ראשית חכמה, פרק הדיניןReshit Chokhmah, Chapter of Jurisprudence

א׳עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח (משלי כא, ג), גרסינן בואלה הדברים רבה (ה, ג) שופטים ושוטרים וגומר (טז, יח), הה"ד עשה צדק ומשפט וגומר, מפני שהקרבנות לא היו נוהגין אלא בפני הבית וכו'. דבר אחר הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג וכו'. דבר אחר הקרבנות אינן נוהגין אלא בעולם הזה, והצדקה והדינין בעולם הזה ובעולם הבא. כיצד, הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים לעולם הבא, הרי שיש דינין לעולם הבא. צדקה, שהקדוש ברוך הוא מרחם על בריות לעולם הבא ועושה עמהם צדקה כדי שלא יאבדו ברשעתם. אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד רק אתה לא תבנה הבית וגו' (מל"א ח, יט), כל מי שהיה מקלל לדוד מה היה עושה, א"ל טוב שיבנה הבית, תדע לך מה היה דוד אומר (תהלים קכב, א) שמחתי באומרים לי בית יי' נלך, אין כתיב כאן שמחתי בית יי' נלך, אלא באומרים לי וגו' מקישין לי דברים לומר שאין אתה בונה הבית, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך שעה אחת מחייך אין אני מחסר, שנאמר (שמ"ב ז, יב) כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך, א"ל הקדוש ברוך הוא הצדקה והדין שאתה עושה חביבין עלי מבית המקדש, שנאמר (שם ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, מהו משפט וצדקה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, לא היה לו לחייב ליתן היה מוציא משלו ונותן, הוי משפט וצדקה. אמר ליה רבי נחמיה אם כן נמצא מביא את ישראל לידי רמאות, אלא מהו משפט וצדקה, שהיה מצדיק נפשו של גזלן ומוציא הגזל מידו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני הואיל וכך הדינין חביבין הוו זהירין בהון, הה"ד שופטים וגו'.

ב׳דבר אחר שופטים ושוטרים, הה"ד (דברים לב, מא) אם שנותי ברק חרבי וגו' מהו המקרא הזה, ר"י אומר אם משנן אני ברק חרבי אני משנן העולם, ומה אעשה ותאחז במשפט ידי.

ג׳אמר רבי יצחק שני דברים בימינו של הקדוש ברוך הוא, צדק ותורה, צדק דכתיב (תהלים מח, יא) צדק מלאה ימינך, תורה דכתיב (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. ושני דברים בידו, ואלו הן הנפש והדין, הנפש דכתיב (איוב יב, י) אשר בידו נפש כל חי, הדין דכתיב (דברים לב, מא) ותאחז במשפט ידי. שמרו את הדין ואני משמר את נפשותיכם, הוי שופטים ושוטרים וגו'.

ד׳דבר אחר שופטים ושוטרים, אמר רבי אלעזר מקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, ומהיכן, אלא אמר רבי אלעזר אם נעשה הדין למטה אין נעשה הדין למעלה, ואם לא נעשה הדין למטה נעשה הדין למעלה. אמר רבי אלעזר כל זמן שהתחתונים עושין דין אמת אין עליונים עושין דין, וכל זמן שאין התחתונים עושין דין אמת עליונים עושין דין. וכל זמן שישראל עושין דין בארץ אין הקדוש ברוך הוא עושה דין בשמים, אמר הקדוש ברוך הוא אני כלי אומנותי משפט, שנאמר (תהלים לז, כח) כי יי' אוהב משפט, כשישראל נוטלין כלי אומנותי אני מתעסק באומנות אחרת להוריד גשמים בעונתן וליתן שלום בארץ, שנאמר (ויקרא כו, ג) אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם וגו'. והוא שדוד אומר ברוח הקדש (תהלים עב, ב) ידין עמך בצדק וגו' וכתיב בתריה ישאו הרים שלום לעם וגו', וכי הרים נושאים שלום לעם הם, אלא כשישראל עושין את המשפט לאמתו מביא הקדוש ברוך הוא גשמים על ההרים ונותנים את פרים ועושה שלום בארץ.

