פוקד עקרים ה׳Poked Akarim 5
א׳וגם במחיית עמלק נאמר לשון פקידה בשמואל (א' ט"ו) פקדתי את אשר עשה עמלק וגו' כי אצל עמלק כשמתעורר השגחתו ית' בעולם הוא למחותו כי הוא היפך סדר הבריאה שכולה היתה בשביל ישראל שקבלו התורה ולולי הם חזר העולם לתוהו ובוהו כמ"ש בשבת (פ"ח א') והשאר נבראו רק בשביל גרים העתידים לצאת מהם וגם כדי לשמש את ישראל כלעתיד ועמדו זרים ורעו וגו' דהכל עבדים לישראל, ואף עשו כשברכו יצחק א"ל ואת אחיך תעבוד שזהו תכלית ברכתו ושלימתו אם יזכה לזה להיות עבד לישראל וכאנטנינוס דגחין לרבי שיסק לפוריי' עלי' ואז א"ל שיזכה לעוה"ב כמ"ש בע"ז (י' ב') וגם שם יהי' מצע תחתיו כמו שביקש או תחת הקטנים ממנו, [אבל ממדריגתו ומעקביו דר' כי מסתמא לא נכתבו דברים ריקים, ואף שהם דברי אנטנינוס דרך תפלה ורחמי דבעי ומי יימר דהועיל וכמ"ש כהאי גונא אף בדהע"ה בב"ב (י"ז א) לחד מ"ד היינו להתקבל לגמרי אין מוכרח אבל אין לך תפלה שאין פועל משהו, ואף דדוד גם להך מ"ד כיון דאיכא מ"ד דלא שלט הרי פעל מיהת קצת עכ"פ לדברי הכל דדברי מ"ד הנזכר בתלמוד אינו דבר בטל ואו"א דא"ח בכ"מ, ועכ"פ לפי איזה מדרגה של אותו מ"ד לא הי' שליטה לרימה ותולעה משא"כ למדריגת אידך ופעל לאותה מדרגה, וה"נ בזה אפ"ת דלא פעל לגמרי להיות תחת ר' עצמו הוא מצע תחת איזה ניצוץ ממנו כידוע דכל נפש מתפשטת לכמה ניצוצות בכמה דורות ויש ענפים קטנים מאד ומ"מ הם ג"כ מאותו שורש וכעקב נגד הראש והמוח אבל דבר שאינו לגמרי מסתמא לא הי' נכתב בתלמוד] ועמלק יצא מכלל כל האומות דנצטוו למחותו לגמרי ואין מקבלים גרים ממנו כמ"ש במכילתא כי כל אומה הוא כח מיוחד דרע והם בכלל ז' מדות כ"א כלול מי' כידוע דנגדם ע' אומות ואין לך שום מדה רעה בעולם שאין בזה איזה צד לטוב דלולי כן לא הי' מציאותה, וישראל הם ע' נפש נגד ע' אומות שהם ג"כ משתמשים בכל הע' כחות רק מצד הטוב שבהם ומצד הזה הם בעת בירור האמת כל האומות עבדים לישראל מצד שימוש מקצת אותו כח לצד הטוב שבו, אבל עמלק שהוא ראשית דגוים והתחלה דהתפשטות של כל מיני רע אין בו שום כח פרטי ברע כלל רק הוא שורש הרע כי כל כחו הוא שהוא היפך מטוב וכל רצונו להשמיד שם ישראל ח"ו מן העולם, ודבר זה הוא חזרת העולם לתוהו והיפך הבריאה לגמרי ומה שנברא הוא לפי שרצה הש"י שיהי' מציאת צד רע כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שינצחוהו ונמצא עיקר מציאותו שלא יהי' לו מציאות והאלקים עשה האדם ישר ורצה שינצחוהו מיד, ואלו לא חטא אדה"ר ונצח לנחש הי' נכלה שורש הרע מיד בתחלת הבריאה והי' די שימוש הבחירה באותה רגע לבד וע"י קלקול אדם ודורות שאחריו נמשך עד מ"ת שהי' מוכנים אז ג"כ לתקן לגמרי ויהיו חרות ממה"מ ויצה"ר שלא יהי' עוד מציאות לרע וע"כ יצא אז לפועל שורש הרע בהתלבשות בגוף עמלק בעוה"ז ואלו זכו למחותו לגמרי הי' השם שלם והכסא שלם כדלעתיד להיות נקרא כמו שנכתב ולא יכנף עוד מוריך ולא הי' באין עוד לחטא דאחר מ"ת, רק לפי שעדיין נשאר ממנו נשאר מקום לבחירת הרע עדיין וחזר והזהירם. מרע"ה קודם כניסתם לארץ זכור וגו' והי' בהניח וגו' היינו כשיהי' לו מנוחה מכל כחות הרע שבעולם והיינו שיהי' שלם בתכלית השלימות בפעל אז יתאמץ לבער שורש מציאות הרע מן העולם לגמרי ויהי' גמר התיקון ובהקמת שאול למלך:
1
ב׳והתעוררות כל דבר כפי מה שהוא מן השמים הוא להיות בתכלית השלימות וכמו שיהי' מלכות המשיח העתיד להגלות ב"ב כי יבוער הרע וע"כ יהי' ממילא הכל עבדים לישראל כי זהו כל עיקר מלכות ישראל והרמת קרנם כפי התרוממות שלימות הבריאה ואיבוד ההיפך ומלכותם הוא התעוררות מלכות שמים להתגלות בעולם כי ישראל הם חלק אלוק וכן מלכותם חלק ממלכות שמים דע"כ מברכין על מ"י שחלק מכבודו ליראיו וקראם יראיו שהיראה היא מצד מדת מלכותו ית' וע"כ על המלך תוקף היראה דכיון שכרע שוב אין זוקף כידוע משא"כ לאחרים אומרים שנתן מכבודו לבו"ד, וע"כ בשהע"ה נא' וישב על כסא ד' כי הוא הי' סיהרא דאשלמותא בתכלית השלימות עד שהי' ראוי להיות משיח אלמלא נשיו שהטו לבבו כידוע וכן בהתחלת המלוכה בימי שאול אף שהמלכות היתה שאולה בידו כמשז"ל ענין מלכותו קודם מלכות דהע"ה הי' דוגמת ביאת אלי' שהוא ג"כ מזרעא דבנימין לפני ביאת ב"ד ב"ב וכמו שאלי' לא טעם טעם חטא דע"כ חי לעולם וכמשז"ל הרי אלי' שלא חטא כו' כ"א על שאול ביומא (כ"ב ב') דבתחלת מלכו הי' כבן שנה שלא טעם טעם חטא וכבר הניח לו ד' מכל כחות הרע ע"כ עליו מצוה זו להחרים ולכלות לגמרי גם השורש ובנימין ה"י הוא מד' שמתו בעש"נ כמ"ש בשבת (נ"ה ב') דאעפ"י שלא הי"ל שום חטא מ"מ לא ביערו עדיין שורש מציאות הרע מן העולם שהוא עטיו של נחש שיש בכל צאצאי אדה"ר, וכמשז"ל ע"פ בעוון מלא אפי' חסיד שבחסידים כו' וישי אבי דוד ג"כ מאותן ד', וזהו העטיו של נחש שנחשב לאדם גדול כמותו לעון מה שלא ביער שורש הרע שלא יהי' לו שום תאוה להנאת עצמו כלל כי שורש עש"נ הוא בתאוה שבזה הסית לאדה"ר באכילת עה"ד שהוא התאוה הראשונה שפגע והושאל גם לשאר תאות כמ"ש אכלה ומחתה והלחם אשר הוא אוכל, ולפי שאדה"ר חטא בזה מיד ביום הבריאה דו' ימ"ב שאז הי' התחלת הבריאה וכל כחות הנבראים הוא כפ"מ שנקבע בהם בו' ימ"ב ובחטא אדה"ר נקבע זה בטבע בריאת האדם וע"כ מצד שהוא אדם א"א לבער יצר זה לגמרי וכן אין תיקונו ע"ד זה וכמ"ש ביומא (ס"ט ב') באנכה"ג וכ"א במדה"נ על ושמו לבן דאתלבן ולא יבוטל לגמרי דל"י חמידו דאורייתא ע"ש, ואלי' שהי' נקי לגמרי והוא מלאך הברית נהפך למלאך ויצא מצורת אדם וכל זמן שהי' בלבוש אדם הי' מקנא על הברית וטוען נגד ב"י עזבו בריתך וגו', ושורש קטרוג עמלק שהוא שורש הרע הוא ג"כ בזה כמשז"ל חיתך מילותיהם כו' טול מה שבחרת כי עיקר האות בין ישראל לעמים הוא הברית קודש שבו שורש הרע דאו"ה דאפי' המולים נקראים ערלים ושורש הטוב דישראל דאפי' הערלים נקראים מולים כמ"ש בנדרים, וטענת עמלך כי גם ישראל אין נקיים לגמרי דאפי' חסיד שבחסידים כו' ומשיח ב"י המוחה כל זכר עמלך שיהי' נקי לגמרי סוף נהרג ע"י גומ"ג ונא' עליו והביטו אשר דקרו כמשז"ל בסוכה (נ"ב א') משמע פשטי' כאלו ישראל דקרוהו והיינו דמצד עצמו ודאי הי' משפטו שלא למות כלל רק לפי שלא נהפך למלאך כאלי' ויש לו חיבור עם שאר בנ"א מישראל להיות יחד קימה שלימה דכנס"י שבאותו דור והם לא ניקו לגמרי ע"כ הוכרח ליהרג לכפר על ב"י כידוע מהריגת הצדיקים וסוד י' הרוגי מלוכה ובהריגתו יפעל זביחת היצר מכל