פסיקתא דרב כהנא ח׳Pesikta DeRav Kahana 8
א׳מצות העומר.
[א] מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א:ג). א"ר בנימן בר לוי בקשו חכמי' לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטים לצד המינות. אמרו, כך שלמה צריך לומר, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש (שם), יכול אף עמילה של תורה בכלל, חזרו ואמרו אילו אמ' בכל עמל ושתק, היינו אומ' אף עמילה של תורה בכלל, כשהוא או' בכל עמלו, בעמלו אינו מועיל, בעמילה של תורה מועיל הוא. א"ר שמואל בר' יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטין לצד המינות. אמרו, כך היה שלמה צריך לומ', שמח בחור בילדותך ויטבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך (שם יא:ט). משה אמ' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו:לט), ושלמה אמ' והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך (קהלת שם), הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין, וכיון שאמ' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (שם), אמרו יפה אמ' שלמה. ד"א מה יתרון לאדם בכל עמלו וג' (שם א:ג). א"ר יודן תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו. ר' חונא ר' אחא בשם ר' חלפו עמל הוא תחת השמש, ואוצר הוא למעלה מן השמש. ר' לוי ורבנן. ר' לוי כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח להם את השמש, וזרח השמש ובא השמש (שם א:ה). ורבנן אמרין כל מה שהצדיקי' מגדלין מצות ומעשים טובים בעול' הזה דיין שהקב"ה מחדש את פניהם כגלגל חמה, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה:לא). א"ר יניי בנוהג שבעולם אדם לוקח לו ליטרה אחת בשר מן השוק, כמה הוא יגיע בה, כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא יבשלה, והבריות ישינים על מיטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחי' ומדשן פירות, ואין את נותן לו את העומר. א"ר פינחס בנוהג שבעולם אדם מכבס את כסותו בימות הגשמים, כמה הוא יגיע בה, כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא ינגבה, והבריות ישינים על מיטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים מגדל צמחי' ומדשן פירות, ואין את נותן לו את העומר. א"ר אבין בוא וראה כמה היו ישר' מצטערין על מצות העומר, דתנינן תמן קצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה, היו מהבהבין אתו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר, וחכמ' או' בקנים ובקילחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו, שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו, נתנוהו לריחים של גרוסות, והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה. א"ר לוי הרי שעמלתה וחרשתה וזרעתה וניכשתה וכיסחתה ועדרתה וקצרתה ועימרת' ודשתה ועשיתה אותו ערימה, אם אינו מוציא לך מעט רוח שתיזרה מאיכן אותו האיש חי, הרי אין את נותן לו שכר הרוח, מה יתרון לו שיעמול לרוח (קהלת ה:טו). א"ר לוי כת' ולא אמרו בלבבם נירא נא את י"י אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעיתו (ירמיה ה:כד). הנותן, יהב לכון כולא, לית אתון צריכין ליה מן כדון, שבועות חוקות קציר ישמר לנו (שם), ישמר לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות. ואילו הן, אילו שבע שבתות שבין הפסח לעצרת. תני ר' חייה שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג:טו), אימתי הן תמימות, בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. א"ר יהוש' בן לוי סנטרך אנה, לית את יהב לי סנטרתי. א"ר ברכיה אי מגורסך אנה, לית את מטעם לי מן תבשיליך ונדע מה אינון צריכין. הוא שדוד אומ' גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה וג' (תהלים סח:י), אם גשם היא צריכה, נדבות, אם טל היא צריכה, תניף אלהים, נחלתך ונלאה אתה כוננתה (שם). א"ר בנייה אמ' הקב"ה לישר' בניי, כשהייתי נותן לכם את העומר הייתי נותן לכל אחד ואחד מכם עומר, עומר לגלגלת (שמות טז:טז), ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד משל כולם, ולא עוד אלא שאינו של חיטים אלא של שעורים. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג:י).