ה׳דבר אחר שופטים [כו'], אמר רבי חייא בא וראה, ו' מעלות היו בכסאו של שלמה, שנאמר (דה"ב כט, ח) שש מעלות לכסא וגו', ובפרשה הזאת של שופטים כתובים ששה פעמים לא, ואלו הן לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה ולא תקים לך מצבה, לא תזבח ליי' אלהיך, הרי ששה. במעלה ראשונה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, במעלה שניה אומר הכרוז לא תטה משפט, שלישית אומר לא תקח שוחד, ד' אומר לא תטע לך, ה' אומר לא תקים לך מצבה, ו' אומר לא תזבח וגו'.

ו׳דבר אחר שופטים ושוטרים, אמר ר"ל משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים והיה אוהב את הקטן יותר מכלם, אמר המלך אני נותן פרדסי לבני שאני אוהבו יותר מכל בני. כך אמר הקדוש ברוך הוא, מכל האומות עובדי ע"א איני אוהב אלא ישראל, שנאמר (הושע יא, א) כי נער ישראל ואוהבהו, ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא הדין, שנאמר (תהלים לז, כח) כי יי' אוהב משפט, אמר הקדוש ברוך הוא אני מה שאהבתי אתן לכם שאני אוהב, הוי שופטים ושוטרים.

ז׳אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגאה, שנאמר (ישעיה ה, טז) ויגבה יי' צבאות במשפט, ועל ידי שאתם עושים צדקה אני מתקדש, שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, שנאמר (שם נו, א) כה אמר יי' שמרו משפט וגו'.

ח׳דבר אחר שופטים [כו'], אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהי מגלגל שתמוט אחד מג' רגלי העולם שהוא הדין, ששנו חכמים (אבות פ"א מי"ז) על שלשה דברים העולם קיים על הדין וכו', תן דעתך שאם הטית את הדין שאתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו. רבא אמר קשה הוא כחו של דין, שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, שנאמר (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך ענשו של דין הוו זהירים בו, הוי שופטים ושוטרים.

ט׳ועל הדין והצדקה העולם עומד, ושניהם הם יסוד העולם ובהם נבראו, שנאמר (ישעיה כח, יז) ושמתי משפט לקו וצדקה למשקֹלת, פירוש כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם שם את המשפט לקו, ר"ל כמו קו של חוט שישים הבונה כשיבנה הכותל כדי שלא יטה הבנין לכאן ולכאן, וצדקה למשקלת, כמו עמוד של עופרת או של ברזל ששוקל בו הבונה הבנין כדי שיהיה על קו היושר ולא ימוט, הרי שהמשפט והצדקה נבראו קודם העולם ובהם נברא.

י׳וגרסינן במדרש השכם, הקדוש ברוך הוא הזהיר את ישראל למנות שופטים שדנין דין אמת לאמתו, ועובדין בצרכי צבור, וגודרין להם את הפרצות, ויתקנו את המקולקל, שכשדנין אמת לאמתו יהיה שלום בעולם ויתקיים, שכך שנינו על שלשה דברים העולם קיים על הדין וגו'. ושלשתם בפסוק אחד נאמרו, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, שכיון שנעשה הדין נעשה האמת נעשה השלום. לפיכך צריכין הדיינין לדעת את מי הם דנין, ולפני מי הם דנין, והיאך הם דנין, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו וגו' (תהלים פב, ה), ר"ל גורמין לעולם שיתמוטט. וכן וירעשו מוסדי תבל, ואומר רוע התרועעה ארץ וגומר, ואומר נוע תנוע ארץ וגומר, כל כך למה לפי שאין עושין משפט, שנאמר (שם נט, טו) וירא יי' וירע בעיניו כי אין משפט.

י״אאמר הקדוש ברוך הוא לדיינין (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם, ר"ל דיינין, כמו עד האלהים וגומר (שמות כב, ח), ואתם לא עשיתם כן, אכן כאדם תמותון. נתתי לכם מה שלא נתתי לאומה אחרת, שנאמר (תהלים קמז, יט) מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי, ראה כמה אהוב וחביב לפניו המשפט.