לבבות בנ"י והיינו מ"ד בסוכה שם על הריגת יצ"ה ומר א' חדא ומא"ח ולא פליגי דהיא היא והא בהא תליא דבהריגתו שהוא שליטת האדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו לאדם בליעל כנודע כי עי"ז יוציא בלעו מפיו וגו' ונשאר גם הוא לאלקינו שהוא סעודת לויתן דלא יכלה לגמרי רק ישחטהו ויהי' ממנו סעודה לצדיקים שישיגו על ידו חמידו דאורייתא והנאה דזיו השכינה דלויתן לשון מער איש ולויות דהוא יצר התאוה כידוע ועי"ז יתקדש הגיהנם שהכל יורדין בו על עסקי חינם כמ"ש בעירובין (י"ט ב') בקדושת ג"ע ונוסף על הג"ע כמשז"ל, והראשון מנשמת משיח ב"י שנתגלה בעוה"ז כמדומה לי שהי' יהונתן בן שאול וע"כ נהרג ולא נמצא בו שום חטא בכתוב שבשבילו נהרג, וזה ענין אהבתו לדוד שא' מאהבת נשים כי הם סוד היחיד וכן מב"י ומב"ד יהיו תרין ריעין דלא מתפרשין שע"ז רמז הנביא בשימת ב' העצים עץ יוסף ועץ יהודא זע"ז וכאז"ל ע"פ עלי פלשת התרועעי על דוד וירבעם [ביחוד דהוא הראש כפי הנראה לכל האחרים שאין להם חלק לעוה"ב] לעשותם ריעים והוא מצד ניצוץ מב"י שיצא מירבעם מאבי' כמ"ש בזו"ח ע"פ יען נמצא בו ד' טוב ותחלת התגלותו הי' בזרע בנימין כמו שקדמה מלכות לזרע בנימין, וכן ראיתי בע"מ עמ"ש יונתן לדוד ואנכי אהי' לך למשנה דרמז ע"ז ושאול שהוא הנבחר דבשבט בנימין הי' דוגמת בנימין שהי' בו רק השורש דעש"נ:
2
ג׳ויש בזה ב' מיני נוצוחים או לאתכפיא דוגמת אלי' ומשיח בן יוסף או לאתהפכא דוגמת משיח בן דוד דעל ידו יתלבן אחר ההריגה ושחיטה ע"י מב"י כנ"ל, ושאול שהי"ל המלכות שאילה כי אין זה מדריגתו בעצם רק מדריגת דוד חשב גם בזה להשתמש בכלים שאולים כי מדתו שהי' צדיק גמור בלא חטא כלל הוא לאכפייא ורק מדת דהע"ה שהקים עילה של תשובה הוא לאהפכא וכן מב"ד שיביא לתקן גם רשעי כל הדורות ודהחטאים שכשנים כשלג ילבינו ע"י דיתלבן היצ"ר כשישחוט ויוציא דמו והאדמומות וישאר חסדים טובים לעמו ישראל כי תאות אדם חסדו כידוע והוא חשב להגביר מדת החסד דקדושה שהוא המשכת התאוה למקורה בקדושה עדשז"ל משכהו לבהמ"ד היינו לחמידו דאורייתא, אבל מצד זה גרם התפשטות מדת החסד להיות רחמן על האכזרים ולחמול על אגג ושאול באחת ולא עלתה לו שנדחה עי"ז ממלכות דנתברר דהיא שאולה לו ואין זה מדריגתו דמלך במשפט יעמוד ארץ, ודהע"ה הי' ג"כ אדמוני וידיו חדות וחרוצות לרדות אותן שראוי לרדות דעם יפה עינים שאין עושה אלא מדעת סנהדרין דהי' כלול מב' ההפכים ועי"ז הי' כחו לאהפכא, וזהו שלימות המלכות שהיא השושנה דאית בה סומק וחיור וכ"א במקום הראוי כי הוא הלבנה דלי"ל מגרמה כלום רק מה שמשפיעים לה וכן דוד א"ע מדעת עצמו כלום רק מה שהש"י מאיר עיניו באור התורה, אבל שאול חשב להתחכם מעצמו נגד מאמר הנביא וציווי התורה למחות שמו לגמרי אבל הוא ברוה"ק שבו הרגיש שיש באגג איזה ניצוץ טוב העתיד לצאת כמ"ש מב"ב של המן למדו תורה ברבים, ומצינו במרע"ה ויפן כה וכה וגו' אז"ל שראה שאין כו' מזרעו ע"ס כל הדורות וכ"א בסוטה גבי אלישע שקילל לילדים אבל זהו ההורגו מדעת עצמו למיגדר מלתא וכיוצא אפי' רשע גמור אם יצא ממנו בסוף כל הדורות איזה זרע טוב אין ראוי להורגו אבל סנהדרין ההורגין במשפט התורה אין להם להשגיח כלל על היוצא ממנו ואפי' מעוברת שנגמר דינה אין ממתינין עד שתלד כדתנן בערכין ואף דהולד לא חטא אין משגיחין ע"ז כיון שדינה ע"פ התורה להמיתה ושלא להמתין ולבער הרע מיד ואין לנו אלא מצות השם בתורתו, וכשעושין ע"פ התורה אין לחוש ע"מ שרואה ברוה"ק נגד זה דעז"ל אל תתחכם הרבה למה תשימם וכך הי' לשאול לעשות כמו שנאמר בדבר ד' והוא התחכם נגד זה כמשז"ל ע"פ וירב בנחל כי חשב דיש עת לעשות לד' הפרו תורתך והוא ג"כ מצד מדת המלכות שהיא העת לעשות לד' כמ"ש בזוהר, וגם הסנהדרין יש בהם כל לעקור ד"ת בשוא"ת ואפי' בקו"ע במקום מיגדר מלתא כמ"ש בהא"ר (צ' ב') אבל גם זה מכלל משפטי התורה וכ"א ע"פ התורה הכל במדה במשקל במשורה ושלא לגדוש סאה וכמשז"ל על שאול בזה אל תצדק הרבה, ונסיון שאול הי' בזה שלא יהי' צדיק הרבה והצדיק הוא יסוד עולם וחפץ בקיום העולם ולא בהשחתתו:
3
ד׳וקיום העולם הוא במחיית עמלק לגמרי דע"ז רמז לו במ"ש פקדתי וגו' דלשון זה משמעותו ההשגחה בקיום העולם וכשהש"י משגיח בעולמו ורואה את עמלק מגיע משפט ההשגחה להאבידו שבזה יתקיים העולם לגמרי, ושאול שהרגיש יציאת נפש א' מישראל מב"ב כנ"ל וכל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא חשב עי"ז קיום אגג לקיום עולם ושלא לחנם נתעורר חמלה זו בלבו ובלב כ"י כמש"נ ויחמול שאול והעם על אגג ושמעתי עמ"ש אגג מעדנות ות"י כד מפנקן כי מי שראה אגג בפינוקו לא הי' אפשר מצד טבע אנושי שלא יתעורר בו רחמנות וחמלה עליו ונסיון גדול הי' שלא יחמלו, ומ"מ גם זהו מן השמים החמלה שהתעוררה בכ"י הי' ג"כ על אותו ניצוץ העתיד לצאת, וע"כ ציוהו שמואל ולא תחמול עליו שידע שיתעורר חמלה כי כאשר עומד ליאבד לגמרי אז יתעורר אותו ני"ק שיש ע"כ בכ"ד בעולם שמזה חיותו, ואף עמלק שהוא שורש הרע שאין בו שום צד טוב חיותו הוא מצד רצון זה שרצה הש"י שיהי' מציאות לרע בעולם כדי שיהי' מקום לבחירה ורצון זה שיהי' מציאות הבחירה מזה נמשך חיות ומציאות לעמלק וזרעו וכשימחו שמו לגמרי צריך לקלוט חיותו והיינו ע"י ניצוח הרע שע"ז היתה רצון הבחירה שיבחרו בטוב וינצחו לרע ובניצוח הרע לגמרי מזה נשלם ענין הבחירה שרצה הש"י שיהי' בעוה"ז ונכלה עי"ז הרע מן העולם שא"צ לו עוד שכבר נעשה על ידו מה שהי' רצון הש"י להיעשות על ידו ונמצא ניצוח הרע הוא עצמו קליטת חירות ומעט ני"ק שבו המחייהו שהוא רצון הש"י במציאות זה והרי הוא עושה רצון השי"ת בהמציאות ההוא שע"ז הי' הכונה לנצחו ולבחור בטוב ולגודל מעלת שאול מעט צד הרע שלא הי' יכול לנצח הי' במה שהי' צדיק הרבה שגם ע"ז יש אזהרה בכתובים בקהלת (ז') א"ת צדיק הרבה שתרגומו לחוס על ח"מ ב"ד, ובקה"ר שם וכן ברש"י פי' על שאול ובימי שאול לא נכתב עדיין מקרא זה ולא ידע שגם בזה יש הסתת יצר להיות צדיק הרבה בד' שאין בו תאוה והנאה גופנית וכל מחשבתו לעשות מצוה ולהיות צדיק, וגם בזה צריך הבחנה שפעמים נדמה לאדם למצוה ואינו אלא עבירה רק היצ"ר מראה לו על רע טוב וכידוע דעז"א בהרואה דיושב על ב' מפתחי הלב גם על הלב צדיק לימינו כאלו מסיתו להיות צדיק, וכל נסיונות הצדיקים אינו בדבר עבירה דודאי לא יעלה על לב צדיק לעשותה רק בד' מצוה היינו שמדמה לו שזה מצוה וכמ"ש בבר"ר