ראשית חכמה, פרק דרך ארץ ד׳Reshit Chokhmah, Chapter of Ethics 4
א׳בדרך ארץ הראוי לנהוג בו הנשים
1
ב׳לעולם תשתדל האשה להיות צנועה וכשרה, ונאה במעשיה, חסידה עם בעלה ובניה, וגרסינן במדרש, כה תאמר לבית יעקב (שמות יט, ג), בשעה שנצטוה משה רבינו ע"ה לאמר תחלה לבית יעקב, והם הנשים, נצטוה לדבר עם הנשים לומר להם ראשי פרקים ודברים קצרים שהן משיגות להבין. ולמה נצטוה לדבר עם הנשים תחלה, מפני שהן שולחות בניהן לבית הספר, ומשימות עיניהם עליהם שיעסקו בתורה, ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר, ומושכות לבם בדברים טובים, ושומרות אותם שלא יתבטלו מן התורה, ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם, ונמצאו הנשים הצדקניות סבה לתורה וליראה. וכאשר יבאו בעליהן ממלאכתן והם יגעים ועייפים, יזכירום לקבוע עתים לתורה ולתת צדקה.
2
ג׳ותהיה זהירה להיות שלום בינה ובין אישה, ותהיה לו אהובה ורצויה, ותהיה זהירה להתפלל ערב ובקר וצהרים, ובסוף התפלה תכוין לבה בתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמים ועוסקין בתורה ובמצות, כי זכות של אשה לעולם הבא הוא שיהיו בניה עובדים את השם יתברך ועושים רצונו, וכשהיא בבית עולמה ובניה עוסקין בתורה ובמצות יחשב לה כאילו היא בחיים ועושה כל המצות, ותהיה במעלות עליונות לעולם הבא. וכשהיא נותנת צדקה תתפלל באותה שעה בידים נקיות שיהיו בניה יראי שמים ומצליחים בתורה ובמצות, מפני שתפלתו של אדם נשמעת בשעה שהוא עושה מצות.
3
ד׳ולא תצא מדלתי ביתה אלא לצורך גדול, שהאשה היצאנית חוטאת ומחטיאה אחרים. כיצד חוטאת, הנשים דעתן קלה עליהן, ואפשר שתראה אנשים בשוק ותחמוד אותם בלבה, ותבא לידי הרהורים רעים, ואפשר שתבא לידי מעשה. ומחטיאה לאחרים כיצד, כשם שחומדת האנשים אפשר שיחמדו אותה.
4
ה׳וגרסינן בבראשית רבה (ח, יב) ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א, כח), מלמד שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שתצא לשוק סופה ליכשל, ומעשה דינה יוכיח. וגרסינן במדרש תנחומא (וישלח ו) ותצא דינה (בראשית לד, א), זה שאמר שהכתוב (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך פנימה וגומר, אמר רבי יוסי כשהאשה מצנעת עצמה בתוך הבית ראויה שתנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה - אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה - תנשא למי שכתוב בו (שמות כח, לט) ושבצת הכתונת שש. אמר רבי פנחס בזמן שהיא צנועה בתוך הבית כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה וגומר, ותעמיד בנים משוחים בשמן המשחה סביב לשלחנך, אבל אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה (משלי ט, יג), כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה (איוב לט, יז) - יצאנית ואינה מצנעת עצמה ואינה מתביישת, אפילו לעם הארץ אינה ראויה לינשא.
5
ו׳וצריכה האשה להיות נאה במאכלה ובמשקה ובמעשה ידיה. במאכלה כיצד, לא תהא גרגרנית, ולא תאכל יותר מדאי, ולא תאכל דברים הרעים לחלב, כדגרסינן בכתובות (דף ס ע"ב) ולא תאכל עמו דברים הרעים לחלב, מאי ניהו אמר רב הונא קישות וחזרת ודגים קטנים ואדמה (פירוש אדמה, יש נשים אוכלות נתר ועפר), אמר אביי אפילו קרא (פירוש דלעת). רב פפא אמר אפילו קורא וכופרא (פירוש רך שבדקל, כופרא תמרים שלא בשלו כל צרכם). רב אויא אמר אפילו כסא דהרסנא (פירוש כוס מלא ציר והם המים המלוחים) יש מהם בגמ' גרסינן כמכא והרסנא, ופי' כמכא הוא כותח הבבלי (תמצית החלב מעורב בלחם ובמלח. והרסנא, דגים קטנים מטוגנין בקמח בשומן שלהם). מניהו פסקי חלבא, ומניהו עכרי חלבא.