י״בולפי שהדינין מדה טובה לפני הקדוש ברוך הוא מסרה למשה קודם תרי"ג מצות, שנאמר (שמות טו, כה) שם שם לו חק ומשפט וגו', ואמר ליה סדרם לפני בני כשלחן ערוך, דכתיב (שם כא, א) ואלה המשפטים וגומר, כאדם שהוא משים בפי התינוק, שנאמר (דברים לא, יט) שימה בפיהם. ולמה אהב כל כך המשפטים, לפי שהשלום תלוי בהם, כי כשיש בין אדם לחבירו דין ותחרות וקטטה ועושין ביניהם דין, השלום נעשה ביניהם.

י״גבא וראה כמה הדינין חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, ששקלן כעשרת הדברות, כל דבור ודבור הוא מצוה בפני עצמו, אבל הדינין נאמר בהם עשר מצות עשה ועשרה לאוין, אלו הן מצות עשה א' אלה המשפטים וגו' (שמות כא, א), ב' בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו), ג' שופטים ושוטרים (דברים טז, יח), ד' ושפטו את העם (שם), ה' ושפטתם צדק (שם א, טז), ו' ונגשו אל המשפט ושפטום (שם כה, א), ז' והפילו השופט (שם כה, ב), ח' שום, ט' תשים עליך מלך (שם יז, טו), י' אשר יבחר יי' אלהיך בו (שם).

י״דועשרה לאוין אלו הם א' לא תכירו פנים במשפט (דברים א, יז), ב' לא תגורו מפני איש (שם), ג' לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט, טו), ד' לא תשא פני דל (שם יט), ה' לא תהדר פני גדול (שם), ו' לא תטה משפט אביונך (שמות כג, ו), ז' לא תטה משפט גר (דברים כד, יז), ח' לא תטה משפט (שם טז, יט), ט' לא תכיר פנים (שם), י' לא תקח שוחד (שם), הא למדת שהדינין חביבין לפני הקדוש ברוך הוא כעשרת הדברות, כל מצוה ומצוה בפני עצמה, ועל מצות הדינין צוה עשרים מצות, עשר מצות עשה ועשר מצות לא תעשה.

ט״ווגרסינן במדרש תנחומא ואלה המשפטים וגומר (שמות כא, א), באורח צדקה בתוך נתיבות משפט (משלי ח, כ), בשבח הדינין הכתוב מדבר, שלא נתנה תורה לישראל אלא מתוך הדינין, והיכן נצטוו בדינין, עד שלא נתנה תורה ולאחר שנתנה תורה, במרה קודם שנתנה תורה, דכתיב (שמות טו, כה) שם שם לו חק ומשפט, ואחר שנתנה תורה, דכתיב ואלה המשפטים. יכול דינין נאמרו בשעת מתן תורה, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אלו נאמרו בפני עצמן ואלו נאמרו בפני עצמן, ביאר להם משה את עשרת הדברות כל דבור ודבור על אופניו ודקדוקיו, ואחר כך שם לפני הקדוש ברוך הוא ונעשית מחיצה בערפל ולמדו את הדינין, וכי שם למד את הדינין, והלא בשלשה מקומות למד משה את הדינין, במרה דכתיב שם שם לו חק ומשפט, בסיני ואלה המשפטים, בערבות מואב (במדבר כז, יא) והיה לבני ישראל לחקת משפט.

ט״זדבר אחר ואלה המשפטים וגו' לפניהם ולא לפני כותים. וכן הזהירן בהם ואמר להם, דעו שאם אתם מורין כהלכה כאשר למדתי אתכם אתם נמלטים מדינו של הקדוש ברוך הוא, ותקבלו שכר מלפניו, ואם לאו הדין עומד עליכם שהדין הוא שלו, שנאמר (דברים א, יז) כי המשפט לאלהים הוא.

