ראשית חכמה, פרק דרך ארץ ג׳Reshit Chokhmah, Chapter of Ethics 3

א׳בדרך ארץ של אנשים

ב׳בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים כנגד עיניו שוב אינו חוטא, מאין בא, ולאן הולך, ומה עתיד להיות, ומי הוא דיינו. מאין בא, ממקום החשך. ולאן הוא הולך, לטמא את אחרים. דבר אחר, מאין בא, מליחה וממקום שאין יכולה לראותו. ולאן הוא הולך, לשאול ולאבדון ולגיהנם לישרף באש. ומי הוא דיינו, אדון כל המעשים ברוך הוא. ומה עתיד להיות, רמה ותולעה, שנאמר (איוב כה, ז) אף כי אנוש רמה וגו', ר"ש אומר רמה בחייו ותולעה במותו, רמה בחייו אלו הכנים, ותולעה במותו, כשמבאיש (וירום ממנו תולעים) במותו.

ג׳לפיכך יסתכל אדם בד' דברים אלו, ויכיר פחיתות (חסרונות) עצמו, וישתדל לעשות רצון הקדוש ברוך הוא, וילמוד תורה ודרך ארץ הרבה כדי לעשות הטוב והישר בעיני הקדוש ברוך הוא, ויתכוין בכל צרכיו ועניניו ובמאכלו ומשקהו שיהיו לשם שמים ולעבוד הבורא יתברך, וינהיג עצמו בדרך ארץ כדי שיהא נחמד וחביב בעיני אלהים ואדם.

ד׳ויתנהג בסעודתו כדת וכשורה, ולא תהיה אכילתו כשור וכחמור שאין בוחן בין טוב לרב וכוונתו למלאת בטנו, אלא צריך אדם שתהא אכילתו אכילה בינונית - לא שיאכל אכילה גסה, ולא שיחסר נפשו מכל טובה, אלא יתכוין באכילתו לקיום נפשו ולהברות גופו כדי שיהא בריא לעבוד הקדוש ברוך הוא, ויבקש מחיה לנפשו כדי שלא יצטרך לבריות, וינהיג עצמו בסעודתו מנהג נאה על הדרך שתקנו רבותינו ז"ל, הנכנס לסעוד ישמח בחלקו אם מעט ואם הרבה, ואפילו אין לו אלא מועט לאכול יסדר שולחנו כאילו היה לו כמה מטעמים וכמה מעדנים. ולא יפרוש המפה על המקום הדק שבשלחן (אם שלחן אינו בשוה), כדי ליתן הקערה על מקום קשה של השלחן, כדי שלא ישתפך המאכל על השלחן ויבא לידי מיאוס ויתגנה, ויאמרו בני אדם כמה מאוס זה, כל שכן אם הוא תלמיד חכם. ולא יאחוז פרוסה בידו ויאכל, ואם אחז הרי זה רעבתן, כל שכן שלא יאחוז שלמה בידו וינשוך אותה בשיניו. ולא ישתה כוסו בבת אחת, ואם שתה הרי זה גרגרן.

ה׳ולא ישתה מן הכוס ויתן לחברו מפני סכנת נפשות (שמא יש לאחר חולי בגופו ויכנס ההבל אל הכוס ויכול להזיק בה האחר). מעשה ברבי עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד, נתן לו הכוס אחר שטעמו, אמר ליה רבי עקיבא לך שתהו, נתן לו כוס אחר שטעמו, אמר ליה שתהו, אמר ליה רבי זירא עד מתי אתה נותן כוסות מוטעמים לרבי עקיבא.

ו׳שוב מעשה ברבי עקיבא שעשה סעודה לתלמידיו, והביא לפניהם שני תבשילין האחד מבושל כל צרכו והאחר לא היה מבושל כל צרכו, הפקח שבהם אחז הקלח בידו לתלשו לא בא אחריו, משך ידו ממנו ואכל פתו ריקן, הטפש שבהן אחז הקלח בידו ונשכו בשיניו, אמר ליה רבי עקיבא לא כך בני אלא הניח עקיבך עליו ותלשהו, ואחר כך הביא לפניהם מבושל ואכלו ושתו, ואחר כך אמר להם רבי עקיבא בני לא עשיתי כך אלא לבדוק אתכם אם יש ביניכם דרך ארץ או לאו.