6
ז׳דמשמשא ביני ריחיא הוו לה בני נכפי, דמשמשא על ארעא הוו לה בני שימוטי (פירוש צוארם ארוך יותר מדאי). דכרכא אדמא דחמרא (פירוש הדורך על דם החמור) הוו לה בני גבנאי (פירוש בעלי גרב). דאכלא חרדלא הוו לה בני זלזלני (פירוש כמו זולל וסובא). דאכלא תחלא הוו לה בני דולפני (פירוש שמזלגין עיניהם דמעות תמיד). דאכלא גרגושתא הוו לה בני מטשי (פירוש גרגושתא העפר האדום. מטשי, מכוערים). דאכלא ביעי הוו לה עינני (פירוש עיניהם יפים), דאכלא כרפסא הוו לה בני זיותני (פירוש יפים ונאים). דאכלא כוסברתא הוו לה בני בשראני (פירוש בעלי בשר). דאכלא אתרוגא הוו לה בני ריחני, ברתיה דשבור מלכא אכלא בה אמה אתרוגא, והוו מסקי לה לאבוה בריש ריחני (פירוש שהיתה מריחה יותר מכל הבשמים).
7
ח׳במשקה כיצד, דתניא (כתובות שם) שתת חמרא הוו לה בני אוכמי (פירוש, שחורים). תאנא (כתובות דף סה ע"א) כוס אחד יפה הוא לאשה, שנים נוול הוא לה, שלשה תובעת בפה, ר"ל תשתכר ותתהפך לדעת אחר, ותובעת התשמיש בפה. ארבעה, אפילו חמור תובעת בפה ואינה מקפדת. אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה.
8
ט׳במעשה ידיה כיצד, צריכה האשה לפקוח עיניה מן השינה, ולנער כפיה מן העצלות, ותשכיל לעשות חפצי ביתה וחפצי בעלה בזריזות ומהירות בלא עצלות, ותעשה היא בעצמה, ואפילו היו לה כמה שפחות תעשה בעצמה צרכי בעלה ובניה, כדי שלא תשב בטלה ותבא לידי שעמום, כמו שכתבתי למעלה בפרק נשואי אשה.
9
י׳וד' שערים אלו שאמרתי בענין דרך ארץ, צריך תלמיד חכם ליזהר בכלם, לפי שהשער האמור בתלמיד חכם בענין דרך ארץ הוא חמור מכלם, ואם הוצרך ליזהר בשלו שהוא חמור, כל שכן באחרים שהם יותר קלים. ואם הזקנים יחמירו על עצמן ויזהרו בדרך ארץ שלהם ושל תלמידי חכמים שהוא חמור משלהם, הרי אלו משובחים, כל שכן שצריכין ליזהר בדרך ארץ של אנשים ושל נשים שהם קלים יותר משלהם. ואם האנשים יחמירו על עצמן ויזהרו בדרך ארץ שלהם ושל זקנים שהוא חמור יותר משלהם הרי אלו משובחים, כל שכן אם יזהרו בשל תלמידי חכמים שהוא חמור יותר משל הזקנים, ואין צריך לומר שצריכין ליזהר בדרך ארץ של נשים שהוא יותר קל משל אנשים. ואם הנשים החמירו על עצמן ונזהרו בשל בעלי בתים שהוא חמור יותר משלהם, הרי אלו משובחות, כל שכן אם יזהרו בשל זקנים, כל שכן אם יזהרו בשל תלמידי חכמים.
10
י״אנמצא שצריכין תלמידי חכמים ליזהר בדרך ארץ של ארבעה שערים אלו, ובשלהם ובשל זקנים ובשל אנשים ובשל נשים. והזקנים צריכין ליזהר בשלשה שערים, בשלהן ובשל אנשים ובשל נשים. והאנשים צריכין ליזהר בשנים שערים, בשלהם ובשל נשים. והנשים צריכות ליזהר בשער אחד בלבד, וכל הנזהר ועולה יותר למדרגה של יותר חמורה ממנו הרי זה משובח.