י״זבא וראה שעל שלשה דברים מסר משה רבנו עליו השלום עצמו ונקראו על שמו ואלו הן תורה וישראל והדין, תורה מנין דכתיב (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי, וכי תורת משה היא והלא כתיב (תהלים יט, ח) תורת יי' תמימה, אלא מתוך שמסר נפשו עליה נקראת על שמו. ישראל מנין דכתיב (שמות לב, ז) לך רד כי שחת עמך, וכי עמו של משה היו והלא עמו של הקדוש ברוך הוא היו, שנאמר (שם ג, י) והוצא את עמי וגו', אלא מתוך שמסר נפשו עליהם דכתיב (שם יח, יג) וישב משה לשפוט את העם, נקרא על שמו.

י״חדבר אחר ואלה המשפטים וגו', וא"לה - *וצוה *אותם *לעשות *הדין, המשפ"טים - *הדיין *מצוה *שיעשה *פשרה *טרם *יעשה *משפט, אש"ר - *אם *שניהם *רוצים, תש"ים - *תשמע *שניהם *יחד *מדברים, לפני"הם - *לא *פני *נדיב *יהדר *הדיין *מחבירו.

י״טחביב המשפט, וחביב הוא יתרו לפני הקדוש ברוך הוא, שנתן לו פרשה להתייחד בהן, ואי זו זו מנוי זקנים, שנאמר (שם יח, כא) ואתה תחזה וגומר, והלא המנוי היה דבר גדול לפני הקדוש ברוך הוא והסכים על ידי יתרו, ולמה לא צוהו מתחלה למשה אלא ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל ישראל, לומר גדול הוא והסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו, דכתיב (שם יח, כג) וצוך אלהים וגו'.

כ׳גדול המשפט, שקרא הקדוש ברוך הוא שם כסאו משפט, דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך. ר"ע אומר בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא מזכיר את המשפט, וסומך לו את החסד מכאן ואת הצדקה מכאן, בתורה מנין דכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' למען הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו, ומה דבר עליו זה החסד, דכתיב (מיכה ז, כ)חסד לאברהם, בנביאים מנין דכתיב (ירמיה ט, כג) כי אני יי' עושה חסד וגו', בכתובים מנין דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך וגו'.

כ״אגדול המשפט, שהוא אחד מג' דברים הנקראים עוז, ואלו הן התורה והמשפט והמשיח, תורה מנין דכתיב (מיכה ה, ג) ועמד ורעה בעז יי' וגו', וכתיב (תהלים כא, ב) בעזך ישמח מלך. העז בבני אדם שונא את המשפט אבל הקדוש ברוך הוא יש לו עז ומשפט אהב, דכתיב (שם צט, ד) ועז מלך משפט אהב.

כ״בגדול המשפט, שמחשבתו של הקדוש ברוך הוא ומעשיו כאחד, אבל במשפט אינו מזמן ושופט כאחד, אלא בתחלה מזמן ואחר כך שופט, דכתיב (תהלים ט, ח) ויי' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, ואחר כך (שם ט, ט) והוא ישפוט תבל בצדק וגו'.

כ״גגדול המשפט, שהרבה מצות של זכות ברא הקדוש ברוך הוא, כגון האמת והשלום והענוה והאמונה והברכה, ומכלם לא ייחד שמו אלא על המשפט, שנאמר (מלאכי ב, יז) איה אלהי המשפט, מפני מה מפני שכלם כלולות במשפט, שנאמר (זכריה ז, ט) כה אמר יי' משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו וגומר.

כ״דגדול המשפט, שהשונא אותו אין רפואה למכתו, שנאמר (איוב לד, יז) האף שונא משפט יחבוש, ואין חבישה אלא רפואה, שנאמר (תהלים קמז, ג) הרופא לשבורי לב ומחבש וגו'.