ז׳אורח שנתארח אצל בעל הבית כל מה שיגזור עליו יעשה, ומעשה ברבי שמעון בן אנטיפרס שהיו אורחין נכנסין אצלו והיה גוזר עליהם שיאכלו וישתו, והם נודרין ומבדין, ובשעת פטירתן היה מלקה אותם, נשמעו הדברים אצל רבן יוחנן בן זכאי וחכמים והיו מקנתרין אותו בדבר, אמרו מי ילך ויודיענו, אמר רבי יהושע אני אלך ואראה מעשיו, הלך רבי יהושע ומצאו על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה כלום אתה צריך, אמר ליה לינה אני צריך, אמר ליה שב לשלם, ישבו שניהם ועסקו בתורה עד לערב, אמר ליה נלך לבית המרחץ, אמר ליה כרצונך, היה רבי יהושע מתירא שמא יטרפנו על שוקיו, לאחר שיצאו ואכלו ושתו אמר ליה מי מברך אמר ליה אני, והיה רבי יהושע מחשב בדעתו ואומר מה אשיב לחכמים ששגרוני, ופנה רבי יהושע לאחריו, אמר ליה למה נפנית, אמר ליה דבר אני צריך לשאול ממך, אמר ליה אמור, אמר ליה מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותם ולי לא הלקית, אמר ליה רבי אתה חכם ובידך דרך ארץ, ובני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהם שיהיו אוכלין ושותין והם נודרין בתורה ומבדין, ולי מסורת חכמים שכל הנודר בתורה ובודה סופג את הארבעים, אמר ליה וכך אתה עושה להם, אמר ליה הן, אמר ליה גוזרני עליך שתַלקה אותם מ' בשבילך ומ' בשביל חכמים ששגרוני אצלך, הלך רבי יהושע וספר הדברים לפני חכמים.

ח׳ולא יקפיד אדם בתוך סעודתו, מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו, ואמר לאשתו אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה, נטלה כל הסעודה ונתנה לו, ואחר כך לשה עסה אחרת ובשלה אלפס אחר ונתנה לפניהם, אמר לה בתי למה לא באת קודם לכן, מיד ספרה לו המעשה, אמר לה אף אני לא דנתיך אלא לכף זכות, שכל מעשיך אינם אלא לשם שמים.

ט׳שנים שיושבין על שלחן, אחד הגדול שולח יד תחלה ואחר כך הקטן, ואם שלח ידו הקטן תחלה הרי זה גרגרן (דר"א רבה פ"ז). במה דברים אמורים שאינן בבתיהם, אבל האוכל בבית חבירו עם חבירו, בעל הבית שולח תחלה ובוצע תחלה (ברכות דף מו ע"א). וכשהאדם מיסב על שולחנו שם יתבחן ויתפרסמו מדותיו, והוא שאמרו ז"ל (עירובין דף סה ע"ב) בג' דברים האדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. אכל האורח קודם בעל הבית הרי זה מגונה, אורח מכניס אורח יותר מגונה ומגונה, אורח נוטל מלפניו ונותן לפני בעל הבית הרי זה מגונה. וכשיוצאין האורח יצא תחלה ובעל הבית יצא אחריו, וכשנכנסין בעל הבית נכנס תחלה ואורח אחריו (דא"ר פ"ד).

י׳כדגרסינן בברכות (דף מו ע"א) אמר רבי שמעון בן יוחאי בעל הבית בוצע תחלה כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית, ומה ברכה מברכו, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא. ורבי מוסיף בה דברים, ולא ישלוט שטן לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו, ואל יזדמן לפניו ולא לפנינו שום חטא ולא עבירה ולא הרהור עבירה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לטעום כלום עד שיטעום המברך, היו שנים ממתינים זה את זה בקערה, שלשה אין ממתינין. והבוצע הוא פושט ידיו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה הרשות בידו (ברכות דף מז ע"א).

י״אואורח המתארח אצל חבירו אל ירבה בשבחו משום (משלי כז, יד) מברך רעהו בקול גדול וגו', ואל יספר בגנותו, כדגרסינן בפרק הרואה (ברכות דף נח ע"א) בן זומא אומר אורח טוב מהו אומר, כמה טרחות טורח בעל הבית לפני, כמה בשר הביא, כמה גלוסקאות הביא, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. אכסנאי רע מהו אומר, כל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.