11
י״בדרך ארץ בכלל ובפרט לכל אדם, כל אחד ואחד כפי מה שצריך לנהוג בעצמו בכל עניניו ובכל צרכיו כפי הראוי לו.
12
י״גדרך ארץ אדם במאכלו ובכסותו ובנקיון גופו ותקון שערו ועשיית צפרניו. יזהר תמיד שלא יטיפו נחיריו, ושלא יצא ריח מפיו, ואם ריח רע נודף מפיו ישתדל להתרפאות ממנו כדי שלא יהיה מאוס אצל בני אדם, ויהיה כל גופו נקי, ויתקן שערו, כדי שלא יהיה מכוער אצל חבירו. וילבש בגדים נאים ממוצעים, לא ארוכים ביותר כבגדי גסי הרוח, ולא קצרים ביותר כבגדי הרקים והפוחזים. ויזהר בבגדיו שיהיו נקיים בלא כתם ובלא שמנונית. והולך כדרכו בשוק כאדם טרוד בעסקיו, ולא ירבה לישב על פתח ביתו כיושבי קרנות, ולא ישיח עם חבירו בשבח אשתו.
13
י״דדרך ארץ האיש עם אשתו, צריך שיהיו דבריו עמה בנחת, ומטיל עליה מקצת אימה, ולא יותר מדאי, ומראה לה אימה בגלוי, ואוהב אותה בסתר, ומכבדה תמיד בפרנסה ובכסות יותר מיכלתו, ויהיה צנוע אצלה אפילו בשעת תשמיש, ולא תראה בו כל מום ולא דבר מאוס.
14
ט״ודרך ארץ האדם בסעודתו, יטול ידיו קודם אכילה ואחר אכילתו, ויאכל בימין ולא בשמאל, ומיסב על שמאל, ותהיה אכילתו בנחת ולא ימהר לאכול כדרך החיות והבהמות שחוטפין ואוכלין, ולא יביט בפני המסובין שמא יראה להם שיכבד עליו מה שהם אוכלים, ולא יאכל וישתה יותר מדאי, ולא יאכל התבשיל עד סופו אלא ישאיר מעט בקערה, ולא ילקק באצבעותיו, ולא ישתה כוסו בבת אחת, ולא יאכל דבר שמזיקו, וישבע אפילו במעט, וישבח להקדוש ברוך הוא שזמן לו מזונותיו, ויבקש מהקדוש ברוך הוא שיזמן לו פרנסתו בכל עת שצריך לה.
15
ט״זדרך ארץ האיש בשינתו, כשיטה לשכב יהרהר תמיד בתורה ובמצות עד שיישן, ואחר שייקץ משנתו ישבח ויודה להקדוש ברוך הוא שהקיץ משנתו לחיים, ולא ישכב כשהוא שבע ביותר עד שיתעכל המזון שבמעיו, ולא יישן מיד עם חשיכה, אלא ישב לקרות עד רביע הלילה לפחות, ואז ישכב ותערב לו שנתו. ולא ירגיל עצמו לשכב ביום, אלא יעשה מלאכתו להתפרנס ממנה, כדי שיתפרנס בכבוד, וכדי שלא יבא לידי עניות, שנאמר (משלי ו, י) מעט שנות וגו'.
16
י״זדרך ארץ האדם ביראת שמים, לעולם יהא אדם ירא האל יתברך, ולא תהיה כוונתו בכל צרכיו ובכל עניניו אלא ביראת יי', ובטחונו יתן בהקדוש ברוך הוא בכל מעשיו ומשאו ומתנו וצאתו ובאו, ולא ילמוד לעשות מעשה הכותים בכשוף, ולא יהיה מעונן ולא מנחש ולא קוסם ולא שואל אוב וידעוני ולא ידרוש אל המתים, ודוד המלך ע"ה לא היה מסתכל באחת מכל המדות הללו אלא היה משים בטחונו בהקדוש ברוך הוא והיה מציל אותו מכל אויביו, שנאמר (תהלים לא, טז) בידך עתותי הצילני וגו', וכתיב (שם לא, ו) בידך אפקיד רוחי וגו'. רבי חייא אומר כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפני ממלאכי השרת, ומלאכי השרת שואלין אותו ואומרין לו מה גזר הקדוש ברוך הוא היום, מה פעל אל, כי לא נחש ביעקב וגו' (במדבר כג, כג). ולא גלו ישראל אלא על ידי הנחשים, שנאמר (מל"ב יז, יז) ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו, אף הקדוש ברוך הוא מוכיח אותם ואומר להם (ישעיה ב, ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים.