כ״הרבי שמואל בר יצחק אמר גדול הוא המשפט, שבששה מקומות מצינו שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בישראל, שלשה מהן בבתי דינין שהופיעה בהן רוח הקדש, ראשונה בבית דין של שם, שנאמר (בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אפשר לומר כן אלא רוח הקדש אמרה צדקה, ויהודה אמר ממני. שניה בבית דין של שמואל, דכתיב (שמ"א יב, ג) הנני ענו בי נגד יי' וגומר, וכתיב עד יי' בכם ועד משיחו ויאמר עד, ויאמרו אין כתיב כאן אלא ויאמר, ואי זה זה רוח הקדש. שלישית בבית דין של שלמה, שנאמר (מל"א ג, כו) ויאמר תנו לה את הילוד החי, ורוח הקדש אומרת היא אמו, הרי ג' פעמים בג' בתי דינין הללו. רביעית (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל וגו', מכאן אמרו משרבו לוחשי לחישות בדין נסתלקה שכינה. חמישית ישפוט עניי עם, מה כתיב בתריה (תהלים עב, ד) ייראוך עם שמש. ששית שנאמר (חגי ב, ה) את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים וגומר, אי זה דבר שכרת עמנו בצאתנו ממצרים זה המשפט, שנאמר (שמות כד, ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים.

כ״וגדול המשפט שלא חזר העולם לתהו ובהו אלא על המשפט, והיכן בדור המבול שנאמר (איוב ד, כ) מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, המשים הזה אין אנו יודעים מהו, אלא שלמדנוהו בואלה המשפטים אשר תשים, הוי אומרים המשים הדין הזה. (אמר המחבר משי"ם בגימטריא שלש מאות ותשעים, כמנין משי"ם, רצה לומר מבקר לערב יוכתו מבלי משי"ם, שאם אין משי"ם שהוא הדין בני אדם מתקוטטין ומכין איש את רעהו מן הבקר עד הערב). וכל כך למה, שכשאין הדין נעשה כל עבירות שבעולם נעשות, וע"א נעבדת, שנאמר (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וגומר בסתר לאמר, לפי שיש שם בית דין עובדין בסתר, הא אין שם בית דין בגלוי. גלוי עריות נפרצת, שכן תמר אומרת (שמ"ב יג, יג) ואני אנה אוליך את חרפתי, הא אם אין שם חרפה מבית דין אין נמנעין. הגזלנין והחמסנין נמנעין, שכן הוא אומר (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, ובעבור שלא יכריח אותו בית דין לשלם מיטב שדהו ומיטב כרמו ימנע מלגזול, אם אין שם בית דין אינו נמנע.

כ״זובעבור עבירות אלו פורענויות רבות ורעות באות לעולם, דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל ענוי הדין, ועל עוות הדין, חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם, גלות בא לעולם על ע"א ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים (אבות פ"ה מ"ח-מ"ט).

כ״חאי זהו ענוי הדין ואי זהו עוות הדין, ענוי הדין הוא כשבעלי דינין באין אצל הדיין ואומר להם אין לי פנאי עתה לדון, וישלח אותם בפחי נפש. עוות הדין הוא שמעוות את הדין ומסביר פנים לאחד ומזכה אותו שלא כדין.

כ״טמעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע שהיו יוצאין ליהרג, והיה רבי שמעון בוכה, אמר לו רבי ישמעאל שמעון אחי למה אתה בוכה והלא פסיעות הן ואתה נתון בצד אבותיך, אמר לו ולא אבכה ואני יוצא ליהרג כעובדי ע"א וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר ליה רבי ישמעאל מימיך לא באת אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו, והיית ישן או סועד או שמא לא הניחה השמש ליכנס, נמצאת מענה את הדין, וכתיב (שמות כב, כב) אם ענה תענה אותו וגומר וכתיב וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, אמר ליה בין ישן בין סועד מפוקד היה השמש שלא ימנע שום אדם מליכנס אצלי, ולא על חנם אלא פעם אחת הייתי יושב ובני אדם עומדין עלי לדון גס לבי, אמר לו כדאי אנו שאנו יוצאין ליהרג.

ל׳גדול הוא המשפט, שנתנו הקדוש ברוך הוא במתנה לדוד, שנאמר (תהלים עב, א) לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו'.