י״באורח הנכנס אצל בעל הבית אינו רשאי ליתן כלום מן הסעודה אצל בנו של בעל הבית ולא לפני עבדו ולא לפני שמשו. מעשה באחד שלא היה לו אלא שלשה ביצים בשנת בצורת, זמן עליהם ג' אורחים והניחם לפניהם, בא בנו של בעל הבית עמד לפניהם, נטל אחד חלקו ונתן לו וכן השני וכן השלישי, כיון שבא אביו מצא אחת בפיו ושתים בשתי ידיו, עמד והגביהו מלא קומתו וחבטו בקרקע ומת, כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה, אף אביו כשראה בנו ואשתו מתים עלה לגג ונפל ומת, אמר רבי אלעזר שלשה נפשות מתו על דבר זה.

י״גויהיה אדם זריז וזהיר בפת דלא לזלזולי ביה, כדגרסינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ ע"ב) תנו רבנן ג' דברים נאמרו בפת, אין מניחין כוס מלא על הפת, ואין סומכין את הקערה בפת, ואין זורקין את הפת.

י״דוגרסינן בפרק חלק (סנהדרין דף צב ע"א) אמר רבי אלעזר כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר (איוב כ, כו) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאלו עובד ע"א, שנאמר (ישעיה סה, יא) העורכים לגד שלחן, לא קשיא הא דאיכא שלימה והא דליכא שלימה.

ט״ומעשה ברבי עקיבא שהיה לו אכסניא עם אדם אחד, נטל פרוסה וסמך בה הקערה, שמטה רבי עקיבא ואכלה, אמר ליה אין לך פרוסה שתאכל אלא זו שאני סומך בה את הקערה, אמר ליה כמדומה לי שאתה נכוה בפושרין ועתה אין אתה נכוה אלא ברותחין (דא"ר פ"ט).

ט״זוישתדל אדם לאכול הדברים המברין את גופו כדי שיהיה בריא לעבודת הקדוש ברוך הוא, כדגרסינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ ע"א) תנו רבנן, המקפה במים אינו בא לידי חולי מעים, וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת. אמר רבי מאיר אמר רבי יוחנן הרגיל בעדשים אחד לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו, אבל כל יומא לא, משום דקשו לריח הפה. אמר רבי מאיר אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחד לל' יום מונע חלאים מתוך ביתו, אבל כל יומא לא, משום דקשו לחולשא דליבא. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים, ולא עוד אלא שמפרין ומרבין ומברין את הגוף. הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב.

י״זששה דברים מרפאין את החולה ורפואתו רפואה, ואלו הן כרוב, ותרדין, ומי סיסין יבשין, וקיבה, ויתרת הכבד, ויש אומרים אף דגים קטנים. עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו קשה, ואלו הן, בשר שור, בשר שמן, ושחלים, ובשר צלי, ובשר צפרים, ותגלחת, ובית המרחץ, כבד, וחלב, וגבינה, ויש אומרים אף אגוזים ואף קשואים, דתני דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קשואים לפי שקשים לגוף כחרבות (ברכות דף ז ע"ב).

י״חששה דברים סימן יפה לחולה, עטוש, זיעה, שלשול, קרי, שינה, חלום. עטוש, דכתיב (איוב מא, י) עטישותיו תהל אור. זיעה, דכתיב (בראשית ג, יט) בזעת אפך וגו'. שלשול, דכתיב (ישעיה נא, יד) מהר צועה להפתח וגו'. קרי, דכתיב (שם נג, י) יראה זרע יאריך ימים. שינה, דכתיב (איוב ג, יג) ישנתי אז ינוח לי. חלום, דכתיב (ישעיה לח, טז) ותחלימני והחייני.

י״טוגרסינן בהוריות (דף יג ע"ב) עשרה דברים קשים לשכחה, ואלו הן, העובר תחת אפסר הגמל וכל שכן תחת הגמל עצמו, והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, ואשה העוברת בין שני אנשים, והעובר בין ריח של נבלה, והעובר תחת גשר שלא עבר תחתיו מים מ' יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל מזוהמא לסטרון (פירוש בשר כשיחתך כשהוא מבושל הרבה וידבק לצד הקדרה), והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר.

כ׳תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני סכנת שברירי (ומתרגמינן בסנוירים (בראשית יט, יא) בשבריריא), מאי תקנתיה, אי איכא חבריה בהדיה לימא ליה פלניא אמרה לך אמך אזדהר משברירי ברירי בכאסי חוארי, ואי ליכא חבריה בהדיה לימא הוא לנפשיה (פסחים דף קיב ע"א).

