פוקד עקרים ו׳Poked Akarim 6
א׳והנה כל מה שנמצא בכתובים נסים בהולדת בנים הכל היה בפיקוד עקרות ושהסבה היה ממנה דגם ביצחק נאמר כי עקרה היא ואברהם כבר הוליד ישמעאל וזה לא הי' דרך נס כי לא יעשה הקב"ה נס בהולדות שכמוהו, ולפי שהאשה אין מצווה על פו"ר וע"כ אפשר שתהי' עקרה לא תוליד כי איננו צריך כ"כ להשלמת נפשה מאחר שלא נצטוית על זה אבל האיש שנצטוה ע"ז והוא צריך להלמת נפשו מסתמא הש"י לא ימנע הטוב להולכים בתמים וא"א שימנע מהם ההולדה כלל ושיצטרכו לנס, ואותם שנמנע מהם כדחמ"ו שעליהם נאמר לסריסים אשר ישמרו וגו'. טוב מבנים ובנות לא הובטחו להוליד רק ליד ושם הטוב מזה כי מאחר שמנע זה מהם מסתמא יודע שא"צ לזה להשלמת נפשותם ויש להם מה שיועיל להשלמתם טוב מזה כי עיקר תולדותיהם של צדיקים תורה ומצות, וגם כונת השארת התולדות בעוה"ז אינו אלא כדי שיעשו תו"מ ולפי שבמתים חפשי משאיר תולדותיו כיוצא בו שהוא הביאם לעולם והשאירם שהם יעסקו בתורה ומצות, וכבר א' בקה"ר ע"פ ד"ח כדרבונות כו' אימתי כמסמרות נטועים בזמן שבעליהם נאספים מהם שאז כל הד"ת שחידש בעוה"ז והמצות שסיגל נעשו נטועים וקבועים כמסמרות בקרב כל הנפשות מישראל, כי כל דור ההולך התו"מ שלהם נשארו ונקבעו בלבבות בנ"י בדור הבא דלולי כן מה התועלת באריכות הגלות והדורות הולכים ומתקטנים ואי' התקוה לזכות לביאת המשיח ב"ב מה שלא זכו בה דורות הראשונים שהיו גדולים וטובים מאלה אבל אף כי מצד הדורות עצמם הם מתקטנים ונק' עקבתא דמשיח שהנפשות הם מהעקביים מ"מ מצד מה שכל הזכיות של כל דורות הקודמים כולם וכל תו"מ שסיגלו בעוה"ז הכל נשאר קבוע ותקוע במעמקי הלבבות שבדור האחרון, ומצד כזה כל דור מאוחר יש לו יתרון הכשר מעלה וע"ד שמשילם בענים החכמה כננס ע"ג הענק כידוע כ"ה ג"כ בענין העבודה תו"מ, ומצד הזה הדורות הולכים ומתעלים ממעלה למעלה מצד יתרון הזכיות והמעלות המתחדשות בכדו"ד שהם הנשארים לעולמי עד משא"כ החטאים והחסרונות מיתה ממרקתן והם כלים והולכים ולא נשאר מהם כלום ורק הטוב הוא הנשאר והנקבע בכל הלבבות, וכן קבלתי בפירוש כי הגם שהדורות הולכים ומתמעטים הנקודה שבלב הולכת ומזדככת בכל דור, והיינו מה שבמעמקי הלב שהקב"ה לבן ש"י כמ"ש ע"פ צור לבבי והוא שורש השכינה השוכנת בלב בנ"י ובתוך טומאתם והיא הנק' כנס"י שהיא קיבוץ הקדושה של כל ככלות ישראל והיא שורה בלב כ"א בפרט וקדושת כנס"י מתעלה בכל דור ע"י תוס' סיגול מצות ומע"ט של כ"י והתחדשות תשבע"פ של חכמי הכנס"י שאין לך דור שאין בו התחדשות חכמת התושבע"פ של חכמ"י שבאותו דור ועי"ז נוסף קדושה בכלל הכנס"י שהטוב שבהם הוא הנשאר ואין נכלה, וזהו תוס' קדושת השכינה השוכנת במעמקי הלב של כ"י המזככת את לבם בכל דור מצד תוס' קדושה הנוספת במקור הכנסי' בכל דור והן הם התולדות ש"צ. וז"ש ז"ל זה ספר דניאל שנק' על שמו שהוא הי"ל ליד ושם טוב מבנים ואין הכונה על זכרון הדם לבד דמה נ"מ לאדם אם יזכרו שמו בעוה"ז וגם ע"י הבנים אין השם נשאר לדורות עולם כי בשכבר הימים הכל נשכח ולא נודע שם ה דורות הקודמים כלל, אבל ידוע כי שם האדם הוא שורש החיות שלו וזה נשאר ע"י התולדות הנמשכים משורש האב שיש בהם משורש החיות, וזהו ס' דניאל דמה שנק' על שמו מורה דהד"ת הכתוב שם זהו שורש חיות הנפש דדניאל והרי נשאר כל שורש חיות עצמו וזהו השארה טובה מבנים ובנות שהם רק מה שהוא שורש להם, וכן עיקר התולדות ש"צ תורה ומע"ט הם עיקר החיות שלהם וזה נשאר בעוה"ז כידוע בפי' דשבק חיים לכל חי:
1