17
י״חאלו הן דברים שהן מדרכי האמורי שאסור לנו להתעסק בהם, שנאמר (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחוקות הגוי וגומר, וכתיב (שם יח, ג) כמעשה ארץ מצרים וגו'. איזהו מנחש, האומר נפל מקלי מידי, נפלה פתי מפי, קרא חברי, נבח הכלב, קרא שועל על ימיני, עבר נחש על שמאלי, פסק צבי את הדרך לפני. שחרית הוא, ראש חדש הוא, שבת הוא, פירוש אם יבקשו ממנו מעות בבקר או בראש חדש או בתחלת השנה או במוצאי שבת, ויאמר הרי זה סימן רע לו, או כגון שפגע לאחד מן הפרקים הללו בדבר כעור אדם או בהמה או עוף, או שישמע דברי דופי כגון קללה או כיוצא בה, ויאמר הרי זה סימן רע לו. איזהו מעונן, אלו שנותנין עתים, כגון אלו האומרים היום יפה לעשות מחר אינו יפה לעשות, מחר יפה לים, היום חמה נהפכה, מחר גשמים יורדים. וחכמים אומרים אוחזי עינים (אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאלו עשה דברים של פלא, והוא אינו עושה כלום).
18
י״טהמספר קומי (פירוש המגלח חצי ראש אשר מפאת פניו, ויניח חצי האחרון), והעושה בלורית (פירוש המקיף פאת ראשו), והמגררת בנה בין המתים כדי שיחיה, והקושר מטוטלת על יריכו (חתיכה של בגד) וחוט אדום על אצבעו, והמונה צרורות ומשליך לים או לנהר - מפני שהוא כעין כשוף, והמטפח והמספק והמרקד לשלהבת שתבא, נפלה פתו מפיו ואמר החזירוה לי שמא תאבד ברכתו, הרי זה מדרכי האמורי. נפלו נצוצות מן הנר ואמר אורחין באין לנו הרי זה מדרכי האמורי. היה מתחיל במלאכה, ואמר יבא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה, יבא פלוני שרגליו קלות ויעבוד לפניו, הרי זה מדרכי האמורי. האומר אל תפשיל ידך לאחוריך שלא תפסוק עלינו את המלאכה, ולא תעבור עלינו שלא תפסק אהבתינו, אל תשבית המחרישה שלא תגבר עלינו המלאכה, הרי אלו מדרכי האמורי. האומר שחטו תרנגול זה שקרא כעורב, תרנגולת שקראה כזכר, הרי זה מדרכי האמורי. רבי צדוק אומר הקושר על ידו חוט אדום הרי זה מדרכי האמורי. דבוק בארונו של מת כדי שתראהו בלילה, ואל תדבק בארונו של מת כדי שלא תראה בלילה, הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת קסמית באזני הקדרה שתהא מרתחת ושופפת לאחוריה, הרי זה מדרכי האמורי. אבל נותנין קיסם של תות ושל זכוכית בתוך הקדרה כדי שתתבשל מהרה, אבל אסרו ז"ל בזכוכית מפני סכנת נפשות. המשתקת לעדשים כשהיא נותנת אותם בקדרה כדי שיתבשלו מהרה, והמצווחת לגריסין, והמטפחת לנר כדי שידלוק, הרי זה מדרכי האמורי. המושבת אפרוחים ואומרת איני מושיבה אותם אלא בשמאל שלא יהיו מוזרות, הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת אפרוחים בכברה, והנותנת ברזל בין האפרוחים שלא ימותו מפני הרעמים ומפני הברק, הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת ביצים ואפרוחים בכותל וטחה בפניהם ומונה שבעה ואחד, הרי זה מדרכי האמורי. השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך הרי זה מדרכי האמורי, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (הושע ד, יב) עמי בעצו ישאל וגו'. הקדוש ברוך הוא מגיד שאין היגיעות האלו מושיעין את האדם דכתיב (ישעיה מז, יב) עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך באשר יגעת מנעוריך וגו' נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים וגו' מאשר יבאו עליך.