כ״אגרסינן בפרק ערבי פסחים (דף קיב ע"ב) שלשה דברים צוה ר"י את רב אל תצא יחידי בלילה. ואל תעמוד לפני הנר ערום. ואל תכנס לבית המרחץ חדש שמא תפחת, עד כמה, אמר רשב"ל עד י"ב חדש. והעומד לפני הנר ערום, נכפה. ואל תצא יחידי בלילה, דתניא לא יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלה יוצאת עם י"ח רבוא מלאכי חבלה ויש להם רשות לחבל, מעיקרא הוה שכיחא כל יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא אמרה ליה אי לא דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי חנינא סכנתיך, אמר לה אי חשיבנא ברקיעא גוזרני עליך שלא תעברי ביישוב העולם. אמרה ליה במטותא מינך שבקי לי רווחא, שבק לה לילי רביעיות ולילי שבתות.

כ״בוגרסינן במדרש יהי אור רבי אלעזר פתח לך עמי בא בחדריך וגו' (ישעיה כו, כ), בא וראה שהקדוש ברוך הוא אוהב לישראל מכל העמים, והזהיר אותם שישמרו את נפשם כדי שלא יבאו לידי סכנה, לפי שיש שעות ביום שצריך אדם לשמור את נפשו בהם לפי שבהם הדינין מתעוררים לבא לעולם, ובשעה שהדינים מתעוררים צריך אדם ליזהר שלא תפגע בו מדת הדין, ולפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל ואמר לך עמי בא בחדריך, לפי שכשמדת הדין מתעוררת והדבר בא לעולם אין אדם רשאי להלוך בשוק יחידי, ולא אפילו עם בני אדם, אלא יסגר בתוך ביתו ולא יצא לשוק עד אשר תעצר המגפה, ולפי שהיה נח איש צדיק צוהו הקדוש ברוך הוא להסגר בתוך התיבה כדי שלא ימות עם שאר בני דורו. וכן צוה הקדוש ברוך הוא את אבותינו כשנגלה עליהם במצרים להכות את בכוריהם שיסגרו בתוך בתיהם עד אשר יעבור המשחית, שנאמר (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו וגו', חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואחר שיעבור זמן הזעם אין לו רשות למשחית לחבל.

כ״גוגרסינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא ע"א) אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים שח לי מלאך המות, אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך מי שלא נטל, ואל תעמוד בפני הנשים בשעה שחוזרות מאחורי המת, שאני מרקד ובא לפניהם וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל, מאי תקנתיה, אי איכא נהרא יעבור, ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא (פירוש כותל) ליקום אחוריה, ואי לא לימא (זכריה ג, ב) יגער יי' בך השטן וגו'.

כ״דואל יצא אדם קודם קריאת הגבר מפני המזיקין כדגרסינן בפרק קמא דיומא (דף כא ע"א) היוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו. רבי יאשיה אומר עד שישנה וישלש, ובאי זה תרנגול אמרו, בתרנגול בינוני, פירוש לא תרנגול הממהר לקרות ולא המאחר אלא הממוצע.

כ״ההשותה משקין מזוגין ומשקין מגולין שעבר עליהם הלילה דמו בראשו, האוכל שום קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה דמו בראשו. השותה מי הנהרות או מי הנחלים בפיו או בידו אחת, דמו בראשו.

כ״ולעולם יכבד אדם את הבריות ויפליג בכבודם, ואפילו הכי ישמר מהם ולא יאמין אלא במי שהוא בדוק אצלו, דתניא (דר"א רבה פ"ה) לעולם בני אדם יהיו חשובין בעינך כלסטים ומכבדן כרבן גמליאל. מעשה ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, ונתן לפניו אכילה ושתיה, והעלהו לגג לשכב, ונטל הסולם מתחתיו, מה עשה אותו האיש, עמד בחצי הלילה ונטל כל הכלים שבשלחן וכרכם בטליתו, כיון שבקש לירד נפל מן הגג ונשברה רגלו, בשחרית בא רבי יהושע ומצאו, אמר ליה ריקה כך עושין בני אדם שבעירך, אמר לו רבי לא הייתי יודע שנטלת הסולם מתחתי, אמר ליה אין אתה יודע שמאמש היינו סבורים כך, מכאן אמר רבי יהושע לעולם יהיו בני אדם בעיניך כלסטים ומכבדם כרבן גמליאל.