ב׳וזהו ענין יומא דהלולא שבפטירת הצדיקים כידוע מפטירת רשב"י ומצינו איפכא בז' אדר פטירת מרע"ה מתענין וכן כל תענית צדיקים שנז' במג"ת ובש"ע הם יום מיתת צדיקים אבל כולם מדורות הנביאים כי הנביא שמת לא נשאר מנביאתו בעוה"ז, וכן במשרע"ה שהוא שורש התושב"כ ד"ז א"א להיות נשאר בלבבות בנ"י כי מה שהוא בלבב חכמה של חכמ"י שהוא חכם דעדיף מנביא זהו חכמת תושבע"פ, אבל תושב"כ שהיא חכמת הקב"ה ונובלות מחכמה העליונה שבא משה והורידה לארץ משמת מרע"ה נגנזו מעיינות חכמתו וע"ז שמח מרע"ה כששמע ששאלו לרע"ק זו מנ"ל וא"ל הל"מ כי כל יקר שראתה עינו של רע"ק מה של"ר מרע"ה הוא חכמת תושבע"פ שרע"ק הי' שורש לה כמרע"ה לתושב"כ כידוע וחכם עדיף מנביא דבחכמת התושבע"פ יכולים להשיג כל יקר אבל הכל בהסתכלות דרך אספקלריא שאין מאירה שאינה אלא מהשגת לבו ויוכל השואל לשאול זו מנלך ושמא אתה טועה, [וכמשז"ל ביחזקאל גם בהשגת הנבואה שגם הם נגד מרע"ה הם כן ומדריגת כלל השגת הנבואה גם בנביא היותר קטן נגד השגת החכמה דתושבע"פ הוא כחילוק שבין נבואת מרע"ה לשאר נביאים שנחשב גם לגבי דידהו כרואה דרך הבדלת כמה מראות] וע"כ יש מחלוקת בתושבע"פ שזה מצד חכמתו משיג בע"א והכל דא"ח כי אין דעתן של בנ"א דומה זל"ז וכך ברא הש"י חילוק בהשגת חכמה של התחתונים, משא"כ כשמשיב הלל"מ שהוא הסתכל באספקלריא המאירה בחכמה העליונה שבזה אין טעות ושינוי וחילוף ומחלוקת כלל וכן בהשגת כל הנביאים ובעלי רוה"ק שחיברו הכתובים אף שנגד מרע"ה גם ראייתם נחשב באספקלריא שאין מאירה מ"מ נגד השגת חכמי תושבע"פ בחכמתם חשיבה כמאירה ולא שייך בהם מחלוקת כלל ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ולא לשנות כלל, וע"כ במיתתם קבעו תענית כי במותם נגנזה חכמתם ומשא"כ חכמי תושבע"פ אדרבא במיתתם נקבע חכמתם כדרבונות בלבבות בנ"י ויוכלו להוסיף עוד, וע"כ מה שנקבעו תעניות צדיקים על חכמי תושבע"פ הי' רק אותם שנהרגו כרשב"ג וחביריו ורע"ק שהוא יסוד תושבע"פ אלמלא שנהרג הי' יום פטירתו יומא דהלולא רבא שאז הי' שורש הקביעות דתושבע"פ בלבבות בנ"י, ולפי שהי' בן גרים שגרם לזה קללת הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה הוכרח גופו שהוא חלק אבותיו ליהרג וכך עלה במחשבה לפניו ית' שיהי' השורש דתושבע"פ מתגלה בעולם בגוף כזה שצריך לשלימות הזדככותו ליהרג על קידוש השם דמסתמא הכל במשפט וכמ"ש כי הגוף של בן גרים שהגיע למעלה עליונה כמוהו שא' עליו מרע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי לא הי' אפשר שיזדכך להיות גם הוא קדוש כקדושה עליונה כ"כ להיות מוכן למעלה ומדריגה זו אלא ע"י שנהרג עקה"ש, וע"ז שאל מרע"ה זו תורה וזו שכרה כי מרע"ה ע"י התושב"כ שקיבל נזדכך גופו וקרן עור פניו שנעשה כתנות אור תחת עור וגם הוא הי"ל להזדכך ע"י תוקף החכמה דתושבע"פ שבקרבו שעלה עוד למעלה מעלה וחכמת אדם תאיר פניו לזכות לאור פני מלך חיים, והשיב כך עלה במחשבה כי השגת תושב"כ ונבואה עיקרה בלב שממנה תוצאת חיים לכל הגוף וא"א לזכות לנבואה אלא מה שהוא בר לבב שאין בו שום תערובות ופסולת ונטיי' לרע כלל והשגת תושבע"פ ועיקרה בחכמה שבמוח ואע"פ שגם היא עיקרה תלוי' בלב דלולי כן נק' מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין שדרשו ביומא (ע"ב ע"א) על מי שיש בו תורה ואין בו י"ש שהתורה והחכמה שלו אינו אלא כמחיר לקנות ולא שיהי' קונה באמת כי באמת הוא כסיל, וכמ"ש בדב"ר דמי שיש בו יר"ש כל התורה והחכמה נתונים בלבו היא יראת ד' היא אוצרו האוצר המחזיק להחכמה וזהו בלב אבל עיקר ההשגה במחשבה שבמוח ומשם אין כ"כ המשכת חיות לכל האברים כבהלב וכך רצה הש"י שיהי' המשכת תושבע"פ מהמוח דוקא שאין פועל כ"כ הארה בכל אברי הגוף כמו שהי' פועלת הנבואה לנביא, כענין שנא' בשאול ויפול ערום היינו בהתפשטות הגשמיות כי ע"י הנבואה נתפשט מלבוש הגופני דכתנות עור להיות כתנות אור כאדה"ר קודם החטא שהי' ערום היינו מכתנות עור הגופני, משא"כ החכמה אין פועלת התפשטות גופניות כ"כ, ועז"א (תענית ז' א') חכמה מפוארה בכלי מכוער וא"ל אי סנו הוי גמירי טפי שכך קבע הש"י שיהי' בכלי מכוער דוקא, וידוע היופי והשיעור שדברו חכמים הכל מצד המעשים הגופנים הוא כענין הלא כבני כושיים אתם לי וגו' וכן אל תראוני שאני שחרחורת וגו' כי ע"י כיעור הגוף לבו נשבר ודואג בקרבו ועי"ז הוא כלי לקבל ד"ת שיורדת רק למקום נמוך:
2
ג׳וזהו שהראו לראבר"ש כשלמד תורה הרבה והי' דעתו זחה עליו באותו אדם מכוער הי' מכוער ביותר וא"ל לך לאומן שעשני כי הקב"ה ברא יצה"ר וברא תורה ותבלין וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו והוא מכוער ביותר וצריך לתורה תבלין יותר והש"י עוזרו להוסיף לו חכמה והשגת ד"ת כדי שיוכל לינצל מתוקף היצר שבו, וכל מי שיש בו ד"ת יותר הוא סימן ג"כ ליצר הגדול בו יותר והיינו שהוא מכוער הרבה יותר ואין לו להגיס דעתו רק אדרבא צריך שיהי' לבו נשבר יותר כי התורה נק' תבלין שמתבלת לבד ויש שעושה את הרע טוב מאד ע"י תבלין כי יקר מחכמה וגו' סכלות מעט כי שאור מיעוטו יפה והיצ"ר נק' שאור שבעיסה, המאירה וא' בראתי תורה הוא התושב"כ והיא המאירה ומזככת הגוף לגמרי ע"י השגת אנכי ד' וגו' שהוא השגה דבהתגלות שהי' במ"ת שכולם זכו למראות נבואה והתורה כתיבא ומנחא וגלוי לכל ובלוחות ראשונות זכו להיות ההתגלות דתושב"כ שהי' במ"ת חקוק בלוח לבם ועי"ז נעשו חרות מיצ"ר שנעקר מלבם דזהו הזיכוך הגמור שע"י תושב"כ להוחמר הגופני שבסילוק היצ"ר הוא נעשה כגוף אדה"ר קודם החטא שלא הי' עליו הכתנות עור ממשכא דחויא להתאוות לתאות גופניות כלל, ואלמלא חטאו לא ניתנה להם אלא ה' חומשים וס' יהושע ערכה של א"י כמ"ש בנדרים (כ"ב ב') שהיו יודעים הכל מתושב"כ שהי' מאיר בלבם, כי ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא דהי' הכל גלוי ומאיר לעיניהם של כ"י עד שאפי' לדברי הנביאים לא הי' צריכים כ"ש לחכמת חכמי תושבע"פ ושהי' די להם בס' יהושע במקום כלל התושבע"פ, כידוע דתושב"כ ושבע"פ הם דוגמת שמים וארץ דתושב"כ מן השמים ושבע"פ הוא מחכמת חכמי כנס"י שהם שורש הארץ העליונה דעז"נ ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ כנודע ובס' יהושע שה וא ערכה של ע"י הי' כלול ומאיר עיניהם כל חכמת תושבע"פ אשר היא נחלת כל פרטי הנפשות מישראל ולא הי' גם בתושבע"פ שום מו"מ וטעות ולא מחלוקת, שאע"פ שכ"א משיג אור אחר בהיות כ"א בוסר בחלקי של חבירו כ"א מכיר מקומו ואור השייך לו ולא שייך שום מחלוקת נוגע להכלל בזה, אבל החטא גרם שבירת לוחות ראשונות שהיו מעשה שמים וידוע שגם בתורה יש גוף ונשמה שהם אורות בכלים הלוחות היו כמו גוף המכיל בו אור התורה שהוא בהאותיות החקוקות בו והראשונות הי' הגוף והכלי ג"כ מן השמים, משא"כ בלוחות אחרונות הראה הקב"ה מחצב סנפירונין באהל מרע"ה והוא הוצרך לחצוב ומהפסולת נתעשר זהו פלפולה של תורה שניתן מתנה למרע"ה והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל והפלפול הוא המו"מ של תושבע"פ שא"א להשיג עוד אלא ע"י מו"מ בהלכה ומתוך הפלפול והמו"מ יעמד על אמיתות ההלכה:
3
ד׳ודבר זה הוא עשירות של חכמה מרובה יותר שעיקר עומקה של חכמה בחריפות וחידוד הלכה הוא עי"ז וקבו"ה חדי בפלפולא וד"ז בא מתוך ההעלם שאין האור בהתגלות דאז"א בתנחומא ע"פ העם ההולכים בחושך ראו אור גדול על חכמת תושבע"פ, וכ"א בסנהדרין ע"פ במחשכים הושיבני זו תלמודה של בבל ששם הי' התגלות עומק הפלפול דד"ז גרם ג"כ גלות בבל דע"י הגלות והחורבן נסתלק התגלות האור ונפסקה הנבואה דמכאן ואילך הט אזניך ושמע ד' חכמים כמ"ש בסדר עולם, וכמ"ש בריש אבות דנביאים מסרוה לאנכה"ג היינו שמסרו השגת התורה לחכמים דראשיהם הוא אכנה"ג שנק' כן על שהחזירו עטרה ליושנה באמירת הגדול הגבור והנורא כמ"ש ביומא היינו דמצד השגת הנבואה שהוא בהתגלות הרי בהגלות מצד ההתגלות הוא בהיפך, אך מצד החכמה דתושבע"פ שהיא המגלה המסטורין דתושב"כ כמ"ש בשמו"ר מי שמסטורין שלו בידו כו' שהוא נעלם בעוה"ז רק מי שזוכין לעמוד על המסטורין וההעלם והשגת