גבי נסיון העקידה שא"ל השטן לאאע"ה למחר יאמר לך שופך דם ואתה שהראה לי שד"ז אסור לעשות והיא ש"ד, ואף שנצטוה מהש"י מסתמא הסביר לו כי אדרבא הנסיון הי' להיפך שאע"פ שהש"י ציווהו וידע שכשיעבור ציוי הש"י יענש ואפשר יאבד גם חלעה"ב לגמרי יש לו למסור נפשו ג"כ עבור קיום יצחק ואומה הישראלית היוצאה ממנו ואע"פ שעי"ז יאבד את נפשו ח"ו מב' עולמות התעהו לומר שע"ז הי' הנסיון שיתרצה למסור גם נפשו במה שיעבור על ציוי ד' בשביל קיום יצחק ושלשת זרע ישראל העתיד לצאת, וזה הי' עיקר הנסיון הגדול לאברהם במה שהי' היצה"ר מראה לו פנים בהיפך ושהנסיון בהיפך אלא שמ"מ שם הי' גם צד תאוה נוגע בד"ז שלא לעקדו בשביל אהבתו ליצחק וע"כ חשד עצמו יותר בזה שמא הנגיעה לאהבת יצחק היא המסיתו ומטעתו לומר לרע טוב, וכיוצא בו נסיון דהע"ה בבת שבע ודאי הוא הרגיש ברוה"ק שמוכנת לו משימ"ב ושממנה יצא שלשלת המשיח ולקדושה נתכוון ולפי שהוא כבר לבו חלל בקרבו ולא הי"ל נטיי' לתאוה לא חשד עצמו בזה מצד תאוה וחשב דהנסיון בהיפך שלא יצדק הרבה כנסיון שאול ושלא יחשוד עצמו בתאוה, ואף הסתת נחש לחוה שהיתה יצור כפיו ית' ובודאי היתה נקי' מכל רע בתכלית לא הי' לעבירה רק למצוה ולהשיג מעלה גדולה כמ"ש והייתם כאלקים שתבואו עי"ז למעלה גדולה מאד, וע"כ התעם לומר שאף שהקב"ה הזהיר ושיעניש ע"ז הי' הכונה רק לנסותם אם בשביל עונש המיתה יעזבו מלהשיג מדרגה הגדולה הזאת ואם הם ימסרו נפשם למיתה כדי לבוא למדרגה להיות כאלקים אז אחר שיעמדו בנסיון לא ימותו כלל. וכך דרך היצר כשבא להסית לאנשים, גדולים, אלא דשם הי' גם תאות הלב גורמת ההטעה להטות אוזן לטענות וסברות אלו והם לא ידעו עדיין לחשוד עצמם שנגיעת התאוה העוורת עיני שכלם לחשוב על רע טוב, ושאול שהי' נקי לגמרי עד שהגיע למדריגה שיחרים עמלק לגמרי מ"ה ושיבוער הרע מ"ה כי כבר הי"ל מנוחה מכל כחות הרע נשאר לנסותו רק בדבר זה שאין בו שום צד נטיי' לתאוה גופנית כלל רק הנגיעה שהטעתו הי' מה שהי' רוצה להיות צדיק הרבה ולהתחכם ביותר איך להזהר מכל צד חטא כ"ש ולא השליך על ד' יהבו כדהע"ה שכל ימיו הי' בתפילה להש"י שהוא ינחהו במעגלי צדק דאלמלא הקב"ה עוזר א"י לו וא"א כלל להתחכם נגד ערמומית היצר המתעה אם לא בתפלה להש"י שיראה לו דרך האמת וכנ"ל דזהו שלימת מדת המלכות דל"ל מגרמה, וע"כ הקדים לו שמואל אותי שלח ד' למשחם למלך וגו' ועתה שמע לקול ד' וחלילה לחשוד את שאול שלולי זה לא ישמע לדברי ד' וכבר נצטוינו בפ' שופטים לשמוע לד' נביא ושמואל כבר הוחזק לנביא נאמן לכ"י וכ"ש בציווי זה דמחיית עמלק שהיא מצוה בפ"ע ג"כ בתורה, אבל שמואל הרגיש ברוה"ק שעתיד להתחכם נגד זה ע"כ א"ל שנמשח למלך ויש לו לידבק במדת המלכות שהיא הנוק' שאין לה אלא מהשפעת הדכורא וזהו דדייק אותי שלח וגו' היינו דמה, שהוא נבחר להיות מושח מלכים כמשז"ל הראהו לשמואל מושח כו' שהי' מוכן לכך היינו לפי שהוא יניקתו משם צבאות שפתחה חנה בתפלתה על לידתו כמ"ש בפ' אין עומדין דלא הי' שקאו צבאו' עד שבאתה חנה, ושם זה רומז על הירכין כידוע וע"כ נק' כן על שם ריבוי הצבאות שנמשכין מהירכין כי הצאצאים נק' יוצאי יריכו וכ"א בזוה"ק בראשית (כ"א סע"ב) וצדיק צבאו' אקרי מ"ט. בגין דכל צבאו' מיני' נפקין וכן בכ"ד [ואף שעיקרם נצח והוד בכמה דוכתי משמע דגם היסוד נכלל עמהם וכמ"ש וצדיק כו' והארכתי מזה במק"א] ומשם היא ההמשכה למדת המלכות ולכן אין לו אלא לשמוע דבריו אבל שאול הי' המלכות בידו שאולה ונדחה עי"ז ממלכותו ושרשו במדת היצס"ע, ושורש שמואל רק בנו"ה שמשם יניקת הנביאים ועי"ז הי' חפץ להצטדק ה רבה ולהתחכם ביותר, כמו שקבלתי כי שלימות היסוד הוא כאשר נמשך מהחכמה שזה הט' מעילא לתתא וזה מתתא לעילא, ועיקר שורש עמלק שהוא הראשית גוים אינו מסית לרע מפורש רק מראה שהוא טוב וע"כ אז כשהי' בא למחיית עמלק הי' צריך זהירות יתירה בזה שלא יתעה לחשוב טוב ע"מ שאינו טוב ושאול נזהר גם מזה ועכ"נ ויחמול שאול והעם וגו' ששאול לא סמך על עצמו דאולי מפני צדקותו היתירה רוצה להיות צדיק הרבה אבל כשראה שגם העם חמלו חשב בודאי רצון ד' כך ואף שהוא לעבור ע"ד נביא הרי מצינו כעין זה בתורה בפ' ראה בנביא המראה אות לעע"ז לא תשמע וגו' כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם וגו':
4
ה׳ודבר זה פירשה התורה וגילוי לכל שהוא רק לנסיון ואע"פ שהי' מוחזק לנביא אמת ומראה אות או מופת שבדין להחזיקו לנביא אמת והתורה לא אמרה בזה בזדון דברי וגו' כמש"נ בפ' שופטים בנביא שקר דכאן מיירי שאינו מזיד לשקר רק הואיל והתורה א' שלא לשמוע לנביא בזה כי לא יצוה ד' לעבוד ע"ז ח"ו א"כ הי"ל לנביא לדעת בזה שהוא מוטעה בנבואתו וע"כ הוא חייב מיתה, ומן המפורשות חשב ללמוד על הסתומות דכיוצא בו יש כמה עניני נבואה אפי' של נביא אמת שאין הש"י מראה נבואה זו אלא כדי לנסות ושהרצון שלא לשמוע וע"ד הסתת השטן לאאע"ה בעקידה הנ"ל ומ"מ עדיין הי' לבו רופף רק בצירוף חמלת העם ג"כ, וז"ש אח"כ לשמואל חטאתי וגו' כי יראתי את העם ואשמע בקולם וחלילה שיעבור פי ד' בשביל יראת העם ולא הי"ל בזה חשש סכ"נ שימרדו נגדו ויהרגוהו ע"ז ואלו הי' כן הי' מותר באמת, אבל חלילה שיחשוד לישראל כן וגם כ"י לא היו חשודים לעבור על דברי נביא מפי ד' ואלו א"ל שכך נצטוה שלא לחמול מסתמא לא היו ממרים עוד את פי ד' וכן לא מצינו שנענשו ישראל כלל ע"ז אבל הכונה שע"י שראה חמלת העם ירא אולי רצון ד' כן שעורר חמלה זו בלבם כדי להשאיר אותו ני"ק העתיד לצאת ממנו, ומצד יראת ד' וצדקותו היתירה חשב להיות שוא"ת עכ"פ ובאמת הוא התחיל לחמול וממנו נמשך חמלת העם כי המלך בעולם דוגמת הלב באדם כרמוז בספר יצירה, וכפי הטיית לב המלך כן נמשך בלב כל העולם כמו שכל אברי הגוף נמשכים אחר הלב ועיקר הנסיון בזה הי' רק לו כי אין הקב"ה מנסה אלא לצ"ג כמ"ש בבר"ר, ואלו לא חמל הי' עי"ז קליטת הני"ק שבו כנז"ל ולא הי' צריך עוד לצאת מזרעו רק ע"י שחמל עי"ז נשאר עדיין הני"ק שבו כיון שלא נשלם עדיין רצון הש"י בבחירה ואף שסוף יצא זרע המלמד תורה ברבים לא הי' רצון הש"י ליציאת זרע זו, וכבר כתבתי במק"א שמ"ש מב"ב של המן כו' לא ע"י שנתגייר א' מזרעו דהרי אין מקבלים גרים ממנו רק שגוי א' מזרעו בא על בת ישראל באונס ונתעברה ממנו והוא נקרא מב"ב כדקריי' קרא למגדף בן המצרי ורק בנך הבא מעכו"ם אין קרוי בנך ונתייחס רק אחרי' אבל בן ישראלית מעכו"ם בין למ"ד הולד כשר בין למ"ד ממזר