על גב מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון. מקד' ראשון סלע ישכן ויתלונן (שם שם כח), לינה אחת, מקדש שיני על שן סלע ומצודה (שם), לינות הרבה. ותנינן תמן משנוטל הארון אבן הייתה שם ושתייה היתה נקראת מימות הנביאים הראשונים. ולמה נקראת שתייה, א"ר יוסי בר חלפותא שממנה הושת העולם. כיצד היתה תפילתו של כהן גדול ביום הכפורי', יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שתהא השנה הזאת גשומה, שחונה, טלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן, שנת שלא יצרכו עמך בית ישר' זה לזה, שנת שלא יגביהו סררה עמך בית ישר' אילו על אילו. ורבנן דקיסרין אמ' על אחינו שבקיסרין שלא יגביהו סררה אילו על אילו. ורבנין דדרומה אמרין על אחינו שבשרון שלא ייעשו בתיהם קבריהם. משם חפר אוכל (שם שם כט), משם היה מייליל אוכל לכל ימות השנה. למרחוק עיניו יביטו (שם), מראש השנה היה יודע מה בסופה. הא כיצד, בשעה שהיה צופה ורואה עשן המערכה עולה לדרום היה יודע שהדרום שבע, עולה למערב היה יודע שהמערב שבע, עולה לצפון היה יודע שהצפון שבע, למזרח היה יודע שהמזרח שבע, עלה כלפי לרקיע היה יודע שהעול' כולו שבע. ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם (שם ל), חמי אפרוחיו מעגעוגין באדמה ושתיק, אלא באשר חללים שם הוא (שם), שכינה. ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא א' קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש (ויקרא י:ד), הארון אין כת' כן אלא הקדש, כאדם שהוא אומ' לחבירו העבר את המת הזה מפני האבל, עד מתי יהיה האבל הזה מצטער, לכך נא' אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז:א).
4
ה׳[ה] ר' אחווא בריה דר' זעורא פתח אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו (איוב לז:א). מהו ויתר, וקפץ, כמה דאת או' לנתר בהם (ויקרא יא:כא) ומתרגמינן לקפצא בהון. א' איוב לא היו בניו של אהרן דומים למטהו, מטה אהרן נכנס יבש ויצא לח ומוציא פרח, דכת' ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז:כג), טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וגידד שתי הפרכות ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים, דכת' אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז:א).
5
ו׳[ו] ר' ברכיה פתח גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז:כו). א' הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ונטלתי שני בניו ממנו לא טוב, ענוש לצדיק לא טוב, אלא להכות נדיבים עלי יושר (שם), אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא שם).
6
ז׳[ז] תני בשם ר' אליעזר לא מתו נדב ואביהוא אלא שהורו הלכה לפני משה רבינו. מעשה היה בתלמיד אחד שהורה הלכה לפני ר' ליעזר וא' לאימא שלום אשתו זה אינו מוציא שבתו עד שהוא מת, ולא הוציא שבתו עד שמת. אמרו לו תלמידיו ר' נביא אתה, א' להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אני מקבל, שכל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה. תני ר' ליעזר אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהא לו רחוק שנים עשר מיל כמחנה ישר', הד"ה דכת' ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים וג' (במדבר לג:מט). כהדה ר' תנחום בר' ירמיה הוה בחפר והוון שאלין ליה והוא מורה, שאלין ליה והוא מורה, אמרין ליה ר' לא כך אלפן ר', אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהא לו רחוק שנים עשר מיל כמחנה ישר' והא ר' מני יתיב בציפורין, א' לון ייתי עליי אין הוינא ידע, מן ההיא שעתא לא אורי.
7
ח׳[ח] בארבע מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סורחנן. וכל כך למה, להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד. א"ר לעזר המודעי צא וראה כמה היא קשה מיתתן של בני אהרן לפני הק' שבכל מקום שהוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סורחנן. וכל כך למה, כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם שלא יהו הבריות אומרים מעשים מקולקלין היה להם בסתר שעל ידי כן מתו. בר קפרא בשם ר' ירמיה בר אלעזר א' בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה, ועל ההקרבה, ועל אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה, שנכנסו לפניי לפנים. ועל ההקרבה, שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו. ועל אש זרה, אש מבית כירים הכניסו. ועל שלא נטלו עצה זה מזה, תני ר' חייא איש מחתתו (ויקרא י:א), איש מחתיתו, איש מעצמו עשו ולא נטלו עצה זה מזה.