האור מתוך החושך דייקא הם משיגים דאדרבא הן הן גבורותיו וגדולתו ונוראותיו שגם בגלות ובחושך ד' אור לנו והאור שמתוך החושך הוא אור גדול יותר שיוכל להאיר גם בתוך החושך, וע"כ חכמת תושבע"פ הוא דוקא בכלי מכוער יותר דכפי תוקף החושך יותר כ"ה מאיר יותר ואור זה הוא במסטורין והעלם שאינו בהתגלות בעוה"ז ואדרבא מצד ההתגלות מראה ההיפוך כענין הגלות נגד גבורתו ונוראותיו ית' שנראה כחושך וכיעור והעדר האור והיופי, רק כשיבוא היום לד' אז נהי' כחולמים שיתגלה שכל החשכות של עוה"ז הי' רק כחלום יעוף ודמיון לבד ולא על האמת כלל, וזהו הי' הנס של פורים דנהפוך הוא אשר ישלטו וגו' שלא עשה עמהם אלא לפנים ולמה"ע ולא עונה מלבו כמו שהם ל"ע אלא לפנים שכל חטאי ישראל אינם שחרורית באמת רק ששזפתני השמש ובמעט כיבוס הולך השחרות כמ"ש בשהש"ר וכמ"ש בברכות גלוי וידוע שברצונינו לעשות כו', ואחשורש נק' ע"ש שהשחרו פניהם ש"י בימיו כמ"ש מגילה (י"א א') היינו רק שחרות חיצוני בפנים לפי שעה ואח"כ ליהודים היתה אורה זו תורה שזכו עי"ז דהדר קבלוה מאהבה כמ"ש בשבת (פ"ח א'), וכפיית הר כגיגית הי' על תושבע"פ כמ"ש בתנחומא (פ' נח') דלזה צריך יגיעה ובמ"ת שזכו כולם להתגלות כזה להיות פנים בפנים דבר ד' עמכם שהוא דוגמת נבואת מרע"ה, ואלו היו נשארים באותה מדרגה לא היו צריכים לשום יגיעה דתושבע"פ כלל אלא שהחטא גרם עד שא' אח"כ ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות כי נפשם יצאה בדברו מפני שהגוף לא הי' עדיין מזוכך כגופו של מרע"ה, אלא שמ"מ אלו זכו ושמעו כל הדברות מפי הגבורה הי' כל הגוף מזוכך כי הדבור ששמעו מפי הקב"ה נקבע בלב וע"כ האמונה תקוע בלבות בנ"י דלא עע"ז אלא להתיר עריות בפרהסיא ומכח יצר התאוה של חומר הגופני ולא שפקרו בגוף האמונה ח"ו שזהו א"א לזרע ישראל, והאפיקורסים הם מנפשות הערב רב ולא מזרע ישראל כידוע וכמ"ש בברא"ר דמי שאין מאין בה' עולמות אינם מזרע או"ה ואלו שמעו יתר הדברות הי' ג"כ נתקע בלב כן, ובדבור לא תחמוד האחרון שהוא הסוף מעשה שנעוץ במחשבה תחלה להיות בוסר בחלק חבירו שזהו שורש היצר המעלים השגת אנכי וגו' שהוא התחלת ושורש המכוון של כהת"כ כדרכו של יצ"ר היום אומר כו' עד שא"ל לך עע"ז כו' והכל להשלמת תאות יצרו בגופניית, ואלו זכו לקבלו מפי הגבורה הי' נעקר החמדה מלבם לגמרי כמו לעתיד דנתתי לכם לב בשר בוסר כמשז"ל שלא יחמוד לחלק רעהו ולא היו צריכים ליגיעה דתושבע"פ ג"כ ממילא עי"ז והם נתאוו לכך שיגיעו אז לתכלית השלימות כמו לעתיד, וגם הש"י הי' רוצה בכך כמ"ש מי יתן והי' לבבם זה וגו' אלא שהכל במשפט כי האדם נברא להיות ביחר בטוב בבחירתו וצריך עכ"פ פתיחה כחודה של מחט ומצד האדם, ובע"ז (ד' ב') לא עשו ישראל כו' שנא' מי יתן וגו' ופרש"י שבסיני נאמר והי' חסרים רק תפלה לומר תן אתה כמשז"ל (שם ה' סע"א) ואז הי' טוב כל אשר דברו גם בבקשת השמועה מפי מרע"ה ולא מפי הש"י אף שעי"ז למודים ושוכחים כמשז"ל וצריכים לעמל פה בתורה מ"מ עי"ז הי' לבבם ליראה יותר כי היראה בא מתוך ההעלם דעכ"א מה ד' שואל מעמך כ"א ליראה דע"ז כל בחירת האדם כאשר הוא בהעלם, ולגבי משה מלתא זוטרתי הוא כי הוא הי' במדרגות האהבה שזכו לה ישראל ג"כ בדברות ראשונות שמפי הגבורה דישקני מנשיקות פיהו וע"י ההעלם דהתגלות היא היראה שהיא כעבד לאדון דאי' מוראי, וזהו כל האוצר שיש להקב"ה בעולמו אבל מי יתן והי' לבבם זה ליראה וגו' שלא יבואו לניתוק היראה ג"כ ואלו א' תן אתה היו זוכים לקביעת היראה שבלב שלא ינתק כלל ובזה ממילא היו ניצוצים ג"כ מכל תאות היצר כידוע דהיראה שורפת ומבטלת כל תאות רעות וכמ"ש ולואי שיהי' מורא שמים כמורא בו"ד שכשאדם עו"ע אומר כו' והיו זוכים לשלימות התושבע"פ דאי יראת ד' אוצרי אין ואי לא לא וכפיית הר כגיגית הי' לפני שהי' גלוי וידוע לפניו שיחטאו ויהי' יצר תוקף ומונע וצריכים ליגיעה גדולה להגיע לאור מתוך החושך הגדול המאפיל והם דימו שרצון הש"י במה שכופאם הוא דוקא להיות יולד לעמל ויגיעה דוקא שע"ז נברא הבחירה והיצר:
4
ה׳ודור המדבר שהי' מקבלי התושב"כ ומשורש נפש מרע"ה היו הם חפצים ומשתוקקים לאור התגלות הזה דתושב"כ שאין בו העלם כלל שיהי' קבוע בלבם ושלא יצטרכו ליגיעה דתושבע"פ והוצרכו לכפיי' ע"ז, ובאמת רצון הש"י הי' ג"כ לזה שיהי' היראה נקבע בלב ולא יצטרכו לבחירה רק כחודה של מחט בהתחלת האתדל"ת בתפילה לומר תן אתה ולמה לכפות הר ושנעשה בהכרח ויגיעת בשר בכפיית יצר תן לנו לב ליראת ובהסרת לב האבן ולא יצטרך לכפיי' אבל לא הי' להם לב לדעת ולבקש ע"ז, ואף מרע"ה לא קאים אדעתא דרבי' לומר להם זה עד סוף מ' שנה כמ"ש שם בע"ז (ה' רע"ב) כי גם הוא דימה שרצון הש"י בכפיית היצר ביגיעת אדם דוקא שע"ז הי' כפיית הר כי פרנס לפי הדור והחסרון שבדור גורם חסרון מה בפרנס ג"כ כידוע, ומה שישראל לא היו עדיין בשלימות זה שיהיו ראוים להתעוררת תפילה זו כי באמת גם התעוררת התפלה מהש"י דע"כ תיקנו ד' שפתי תפתח קודם התפילה וכידוע פי' תפלתו שגורה ששגור ושלוח מלמעלה, ואלו הי' ראויים לזכות לכך היו מתעוררים להתפלל ע"ז מן השמים ועז"נ לא נתן ד' לכם לב לדעת וגו' דהם לא ידעו מעצמם כי הש"י לא נתן להם עדיין לב זו לדעת וזה גרם שגם מרע"ה לא עורר אותם לבקש זה, ובימי אחשורש שאז הי' הדור של התחלת חכמי תושבע"פ ומאהבת הנס נתקע בלבם החשק הגדול ליגיעת תושבע"פ שנגלה להם אז איך ע"י החושך בא אור גדול כענין שהי' בגזירת המן שע"י גזירתו להיות עתידים ליום הזה הוכרחו להפך הדבר שיהי' הגזירה להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם והי' מחיית עמלק עצום ולזכות לקדושת היום קבוע לדורות למשתה עד דל"י וכו', שהוא השגת סודות התורה שלמעלה מהדעת שהוא חבור החו"ב שהם בתושב"כ ושבע"פ המתגלה בלב כ"י, וידוע מזוה"ק דהנגלה שבתורה שבהם כשר ופסול טמא וטהור כו' הוא מסט' דעה"ד טו"ר שעי"ז יש מציאת דארור המן וברוך מרדכי שהם שורש דטו"ר זלעו"ז, כידוע מכתבי האר"י דמרדכי הוא סוד יסוד דאבא המתגלה ברחל היינו השפעת אור החכמה המתגלה בשרשי הנפשות דכנס"י והוא האהבה והחשק לתושבע"פ שנתעורר אז בלבבות בנ"י ועי"ז זכו להשיג סודות בתורה וכל יקר שנעלם בראשונה, וכמ"ש בס' היכלות דעיקר זיו ושאר לשונות שא' שם על גילוי התורה הי' בבית ב' שלא שרתה שכינה יותר הרבה מבבית א', והנגלה שבתורה הוא לחמו בלחמי דנק' לחם דאורייתא וכמ"ד עה"ד חטה היתה כידוע דחטה בגימט' כ"ב אותיות התורה והוא הנגלה שמסט' דעה"ד כנ"ל שנתלבש בכתנות עור וקלף ואותיות אלו ולמ"ד גפן הי' ענבים סחטה היין עם השמרים שהוא ג"כ מצד עירוב טו"ר, וזהו ג"כ ביינה ש"ת דא' ביין יש שותהו וטוב לו ויש כו' כי זכה נעשית לו סם חיי שזוכה לעץ החיים, וזהו ושתו ביין מסכתי היינו לא כמו שזחטה ענבים כנ"ל ושתאו ג"כ חי שאינו מזוג כי חמרא פקחין שמעורר רוח חכמה באדם וצריך למוזגו במימה של תורה שיהי' החכמה ממוזגת ע"פ התורה דלולא זה יוכל לבא לאפקורסת כידוע ויין זה דמסכתי הוא היין המשומר בענביו שהשותיהו טוב לו כמ"ש וטוב לב משתה תמיד, וא' בב"ב (קמ"ה ב') דזו משנה או תלמיד ע"ש דנראה דתליא בפלוגתא דסיוע"ה הי' עדיף בסוף הוריות דמתם שלוח סיני עדיף שזהו דרך לימוד בני א"י הנוחים זל"ז בהלכה, ור"ז יתיב ק' תעניות דלישתכח מיני' תלמודא דבבלאה כמ"ש ב"מ (פ"ה סע"א) ע"כ הוא אמר העדיפות למשנה משא"כ רבא דהוא הי' מראשי המפלפלים מייסדי התלמוד בבלי כמ"ש הויות דאביי ורבא עכ"א איפכא ותרוייהו יין מסכתו הרומז למסכתות המשנה ותלמוד ושם גנוז ג"כ כל סודות התורה בהעלם כידוע ועז"נ שתו שכרו דודים שתו הוא ההשגה שמצד החכמה והדעת ושכרו הוא השגה שלמעלה מהדעת והוא מסט' דעץ החיים ויין המשומר בענביו ששכרותו ג"כ אינו מזיק