פסיקתא דרב כהנא ז׳Pesikta DeRav Kahana 7
א׳ויהי בחצי הלילה.
[א] ר' תנחום דיפו בשם ר' נוניא דקיסרי' פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים עג:טז). אמ' דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' אמ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
[א] ר' תנחום דיפו בשם ר' נוניא דקיסרי' פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים עג:טז). אמ' דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' אמ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
1
ב׳[ב] ר' אחא פתח אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח). אני י"י הוא שמי, אמ' ר' אחא אמ' הב"ה אני י"י הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין מלאכי השרת. וכבודי לאחר לא אתן (שם), ר' מנחמא אמ' בשם ר' אבין אלו השדים. ר' נחמיה בשם ר' מינא אמ' אין כל בריה יכולה להבחין בין טפה של בכור לשאינה של בכור אלא הב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
2
ג׳[ג] מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם (ישעיה מד:כו). ר' ברכיה בשם ר' לוי, מי שהוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעין שהוא אומ' לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה, אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמ' לו מה שמך, ויאמ' יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל (בראשית לב:כח, כט). נגלה הקב"ה על אבינו יעקב לקיים גזרתו של אותו מלאך, ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו' (שם לה:ט, י). ירושלם שכל הנביאי' מתנבאי' שנבנית על אחת כמה וכמה. ד"א מקים דבר עבדו (ישעיה שם), זה משה, לא כן עבדי משה (במדבר יב:ז). עצת מלאכיו ישלים (ישעיה שם), זה משה, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ:טז). אמ' הב"ה למשה, לך אמור להם לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב:יב). הלך משה ואמ' לישראל, כה אמר י"י כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם יא:ד). אמ' הקב"ה כבר הבטחתי למשה ואמרתי לו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב:ז), יהא עבדי משה כזבן, אלא מה אמ' משה כחצי הלילה, אף אני כחצי הלילה, לפי' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
3
ד׳[ד] חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קיט:סב). ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר' מנחם, מה היה דוד עושה, נוטל נבל וכנור ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, והיו חכמי ישראל שומעין את קולו ואומ' מה אם דוד המלך הוא עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ונמצאו כל ישראל עסוקין בתורה. אמ' ר' לוי חלון היתה על גבי מטתו של דוד פתוחה לצפון, והיה הכנור תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו והיה הכנור מנגן מאליו, הה"ד והיה כנגן המנגן (מלכים ב' ג:טז), כמנגן במנגן לא נאמ', אלא כנגן המנגן, הכנור היה מנגן מאליו. והיו כל ישראל שומעין קולו ואומ', מה אם דוד המלך כן אנו על אחת כמה וכמה, נמצאו כל ישראל עוסקין בתורה. והוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נז:ט), אתעיר יקרי מן קדם יקרא דבריי, לית יקרי חשיב כלום קדם יקרא דבריי. אעירה שחר (שם), אנא מעורר שחרא ושחרא לא מעוררני. והיה יצרו הרע מרגיזו ואמ' לו, דוד דרכן של מלכים השחר מעוררן ואת אומ' אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישנים עד שלש שעות ואת אומ' חצות לילה אקום להודות לך (שם קיט:סב). ומהו על משפטי צדקך (שם), על משפטים שהבאת על פרעה הרשע ועל צדקה שעשית עם שרה זקנתי, הה"ד וינגע י"י את פרעה נגעים גדולים וגו' (בראשית יב:יז). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים שהבאת על אומות העולם, ועל צדקה שעשית עם זקני ועם זקנתי, שאלו השחיל לה קללה אחת מלמטה מהיכן הייתי עומד, אלא שנתת בלבו ברכה, ברוכה את לי"י בתי (רות ג:י). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים אשר הבאת על המצרים במצרים, ועל צדקה שעשית עם אבתינו במצרים, שלא היו בידם מצות שיגאלו בהם אלא שתי מצות, דם פסח ודם מילה, הה"ד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז:ו), בדמיך, דם פסח ודם מילה.