8
ט׳[ט] ר' מני דשאב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן ובכולהן כת' בהן מיתה. על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש כת' בהן מיתה, דכת' יין ושכר אל תשת וג' (ויקרא י:ט). ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים, דכת' ורחצו אהרן ובניו ממנו וג' (שמות ל:יט), וכת' בהם בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו (שם כ). ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכת' בהם מיתה, דכת' והיו על אהרן ועל בניו בבאם וג' (שמות כח:מג). וכי מה היו חסירים, א"ר לוי מעיל היו חסרין, וכת' בו מיתה, דכת' והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וג' (שם כח:לה). ועל ידי שלא היו להם בנים וכת' בהם מיתה, דכת' וימת נדב ואביהוא לפני י"י בהקריבם אש זרה לפני י"י וג' (במדבר ג:ד). אבא חנון או' על ידי שלא היו להם נשים, דתנינן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז:ו), היא אשתו. א"ר לוי שחצי' היו, הרבה נשים היו יושבות עגומות ממתינות להם ומה היו אומ', אחי אבינו מלך, אחי אמינו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו שני סגני כהונה, איזו אשה הוגנית לנו. ר' מנחמא בשם ר' יהוש' בר נחמיה למה כת' בחוריו אכלה אש (תהלים עח:סג), בשביל ובתולותיו לא הוללו (שם). ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל י"י אתה ואהרן נדב ואביהוא וג' (שמות כד:א), מלמד שהיה משה ואהרן מהלכין תחלה ונדב ואביהו הולכים אחריהן ואמרו עוד שני זקנים הללו מתו ואנו נוהגים בשררה על הציבור תחתיהן. ר' יודן בשם ר' איבו א' בפיהם אמרו זה לזה, ר' פינחס א' בליבם הירהרו. א"ר ברכיה א' להם הקב"ה אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום (משלי כז:א), הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהם שטיחים על גבי אימותיהן. ועוד מן הדה ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו וג' (שמות כד:יא), א"ר פנחס מיכן שהיו ראויין להשלחת יד. א"ר הושעיה וכי קולורין עלת עמהן לסיני דאת אומ' ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שם שם), אלא מלמד שזינו עיניהם כלפי שכינה כאדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. ר' יוחנ' א' אכילה ודייה, דכת' באור פני מלך חיים (משלי טז:טו), א"ר תנחומה מלמד שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזינו עיניהם מן השכינה. ר' יהוש' דסכנין בשם ר' לוי משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה. לא זן עיניו מן השכינה מנין, דכת' ויסתר משה פניו (שמות ג:ו). נהנה מן השכינה מנ', דכת' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שם לד:כט). ד"א ויסתר משה פניו כי ירא (שם ג:ו), ויראו מגשת אליו (שם לד:ל). מהביט (שם ג:ו), ותמונת י"י יביט (במדבר יב:ח). נדב ואביהוא זינו עיניה' מן השכינה ולא נהנו מן השכינה. ועוד מן הדה וימת נדב ואביהוא לפני י"י (במדבר ג:ד), א"ר יוחנן וכי לפני י"י מתו, אלא מלמד שקשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין בחיי אביהן. ר' נחמן דיפו בעא קומי דר' פנחס בר חמא בשם ר' סימון הכא את אמר לפני י"י (ויקרא י:ב) לפני י"י (במדבר ג:ד), שני פעמים, ולהלן את אומ' על פני אהרן אביהם (שם), פעם אחת, אלא מלמד שהיא קשה לפני הקב"ה כפליים כאביהם. במדבר סיני (שם), וכי במדבר סיני מתו, אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסים שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבינים שלו דבר של זינו מייא. א' המלך אם הורגן אני עכשיו הרי אני מערבב שמחת בתי, למחר באה שמחתי ומוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך א' הקב"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו הרי אני מערבב שמחת תורה, למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה, הד"ה דכת' ביום חתונתו (שה"ש ג:יא), זה סיני, וביום שמחת לבו (שם), זה אהל מועד.
9
י׳[י] ובנים לא היו להם (במדבר ג:ד). ר' יעקב בר אבוי בשם ר' אחא אילו היה להם בנים היו קודמין לאלעזר ולאיתמר, שכל הקודם בנחלה קודם בכבוד ובלבד שיהא נוהג מנהג אבותיו. ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם (שם), ר' יצחק או' בחייו, ור' חייא בר אבא א' במותו. על דעתיה דר' יצחק דהוא או' בחייו, נא' כאן על פני ונא' להלן וימת הרן על פני תרח אביו (בראשית יא:כח), מה פני האמור להלן בחייו אף פני האמור כאן בחייו. על דעתיה דר' חייא בר אבא דהוא אומ' במותו, נאמ' כאן פני (במדבר ג:ד) ונאמ' להלן ויקם אברהם מעל פני מתו (בראשית כג:ג), מה פני האמור להלן במותו אף פני האמור כאן במותו. על דעתיה דר' יצחק דהוא או' בחייו, אירעה טומאה באהרן שימש אלעזר, אירעה טומאה באלעזר שימש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם מלך הערביים ונתזה צנורה של רוק מפיו על בגדיו וטימאתו, נכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה. אותו היום ראתה אמן שני בניה כהנים גדולים. אמרו חכמים שבעה בנים לקמחית וכולהם שימשו בכהונה גדולה. נכנסו חכמים אצלה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם יעידו עלי אם קורות ביתי ראו לשערות ראשי מימיי, אמרין כל קמחייה קמחין וקמחה דקומחית סלית, וקרי עליה הפסוק הזה כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה:יד). ועל דעתיה דר' חייא דהוא א' במותו, כשמת אהרן שימש אלעזר בנו, כשמת אלעזר שימש איתמר.
10
י״א[יא] א"ר אבא בר זבינא מפני מה ניסמכה מיתת מרים לפרשת אפר הפרה, אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת מרים מכפרת. א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבור לוחות, אלא מלמד שהיא קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות. א"ר חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו של אהרן ומפני מה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים, אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומניין שיום הכיפורים מכפר, דכת' כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז:ל). ומנין שמיתתם של צדיקים מכפרת, דכת' ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו ויעשו ככל אשר צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי כן (שמואל ב' כא:יד). חסילה.
11