19
כ׳ואלו דברים שמותר לעשות אותם ואין בהם מדרכי האמורי, היה מתחיל בעסה ומתפלל שתכנס בה ברכה, אין בזה מדרכי האמורי. אדם שהוא פהק או שאחזתו עוית (פירוש מפהק, נתעטש. או שנתעות) מבעתין אותו, כגון שאומרים לו הנה האויב או הנחש נושך אותך וכיוצא בזה, כדי שיבהילוהו וישכח העטוש, ואין בזה משום דרכי האמורי. עמד עצם בגרונו נותנים על ראשו מאותו המין, ואין זה מדרכי האמורי. אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענין אותו באבנים, ואין בזה מדרכי האמורי, שאין זה אלא כדי שיבקשו עליו רחמים כל רואיו. ממשיכים צנורות לפני חתנים ולפני כלות ולא מדרכי האמורי. שורפים על המלכים ולא מדרכי האמורי, וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים, אבל לא על ההדיוטות, וכשמת רבן גמליאל שרף עליו אנקלוס הגר יותר מע' מנה, ומה שורפין עליהם מיטתן וכל כלי תשמישן, ומנין שאינו מדרכי האמורי, שנאמר (ירמיה לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו' עליך וגו' אני דברתי נאם יי'.
20
כ״אדרך ארץ כשיכנס בישיבה. יתן שלום לכל היושבים, וישב בלא הסבה, ויאסוף רגליו, ולא ישב אלא במקום הראוי לו או פחות מכבודו, לא ישב במקום שהוא גדול ממנו, ואם ישב אחר במקומו שהיה רגיל לשבת בו אל יקפיד, וימעט בדבריו, ואם ישב אדם אצלו בקרוב ממנו יכבדנו, ואפילו לקטן ממנו, ויסביר פנים לכל בני החבורה והישיבה, ולא ישב עד שיקצו בו האחרים, ויתן להם שלום ביציאתו והולך לו.
21
כ״בדרך ארץ השואל מחברו חפץ או הוראה. אם חפץ, יבקש ממנו בלשון רכה ובמיטב דברים, ואל ילחוץ לחבירו אם אמר לו לאו, אלא ידין אותו לכף זכות, ולא יאריך יותר מדאי. ואם קצב על עצמו זמן להשיב החפץ לבעליו לא ישקר. ואם שאל על הוראה, ידקדק בשאלתו וישאל על אמתת הדבר, ולא יאמר לו אלא האמת, שאם יכזב לו יורה אותו הנשאל כפי השאלה ששאל ממנו, והוא סבור שהוא מרמה ואינו מרמה אלא לעצמו, כמו החולה שישאל לרופא על חליו ויהפוך לו הענין וישאלנו על חולי אחר, והרופא יתן לו רפואה כפי שאלתו, ואפשר שתהיה הפך מחליו וימות או יבא לידי סכנה, ויאריך חליו.
22
כ״גדרך ארץ אדם עם אביו ואמו, יאזין וישמע למצותו ויעשה רצונו של אביו ויכבדנו בכל כבוד שיוכל להיות, ויהיה דבורו עמו בבושת ובצניעות, ולא ידבר עמו אלא בנחת ובתחנונים. ואם נצטרך האב לבנו יעשה לו כל צרכו בטוב לב, ולא יזכור לפני אביו הטובה שהטיב לו, ויאכילנו וישקנו כפי כחו, וילבישנו וינעילנו, וידבר על לבו תמיד כדי לישב דעתו, והאב והאם שוין לענין כבוד ולכל דבר.