נתייחס אחר שניהם, וכן מ"ש מב"ב של סיסרא כו' לפ"ד הרמ"ע הי' מביאתו על יעל בגיותו, ולפי הגירסא בע"י בהניזקין גבי ב"ב דהמן ומנו ר"ש בר שילת ושילת היא שם אמו אחות ר"ח אפ"ל דע"כ נקרא ע"ש אמו כמו ר' מרי בר רחל, ועניינים כאלו שתאנס ב"י מעכו"ם אף שיצאו נפשות גדולות אין נמשך מאמיתות רצון הש"י ברצונו דא"כ הי' ממעשה ברצון רק ע"צ האונס וההכרח שא"א להוציא הני"ק בע"א וע"כ בא ע"י אונס ובביאה האסורה לבת ישראל ברצון, וכל ההצלה מהמן הוכרח להיות עד"ז ע"י לקיחת אסתר לאחשורש והיא מזרע שאול שהוא הוכרח לסבול זה בזרעו ע"י שהשאיר בו אותו הני"ק שיצא מזרעו, ובעמלק צריך לקלוט הני"ק ע"י מחייתו ומחיית זרעו מן העולם דוקא כי אין רצון הש"י שיצא מזרעו כלל דעכ"נ בציווי זה ד' צבאות, וזהו נבואה ראשונה שנז' בה שם זה שממנו המשכת רבוי הצבאות כנ"ל וע"כ חנה פעלה ע"י שם זה ניפקד בבנים וכן הלשון פקדתי שבלשון זה נפקדים כל העקרים והעקרות ובא הולדת וריבוי הזרע ואצל עמלק בהיפך עי"ז נמשך מחיית זרעו לפי שהוא ההיפך מריבוי צבא ד' וזרע ישראל, ועכ"א בר"ה אימת לבשו כרים הצאן באדר מתעברות באדר וישראל נמשלו לצאן ואז הוא זמן ריבוים, וכך קבלתי כי בחודש זה מסוגל מטעם זה לפיקוד עקרים ועקרות, והיינו לפי שחודש זה מיוחד למחיית עמלק וכל מניעת הילדה שנמצא בזרע ישראל הוא רק מקטרוג עמלק שחותך מילותיהם וכו' המקטרג נגד קדושת הברית שבזרע ישראל שממנו נמשך הריבוי וההילדה ובני יוסף אמרו ליהושע ואני עם רב אשר עד כה ברכני ד' כי בו הי' ברכת הריבוי שהיא קדושת היסוד וע"כ הוא שטנו של עמלק כמשז"ל ואות הברית הוא המבדיל בין ישראל לעמים וע"י שישראל מובדלים מהעמים הע"י בא הריבוי בהם דע"כ במצרים ויפרו וירבו דאחת היתה ופירסמה הכתוב, וכ"א ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים ועי"ז היו עצום ורב וי' השבטים שנטמעו בין העמים אמרו ביבמות (י"ז א') בנתי' דההוא דרא אצטרויי אצטרו, וכל שורש עמלק הוא נגד זה ההבדל כי הוא הראשית דגוים והתחלת ההבדלה מישראל ובהתחלה אין נניכר ההבדל עדיין אלא כחוט השערה וכמשז"ל דגיהנם וג"ע סמוכים זל"ז וכותל א' כמלא נימא מפסיק ביניהם וכן עשו ויעקב נוצרו בבטן א' ותאומים מטיפה א', וביצי"מ שנתייחדו ישראל לעם בפ"ע מיוחד לד' ועמוד הענן מקיפם קדמם עמלק ואז"ל שגנב נפשות מבנ"י מתוך הענן והוציא לחוץ וזה כל מבוקשו שלא יהי' הבדל בין ישראל לעמים, וכן כל טענות המן ישנו עם אחד וגו' על שהם מיוחדים ולא נסבי מינן כו':
5
ו׳ועיקר איסור ההתחתנות הוא מצד קדושת הברית וכמפורש בתורה גבי דינה דאז עדיין לא נאסרו בחיתון באומות אף שלא יתגייר ואף דאבות שמרו כהת"כ עד שלא ניתנה לא היתה דינה מחויבת לקיים והיא לא רצתה לצאת כמשז"ל ע"פ ויקחו את דינה ואפשר דאח"כ היתה מגיירתו וגם אפי' לא יהי' נימול מ"מ כל שיקבל עליו לשמור ז' מצות ב"נ ובדין היתה מותרת לו הי"ל למס"נ להצילה, אבל משניתנה מילה לאאע"ה כבר נבדלו זרעו בד"ז מכל העמים ואי אפשר לו להתחתן עוד ועכ"א לא נוכל וגו' לתת וגו' לאיש אשר לו ערלה הרי באו רק מטעם זה לומר שהוא דבר שא"א לנו להתחבר, וכן מנוח א' לשמשון ראין וגו' לקחת אשה מפלשתים הערלים א"ל רק מה שהם ערלים ר"ל דע"כ א"א להתחתן ולהתחבר עמהם להיות לבשר אחד כי זה בשר קודש וזה בשר חמורים, והמילה נק' בשר קודש (ירמי' י"א ט"ו) ע"ש ברש"י וערלות העכו"ם נק' בשר חמורים ביחזקאל (כ"ג ב') ע"ש ברש"י ומייתי לה בברכות (כ"ה ב') לענין ראיית ערות עכו"ם, וביבמות (צ"ח רע"א) לענין דאין אב לעכו"ם הכל לענין אבר הערלה ואף דגויות נמי כמ"ש בברכות (נ"ח א') דבא על חמרתא מקרא דבשר חמורים ובנידה (ס"ה א') לענין עיבור ולידה בקטנות בגויות, והיינו דגם הגוי' נקראת ערלית מצ"ע לא מצד שנולדה מערל ואף שאין ערלה באשה אין הערלה נק' אלא ע"ש או"ה כדתנן נדרים (ל"ב א') מקרא דכל הגוים ערלים, וכמו שהנימול נק' ערל כי אין כריתת הערלה בו פועלת כלל להכניס קדושה כי עצמותו בשר חמורים שאין מקבל קדושה כלל כך גם בשר האשה באותו מקום הוא בשר חמורים ורק בישראל דעצם האבר נקרא בשר קודש שע"כ גם הערל דהם נקרא מהול שאע"פ שלא נכרתה הערלה מ"מ כבר נולד בקדושה והאבר הוא בשר קודש וה"ה בכלל מהול, וכל בנות ישראל אמרו ע"ז (כ"ז א') אשה כמאן דמהילא דמיא וחשיבא מהול כי גם בשרה נק' בשר קודש וע"כ א"א שיתחברו יחד כמו שלא יתחבר אדם עם בהמה וחמור כי א"א שיתערב זרע אדם עם זרע בהמה כך זרע ישראל בעכו"ם אף שיוכלו להתערב בפעל ולהוליד ולד אין זה הולד שרצה הש"י בבריאת העולם שבראה לשבת ושיפרו וירבו, ותדע שהרי מצות פו"ר א"א לקיים בזה למאי דקיי"ל דהאיש מצוה על פו"ר ולא האשה, וגם בב"נ [קודם מ"ת] המצוה על האיש לבד ובההוא לעולם הולד הולך אחרי' דישראל על גוי' ולדה כמותה ואין קרוי בנם ועכו"ם על ישראלית הולד ישראל ועיקר דא"צ גירות כמ"ש במק"א, ואף לפמש"ל דמתייחס אחר אב העכו"ם ג"כ מ,מ לענין פו"ר אלו עכו"ם מצווה ודאי דלא קיים בו והתייחסותו זה אינו התייחסות גמור ליחשב בנו ממש דזה א"א שהרי גם אחר אבותיו העכו"ם וכ"ש זה דישראל הוא נחשב מתחלת יצירתו דא"א שיתייחס אחר עכו"ם ואין התייחסותו בזה אלא ע"ד התייחסות גר לאבותיו עכו"ם, ולענין ליקרא שיצא מב"ב של פלוני שלענין זה הוא שנת"ל דכמו שאומרים כן על גר שיצא מחלציהם ה"נ ע"ז אבל לא שקרוי בנו באמת, ולענין פו"ר להסוברים דב"נ מצווים גם עתה עכו"ם שהי"ל בן ונתגייר כיון דהוא מעתה כקטן שנולד ולענין עריות פקע מיני' יחס אבותיו אם לא משום גזירה אפ"ל דה"נ לענין פו"ר דגבי אב לא נחשב בנו אליבא דר"ל ביבמות (ס"ב א') בהי"ל בגיותו ונתגייר הוא דל"ק מט"ז ה"נ כשנתגיירו בנים, אלא דבזה תליא במחלוקת דר"י ס"ל דקיים, אבל הכא י"ל דגם ר"י מודה דטעמו שם כ' בתוד"ה ר"י משום הואיל בגיותו קיים ואז הי' נק' בנו שעשה א' נפטר גם אח"כ ע"ש וזה לא שייך כאן דמתחלת יצירתו הוא ישראל ולא נחשב בנו מעולם כלל, והטעם שחילקו שם בין עכו"ם לעבד דל"ל ייחס כלל וגוי בגיותו י"ל ייחס היינו דעבד כל עצמותו דומה לחמור ובהמה ודילפי' קידושין (ס"ח סע"א) מעם החמור ושם (ס"ט א') דולד במעי שפחה כבמעי בהמה ושם (ס"ב רע"ב) דשפחה ונשתחררה מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת משא"כ עכו"ם ונתגיירה והיינו אין כל עצמותו כבהמה רק על אבר הערלה לבדו הוא שא' דהוא בשר חמורים, וזהו כלפי ישראל לבד שהם מולים והוא בשר קודש וכלפי דידהו הוי האי בשר חמורים ואין להתייחס זה עם זה, וכן מ"ש אין אב לעכו"ם היינו כשהולד לידותו בקדושה והוא ישראל ולגבי ישראל ה"ה כחמור ובהמה וכן מ"ש יבמות (ס"א רע"א) אתם קרויים אדם ולא עכו"ם דאמעיטו עכו"ם מתואר אדם רק במקום שמדבר מישראל שהם קרויים אדם והיינו דכלפי ישראל שהם עיקר צורת אדם שבמרכבה גם כל עכו"ם אינם בכלל אדם רק כבהמה בדמות אדם אבל מצ"ע גם כל ב"נ בכלל נפש אדם וע"כ י"ל יחס בגיותן משא"כ עבד דמצ"א ג"כ דומה לחמור בהיותו קנוי לאדם לעובדו כבהמה הנעבדת לאדם:
6
ז׳וכשיבוא משיח הכל עבדים לישראל כמ"ש בעירובין (מ"ג ב') כי אז יתברר לעין כל ההבדל שבין ישראל לעמים דרק ישראל קרויים אדם וכל העכו"ם לא נבראו אלא לשמשם ולעבדם כחמור וכל בע"ח שנוצרו לצורך עבודת האדם וגם הם יכירו ויודו שאין קרוי אדם אלא ישראל משא"כ בעוה"ז כשהם לעצמם גם הם מתייחסים לזרע אדה"ר וקרויין בני אדם כי אינם כעבדים להיות קנין להאדם מישראל אבל מ"מ בהתייחסות לישראל לבשר אחד להיות הולד קרוי של שניהם ויתייחס אחר שניהם כי נחשב כעירוב זרע אדם וזרע בהמה ובבהמה העיקר הוא זרע האדם דאיכא למ"ד אין חוששין לזרע אב כלל וגם למ"ד חוששין אינו עיקר כמו האם ולא שייך בבהמות יחוס כלל וה"נ בעכו"ם וישראל, ואפשר דזה טעם דא"ל לשכם וחמור כי חרפה היא לנו כידוע דברי החכם ומזכירו רמב"מ בח' פרקים שא' חוש המישוש חרפה היא לנו וכבר לגלוגו עליו שזהו למשוקעים בתאות ככל העכו"ם משא"כ לישראל קדושים הרי יעאע"ה א' הבה אשתי כי מלאו ימי ולא נתבושש כלל ולא הי"ל לחרפה לפי שלא נתכוין אלא להעמיד תולדות ולא הי"ל אלא לב להוציא בשר וע"ז הי' היצירה דעזר כנגדו כדי לפו"ר וכן אדה"ר קודם החטא גתיב בי' ולא יתבששו רק אח"כ שנכנסה בו תאוה להתכוין להנאת עצמו לבד שזהו כל ענין עטיו של נחש שהכניס באכילת אה"ד וכמשז"ל על ישי אבי דוד אפי' חסיד שבחסידים מתכוין להנאתו והוא מאותן שמתו בעש"נ הרי דזהו העש"נ ואז התחיל הבושה, ושמעתי כי דברי החכם הן הם דברי חז"ל סוטה (ה' סע"א) בשר בושה וכו' הרי כי ענין בשר [שרומז בכ"מ בתנ"ך על אותו אבר כמו ריר בשרו מזובו וכדומה] הוא בושה לאדם, ומ"מ זה אמת דרמז זה במלת בשר אינו אלא לאחר חטא אדה"ר כי הרי מקודם שהי' ראוי לחיות לעולם לא שייך בו הרמז דרימה דמשמע דהיינו במותו שעתיד להיות רמה ותולעה והא בהא תליא דע"ז שנעשה לו ענין הבשר לבושה לפי שהוא מרגיש תאות גופו הוכרח להתרקב ולהיות רימה, ויעאע"ה שהי' כאדה"ר קודם החטא דלא יתבוששו לא שליט בו רימה ותולעה כמ"ש בב"ב (י"ז א') וכל ישראל קדושים הם דהיינו פרושים מתאוות מלהיות שקוע בהם כאו"ה, וזהו חותם המילה שבבשרינו דעי"ז לא נתבייש עוד מאבר זה ולא יהי' לנו לחרפה שהרי המצוה הגדולה חותם מלכנו ית' שעלינו הוא באותו אבר ובזה נתקדש שיהי' כונתו לקדושה, ואע"פ שעדיין מעורב כונת תאוה זהו מצד שאור שבעיסה שנעשה ע"י העירוב טו"ר בחטא אדה"ר אבל שורש רצון איש הישראלי זרע יעקב הוא רק להעמיד תולדות ולב להוציא בשר לבד משא"כ כל העכו"ם ערלים אין כונתם אלא למילוי תאותם לבד וזהו שורש רצונם בד"ז ועכ"א שאצלינו זה חרפה ובושה כנ"ל:
7
ח׳והנה שמשון שנקרא על שמו של הקב"ה ויעקב דימה עליו שהוא משיח והכתוב מעיד עליו שהחל רוח ד' לפעמו שהי' בעל רוה"ק ודאי שהי' מלא קדושה ומרוחק מתאות בתכלית בפרט שהי' נזיר אלקים, וענין הנזירות הוא פרישות מתאות והוא הי' נזיר מבטן כי נוצר כך ולפיכך תמהו עליו אביו ואמו האין וגו' כי הם ידעו שאיננו משוקע בתאות והוא השיב דישרה בעיניו דהוא מכיר שהדבר ישר, על שם זה נקרא ישראל וישורן שהוא לשון (ישרות) ואנו אומרים מאהבתך וגו' ומשמחתך וגו' קראת שמו וגו' כי באברהם הוא האהבה וביצחק הוא השמחה שמצדו היין דישמח לבב אנוש וכן שלחן בצפון דכל שמחה באכילה ושתי' כמשז"ל דאינו אלא בבשר ויין וכן הוא נק' לשון צחוק על שם השממחה, וכמשז"ל במד' ובזהר דנתרבה הצחוק והשמחה בלידתו ויעקב הוא קו היושר מחובר משניהם וע"כ מהאהבה ומהשמחה נק' שמו וגו' ע"ש הישרות, ומה דבלבך על רחמך מה דברחמך עלך ע"כ לישרי לב שמחה ואין שמחת ישראל אלא בד' מעוזם וא"א להיות לבו שמח בהש"י כאשר הוא ממולא בתאות גופניות שהם ב' הפכים כי הש"י קדוש ומרוחק מתאות וא"א ליכנס בלב ב' הפכים ורק מי שלבו ישר שאינו נוטה לשום תאות זוכה לשמחה, וע"כ פקודי ד' ישרים משמחי לב שהם מכניסים ישרות ללב להוציא תאות כמ"ש רמב"ם בהא"ב דאין אדם מלא תאות אלא בלב פנוי מד"ת ואז"ל אם פגע בך מנוול זה הוא יצר התאות שהוא מנוול כמ"ש בשבת אשה חמת כו' והכל כו' משכהו לבהמ"ד כי חמידו דאורייתא הנכנס ללב מוציא חמדות זרות המנוולות מן הלב וע"כ הם משמחי לב שיוכל לשמוח בהש"י שהוא ע"י הדביקות בו ית' כשמחת חתן וכלה ואתם הדבקים וגו' חיים וגו' כי הדביקות נותן חיים שהוא היפך התאוות שמהם המות שנגזר לאדה"ר ע"י תאות אכילת עה"ד, ויעאע"ה לא מת לפי שהי' נקי מתאות כי הוא הי' דבוק תמיד בשם הוי' שהוא מדריגתו ולא ניתק לעולם מדביקותו ולפיכך א"א למיתה לחול עליו ואף שמשון נק' על שמו של הקב"ה כמשז"ל ועכ"א דכשראה יעקב שגם הוא מת א' לישועתך קויתי ד' שחשב תחלה שלא ימות כלל כי הי' ג"כ דבוק בהש"י תמיד דע"כ נקרא על שמו ומנוקה מכל תאוה, ורז"ל אמרו בסוטה דשמשון הלך אחר עיניו ובאמת הוא הי' בדוגמא דלמעלה, ולפי שהתחלת כניסת התאות הוא ע"י העין רואה עי"ז לב חומד ועיניו של שמשון צופות רק למה שהוא רצון הש"י כמו שעיני הש"י רק אל צדיקים ואל יראיו להשגיח ע"מ שהם רוצים ועכ"א כי ישרה בעיניו שסמך על ראיית עיניו שיש בזה ישרות ולא נטיי' לשום תאוה רק שכך רצון הש"י, אבל הוא טעה בזה במה שחשב דמאחר דישר בעיניו ע"כ תלה הישרות בה לומר דגם היא ישרה דלולי כן לא הי' חושק לה והאמת דהי' מד' אבל רק לבקש תואנה בפלשתים ולא שיחשוק לה באמת כלל ואף שהוא נקי מתאות דמה שרצה הי' מאת ד' מ"מ מה שסמך ע"ז וחשק עי"ז לה עצמה לחשוב שהיא ג"כ ישרה זהו נק' הליכה אחר עיניו ושמרד בעיניו:
8