ל״אגדול המשפט שבו נמחלין עונותיהן של ישראל, שנאמר (ישעיה ד, ד) אם רחץ יי' את צואת בנות ציון וגומר ברוח משפט וגו'.

ל״בגדול המשפט, שבו ירושלים מתיישבת, שנאמר (ישעיה א, כה-כז) ואשיבה ידי עליך וגומר, וכתיב ואשיבה שופטיך וגומר, וכתיב בתריה ציון במשפט תפדה.

ל״גגדול המשפט, שבעון חוסר המשפט הרבים נענשו, דאמר רבי מיאשא מנין לדיין שאם אינו יוצא במיעוטין יוצא במרובין, שנאמר (נחמיה ה, א-ח) ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה, ויש אשר אומרים בננו ובנותינו וגו', ויש אשר אמרים שדותינו וכרמינו וגו', מה כתיב שם, ויחר לי מאד וגומר וימלך לבי עלי ואריבה וגו' ואתן עליהם קהלה גדולה, הא למדנו שבזמן שאין הדין נעשה השדות מתמשכנות שלא כדין, והבנים נמכרים, והשדות נכבשות, והקצף יורד, וצועקים ואינן נענים, שנאמר (איוב לה, ט) מרוב עשוקים יזעיקו, מה כתיב התם (שם, לה, יב) יצעקו ולא יענה.

ל״דואלו המדות שנאמרו בדיינין, כי אמלט עני משוע וגו' ברכת אובד עלי תבא וגו' צדק לבשתי וילבשני וגו' עינים הייתי לעור וגו' ואשברה מתלעות עול וגו' (איוב כט, יב-יז). כי אמלט עני משוע, זה שאין עליו חוב והם מבקשים לחייבו, וזה בא וממלטו. ויתום ואין עוזר לו, זה שיש לבעל דינו לשלם לו, והם מבקשין לפטור אותו, והוא בא ועוזרו. ויש אומרים כי אמלט עני משוע, זה המלוה שמבקש ליטול ממנו רבית, שרוב שנוטלין ברבית עניים הם. ויתום ואין עוזר לו, אלו הנחלות, שכל היורשין נקראו יתומים. ברכת אובד עלי תבא, אלו דיני נפשות. ולב אלמנה ארנין, אלו דיני ממונות. צדק לבשתי, מה תלמוד לומר וילבשני, מכאן לדיין שצריך להיות תוכו כברו, ויהא לובש את הצדק, הצדק מבחוץ והוא מבפנים, ויהא צדק לובשו הצדק מבפנים והוא מבחוץ. כמעיל וצניף משפטי, מה תלמוד לומר צניף, אלא מעיל ממלא קומתו של אדם מלמטה, צניף ממלא קומתו של אדם מלמעלה.

ל״העינים הייתי לעור, אלו דיני חבלות. ורגלים לפסח אני, אלו דיני אונסין. ויש אומרים מנין שטוענין ומלמדין למי שיודעין לו טענה והיא מסותרת מעיניו, תלמוד לומר עינים הייתי לעור, אין קורין עור אלא למי שהוא ראוי להיות פקח. מנין למי שהוא חבוש בבית האסורין או שנתחרש או שנשתטה, שבית דין מקנאין לאשתו כשהן רואין דבר מכוער, תלמוד לומר עינים הייתי לעור. מנין שמקבלין עדות שלא בפני בעל דין כשהוא חולה או העדים חולין או מבקשין לילך למדינת הים, תלמוד לומר ורגלים לפסח אני, אין קורין פסח אלא למי שהוא ראוי להיות לו רגל.

ל״וומנין שמעמידין אפוטרופוס ליתומים תלמוד לומר אב אנכי וגו'. ומנין שאין חותכין את הדין עד שחוקרין אותו יפה, תלמוד לומר וריב לא ידעתי אחקרהו. וכן הוא אומר (דברים א, טז) שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, וכתוב אחד אומר (שם יג, טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב, הא כיצד, אם ראית את הדין מרומה חקרהו, ואם ראית הדין יוצא לאמתו צדקהו.