כ״זומכבדים בכל מקום חוץ מבדרכים ובגשרים ובידים מזוהמות, ומכבד אדם לחברו בכל ענין, לישב בראש, ליטול ידים קודם, והני מילי מים ראשונים אבל אחרונים לא, מפני שהידים מזוהמות, ואין מכבדין בידים מזוהמות. רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לחמריה דאביי, אמר (חשב בלבו) מיומא דאתא האי ממערבא גס ליה דעתיה, כי מטו פתחא דבי כנשתא אמר ליה רבין ליעול מר, אמר ליה עד השתא לאו מר אנא, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות אלא בפתח ומזוזה, פתח ומזוזה סלקא דעתך, אלא אימא בפתח הראוי למזוזה (ברכות דף מו ע"ב).

כ״חוישתדל להקדים שלום לכל אדם, דגרסינן בברכות (דף ו ע"ב) אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הרגיל ליתן שלום לחברו ויום אחד לא נתן עובר משום (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, ואם נתן ולא החזיר לו נקרא גזלן, שנאמר (ישעיה ג, יד) גזלת העני בבתיכם.

כ״טאבא בנימין אומר שנים הנכנסין להתפלל ולא המתין אחד לחברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר (איוב יח, ד) טורף נפשו באפו וגו', ואם המתין מה שכרו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו, שנאמר (ישעיה מח, יח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' (ברכות דף ה ע"א-ע"ב).

ל׳וגרסינן בברכות (דף סד ע"א) אמר ר"ל הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום, שכן מצינו (שמ"ב טו, ט) בדוד שאמר לאבשלום לך בשלום ונהרג, ויתרו אמר למשה לך לשלום (שמות ד, יח), והצליח.

ל״אכיצד מכבדים, לכניסה הגדול קודם, לירידת הסולם הקטן קודם, לברכה הגדול קודם. כיצד מכבד האדם את רבו, היו שניהם הולכים בדרך נותנו לימינו ואין נותנו לשמאלו, היו שלשה, ילך הבינוני לימין והקטן לשמאל והגדול באמצע.

ל״בוכל המכבד את הבריות זוכה לחיי העולם הבא, כדגרסינן בברכות (דף כח ע"ב) בשעת פטירתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו אצלו, אמרו לו רבינו למדנו אורח חיים, אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם, ובשעה שאתם עומדים להתפלל דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל זה תכנסו לחיי העולם הבא.

ל״גולא יחוש אדם לכבוד עצמו, ולא יהא רודף אחר הכבוד, ולא יתכוין לישב בראש אלא במקום שיזדמן לו, ואפילו הוא אדם גדול, שאין המקום מכבד ליושביו אלא היושב מכבד את מקומו, כדגרסינן בתענית (דף כא ע"ב) רבי יוסי אמר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו, שכן מצינו בסיני כל זמן שהשכינה שרויה עליו אמר (שמות יט, יג) לא תגע בו יד וגו' נסתלקה השכינה המה יעלו בהר (שם).

ל״דלעולם יהא אדם מעורב עם הבריות, ישמח עם השמחים וידאג עם הדואגים ויצטער עם המצטערים, ולא ישחק בין הבוכים ולא יבכה בין המשחקים, ולא יהיה ער בין הישנים ולא ישן בין הערים, ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים, כללו של דבר לא ישנה אדם דעתו מדעת בני אדם, ואם כוונתם טובה ולשם שמים יעבור על מדותיו ויבטל רצונו מפני רצון אחרים.

ל״ההנכנס לבית המרחץ כיצד יעשה, חולץ את מנעליו, ומסלק את כובעו ואת טליתו, ומתיר את חגורו, ופושט את חלוקו, ואחר כך מתיר את אפרקסיתו התחתונה. רחץ ויצא, הביאו המפה מקנח את הראש ואחר כך מקנח את האברים, ואחר כך מניח אפרקסיתו התחתונה ולובש את חלוקו וחוגר את חגורו ומתכסה בטליתו, ואחר כך מניח את כובעו, ונועל את מנעליו. כיצד נועל את מנעליו, בין בבית המרחץ בין בכל מקום, נועל מנעל של ימין תחלה, ואחר כך של שמאל, וקושר את של שמאל ואחר כך של ימין, ולא ירוק בבית המרחץ מפני הסכנה, ובכל מקום לא ירוק בקרוב מחברו.