ט׳ורמב"מ בהא"ב כ' דגיירן ופשטות הכתוב ל"מ כן דע"ז לא אמרו לו אביו ואמו האין וגו' וגדולי ישראל נשאו גיורות כיהושע ולרחב ורז"ל קראו לזה מרד וא' שם (ט' סע"ב) היא איוה לד' טמא, ואף שהמ"ל שם כ' ליישב זה הואיל ונתגיירו לשם איש ולא לש"ש ושלא כדין קיבלה ע"כ מחשיבן הכתוב כגויות ע"ש בשמשון ושלמה, הנה מאחר דהכתוב ורז"ל חשבוה לעכו"ם שפיר קרינהו בנות הערלים אף דתתגייר כיון דאינו גרות כראוי ורז"ל א' שם דע"כ נתלו חייו בד' טמא בלחי החמור והוא לפי שנתאוה לבשר חמורים ואע"פ שנעשה לו נס בזה וניתן לו חיים מ"מ הי' ע"י דבר טמא כמו שהוא הושע את ישראל ע"י דבר טמא דעי"ז היתה התואנה בפלשתים ואף דמאת ד' הי' להיות מפני ההליכה אחר עיניו לא הי' מתאוה לה ולא נוגע בה רק משתדך לבד דכל חשק פלשתים להתדבק בישראל כמ"ש בסוטה (י' א') דכ"א הביא לו אשתו לביהא"ס שתתעבר ממנו וכן אבימלך שלקח לשרה וגם פרעה, הענין כי מצרים ערות הארץ יסוד דבקלי' כידוע וז' בנים הי' למצרים והו' הוא כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ככתוב פ' נח ומסתמא כל מספר ז' שבכ"מ הם נגד ז' מדות הידועים והו' היא היסוד ונמצא פלשתים היסוד שביסוד דקלי' וע"כ הם נק' ערלים ביחוד בסתם בכ"מ בלשון הכתוב כמו ש"א (י"ד) ונעברה אל מצד הערלים והם ד' יהונתן שהוא היסוד דקדושה כמש"ל שהוא כמשיח ב"י ע"כ בא לנצחם מצד שהם ערלים, ושם (י"ז) מי הפלשתי הערל הזה והי' הפלשתי הערל הזה והם ד' דוד שהי' מכתו תמה שנולד מהול וא' תחלה כי חרף וגו' כי ברית הלשון נגד ברית המעור ותלוי זה בזה ומפני היותו ערל ושורש טומאת היסוד וברית המעור ע"כ הוא ג"כ שורש טומאת ברית הלשון ג"כ שהוא מדת המלכות פה תושבע"פ קרי' לה כי יסוד ומלכות מחוברים יחד, וע"כ הי' דוד המנצחו וא' שיהי' כארי ודוב שהכה דמצד הערלות נמשל כבהמות ובמיתת שאול ויהונתן שהם שורש קדושת הברית וציס"ע שבאותו דור אמר [ש"ב א'] פן תעלזנה בנות הערלים על הפלשתים שהם ההיפך זה, וזה טעם מ"ש שאול לדוד שיתחתן בק' ערלות פלשתים כי מ"ש דוד ואנכי איש רש ונקלה ר"ל במעלה כי קדושת המלך רבה והמתחתן עמו ראוי להיות ג"כ קדוש כמוהו ודהע"ה הי' מקטין א"ע נגד כ"א וע"כ א"ל שאול כי יחפוץ רק בניצוחו נגד ערלות פלשתים שבזה יבורר תוקף קדושתו נגד הטומאה שלהם בזה:
9
י׳והנה אז"ל אין לך ירוד שבשבטים יותר מדן והוא מן הנחשלים אחריך שהי' הענן פולט והי' לעמלק אחוזה בהם לזנבם ולומר טול מה שבחרת כי הי' בהם הפסולת דפסל מיכה שבעט באנכי שהוא שורש היהדות שמזה נמשך טענה נגד אות הברית שהוא שורש היהדות סימן המבדיל בין ישראל לעמים ויהודה הוא הגדול שבשבטים שורש היהדות שכל הכופר בע"ז נק' יהודי כי למוד השבט הזה לשרוף ע"ז כי הוא נק' כולו ע"ש של הקב"ה להיות דבוק באלקים חיים ואפי' שנראה לו כן כענין יהודה בתמר שנראה כהולך בשרירות לבו ואחר תאותו שהוא היפך הדביקות בהש"י כנז"ל, אבל הש"י העיד מאתי יצאו כבושים והי' עסוק בזה לברוא אורו של משיח שהוא המברר שכל תאותן ש"י אינו אלא להש"י כמשאז"ל וכן דוד בבת שבע, וע"כ נתחברו יהודה ודם במלאכת המשכן והמקדש כמשז"ל וכן לעתיד עם משיח כמ"ש בזוהר כי כ"י נק' ע"ש יהודה שהוא המברר שכולם כנסי' שלימה אין בהם פסולת ולא ידח מהם נדח וזנבא דארי' ארי' איהו, ודן שנק' גור ארי' כיהודא הוא זנבא דארי' אשר עמלק חשב לזנבו ולא עלה בידו דגם הוא ארי' וידיו עמו כאחד וגו' כמיוחד שבשבטים זה יהודה שהשוה לו, ובניצוח פלשתים זה יהודה שהשוה לו, ובניצוח פלשתים הי' שמשון מדן הראשון ודוד מיהודה האחרון ג"כ נתחברו יחד ודהע"ה הוא שורש כל הכנס"י שהיא מדת מלכות שמים כידוע ושמשון הוא הזנבא היינו מדת היסוד בה, וידוע דאשת זנונים רודפת לעולם אחר א"ח לגנוב ולגזול שפעה וזה הי' כל רדיפת פלשתים לבנ"י וחשקם להתדבק בשמשון ביחוד ותחלת ניצוחו להם הי' ג"כ עי"ז גופו דייקא שיתחבר להם דבזה יקלוט הני"ק שבהו שהוא המחי' אותם וכפי שרשם ברע כן השורש הקדוש שיונקים חיותם דזלעו"ז עשה אלקים והכח שלעומתו בקדושה כשיקלוט הני"ק שבו אליו ויתאחד עמו אז ממילא יכלה וינוצח כח הרע ובאותו כח שהם רוצים לינק החיות והשפע מקדושה באותו כח עצמו יוכל אדרבא לשוב גם מעט הני"ק שבו אל הקודש, ולפ"ז הי' הכנה לקליטת הני"ק מהם זה גרם טעות שמשון לחשוב דהיא ישרה ושבה היא הני"ק שיוכל לקלטו ע"י שישאנה ובאמת היא היתה רק הכנה לזה ועיקר נצחונו הי' אלו לא טעה ללכת אחר עיניו ולהביט אל מה שהוא רצון הש"י לבד דהיינו בקשת התואנה לבד אז הי' מנצחם לגמרי עד היסוד בם אבל לפי שנחשב לו למרד הכם רק שוק על ירך הם הירכין שסביב היסוד ולא נגע עד היסוד לכלותם לגמרי, ואח"כ שהי' טוחן בבהא"ס כדרז"ל על אלו ודאי אא"ל שיגיירם וזהו שורש הירידה דדן שהי' הענן פולטן כאלו הם חוץ למחנ"י ואינם בכללם ח"ו והיינו בבאית ארמית שא' בעירובין (י"ט א') דמימשכא ערלתו ולא מבשקר לי' ונדמה לעכו"ם כי לולי כן א"א להתחבר כנ"ל, ועכ"א תמות נפשי עם פלשתים שחשב ח"ו נפשו אבודה ג"כ עם פלשתים להיות כמוהם ובחר במס"נ בשביל ישראל ושינקום עי"ז נקם עיניו כי יתקן ג"כ בזה מה שחטא בעיניו דא"כ יוכל לנקום נקמתו ע"ז מהם ועלתה בידו כי רבים אשר המית במותו וגו' כי במס"נ למיתה קלט הני"ק מהם כידוע בסוד י' הרוגי מלוכה כנז"ל ג"כ, וע"כ שבט דן עצמו דייקא הוא המאסף לכל המחנות להשיב כל האובדים והנדחים מזרע קודש בין העמים אל הקודש כי כח דן הוא מדה"ד כהוראת שמו וכמ"ש דן ידין וכמ"ש פסחים (ג' א') בההוא דא' דוני דיני שזהו שורש שבט דן, וידוע בשם מדה"ד שהוא שם אלקים שם אחיזת האומות כי יש ג"כ אלהים אחרים אשר חלק לכל העמים והמה לא אלקים רק מצד דזלעו"ז עשה אלקים היינו משורש שם זה נעשה הזלעו"ז כי בשם זה הוא כח פעולת הטבע המטעה לבנ"א לחשוב שהכל דרך הטבע, וזה תחלת בריאת העולם בשם זה ואח"כ שיתף מדה"ר היינו לישראל עם קרובו זרע יעקב שיש להם אחיזה בשם זה דהוי' של מדה"ר שהוא מדת יעקב אבל עשו ועמלק הראשית דגוים הם באים מיצחק דאחיזתם במדתו וניצוח שמשון שבא מדן הוא ע"י גבורתו שהוא כח טבעי וכפלשתים הבאים בנצחונו של גליות אבל סופם שתאבד ואבדו עמו כי הם באו בגבורת בו"ד, אבל גבורת שמשון אינו גבורת בו"ד רק ע"י שהי' נזיר אלקים ומן הבטן כח אלקים ומדת הגבורה שלמעלה היתה בקרבו וידע שכל כחו וגבורתו מאתו ית' וקודם מותו ביקש אד' הוי' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים ואנקמה וגו', פתח אד' הוי' שכל כונתו לייחד קבה"ו שהם ב' שמות אלו וכנודע דבמס"נ למיתה עולה בסוד מיין נוקבים לשכינה ולהתעוררות הזיווג, וזהו זכרני נא כענין וזכרת את אמתך והוא שהי' שופט ישראל וראש הדור הי' שורש לכלל הכנס"י שבאותו דור ועי"ז הזכירה לטובה ממילא יתחזק כחו וגבורתו משם האלקים שממנו יניקתו, וכן דינה שמה מעיד עלי' שהיא מצד מדה"ד וע"כ מנעה יעקב מעשו שידע שיחשוק בה כי שייכה למדתו שיונק אבל היא מצד הקדושה ומ"מ הי' אחיזה לאותו נחש החוי בה עד שהי' קשה לה לפרוש, אבל סוף שבנ"י הרגום כולם וקלטו הני"ק שבהם והחזירו אל הקודש בזמרי בן סלוא כנודע דהיא נתגלגלה בכזבי והיינו ע"י חטאה במה שלא רצתה לפרוש אף דהוא ע"י הזוהמא שהטיל בה סוף סוף נכנס בה זוהמא דע"כ נק' הכנענית כמשז"ל ע"פ שאול בן הכנענית דע"י שנבעלה לכנען נחשבה כמוהו, דמסתמא גם באשה דכמהילא דמיא כשנבעלת לעכו"ם אינה עוד כמיהלא וכבועל ארמית אלא דהכל רק למראית עין דהרי המשוך א"צ לחזור מדאורייתא אלא משום מה"ע, ועוד דגם ערל גמור מישראל נק' מהול רק מצד מה"ע לא מבשקר דאין היכר למה"ע וכן באשה מצד הזוהמא, ורז"ל א' דנענש ע"י שהטמינה מעשו דהיתה מחזירתו למוטב והי' בזה גמר התיקון כשלא הי' יוצא ממנו עוד עמלק שהוא הראשית דכל עכו"ם והי' השם שלם והכסא שלם דהי' נשארים כלם כגוף בלא ראש:
10
י״אאבל יעאע"ה כונתו לש"ש שראה מדה"ד גובר בה וירא אולי לא תוכל להפכו והי' ח"ו מוליד עמלק ממנה כי מה שהוא עצמו לא הוליד לעמלק רק אליפז בני כי הראשית דעכו"ם יציאתו הוא מאיזה שורש טוב הנדבק ונשתרש ברע, וכן אליפז הי' צדיק ושרתה עליו רוה"ק דהוא אליפז התמני והי' גדל בחיקו של יצחק וכמשאז"ל וכן תמנע הי' בה איזה שורש טוב שרצתה לידבק ביעקב אלא שלא קיבלה כמשאז"ל, ומשורש זה שנתפשט מהקדושה ע"י הערבוב דטו"ר להתחבר עם הסט' דזלעו"ז עי"ז יצא מהם עמלק דהוא עיקר המערבב טו"ר לחסר שלימות השם והכסא מלהתגלות בעוה"ז וע"כ נתיירא שלא יצא מריבת ערבוב זה מדינה אם לא תחזורו למוטב ואז לא הי' תקומה ח"ו כי הי"ל אחיזה בזרע יעקב שהוא שורש השם הוי', ובאמת מיטתו של יעקב שלימה ולא הי"ל לירא מזה כי א"א שיצא ממנו פסולת כלל אך הוא לא האמין בעצמו כל ימיו והי' ירא תמיד אולי יש גם בו פסולת וכמ"ש בב"ר מראות הסולם דלא האמין ולא עלה וזהו מצד מדת היראה שהי' גובר בו לירא גם במקום שאין ראוי לירא, וזהו יציאה לקו היושר בנטי' לקצוות למדתו של יצאע"ה ומזה נתעורר כח עשו שהוא הפסולת של מדה"ד הקשה ומזה נתעורר ג"כ החויא החפץ להתחבר בדינה ולכבוש המלכה בבית כענין המן דאף שהכתוב א' רק שעמד לבקש על נפשו מ"מ אלו הי' ד' אחשורוש הגם לכבוש וגו' דברים ריקים ומה שאינו לא הי' נכתב בכתוב [וכמ"ש במק"א ממשז"ל דברו הכתובים ד' בדחות להטיל שלום גבי יוסף ושבטים ואף שהם דברי שבטים אי לאו דלהטיל שלום מותר לשנות לא הי' הכתוב כותב מה ששינו ודברים שאינם אמת] ובודאי כך הי' כונתו דבהטלת זוהמתו בה אף שיהי' באונס תמשך אחריו, וכבר א"ל חכמיו אם מזרע היהודים וגו' וכ"ש עתה בהוודע לו דגם אסתר יהודית ומרדכי דודה וראה שזוהמת אחשורוש לא הטה לבבה מדת יהודית כי אסתר לבשה מלכות היינו מדת מלכות העליונה שעז"א שלבשתה רוה"ק והיא שורש כנס"י שהם נגד כל ע' אומות וחשב דאין כח אומה פרטית יכול נגדה רק הוא הבא מעמלק ראשית עכו"ם שכולל כח כל האומות חשב כי יוכל נגדה ועי"ז יפגום כל שורש הכנס"י ויכבוש מדת המלכות כמ"ש ויאמר המלך סתם דבכ"מ בממ"ה הקב"ה מדבר כמשז"ל הגם וגו' כי הוא בא לכבוש המלוכה של ממ"ה שהוא כנס"י וזהו א"א בבית כשהקב"ה עמלו והוא שומרינו ומצלינו, והתעורות זה בא לו ע"י אותו ני"ק שהיו עתיד לצאת מב"ב עד"ז שיאנסו בת ישראל הוא שנתעורר עתה לצאת כי כך המדה כאשר הגיע מפלתו אותו ני"ק חפץ לצאת ממאסרו ולעומת זה הרע המקיפו מתעורר גם כן עי"ז להתגבר עוד ברעתו עי"ז, וזהו ופני המן חפו שאותו ני"ק התחיל לתת קצת הארת פנים וחזר ונתכסה ונעלם ונשאר בב"ב כי אצלו הי' עדיין פגה והי' יוצא הלא זוהמא וע"כ הוא רצה בזה כי אבדונו שהי' ע"י סעודה וכן אבדון ושתי שהוא אתחלתא דישועה וכן התחלת הגזירה על שנהנו מסעודתו וכן בשעת הגזירה המלך והמן ישבו לשתות ובדבר שחטאו בו לקו ובו נתרפאו כי כל סעודתו של אותן רשעים הי' כשראו דלא נגאלו ישראל וחשבו דמטא עי', וכן בלששצר עשה אז משתה ונשתמש בכלי בית המקדש שחשב שמעתה הם שלו וכלי ביהמ"ק הם לקרבנות ונסכים לסעודתו של הקב"ה וחשב הוא שכבר שחלטו בידו וכן אחשורוש כמשז"ל וחשבו שהם יעשו מעתה הסעודות ומרזיחין שלהם במקום סעודת ממ"ה בקרבנות דישראל ועכ"א ע"פ והקרוב אליו וגו' שא' מלאכים מי יקריב קרבנות כו' כי התעוררות למעלה הי' לסעודת ממ"ה בקרבנות ושיגמר בנין בהמ"ק שכבר התחיל ע"י כורש אלא שגרם החטא דע"כ לא זכו לגאולה ב"' כגאולה א' שהיו ראוים כמ"ש בברכות (ד' א') והוא חטא דנשים נכריות היינו שנתערבו בעמים, ועיקר גאולה שיהי' לעם מיוחד נבדל מעמים ועי"ז נוחלים ארץ מיוחדת וזוכים לבית מיוחד שישרה שכינתו ית' בו ביניהם ולפי שהגיע הקץ הוכרח לשלוח ידו מן החור כמשז"ל מקום שרצים, וההתחלה ע"י כורש מלך כשר בתחילתו מכשיר או"ה והסוף ע"י דריוש בן אחשורש ואזתר שהי"ל דין ישראל כשר או ממזר רק שנטמע בין העכו"ם כתינוק שנשבה כי אסתר לא יכלה למולו ולגדלו ע"ד יהדות מפחד אחשורש והכל בעירבוב מאומות כמדתם בחטאם וע"י שתיאנס אסתר ג"כ להתחתן בעכו"ם והיא ילבוש שורש כנס"י שבאותו דור כנזכ, וכל סעודתה אז לגרום סעודת ממ"ה בקרבנות בגמר בנין ביהמ"ק היפוך סעודתו דאותו רשע וע"כ א"ל אז עד חצי המלכות ולא ד' החוצץ כי לב יודע ומרגיש מדת נפשו הטמאה שכונת סעודתה היא ע"ז ושיתרומם עי"ז מלכות ממ"ה וממילא הוא חוצץ למלכות שלו, וע"כ נתחבר עם המן כי שורש עמלק ג"כ נגד בנין בהמ"ק דעי"ז ישראל נכללים ביותר מן העמים להיות גוי אחד ומיוחד בפ"ע שכל שורש עמלק נגד זה, וע"כ אין השם שלם כל זמן שלא נגמר שלימות ישראל להיות מיוחד להש"י שזהו יחוד קבה"ו בצירוף ב' אותיות אחרונות דהשם להראשונות שיהי' השם שלם שאינו בעוה"ז בהתגלות אלא בביהמ"ק וגם הוא אינו בשלימות בעוה"ז להיות בנין הקיים לעד כ"ז שורש עמלק בעולם דאין הכסא שלמעלה מהכוון כנגד ביהמ"ק שלמטה שלם וע"כ נצטוו להכרית זרע עמלק קודם בנין הבית כמ"ש בסנהדרין ואלו זכה שאול [או דוד אחריו במעשה דצקלג] להכריתו לגמרי היו זוכין ג"כ לביהמ"ק המקווה הקיים לעד וגם לפני בית ב' הוצרכו מקודם כריתות זרע של עמלק ועי"ז נתעורר המן כי זלעו"ז כשיש התעוררת מצד הקדושה להכרית הרע אז גם הוא מתגבר ורוצה בהיפך וגזר להשמיד כו' אבל עצת ד' היא תקום ונהפוך הוא אשר וגו' ובזה הי' הכנה לבנין הבית, ושמשי ספרא בנו של המן הי' המבטל בנינו בתחלה ונראה דהוא הי' מיתר בניו שנשארו אח"כ מחזירים על הפתחים כמ"ש במגילה ובא עד ככר לחם לפי שרצה