וטוב לו וסת"מ ר"מ שבתורתו הי' כתיב כתנות אור בא' שזכה לאור המאיר ומנהיר פני חכמים בהלכה וי"א שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו כי גם הוא הי' טובי' גנוז בגוי' והאור נעלם אבל רשב"י זכה לגלות ההעלם כידוע בזוה"ק ועכ"א בגיטין (ס"ז א') שא' שמדותיו תרומות מתרומות מדותיו של רע"ק היינו שרע"ק הי' השורש דכלל תושבע"פ כולה גם מהנגלות ורשב"י שנה התרומות מתרומות היינו העומק ראשית משורש הנעלם שלמעלה מהדעת ויומא דהלולא שלו שאז הי' קביעות השורש דתושבע"פ מתרומות דרע"ק שהוא שורש הכל בכל הלבבות דבנ"י בל"ג בעומר שהוא תיקון ההוד שבהוד שמשם יניקת הנביאים החכמים הזוכים לכוון האמת בחכמתם, כמ"ש ב"ב (י"ב א') דמחכמים לא ניטלה שזוכין לכוין להל"מ ע"י טעמא דיהיב מצד שכלו וחכמתו והוא עדיף מנביא דיניקת הנביאים מצד מדת עצמם ובהוד שבהוד... יניקת הנביא' ומשם הוא התחלת יניקת נבואת החכמים שקבלו מהנביאים דהם מסרו לאנכה"ג וחכמים אבל השגתם אינה מצד מדת עצמה שהיא מדת הנבואה רק מצד מה שמקבלים משורש החכמה העליונה שהוא התחלת התגלות היש מאין באצילות העליון של השגה המתגלית לנבראים:
5
ו׳ובמלכות מדי ויון אמר דניאל והודי נהפך עלי למשחית ע"י התגברות הזלעו"ז המן בימי מדי מזרע עמלק שהוא הראשית גוים היינו השורש מכל חכמת או"ה דעז"נ והאבדתי חכמים מאדום ורז"ל למדו דהאומר דבר חכמה באו"ה נק' חכם מחכמיו דהמן, והוא מה שהרגישו האמת דאם מזרע היהודים וגו' שלא נק' חכמה אלא השגת האמת שזהו חכמת תושבע"פ שהי' גנוז בהעלם ברישי' דעשו שבעוטפי' דיצחק דציד בפיו בסוד תושבע"פ שבנפשות הגרים כר"מ וכיוצא יסודי תושבע"פ העתידים לצאת ממנו כידוע ומצד זה נמצא בו שורש חכמה מה שיש עליו שם חכמה באמת, ומזה נמשך לכל האומות שמברכים על חכמיהם שנתן מחכמתו ובו"ד שהוא דרך נתינה נפרד מעצם החכמה של הש"י כי הם בו"ד נפרדים לגמרי מיחוד הש"י האמתי שכשיתגלה יחודו ית' שאין עוד מלבדו לא ישאר מהם כלום שילהט אותם היום הבא ובית עשו לקש וד' בדד ינחנו וגו' לישראל שהם יראיו ית' ואין מפרידים עצמם ממנו, ועכ"א על חכמתם שחלק מחכמתו שהוא חלק מהכל ואינו נפרד בפ"ע ובהתחלת התגלות החכמה דתושבע"פ הי' ג"כ התחלת התגלות החכמה חיצונית, דזלעו"ז המן וחכמיו לעומת אנכה"ג שהם שורש התחלת חכמת תושבע"פ ובא הוא לקטרג להשמיד הכל בטענה כי גם הם אינם יראיו וישנים מהתו"מ, ואריסטו ראש לחכמי יון הי' בזמן שמעון הצדיק משירי אנכה"ג והוא בימי אלכסנדר מוקדן ראש מלכות יון כנודע וממנו התפשטות חכמת יונית וגזירותיהם שהחשיכו עיניהם של ישראל היינו עיני העדה הם הסנהדרין חכמי תושבע"פ שהאפילו חכמתם ע"י חכמות המזוהמות שלהם, וזהו טומאת השמנים שבהיכל שבניצוחם קבעו חנוכה ופורים שהם תיקון ההוד כידוע דע"כ קבעו עה"נ בהודאה ואסתר סוף כל הניסים שנתנו לכתוב כי אנכה"ג היו מהם כמה נביאים ומרדכי ואסתר גופייהו נמנו בנביאים במגילה (י"ד א') ע"ש וברש"י, ואסתר ילפי' (שם ב') מותלבש אסתר מלכות, נמצא הישועה הי' ע"י השראת נבואה עלי' ואז הוא כפי הנראה שזכתה וכן מרדכי שמנאו רש"י בשם הס"ע ממ"ח נביאים מסתמא הוא מקרא דויוודע הדבר למרדכי וכר"מ (שם ז' א') והוא ג"כ לאתחלתא דגאולה וכ"א שם דמ"ח נביאים וז' נביאות לא פחתו והותירו עמ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה והיינו משום דאין נביא רשאי לחדש, ומבואר דזה מיסוד נביאים והיינו מדנכתב בכתובים, וזה הסוף של כל מדריגות הנסים שמצד מדריגת הנבואה ומשם התחלת יניקת החכמה דחכמי תושבע"פ כנ"ל ועוע"ז שהי"ל קוסמים וכדומה הם זלעו"ז דנביאים בישראל כמפורש בכתוב ואתה לא כן נתן וגו' נביא מקרבך וגו':
6