23
כ״דדרך ארץ האב עם בנו, לעולם יחמול אדם על בנו, וילמדנו תורה, וידריכנו על הדרך הנכונה, וכשיגדל הבן לא ילחצנו יותר מדאי, ולא יכנו, ולא יקללנו, שמא יחטא הבן על אביו, ויסייע את בנו תמיד לעשות רצונו, ולא יבקש ממנו יותר מדאי, וישיא אותו אשה בימי בחרותו, וכן יעשה לבתו ישיא אותה לאיש מיד כשתגדל ותגיע לזמן הבגרות, ולא יעכבנה בבית אלא ישיא אותה כפי אשר תשיג ידו, ולא יאמר ממשפחה יקרה אני ואם אשיא אותה לפלוני הוא גנאי לי ולמשפחתי, כי אפשר כשתראה הנערה שגדלה ולא ישיא אותה שתצא לידי תרבות רעה ויהיה יותר גנאי לאביה ולמשפחתו, ולא יבטח בה ויאמר חס ושלום לא תעשה בתי דבר כעור, כי דעת הנשים קלה עליהן.
24
כ״הדרך ארץ אדם עם האכסניא, אם תבא אכסניא לביתו של אדם, יכבדם כפי כחו ויותר מיכלתו, ואל יראה עצמו להם שהוא עני, אלא יראה עצמו להם שהוא עשיר ואפילו הוא עני, ויסביר להם פנים ולא יראה להם פנים זעומים, ואפילו היה בלבו דאגה יכסנה, וישכיבם במיטב מטותיו, ויראה עצמו כאילו הוא אורח והאכסנאי בעל הבית, ויאמר אילו הייתי אני מתארח אצלו של זה הייתי רוצה שיכבדני ושיאכילני וישקני, אעשה לו כן גם אני, וגלגל הוא שחוזר בעולם.
25
כ״ודרך ארץ האשה עם בעלה, צריכה האשה להיות דבריה עם בעלה בחן ובתחנונים ובכבוד ובבשת ובענוה, ותשמע דבריו, ותעשה רצונו, ותשתוקק אליו בעת שהולך בדרך, ותהיה מצפה ומיחלת יום בואו, ועת שהוא עמה בעיר תראה לו שמחה תמיד, ותשמור עת אכילתו ותעשה לו מטעמים כאשר אהב, ותבטל רצונה מפני רצונו, בעת כעסו תיישבהו, ובעת צרתו תשיחהו, ובעת רעתו תנחמהו, ואפילו יהיה לה דאגה בלבה תסתירנה כדי שלא יתעצב, מתקשטת תמיד לפניו בענוה ובחן ובצניעות, ויהיו בגדיה בכל עת נקיים, תכבד אביו ומשפחתו ואפילו הם בזויים, ותהיה שמחה במתנתו, ותראה שהיא מרובה ואפילו היא מעוטה.
26
כ״זדרך ארץ האשה בכל ענייניה, צריכה האשה להיות צנועה ויושבת בתוך ביתה, ולא תצא מדלתי ביתה אלא לצורך גדול, ולא תעמוד בפתח ביתה שמא תחטיא את בני אדם, ואפשר שיצא עליה שם רע - כי אפשר כשתהיה עומדת בפתח ביתה תזכור דברים שארע לה עם בעלה ותשחק, ויהיה עובר אדם בחור על פתח ביתה ויאמרו הרואים פלונית מזנה עם פלוני הבחור, כי היתה ממתנת אותו בפתח ביתה וכשעבר עליה שחקה לו. ולא תרבה דברים עם שכינותיה, ולא תכנס לביתם אלא לצורך גדול. לא תספר עם שום בריה דברים שבינה לבין בעלה. משתדלת בצרכי ביתה ובגדול בניה, תתפלל בכל יום על בעלה שיצליח במעשה ידיו, ועל בניה שיהיו מצליחים בתורה ובמצות, תעשה צדקה מיגיע כפיה, אם תצטרך לצאת מפתח ביתה לא יהיה הילוכה על השוקים והרחובות שהמון בני אדם מצויין שם, אלא על המבואות שאין רגילין בני אדם להלוך בהם כל כך. ולא תצא כשהיא מבושמת, מפני שריחה נודף ויבאו בני אדם לידי חמוד ולידי הרהור עבירה, ותשתדל כשתשב בבית החופה או בבית הכנסת לישב עם הנשים הצדקניות הכשרות, ולא תהיה מרבה דברים ויושבת בענוה ובצניעות, ולא יראה ממנה כי אם עיניה.