לבטל לחמו של הקב"ה וכן המן הי' עבדא דמזדבן בטילמא בעד הלחם להיות כל עיקרו נגד הקרבנות לחם אלקינו ית' ואלו עלתה בידו לכבוש המלכה ושיצא דריוש ממנו זוהמתו היתה גוברת בו ולא הי' מניח לבנות, וכפי הנראה אז שא' עכשיו ברצון נתעברה בדריוש והי' עדיין תוך ג' לקליטה ואלו כבשה ובא עלי' היתה מתעברת ממנו וזרע אחשורוש נפלט, אבל הש"י לא יתן ממויי רשע [והגם דלפי חשבון השנים במגילה י"א סע"ב ע"ש ברד"ה איהו נתעברה מדריוש אז בפסח דשנת י"ב וכל מלכותו י"ד א"כ הי' רק כבן שנה במיתת אחשורוש וכבן ג' בשעת בנין שהי' בב' למלכו הנה גם אם נימא דמיד בתחלת ביאתה לאחשורוש נתעברה ממנו הרי בשנת ג' הי' הסעודה והריגת ושתי ואח"כ יב"ח לימי מרוקי הנשים ועכ"פ לא נתעברה אלא בשנת ה' והי' ג"כ ילד קטן במות אחשורוש וצ"ל דהי"ל אפטרופסים מנהיגי המלכות ומסתמא גם אמו עמהם וכדרך בכה"ג ונק' על שמו וא"כ גם כשיהי' תינוק מוטל בעריסה י"ל כן דמ"מ המליכוהו ונק' המלכות על שמו ודרך בין העמים כן וע' בתוס' ר"ה נג ב' ד"ה שנת] אבל הדבר רחוק בפשטי המקראות והספורים שיהי' קטן כ"כ, אף לפמ"ש ברע"מ דשלחה שידה במקומה א"כ א"א דנתעברה מקודם רק אז דהוצרכה לילך בעצמה לפעול הישועה שא"א ע"י השידה ועכצ"ל כמ"ש ובהיות הוא המלך כחו הוא המנהיג ונק' הכל על שמו ואם הוא הי' כח המנגד לבנין בהמ"ק לא הי' אפשר ליבנות גם ע"י אפטרופסיו כי כחו שהוא כח ההנהגה דאז הי' מונע זה אף שלא הי' בו דעת עדיין
11
י״בובמתן תורה אמרו ע"פ שובו לאהליכם דכ"א נתעברה אשתו בן זכר וכ"א במ"ק (ט' א') ע"פ וטובי לב בבנין ביהמ"ק כי בב' אלה נתייחדו לעם מיוחד נבדל מכל העמים והוא עיקרו ע"י אות הברית המעיד שנבדלים בשורשם מלידה מבטן דע"כ שייכה התורה להם להיות מורשה לקהלת יעקב ולא עשה כן לכ"ג, וכן ביהמ"ק להיות ית' שוכן עמם גם בתוך טומאתם דצור לבבי וחלקי אלקים לעולם דחלק ד' עמו ולעולם קרויים עמו ית' דאע"פ שחטא ישראל הוא ובכלל עם ד', ובאומות בהיפך אפי' חסידי או"ה אינם בכלל עם ד' אא"כ יתגיירו ובשם ישראל יכנו והגרות הוא ע"י מילה וטבילה והמילה הוא עיקר האות וחותם דישראל, והטבילה עי"ז נעשה כקטן שנולד כידוע מס' החינוך דרומז לתחלת בריאת עולם דהי' הכל מכוסה במים וכאלו עתה נולד ע"ש ובזה נטהר מטומאה הקודמת אחר שנימול ועזב השרץ מידו מכאן ולהבא וע"כ מילה קודמת וגם ע"ד קדימת אנכי לל"י לך שא"א לדחות החושך אלא ע"י זריחת האור וחותם המילה בזרע ישראל בתינוק בן ח' שהיא בלא בחירתו ודעתו היא ע"ד מצות אנכי שלא נאמרה בלשון ציווי ולא תליא בבחירתכם וקבלתם הציווי רק דעכ"פ אנכי וגו' בע"כ א"א לכם לצאת מזה וכד"ש ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם וכמ"ש קדושין (ע' סע"ב) דבישראל והייתי להם לאלקים אף של"י לי לעם ועי"ז דוהייתי וגו' אח"כ והמה יהיו וגו' ע"ש, וזהו ע"י קדושת ברית בשר שהוא גם בערלי ישראל ואינו בבחירתו כלל רק בע"כ בשרו בתולדה בשר קודש ולא בשר חמורים ומבשרי דייקא אחזה אלוקה וא"א להשיג אור אלקותו ית' הגנוז בתורה ואור שכינתו ית' שבביהמ"ק בבית ק"ק שמשם אורה יוצאה לעולם אלא מי שבשר גופו ג"כ קדוש לאלקיו וכל תאותיו לשמים, וכמ"ש אין תשוקתן של ישראל אלא להקב"ה וכמ"ש גלוי וידוע שברצונינו כו' דרק השאור שבעיסה הוא המכניס תאות זרות ללב ומעכב בעד אמיתות הרצון שהוא רק להש"י וכמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה"ג) בטעם כופין שיאמר רוצה אני וע"כ אצל ישראל מחשבה רעה אינה מצטרף ומחשבה טובה מצטרף ואצל האומות בהיפך כמ"ש בירושלמי דפאה ובתוס' קדושין (ל"ט ב') כי שרשם מעמלק שהוא שורש האל זר שבגופו של אדם זה יצה"ר אלא שאצל ישראל היא רק דוגמת שאור שבעיסה והוצי' שסביב לאסא וחוחים לשושנה ורק יושב על מפתחי הלב להסית ולפתות כענין שהקרם עמלק ברפידים ואצל האומות הוא שורש חיותם ועומק נקודת לבם ומחשבה רעה שבלבם זה מאמתות רצונם ומחשבה טובה כל זמן שלא יוציאו לפעל אינו מאמתת רצונם כלל, וידוע מ"ש בזוהר דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין כי ה' מטרטש עלמא אלו הי' אפשר לכח רוחניות דרע להתרבות מכפ"מ שהי' בתחלת היצירה וכל החטאים כחם רק להשליט אותו הכח הרע ולהגבירו ח"ו ולהעלים ולהסתיר כח הטוב לא להוסיף עליו תולדות וכל תולדות או"ה ורבוים אינו אלא בגופניות לבד דוגמת ריבוי הבע"ח ורק אתם קרויים אדם להפרות ולהרבות הצלם אלקים והרוחניות וע"י רביות בנ"י הקדושה מתוספת ומתרבה וכן בכל דור ודור הקדושה הולכת ומתרבה, וכן קבלתי דאע"פ שהדורות הולכים ומתקטנים הנקודה שבלב הולכת ומזדככת ומאירה יותר בכל דור עד עת קץ שיזוככו לגמרי כי הקדושה עושה פירות ופירי פירות והולך ומוסיף תמיד וזהו הריבוי שבזרע ישראל שמצד הקדושה שע"ז הי' תכלית בריאת העולם דלא תוהו בראה ול"א לזר"י תוהו בקשוני רק שיהי' ד' הקיים לעד קיום במין בהתגלות בעוה"ז וקיום באיש לעת"ל שיקומו כל הגופות מישראל בתח"ה ויתגלה דהם קיימים באיש ג"כ והמיתה רק דוגמת שינה וכלשון רז"ל כד דמך ובשוב וגו' היינו כחולמים והכל ע"י קדושת ברית בשר שבגופות בנ"י בעצם, והמיתה רק לכלות השאור בזוהמת הנחש משכא דחויא כידוע והוא יצה"ר הוא מה"מ כי לעולם הרע הולך ומלכה א"ע וזוהמא זו היא בהכרח בכל הגופות זרע אדה"ר ואפי' צדיק גמור כישי וחביריו שכפו יצרם לגמרי ולא חטאו כלל מ"מ לא נמלטו מעש"נ בשאור שבלב המוליד ריח תאוה גופנית והוצרכו למיתה אם לא מי שהרגו ליצה"ר לגמרי כדהמע"ה דלבו חלל בקרבו א' דוד מלך ישראל חי וקיים שלא מת ואף בשרו ישכון לבטח שלא שלט בו רמה ותולעה כי כבר הפשיט המשכא דחויא מעל גופו בעודו בחיים בכח התשובה, ושורש עמלק הוא להמשיך כח זוהמא זו שיתפשט בכל חדרי לב ואברי הגוף ובכחו הרע הוא הגורם עקרות ומניעת ההולדה וההתפשטות לזרע ישראל שהוא זרע קודש או הולדת רשעים גמורים שאין בהם שום לחלוחית של קדושה שמוטב שלא הולידו דהם מערב וב ועמלקים כידוע בזוהר, ובמחיית עמלק בא פקידה לעקרים שבישראל ושיולידו זרע קדוש, וע"כ אמירת פ' זכור אשר עשה וגו' בכונת הלב בכ"מ שהוא פועל בדבורו וכונת לבו שהק"ה ימחנו מלמעלה כמשז"ל נ"ל דהוא מסוגל לבנים [וכן קבלתי שבפ' זכור שהוא זמן מחיית עמלק שכ"י קורין אז אותה פ' הוא עת רצון להתפלל על בנים כי במחיית זרע עמלק בא רבוי בזרע ישראל והוא ע"ד אמלאה בחרבה דכשחרבה זו מלאה זו וע"ד כל קרני רשעים אגדה עי"ז ואז תרוממנה קרנות צדיק]:
12