ל״ווגרסינן במסכת שבת בפרק קמא (דף י ע"א) הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושים, יש שם מקרא שהיא קריאת שמע, ותפלה, ואין צריך לומר שאלת שלום, מקום שבני אדם עומדין ערומים, אין שם שאלת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפלה.

ל״זהבא מן הדרך ונכנס לבית המרחץ דמו בראשו, הקיז דם ונשתכר דמו בראשו, שמש מטתו על גבי קרקע דמו בראשו, הרג כנה על גבי המטה דמו בראשו, המקיז דם וישב בתענית דמו בראשו (דר"א רבה פי"א).

ל״חוגרסינן בפרק במה אשה (שבת דף סב ע"ב) אמר רבי אמי ואמרי לה במתניתא תאנא, שלשה דברים מביאין האדם לידי עניות, ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום, והמזלזל בנטילת ידים, (ויש אומרים אף) מי שאשתו מקללתו בפניו ושותק. המשתין מים וכו' אמר רבא לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא, אבל לברא לית לן בה, ובמהדר אפיה לפוריא לא אמרן אלא אארעא, אבל במנא לית לן בה. והמזלזל בנטילת ידים, לא אמרן אלא דלא משא כלל, אבל משא ולא משא לית לן בה. ושאשתו מקללתו בפניו, אמר רב על עסקי תכשיטיה, והני מילי דאית ליה ולא עבד לה.

ל״טולא יפלה אדם כליו ברשות הרבים מפני הכבוד. תנו רבנן המפלה את כליו בשבת מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול (שבת דף יב ע"א).

מ׳וגרסינן בכתובות (דף קיא ע"א) אל תרבה בישיבה, שהישיבה קשה לתחתוניות. ולא בעמידה, שהעמידה קשה ללב. ואל תרבה הילוך, שההילוך קשה לעינים. אלא שליש בישיבה שליש בעמידה, שליש בהילוך. ישיבה שאין לה סמיכה עמידה טובה הימנה, והא אמרת עמידה קשה ללב, הכי קאמר ישיבה שאין לה סמיכה עמידה שיש לה סמיכה טובה הימנה.

מ״אלעולם אל יכנס אדם לבית חבירו פתאום אלא אם כן קורהו קודם, וילמוד דרך ארץ מהקדוש ברוך הוא, שעמד על פתח הגן וקרא לאדם, שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא יי' אלהים אל האדם וגו' (ד"א רבה פ"ה).

מ״במעשה בד' תלמידי חכמים שהלכו בדרך, והיה להם פילוסוף אחד חבר שם, ואלו הן רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, אמר לו רבי יהושע לרבן גמליאל רצונך שנלך ונקבל פני פילוסוף חבירנו אמר לו הן, הלכו וטפח לו רבי יהושע על הדלת, והיה הפילוסוף מחשב בדעתו אין זה דרך ארץ אלא של חכם, פתח את הדלת וראה את חכמי ישראל, והיה מחשב בדעתו ואומר היאך אתן שלום לחכמי ישראל, אם אומר אני שלום עליך רבן גמליאל נמצאתי מבזה חכמי ישראל, ואם אומר אני שלום עליכם חכמי ישראל נמצאתי מבזה רבן גמליאל, אמר להם שלום עליכם חכמי ישראל ולרבן גמליאל בראש (דר"א רבה פ"ה).

מ״גלעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שמא יגרום חטאו ויתקיימו בו אמריו לרעה, שנאמר (ישעיה סו, ד) ומגורותם אביא להם, וכתיב (דברים כח, ס) והשיב בך את כל מדוה מצרים וגו' וכתיב (איוב ג, כה) כי פחד פחדת ויאתיני וגו', צא ולמד מדור הפלגה שאמרו (בראשית יא, ד) פן נפוץ, נגזר עליהם ונפוצו, שנאמר (שם יא, ט) ומשם הפיצם יי', ועליהם נאמר (משלי י, כד) מגורת רשע היא תבואנו. דור המדבר אמרו (שמות יד, יא) לקחתנו למות במדבר, וכך נגזר עליהם, שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו וגו', וצדקיהו ועדתו נאמר עליהם (יחזקאל יא, ח) חרב יראתם וחרב אביא עליכם.

מ״דוצריך תלמיד חכם להעלות על לבו תמיד חרבן בית המקדש ויהיה כואב ונעצב, ואל ימלא שחוק פיו, כדגרסינן בפרק אין עומדין (ברכות דף לא ע"א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו וגו' אימתי בזמן שיאמר בגוים הגדיל יי' לעשות עם אלה.