27
כ״חדרך ארץ האדם בישיבת עמי הארץ, אף על פי שהוא גנאי לאדם לישב בישיבה של עמי הארץ, אם נזדמן להם והוכרח לישב עמהם בחבורתן, ימעט בדבור עמהם, ואם ידברו הם בדרכי כסילות לא ישיב אותם ויאמר אין הדבר כך אלא כך וכך, וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו, אלא ישמע דבריהם ויחריש, ולא ילעג על מיעוט לשונם והגיונם, ולא יספר בגנותן לאחרים.
28
כ״טדרך ארץ הסוחר בסחורה, כשימכור סחורתו לא ישבח אותה, וכשיקנה לא יפליג בגנותה, ויהיה משאו ומתנו באמונה, וישמור דבריו לקיים אותם, ואם אמר אמכור לך במנה ונזדמן לו אחר שיתן לו מאתים, לא ישנה דבריו. והוא הדין אם אמר לחבירו אקנה ממך במאתים, ונזדמן אחר שיתן לו במנה, לא יחליף דבורו. ואם אומר לו אפרע לך לזמן פלוני, ישמור אותו זמן ויפרע מה שהחזיק על עצמו, ולא יהיה לו מריבה ולא קטטה ולא קנאה ולא תחרות עם שום אדם בעולם.
29
ל׳דרך ארץ העשיר בעשרו, יהיה תמיד צנוע וענו, ולא יתכבד בממונו, ויהיה תמיד מודה ומשבח להקדוש ברוך הוא שחנן אותו עושר וכבוד, וכשיראה אדם שהוא עני יהיה לו חונן ומרחם בממונו ובדבריו, ויתן הלל והודאה להקדוש ברוך הוא ויאמר ראוי הוא העני הזה להיות עשיר יותר ממני, ויהיה מקדים שלום לכל אדם, ועושה חסד עם הבריות בממונו, ויהיה מלוה לנצרך, ונותן לעני, וקרוב לקשה יום, ואוהב וחביב לכל יודעיו.
30
ל״אדרך ארץ הרש, יהיה תמיד שמח בחלקו, ומצפה ומיחל בכל יום ישועת השם, ויסתיר דלותו ולא יזלזל בכבודו, ולא יטול כלום מאדם בעולם, שאם יבזה עצמו ויעמוד היום לפני המלך לבקש ממנו אפילו אלף דינר, למחר יעמוד לפני הפחות שבפחותים לבקש ממנו אפילו פרוטה אחת, הואיל ובזה עצמו כבר ועמד לפני המלך לבקש ממנו, ולא יכול לעמוד על עצמו להמנע מלבקש מבשר ודם הואיל ונתבזה כבר.
31
ל״בדרך ארץ אדם בבית המרחץ, יכנס לפני לפנים מן המערה וירחוץ שם, ויתרחק מכל אדם בשעה שהוא רוחץ, ויכסה ערותו, ויעצים עיניו מראות ערות חבירו, וימעט בדבריו בבית המרחץ, ולא ישאל לשלום חבירו כשהוא בבית המרחץ, ולא ישב שם יותר מדאי, ולא יכנס מיד לבית הפנימי עד שיתחיל גופו להזיע, וירחץ רגליו בצונן, ויכסה את ראשו ויצא.
32
ל״גדרך ארץ הרב, ישקוד תמיד על תלמודו, ותהיה חכמתו ומעשיו כאחד, ולא יקפיד על התלמידים, ולא יהיה חכם בעיניו, ותהיה חכמתו מצויה לכל שואל, ויהיה פה לכל מי שאינו יודע לדבר, ויהיה שונא מתנות, ולא יהיה אוהב מן העולם הזה כי אם חכמתו ומעשיו הטובים, ויהיה פרוש מעמי הארץ.
33
ל״דדרך ארץ התלמיד עם הרב, יעמוד עליו וישמשנו, ויהיו עיניו תלויין לו ללמוד ממנו חכמה, ולא יקראנו בשמו, ולא יסתור דבריו וכוונתו לקנטר אותו בדברים, ולא יתבייש לומר לו לא הבנתי אפילו כמה פעמים, ואם לא הבין מקוצר דעתו לא יאמר לרבו טעית בדבר זה.