ז׳ומשביטלו אנכה"ג יצרא דע"ז פסק כח ע"ז גם בין האומות דעכ"א חולין (י"ג ב') עכו"ם שבח"ל לאו עוע"ז אלא מנהג אבותיהם, ותוס' שם הבינו דר"ל לאפוקי דא"י ונדחקו בהסוגיא דשם דתנא בא"י קאי וכבר ביארתיע במק"א דר"ל לאפוקי בא"י דבזמן הבית כשיד ישראל תקיפה אין ראוי להשרות כלל ביניהם עוע"ז בלאו דלא ישבו בארצך וע"כ גוים היושבים שם קבלו ז"מ ב"נ, וא"כ זרעם כשיעבדו ע"ז לא שייך עליהם מנהג אבותיהם בידיהם דהרי אבותיהם ע"כ לא היו עוע"ז, ומיהו אפשר שיהי' על דרכם דמאחר דנעקר יצרא דע"ז מהעולם נעקר מהכל רק עיקר הדבר דמנהג אבותיהם זהו רק בעכו"ם שבח"ל, וד"ז הי' בזמן פסיקת הנבואה מישראל פסק גם כח זה מעוע"ז שלא הי"ל אלא ע"י השתקעות בחשוקה ודיבוק בע"ז כידוע וכשאבדה עצה מבנים נסרחה גם חכמתם כמשז"ל וכן הי' בנבואה, ועל פרסיים ביחוד א' בוי"ר דלא הי' בידם אלא ע"ז שהניחו להם אבותיהם שלא היו אדוקים בה ורק המן הי' אדוק דצלם הי' חקוק על לבו החקיקה על לב היינו אדיקת הלב והוא הראשית דעכו"ם במינות שמצד החכמה שהתחיל אז בהם לעומת החכמה דתשבע"פ, והתפשטותה הי' במלכות יון שאז הי' ג"כ התפשטות דחכמת תושבע"פ בישראל שאז פסקה הנבואה לגמרי כמ"ש בס"ע, משא"כ בימי פרס דור אנכנה"ג דאז הי' בהם נביאים וחכמים כי הם הדור של סוף הנבואה והתחלת החכמה דתושבע"פ, ולעומת זה המן בקלי' סוף כל עוע"ז והתחלת חכמתם דרע וכל הנסים והישועות של ישראל הכל בכח התורה והנסים שבכתובים הם בכח אותם האותיות שנכתב בהם הנס שהם גופי תורה דהמשכת הנס, וכידוע ג"כ בענין פעולת השמות כי באותיות הכתוב בפעולת איזה נס רמוז השם הפועל אותו דבר כמ"ש בתיקונים שם הכותב מפסיק והמכתב מכתב אלקים ושם הדורש מפסיק לדעת לעות את וגו' וכדומה וגם בפשטיות הוא כן בכח אותם ד"ת וכ"ד מד"ת יש בו פרד"ס כידוע וע"פ הד' דרכים אלו הוא ג"כ כח פעולת הנס באותן ד"ת, ונסים של"נ ליכתב הם נעשים בכח התושבע"פ וזה התחיל אחר נס דאסתר ואילך:
7
ח׳וכל ניסי פיקוד עקרות הי' בכח תושב"כ כי כל נפשות מישראל יש להם אחיזה בתושב"כ וזהו מצד שרשם שלמעלה וס' רבוא אותיות נגד ס"ר נפשות הזכרים והנקיבות כלולות בהם כידוע שכל הנפשות הם זו"נ, וע"כ בברכות אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו כו' כי כל ברכת ישראל אינו אלא בכח התורה וכ"ב אותיותי' וזה נמשך לנשים רק מפרי בטנו שהם אין להם אחיזה בעצם בתושב"כ ג"כ דע"כ פטורים מת"ת ויש ג"כ לכ"י אחיזה בתושבע"פ דאפי' כל ע"ה שבישראל יש בהם מציאות איזה ד' של חכמה שיש בו שייכות לתושבע"פ רק שהוא אצלו בתכלית ההעלם, ולעתיד נא' כי כולם ידעו וגו' שיצא הידיעה שבהם מההעלם לגילוי, ועכ"א בזוהר דגם מילי דהדיוטא מלי הוא וזמנין דבאפרקסתא דעניא משתכח מרגניתא ובגמ' בכ"ד היינו דאמרי אינשי שהם ד"ת, ובפ"ק דסנהדרין (ו' א') ההוא דהוה א' ואזיל והם ד"ת וכן בכ"ד ועז"א איזהו חכם הלומד מכ"א דבכל אדם יש איזה ד' התחדשות של חכמה השייך לשורש נפשו ביחוד שיש ללמוד ממנו ואתם קרוים אדם ולא או"ה דרק בכ"א מישראל יש איזה דבר פרטי מתושבע"פ השייך לשרש נפשו והמבין יכול ללמוד זה ממנו אף שהוא עצמו א"י כלום אבל מבקשי ה' יבונו כל וישיגו מתוך שיחותיו ודבוריו בענייני העולם איזה ד' של חכמה שבשורש נפשו המתעלם בזה, וכל התשפטות השארות התולדות בעוה"ז שהוא השארת חיותו הוא רק השארה דהתחדשות חכמת תושבע"פ שבשורש נפשו שיצא מן ההעלם לגלוי בעוה"ז שגילוי זה בא מצד האדם בעוה"ז שתחדש ומגלה אותו חידוש דד"ת השייך לו שהי' גנוז בשורש נפשו, שמצד תושב"כ שהתושבע"פ הוא גילוי המסטורין שלה ע"י הנפשות דישראל הבאים ממקום מחצב הנפשות שלמעלה לעוה"ז, וזהו כל ההשארה דחיות שנצטוו ע"ז בפו"ר הגשמיות שיהי' התגלות הנעלם שלהם ע"י הבנים והצאצאים כידוע כי בהבנים מתגלה מעמקי הלב והנעלם שבאבות, וכן בפו"ר רוחניות בהתחדשות דד"ת שזהו עיקר תולדותיהן של צדיקים ויד ושם הטוב יותר ונשים לא נצטוו בפו"ר כי אין להם שייכת לכחמת תושבע"פ כלל דרק בתושב"כ שהיא שורשם שמלמעלה אחיזתם ע"י