4
ה׳[ה] תני ר' שמעון בן יוחאי משה לא היה יודע לא עתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפי' אמ' כחצות הלילה (שמות יא:ד), אבל הב"ה הוא יודע עתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפי' הוא נכנס בו כחוט שערה. ומי חלקו, ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו. רבותינו אמרו יוצרו חלקו. הכא את אומ' ויהי בחצי הלילה (שם יב:כט), ולהלן את אומ' ויחלק עליהם לילה (בראשית יד:טו), אמ' ר' תנחומא אביכם יצא עמי בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות. ורבנן אמרי, אמ' הב"ה אביכם יצא עמי מאמש עד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות עד הבקר. אמ' ר' יוחנן אין שרן של מצרים נופל אלא ביום. ומה טעמ', ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל:יח). ואומ' ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת וגו' (ישעיה יט:יח). ואלו הן חמש ערים, ר' חלקיה בשם ר' סימון אומ', נוא ונוף ותחפנחס ועיר ההרס ועיר שמש. נוא אליסכנדריא, ונוף מנפוס, תחפנחס חופנייס, ועיר ההרס סרקאני, ועיר שמש אילופילוס. אמ' ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויין יום, דכתי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א:ה). ר' יהושע בר' נחמיה שמע לה מן הדא, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום תאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט:יב), חשיכה שהיא אורה לפני, ולילה לתשמישן של בריות. הוי בו ביום מתו בכוריהם של מצרים. הא כיצד, לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרין כל הלילה ומתים ביום. ומה טע', כלנו מתנו אין כתו' כאן אלא כלנו מתים (שמות יב:לג), מייתי' ואזלין. הה"ד ביום הכותי כל בכור (במדבר ג:יג), ולהלן את אומ' ביום הקדשתי לי כל בכור (עיין שם ח:יז), אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור.
5
ו׳[ו] וי"י הכה כל בכור בארץ מצרים (שמות יב:כט). בכור, כל בכור, בכור לאיש בכור לאשה, בכור לזכר בכור לנקבה. הא כיצד, איש אחד בא על עשר נשים והיו יולדות עשרה בנים נמצאו כלם בכורי נשים. עשרה אנשים באים על אשה והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כלם בכורי אנשים. הגע עצמך בית שאין שם בכור לאיש ולא לאשה מה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת (שם שם ל), אמ' ר' אבא בר אחא אפטרופוס של בית היה מת, כד"א שמרי הראש כי לא היה בכור וישימהו אביהו לראש (ד"ה א כו:י). תני בשם ר' נתן ביום שהיה בכורו של אחד מהם מת היה צר איקונין שלו בתוך ביתו, ואותו היום היתה נידקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליו כאלו אותו היום קברו. אמ' ר' יודן לפי שהיו המצרים קוברים בתוך בתיהם והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין את הבכורות מבין המתים ומתעתעים בהם, והיה קשה עליהם כאלו אותו היום קברום.
6
ז׳[ז] מבכור פרעה (שמות יב:כט), מכאן שפרעה היה בכור. נתכנסו כל הבכורו' אצל אבתיהם, אמ' להם בגין דאמ' משה ומת כל בכור (שם יא:ה), כל מה דאמ' על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עברייא מביניכון ואי לא הליך עמא מייתין. אמרו, י' בנים לחד מננא ימות חד מנהון ולא תקום על אלין עבריא. אמרין, כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בוכרא, דלמא הוא חייס על נפשיה ונפיק אילין עיבריא מבינינן. הלכו להם אצל פרעה, אמרו לו, בגין דאמ' משה ומת כל בכור בארץ מצרים, וכל דאמ' על הליך עמא אתא עליהון, אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עמא מייתין. אמ' צאו וקפחו שוקיהם של אלו, אנא אמר נפשי או נפשהון דאילין עבראי, ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורות והרגו באבתיהם ששים רבוא, הה"ד למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו:י), למכה מצרים במצרים אין כתו' כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, הבכורות הרגו באבתיהם ששים רבוא. ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמ' בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת, בתפלתו של משה, דכתו' טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה (משלי לא:יח), ליל כתו', כד"א ליל שמורים הוא לי"י (שמות יב:מב).
7
ח׳[ח] ועד בכור השפחה (שם יא:ה). רב הונא ור' אחא בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפי' שפחות המכודנות לריחים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן. אמ' ר' יודה בן פזי מסורת אגדה היא סרח כד ירדה למצרים כדנוה לרחים.
8
ט׳[ט] וכל בכור בהמה (שם שם). אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא המצרים משתחוים לטלאים, שלא יהו המצרים אומרי' יראתנו הביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה לעצמה, קשה יראתינו שלא שלטה בה פורענות.