34
ל״הדרך ארץ המוכיח, כשיעמוד אדם בקהל להוכיח בדברים, יכבוש עיניו ויאמר דברים נכוחים בחן ובענוה, ולא תגיס דעתו עליו, ותהיה תוכחתו לשם שמים כדי להחזיר את הרבים למוטב.
35
ל״ודרך ארץ המוכח, צריך להטות אזן למוכיח, וישמע דבריו, ויקבל עליו לעשותם, ויראה בעצמו מיד אותות שקבל התוכחות ושהוא מתחרט על מעשיו הרעים, ותראה ההכנעה והתשובה בפניו, ויתן ללבו לתקן המעוות ולישר דרכיו ולשוב מפשעיו ולהכלם מעונותיו.
36
ל״זדרך ארץ האדם עם חברו, צריך החבר הטוב לאהוב לחברו כנפשו, ויהיה לו למושיע בעת צרתו, ותהיה אהבתו זכה בלי שום דופי, ויהיה דבורו עמו בנחת ובחן ובענוה, ויתרחק מן הדברים הבטלים עמו, כדי שתהיה אהבתו שלימה, ולא ישחוק עמו ביד ולא בדבור, ולא יאמר חברי הוא אומר לו כל מה שארצה ולא יקפיד, ואם ירבה בשחוק ובקלות ראש עמו אהבתם תשוב לאיבה, כי אם הוא חבר וחכם יקפיד על הדברים שהוא אומר לו דרך שחוק כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ויטור האיבה בלבו ואפילו שאינו מראה אותה עתה, ואם היה חברו פתי מיד יתקוטט על אותן הדברים שאומר לו דרך שחוק ויאמר לו אחרים כנגדן, ויגלה מומו אם יודע לו שום דבר מכוער, כי הכסיל אין מעצור לרוחו ומיד הוא מגלה סתריו ויאמר כל אשר בלבו, דכתיב (משלי כט, יא) כל רוחו יוציא כסיל, ואף על פי שלא אמר לו חבירו אלא על דרך שחוק איפשר שיחשוב חבירו שלא אמר לו אלא לביישו ולהכלימו, נמצאת אהבתם נהפכת לשנאה ולתחרות, ויהיה נקל ונבזה בעיני כל חבריו ומיודעיו.
37
ל״חדרך ארץ האומן, צריך להיות נאמן בדבורו, ואם יאמר לבעל הבית למחר אתן לך כלי זה, לא יעכב ליום אחר. ואם יתנה עם חברו שלא יעשה מלאכה אחרת עד שישלים מלאכת חברו, לא ישקר בדבריו, ולא יתנה על עצמו לעשות אלא אם כן יכול לעשות, כדי שתהיה מלאכתו נאה, וכדי שלא יהיו הבריות מתרעמין עליו, ותהיה מלאכתו מתוקנת ממיטב הדבר שהוא עוסק בו, ולא ישבע לעשות אפילו שבלבו לעשות.
38
ל״טדרך ארץ האדם בעבוד המלכים, אמר החכם מי שהמלך בעל טענתו ימעט בדברים אצלו, שאם הוא זכאי או חייב המלך נוצחו. ואמר, מי שהמלך ירדוף אחריו יצר לו העולם כלו. ואמר, המלך צל הקדוש ברוך הוא בארץ, שהוא מגין על כל עשיר ורש, ואמר העושה מלאכת המלך רמיה סכן בעצמו ובקרוביו.
39
מ׳דרך ארץ האדם עם כל חבריו בכלל ובפרט, לעולם יהיה אדם אהוב וחביב לכל, ותהיה דעת הבריות נוחה הימנו כדי שתהא רוח המקום נוחה הימנו, ויהיה עלוב ולא עולב, נרדף ולא רודף, יסבול מאחרים ולא יקניט אפילו לעבדו ולשפחתו, מכבד את הבריות, ואפילו קטנים ממנו יהיו בעיניו גדולים ממנו, דיבורו בנחת עם הכל, גומל חסד לכל ואפילו למי שהרע לו, ויהיה דואג לצרות הבריות ולא ישמח לאידם, שונא את הכבוד שונא את הממון שונא את המחלוקת, אוהב שלום ורודף שלום ועושה שלום בין הבריות, ומקדים שלום לכל אדם.
40