אחיזת האיש דאשתו כגופו כי הם חד גם ביצירת הנפשות משא"כ האחיזה בתושבע"פ שהיא התחדשות החכמה של כל נפשות מה שמתחדש ומתגלה על ידן בעוה"ז זה לא שייך בנשים כלל כמ"ש יומא (ס"ו ב') אין חכמה לאשה אלא בפלך וכה"א כל כו' כי אין להם שום שייכות לחידוש חכמה בד"ת וכל חכמתם רק במעשה המצות שבידים שגם הם מצוות עליהם, וע"כ רק משפחת אב קרויי' משפחה שבהתולדות יש השארת שורש החיות דאבות ולא משפחת אם שאין השארת חיות דאם בצאצאים ותולדות, ואף דמצינו לענין יחס מעלת המשפחות מהני לפעמים גם מה שמצד אם כדמשמע בתו"י יומא (כ"ו א') לענין צו"מ דמורי דסגי במה שאמו מצוי ע"ש בד"ה דכתיב לענין דוד ומעין זה ג"כ הא דכהנת ולוי' בנם פטור מבכורה וכדומה, זהו הכל מצד השארות חיות האבות שנשאר גם בבנות מאותו משאירים גם בבניהם ולא השארת חיות עצמם כלל, וע"כ אין נסי פקידתם אלא בכח התושב"כ שבזה יכולים להתברך מפרי בטנו של איש כנ"ל וכל פקידת העקרות שבכל הדורות כולם הם נמשכים מכח פקידת אותן עקרות שנז' בכתוב שלכל אחת מהן נפתח שער מיוחד של ישועה וכמשנת"ל באותיות הקודמים קצת בזה ובכח אותן שערים שנשארו פתוחים לכל הדורות יוכלו כל העקרות ליפקד בתפלתן או תפילת צדיקים עבורן כ"ח כפי ענין ושער השייך לה:
8
ט׳אבל העקרים שבבנ"י שפקידותם הוא שיהי' השארת כח חיותם בעוה"ז זה אינו בכח התושב"כ שהוא מצד שורש הנפש שלמעלה רק מצד כח התושבע"פ כנ"ל, וע"כ לא נמצא נסים מפקידת עקרים בתושב"כ, רק הברכה דלא יהי' בך עקר ועקרה וגו' שהבטיחם עקב תשמעון וגו' דכשישראל עושים רצונו של מקום לא שייך להם העקרות דאינו בישראל אלא כשראויים להוליד ח"ו בנים שאין הגונים, וכמ"ש רני עקרה לא ילדה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו כי לישראל אין ראוי הולדה כזי כלל וע"כ מי שיש בו שורש פורה ראש ולענה שהוא מרירות בעצם שלא יצא מהם עוד שום דבר טוב אם הוא מזרע יעקב שמטתו שלימה הקב"ה מונע ההולדה ממנו כדי שישאר המטה שלימה והפסולת שבו יוכל להתתקן כל זמן שלא עשה פרי עדיין, אבל כשתשמעון אז ברוך תהי' מכל העמים שלא תוליד בנים לגיהנם ול"י בך עקרות למנוע זה כי לעולם התולדה נמשך אחר השורש, וכמש"נ בן חכם ישמח אב שבאב הוא כח החכמה וזוכה בו לבנו ובן כסיל תוגת אמו שהאם אין לה שייכות לחכמה שאינו באשה כנ"ל אבל ממנה רק שלא תמנע ותעלים השפעת החכמה של האב והסכלות, וכל החסרונות נמשך ממנה וחסרון שמצד האב אינו אלא של"י לתקן החסרון שמצד האם אבל מי שנקי אגב אמו ואין חסרון מצדה אין לו לירא משורש רע, וע"כ תיקון העקרות דנשים ע"י התושב"כ שהוא המאיר ומזכך גם לשורש הרע בביטול כל החומריות ומשכא דחויא הנמשך מצד האם המזרעת אודם שממנו עור ובשר, ותיקון העקרות דאיש כשיש מיחוש הולדה בנים לגיהנם מצידו דזה אינו בחסרון שבשורש רק מצד מה"ע עד"ש בעירובין דאברהם מציל כל הנימולים מגינהם חוץ מבועל ארמית דמימשכא ערלתו ולא מבשקר לי', ואף ערלי ישראל נק' מולים וכ"ש המשוך דא"צ לחזור למולו כלל מדאורייתא רק משום מה"ע דלא מבשקר והוא מוליד תולדות עכו"ם דולדה כמותה, ומי שיש לו חשק ותאוה ואהבה לשורש העכו"ם בחכמתם ונימוסם וכדומה הוא בכלל אבזרייהו דבועל ארמית שבפעל ובמעשה התיקון לזה הוא רק בכח התושבע"פ שהיא עיקר המבדיל בין ישראל לעמים מצד החכמה כמ"ש בשמו"ר מי שמסטורין שלו בידו הם ישראל היינו שהד' יתן חכמה ומפי"ו דייקא דעת ותבונה שזהו השגת התושבע"פ, והוא דוגמת אות הברית המבדיל בפעל בחומריות הגוף ומצד התושב"כ שהוא בהתגלות לכל הוא תיקון החומריות הנגלה לכל, וע"י התושבע"פ שהוא גילוי הנעלם שבתושב"כ הוא תיקון קלקול שאינו בפועל בחומריות רק בהעלם להיות נבלד מהעמים גם כפי ההעלם ולמה"ע דבנ"א הרואין לעינים ועי"ז זוכה לראות בנים לבניו, ושלום [הוא חבור יסוד ומלכות שמהם התולדה כנודע] על ישראל אמן: תושלב"ע
9