9
י׳[י] ר' הונא ור' יהושע בר אבין חתניה דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי את למד מן איוב, ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א:יד). מאי ואתונות רועות על ידיהם, אמ' ר' חמא נעשה לו דוגמא מעין העולם הבא, כד"א ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע (עמוס ט:יג). אמ' ר' אבא בר כהנא יצאו מכפר קרינוס והלכו את כל האובלין כלן וכיון שהגיעו למגדל צבעייא מתו שם. אמ' ר' חמא רק (איוב א:טז), מיעוט, אף הוא משובר ומלוקה היה. אמ' ר' יודן מן לבדי עד להגיד לך (שם), אף הוא כיון שהגיד בשורתו מיד מת, הה"ד עוד זה מדבר וזה בא (איוב א:יח). כיון ששמע איוב כן התחיל מגייס עליהם חיילותיו למלחמה, הה"ד כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם ולא אצא פתח (שם לא:לד). אמ' איוב אומה בזויה מכל האומות, הן ארץ כשדים זה העם לא היה וגו' (ישעיה כג:יג), ולואי לא היה, סבור ליתן אימתו עליי, כיון שאמרו לו אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א:טז), אמ' אם מן השמים הוא מה אני יכול לעשות, מיד, ואדום לא אצא פתח (שם לא:לד). ואחר כך, ויקח לו חרש להתגרד בו וגו' (שם ב:ח). אף במחלון וכליון בתחלה מתו סוסיהם וגמליהם וחמוריהם, ואחר כך מת הוא, שנ' וימת אלימלך איש נעמי (רות א:ג). ואחר כך מתו שני בניו, וימותו גם שניהם מחלון וכליון (שם שם ה). ואחר כך מתה היא. ואף בנגעים הבאים על האדם כן, בתחלה הוא מתחיל בביתו, אם חזר בו טעונין חליצה, וחלצו את האבנים (ויקרא יד:מ). אם לא חזר בו טעונין נתיצה, ונתץ את הבית (שם שם מה). ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו, אם חזר בו טעונין קריעה, וקרע אותו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב (שם יג:נו). אם לא חזר בו טעונין שריפה, ושרף את הבגד (שם שם נב). ואחר כך הוא מתחיל בגופו, אם חוזר בו יוצא ובא לו, ואם לא חוזר בו, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (שם יג:מו). ובמצרים כן, בתחלה נגעה מדת הדין בממונם, ויך גפנם ותאנתם (תהלים קה:לג), ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (שם עח:מח), ואחר כך ויך כל בכור במצרים (שם שם נא).
10
י״א[יא] ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיס מלכים בא עליהם. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ואחר כך הביא עליהם קלנים, ואחר כך ירה בהם חצים, ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ואחר כך הביא עליהם דרולמסייא, ואחר כך רמה בהם נפט, ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ואחר כך חבשן בפלקיות, ואחר כך הוציא הגדול שבהם והרגו. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ויהפוך לדם יאוריהם (שם שם מד). ואחר כך הביא עליהם קלנים, צפרדעים, אמ' ר' יוסי בר חנינא קרקורן היה קשה להן יותר מהן. ואחר כך ירה בהם חצים, כנים. ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ערוב. ואחר כך נתן להם דורמסיות, דבר כבד מאד (שמות ט:ג). ואחר כך רמה בהם נפט, שחין. ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ברד. ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ארבה. ואחר כך חבשן בפולקיות, חשך. ואחר כך הוציא הגדול גדול שבהם והרגו, מכת בכורות. ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה אמ', כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעיה כג:ה). אמ' ר' אליעזר כל צור מלא במקר' בצור המדינה הכתו' מדבר, וכל צר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתו' מדבר. ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרנים. מה מצרים דם אף אדום כן, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן (יואל ג:ג). מה מצרים צפרדעים אף אדום כן, קול שאון מעיר קול מהיכל קול י"י משלם גמול לאויביו (ישעיה סו:ו). מה מצרי' כנים אף אדום כנים, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה (ישעיה לד:ט), והך את עפר הארץ (שמות ח:יב). מה מצרים ערוב אף אדום כן, וירשוה קאת וקיפוד וגו' (ישעיה לד:יא). מה מצרים דבר אף אדום כן, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל לח:כב). מה מצרים שחין אף אדום כן, וזאת תהיה המגפה אשר יגוף י"י וגו' (זכריה יד:יב). מה מצרים ברד אף אדום כן, וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחזקאל לח:כב). מה מצרים ארבה אף אדום כן, ואתה בן אדם כה אמר י"י לצפור כל כנף בשר גבורים תאכלו ואכלתם בשר ושתיתם דם ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם וגו' (שם לט:יז-יט). מה מצרי' חשך אף אדום כן, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). מה מצרי' הגדול גדול שבהם הרגו אף אדום כן, וירדו ראמים עמם ופרים וכו' (עיין שם שם ז). אמ' ר' מאיר וירדו רומיים עמם.
11
י״ב[יב] כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה (ישעיה ס:ב). ר' אחא בר כהנא אמ' חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשת ימים. ומה טעם, ויהי חשך אפלה וגו' (שמות י:כב). אבל תוהו ובהו לא שמשו בעולם הזה. ואיכן עתידין לשמש, בכרך גדול של רומי, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). רבנין אמרין אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומ' כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (ישעיה ס:ב), אבל ישראל שקבלו אותה מתוך החשך עליהם הוא אומ' ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה (שם).
12