מ״הוגרסינן במדרש (ויק"ר כ, ג) לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב, ב), מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו ועשה סעודה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין מן העליה, עלה והכישו נחש ומת, המתין אביו לו לירד ולא ירד עלה ומצא שנשכו נחש ומת והוא מוטל בין החביות, מה עשה המתין עד שאכלו, ואחר כך אמר להם לא לברך ברכת חתנים של אותו האיש באתם, ברכו עליו ברכת אבלים, ולא להכניס אותו לחופה באתם, בואו והכניסוהו לקבורה.

מ״ושמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים (משלי ד, י), אל תתן עיניך בממון שאינו שלך, ואל תשמיע לאזניך דברים בטלים שהן נכוין תחלה בדין, אל יספר פיך לשון הרע שהוא נכנס תחלה לדין, אל ימצא בידך דבר גזל שכל איבריך מעידין עליך, אל יקדמו רגליך לדבר עבירה שמא יקדמך מלאך המות, הוי מתירא מבית דין של מטה אף על פי שעדיך אוהבי ממון הם, כל שכן מבית דין של מעלה שעדים ברורים.

מ״זעיניך שלא נתת בממון שאינו שלך הם יאירו באישון חשך ואפלה, שנאמר (ישעיה נח, י) וזרח בחשך אורך וגו'. אזניך שלא שמעת בהם דברים בטלים הם יקשיבו שלום ויאזינו לחיי העולם הבא, שנאמר (שם ל, כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך. פיך שלא דבר לשון הרע יזכה לספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא לתחיית המתים, שנאמר (תהלים נא, יז) יי' שפתי תפתח. פיך שעסק בתורה יתברכו בו בעלי ברכה, שנאמר (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך. ידיך ששמרת מן הגזל מה יעשו לך בני עולה, ידיך שלא קפצת מן הצדקה מה יעשו לך כל בני כסף וזהב, רגליך שלא קדמוך לדבר עבירה מה יעשה לך מלאך המות.

מ״חרבי אלעזר הקפר אומר התרחק מן התרעומת שמא תתרעם על אחרים ותוסיף לחטוא, אהוב את כל המוכיחך כדי שתוסיף על חכמתך, ושנא את המשבחך כדי שלא תמעט מחכמתך. (פירוש אם אוהב אדם למי שמוכיחו יוסיף על חכמתו, כי המוכיחו יאמר לו תמיד טפש אתה ולא למדת חכמה, לפיכך יוסיף על חכמתו וישתדל תמיד ללמוד יותר. ואם יאהב למי שמשבח אותו לעולם, ימעט מחכמתו, כי המשבח אותו יאמר לו חכם גדול אתה, ולפיכך לא ילמוד יותר).

מ״טהוי אוהב את בית הכנסת כדי שתטול שכרך בכל יום. הוי אוהב את בית המדרש כדי שתבא לת"ת. הוי אוהב את העניים כדי שלא יבאו בניך לידי עניות. הוי אוהב את הענוה כדי שתמלא ימיך. הוי אוהב את החסידים כדי שתמלט מן התשחורת (פירוש מלאך המות שמשחיר האדם במותו. ויש אומרים שהוא המלאך המשחית הממונה להמית הבחורים, מגזרת הילדות והשחרות (קהלת יא, י)). הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה כדי שתנצל מדינה של גיהנם. יהי ביתך פתוח לרוחה כדי שלא יחסרו מזונותיך. הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהיו סגורות בשעה שאתה מיסב לאכילה, מפני שדלתי ביתך מביאין אותך לידי עניות. הוי זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהיה עקרה. הוי שמח ביסורין הבאין עליך, מפני שמצילין אותך מחלאים של מִטָה. אם מנעת עצמך מדבר מצוה מלאך המות קודמך, אם טרחת עצמך במצוות עליך הכתוב אומר (דברים כח, ה) ברוך אתה בבואך.