[א] מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א:ג). א"ר בנימן בר לוי בקשו חכמי' לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטים לצד המינות. אמרו, כך שלמה צריך לומר, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש (שם), יכול אף עמילה של תורה בכלל, חזרו ואמרו אילו אמ' בכל עמל ושתק, היינו אומ' אף עמילה של תורה בכלל, כשהוא או' בכל עמלו, בעמלו אינו מועיל, בעמילה של תורה מועיל הוא. א"ר שמואל בר' יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטין לצד המינות. אמרו, כך היה שלמה צריך לומ', שמח בחור בילדותך ויטבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך (שם יא:ט). משה אמ' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו:לט), ושלמה אמ' והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך (קהלת שם), הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין, וכיון שאמ' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (שם), אמרו יפה אמ' שלמה. ד"א מה יתרון לאדם בכל עמלו וג' (שם א:ג). א"ר יודן תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו. ר' חונא ר' אחא בשם ר' חלפו עמל הוא תחת השמש, ואוצר הוא למעלה מן השמש. ר' לוי ורבנן. ר' לוי כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח להם את השמש, וזרח השמש ובא השמש (שם א:ה). ורבנן אמרין כל מה שהצדיקי' מגדלין מצות ומעשים טובים בעול' הזה דיין שהקב"ה מחדש את פניהם כגלגל חמה, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה:לא). א"ר יניי בנוהג שבעולם אדם לוקח לו ליטרה אחת בשר מן השוק, כמה הוא יגיע בה, כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא יבשלה, והבריות ישינים על מיטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחי' ומדשן פירות, ואין את נותן לו את העומר. א"ר פינחס בנוהג שבעולם אדם מכבס את כסותו בימות הגשמים, כמה הוא יגיע בה, כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא ינגבה, והבריות ישינים על מיטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים מגדל צמחי' ומדשן פירות, ואין את נותן לו את העומר. א"ר אבין בוא וראה כמה היו ישר' מצטערין על מצות העומר, דתנינן תמן קצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה, היו מהבהבין אתו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר, וחכמ' או' בקנים ובקילחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו, שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו, נתנוהו לריחים של גרוסות, והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה. א"ר לוי הרי שעמלתה וחרשתה וזרעתה וניכשתה וכיסחתה ועדרתה וקצרתה ועימרת' ודשתה ועשיתה אותו ערימה, אם אינו מוציא לך מעט רוח שתיזרה מאיכן אותו האיש חי, הרי אין את נותן לו שכר הרוח, מה יתרון לו שיעמול לרוח (קהלת ה:טו). א"ר לוי כת' ולא אמרו בלבבם נירא נא את י"י אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעיתו (ירמיה ה:כד). הנותן, יהב לכון כולא, לית אתון צריכין ליה מן כדון, שבועות חוקות קציר ישמר לנו (שם), ישמר לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות. ואילו הן, אילו שבע שבתות שבין הפסח לעצרת. תני ר' חייה שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג:טו), אימתי הן תמימות, בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. א"ר יהוש' בן לוי סנטרך אנה, לית את יהב לי סנטרתי. א"ר ברכיה אי מגורסך אנה, לית את מטעם לי מן תבשיליך ונדע מה אינון צריכין. הוא שדוד אומ' גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה וג' (תהלים סח:י), אם גשם היא צריכה, נדבות, אם טל היא צריכה, תניף אלהים, נחלתך ונלאה אתה כוננתה (שם). א"ר בנייה אמ' הקב"ה לישר' בניי, כשהייתי נותן לכם את העומר הייתי נותן לכל אחד ואחד מכם עומר, עומר לגלגלת (שמות טז:טז), ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד משל כולם, ולא עוד אלא שאינו של חיטים אלא של שעורים. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג:י).
1
ב׳[ב] אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם (איוב ה:ה). אשר קצירו, זה נמרוד. רעב יאכל, זה אבינו אברהם. ואל מצנים יקחהו, לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים, וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק וג' (בראשית יד:יד). ר' שמע' בן לקיש בשם בר קפרא אליע' לבדו, ושמו של אליע' שמנה עשר ושלש מאות (שם). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונו של נמרוד, אברהם וכל המצומתים לו. ד"א אשר קצירו (איוב שם), זה פרעה. רעב יאכל (שם), זה משה ואהרן. ואל מצנים יקחהו (שם), לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים, ויאמר י"י אל משה מה תצעק אלי וג' (שמות יד:טו). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונו של פרעה, משה ואהרן וכל המצומתים להם. ד"א אשר קצירו (שם), זה סיחן ועוג. רעב יאכל (שם), זה משה ואהרן. ואל מצנים יקחהו (שם), לא בזיין ולא במגן אלא בתפיל' ובתחנונים, ויאמר י"י אל משה אל תירא אותו כי בידך וג' (במדבר כא:לד). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונם של סיחון, משה ואהרן וכל המצומ' להם. ד"א אשר קצירו (שם), זה סיסרא. רעב יאכל (שם), זה דבורה וברק. ואל מצנים יקחהו (שם), לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים, מן שמים נלחמו וג' (שופטים ה:כ). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונו של סיסרא, דבורה וברק וכל המצומתים להם. ד"א אשר קצירו רעב (שם), זה סנחריב. רעב יאכל (שם), זה ישעיה וחזקיהו. ואל מצנים יקחהו (שם), לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים, הד"ה דכ' ויתפלל חזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא וגו' (ד"ה ב' לב:כ). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונו של סנחריב, חזקיהו ויש' וכל המצומ' להם. ד"א אשר קצירו (שם), זה המן. רעב יאכל (שם), זה מרדכי ואסתר. ואל מצנים יקחהו (שם), לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים, שק ואפר יוצע לרבים (אסתר ד:ג). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונו של המן, מרדכי ואסתר וכל המצומתים להם. ד"א אשר קצירו (איוב ה:ה), אילו שלשים ואחד מלך. רעב יאכל (שם), זה יהושע וכלב. ואל מצנים יקחהו (שם), לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים, ויאמ' י"י אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז:י). ושאף צמים חילם (איוב שם), מי דחק לממונם של שלשים ואחד מלך, יהושע וכלב וכל המצומתים להם. וכי באיזו זכות זכו ישר' לירש את ארץ כנען, הוי אומר זו מצות העומר. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג:י).