נ׳אם שמרת פיך מלשון הרע תהיה כל ימיך בשלום. המעיז פניו בפני מי שגדול ממנו סופו בא לידי בהרת. המונע עצמו ממצוה ועוסק בדברי הרשות סוף אשתו מתה במגפה. אם רצית לכבד חכם הויין לך בנים עוסקים בתורה ומקיימין מצות בישראל. אם ראית חכם שמת עמוד עליו וחזר עליו עד שיפטר ממך. אם ראית עני שמת עמוד וחזר עליו עד שתוליכהו לקבר. רדוף אחרי השלום יספרו בשלומך כשלום פנחס וגומר. אם ראית חברך שנתדלדל אל תחזירהו ריקם. ואם הלוית לו מאומה בשעת דחקו יתקיים עליך (ישעיה נח, ט) אז תקרא ויי' יענה. אם השפלת עצמך לפני חבירך הקדוש ברוך הוא מגביהך, ואם הקלו אותך אחרים בין בישיבה בין במסיבה עשה שלום עמהם כדי שיבא שלום וינוח על משכבך.

נ״אדע מה שבין היום למחר, בין שלך בין שאינו שלך את שבידך היום למחר שאינו שלך, ושאינו שלך למה יהא שלך. והעושה את שאינו שלו שלו עליו הכתוב אומר (חבקוק ב, ו) הוי המרבה לא לו.

נ״בהוי גומר בטוב ומשלם טוב ושוחר טוב ומבקש טוב ואפילו על רע. הוי עלוב ואוהב הכל, ושפל רוח ולשון רכה. הוי קל לראש, פירוש אל תדבר בפני גדול ממך אלא עמוד לפניו ושמשנו והקל עצמך אצלו. ונוח לתשחורת, בהפך, יכבד אצל קטן ולא יקל עצמו אצלו. הוי נרתע מן החטא הקל כדי שלא תבא לידי חמור. הוי רץ למצוה קלה כדי שתביאך למצוה חמורה. ואם רוצה אתה להתרחק מחטא צא וחשוב ועיין בסופו. אם הטיבות לאחרים הרבה יהיה בעיניך מעט, ואל תאמר משלי הטבותי לך אלא משל שמים הטיבו לו ולי. ואם הטיבוך מעט יהיה בעיניך הרבה, ואל תאמר בשביל מעשי הטובים הטיבו לי אלא בשביל מעשי שאינם הגונים הטיבו לי, שנאמר (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו וגו'. ואם הרעות מעט יהיה בעיניך הרבה, ואמור אוי לי כי בא מכשול על ידי. ואם הרעו לך הרבה יהיה בעיניך מעט מחובי פרעתי ויותר מזה אני ראוי.

נ״גהאמתנין ועזי פנים ובעלי זרועות עליהם נאמר (תהלים לז, יז) כי זרועות רשעים תשברנה. המאוסין בעיניהם, והמבוזין בעיני נפשם, והכובשים את יצרם, והמשפילין רוחן, עליהם הכתוב אומר (ישעיה מט, ז) כה אמר יי' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו.

נ״דגסי הרוח, ומספרי לשון הרע, ומדברי כזב, והחכמים בעיניהם, עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג, יט) הנה יום בא בוער כתנור וגו'. והיראים להזכיר שם שמים לבטלה, עליהם הכתוב אומר (שם ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי וגו'.

נ״הבעלי אמונה ומחזירי אבדה ופקדון, עליהם הכתוב אומר (עמוס ח, ז) נשבע יי' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. רודפי צדקות, ומבקשי שלום, ומצטערין עם הצבור, ועומדין עליהם בשעת דחקם, ועושין עמהם צדקה כשהם בצרה, עליהם הכתוב אומר (נחום א, ז) טוב יי' למעוז ביום צרה וגו'.

נ״והצדוקים, והאפיקורוסין, ושכפרו בתורה, ושכפרו בתחית המתים, והמוסרים, ומחללי שבתות, ומחללי שם שמים, והחנפים, והפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, יורדין לגיהנם ונדונים בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'.

נ״זהמתגיירין בצדק, והשבים בתשובה שלימה, והמחזירים בתשובה לרבים ומלמדין אותם שלא ישובו לקלקולם, עליהם הכתוב אומר (שם נח, ח) אז יבקע כשחר אורך וגו'.

נ״חהרחמנים, ומאכילי רעבים, ומשקי צמאים, ומלבישי ערומים, ומחלקי צדקות, עליהם הכתוב אומר (ישעיה ג, י) אמרו צדיק כי טוב וגו'.

נ״טהמכים בסתר, והמחרפים בגלוי, ומליזי הרבים, ומטילי מחלוקת, סופן להיות כקרח וכעדתו, שנאמר בהם (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ.

ס׳הענוים, ושפלי רוח, ונוחי תשחורת, ובעלי הבטחה, עליהם הכתוב אומר (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.