2
ג׳[ג] והניף את העומר לפני י"י לרצונכם (ויקרא כג:יא). כיצד היה מניפו, ר' חמא בר' עוקבא בשם ר' יוסי בר חנינה מוליך ומביא לבטל רוחות קשות, מעלה ומוריד לבטל טללים קשים. ר' סימון בש' ר' יהושע בן לוי מוליך ומביא למי שהעול' כולו שלו, מעלה ומוריד למי שהעליונים והתחתונים שלו. ר' אבין ור' יהוד' ור' נחמי' היא.
3
ד׳[ד] ר' יעקב בר אביי בשם ר' יהוד' בר' סימון ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש. ר' יוחנ' א' לעול' לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אבינו אברהם לירש את ארץ כנען, הד' דכת' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וג' (בראשית יז:ח), על מנת, ואתה את בריתי תשמר (שם ט). ר' שמעון בן לקיש א' לעולם לא תהיה מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר הקב"ה משים שלום בין איש לאשתו, הד' דכת' והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה וג' (במדבר ה:טו). ר' אבהו אמ' לה ר' סימון אמ' לה ר' יהוש' בן לוי אמ', היא שעמדה להם בימי גדעון, ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלם חלמתי והנה צליל לחם שעורים וג' (שופטים ז:יג). מה הוא צליל, רבנין אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים. ובזכות מה ניצלו, בזכות צליל לחם שעורים. ואיזו זו, זו מצות העומר. ור' שמואל בר נחמן אמ' היא שעמדה להם בימי חזקיה, והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר וג' (ישעיה ל:לב). וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור, אלא הוי או' זו מצות העומר. ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל, ואתה קח לך חיטים ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אתם לך ללחם (יחזקאל ד:ט), ואמ' ר' חמה בר' חנינה ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר דברים שהיו מריצים את בני מעיים. שמואל אמ' תמן אמרין עבדין מנה חררה לכלבה ולא טעמ'. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק, כמה עבדים כמה שפחות יש לו והן מבזבזין במאכל ובמשתה. אמ' לה להודיעך שבכל מקום שישר' בצער הצדיקים החיים עמהם בצער. ר' לוי אמ' היא שעמדה להם בימי המן. את מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והסוס בידו, א' דומה אני שהרשע הזה בא להרגני, א' לתלמידיו ברחו לכם לא תכוו בגחלתי, אמרין ליה בין מחיים בין ממות עימך אנן. מה עשה, נתעטף בטליתו ועמד לו להתפלל. אתא ההוא רשיעא ויתב ליה גביהון, א' להון במה אתון עסיקין, אמרין ליה במצות העומר שהיו ישר' מקריבין בבית המקדש. אמ' לון ודמה הוה הדין עומרה, דכסף דדהב דחיטין דשערין, אמרין ליה דשערין. אמר לון בכמן הוה טימי דידה, בעשרה קינטינרין, אמרין ליה סגין סגין בעשרה מניי. אמ' לון קומון דנצחון עשרתי מניכון לעשרתי אלפי קנטרינרין דכספ'. כיון דחסל מי מצלי אמ' ליה סב לבוש הדן לבושה. אמר לה מה את מבזה מלכותה, אית בר נש לביש לבושה דמלכ' דלא סחי. אזל בעי בלנהא ולא אשכחי'. מה עבד, אסר זוניתיה, על ואסחותיה. כיון דנפק אמ' ליה סב לבוש הדן כלילא. אמ' לי' מה את מבזי מלכותה, אית לך בר נש לביש כלילא דמלכא דלא מספר. אזל בעי ספרא ולא אשכחיה. מה עבד, אזל לבייתיה ואייתי מני ספריה ויתב ליה מספר ליה. שרי מיתנח. אמ' ליה מה לך מיתנח, אמ' ליה לא ווי ליה לאבויי דההוא גברא מעביד קומיס פנטון קומיס קלטור עבד בלניי וספר. אמ' ליה ומה היא שאילה לך, לית אנה חכים לאבויי דההוא גברא בלנאי וספר בכפר קריינוס ואת משכח דאילין מני ספירה דידיה. אמ' ליה קום רכיב על הדן סוסיא, אמ' ליה לית בי חילה דאנה גבר סב. אמ' ליה ולית אנה גבר סב, אמ' לה ולא את הוא דגרמת לנפשך. אמ' ליה קום דאנה ממיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמ' כתבה, ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג:כט). וכיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה ואו' ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, י"י אלהי שועתי אליך ותרפאני, י"י העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל ב-ד). תלמידיו מה היו או', זמרו לי"י חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רינה (שם ה-ו). אותו הרשע מה היה או', ואני אמרת בשלוי בל אמוט לעולם, י"י ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם ז-ח). אסתר מה היתה אומרת, אליך י"י אקרא ואל י"י אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמיתך (שם ט-י). ישר' מה היו או', שמע י"י וחנני י"י היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (שם יא-יב). א"ר פנח' בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק, למען יזמרך כבוד לא ידום וג' (שם יג). חסילה.
4