ל״זומנין לדין שעמד שאין חוזרין ומעיינין בו כשאין חידוש ראיה, תלמוד לומר וריב לא ידעתי אחקרהו, פרט לזה שהוא ידוע. מנין שקונסין קנסות תלמוד לומר ואשברה מתלעות עול וגו'. ומנין שמוציאין רבית קצוצה, תלמוד לומר ומשיניו אשליך טרף.

ל״חומנין כשיצא אחד מן הדיינין שלא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין ומה אעשה ורבו עלי, תלמוד לומר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל וגו'. ומנין שאם אתה יודע לחברך עדות שאינך רשאי לשתוק עליו, תלמוד לומר (שם) לא תעמוד על דם רעך וגו'. ומנין שלא יהיה הדיין רך דברים לזה וקשה לזה, תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך.

ל״טוגרסינן בספרי (פ' שופטים) מנין שממנין בית דין תלמוד לומר (דברים טז, יח) שופטים וגו'. ר"י אומר מנין שממנין א' על כלם תלמוד לומר תתן לך. ומנין שממנין בית דין בכל עיר ועיר, תלמוד לומר בכל שעריך. ומנין שממנין שופטים בכל שבט ושבט, תלמוד לומר לשבטיך. ומנין שממנין שוטרים לכל שבט ושבט, תלמוד לומר ושוטרים לשבטיכם. ומנין שממנין שוטרים לכל עיר ועיר, תלמוד לומר שופטים ושוטרים וגו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר ושפטו, מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו. ושפטו את העם, בעל כרחם של בעלי דינין.

מ׳וגרסינן במסכת שבועות (דף לא ע"א) מנין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, שלא ישתוק עד שיגמרנו ואחר כך יסתרנו ויבררנו, תלמוד לומר (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק. מנין שלא ישמע הדיין דבר בעל דין קודם שיבא בעל דינו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.

מ״אומנין שכששמע הדיין דברי בעל דינין והוא יודע להיכן הדין נוטה, שאינו רשאי לומר איני נזקק לכם, תלמוד לומר (דברים א, יז) לא תגורו מפני איש. ומנין שאחר שישמע דברי בעלי דינין ויודע להיכן הדין נוטה שאינו רשאי לבצוע להם, תלמוד לומר (דברים שם) כי המשפט לאלהים הוא. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר המבציעו עליו הכתוב אומר (תהלים י, ג) ובוצע ברך נאץ יי', אלא יקוב הדין את ההר.

מ״בומה שכר הדיין הדן דין אמת לאמתו, דכתיב (איוב כט, יח-כ) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים, עם קני אגוע, שיהיו ימיהם כימי אבותם וימי בניהם כימיהם, וכן הוא אומר (ישעיה סה, כג) לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה. שרשי פתוח אלי מים, אלו פירות הארץ. וטל ילין בקצירי, זה טל של תחיית המתים. כבודי חדש עמדי, זה זיו השכינה, שנאמר (ישעיה כד, כג) כי מלך יי' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. וקשתי בידי תחליף, זה שהצדיקים גוזרים והקדוש ברוך הוא מקיים.

מ״גגדול הוא המשפט, שכל דיין הדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלין עליו כאילו דן את ישראל כל ימי חייו, דכתיב בשמואל (שמ"א ז, טו) וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, והלא כל ימיו לא היו אלא נ"ב שנה, צא מהן מ' שנה שהיה עלי קיים, נשתייר י"ב שנים, אלא ללמדך שכל דיין המוציא הדין לאמתו כאילו דן את ישראל כל ימי חייו. וכן הוא אומר (שם ח, ג) ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט, אפשר לומר כן, בניו של אותו צדיק היו נוטלים שוחד, אלא מתוך שלא עשו מעשה אביהם מעלה עליהם הכתוב כאילו נטלו שוחד, ומה היה אביהם עושה (שם ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל, אמר רבי יצחק כל מקום שהיה הולך היה מוליך עמו כל דבר שהיה צריך לו, כדי שלא יטריח על ישראל, ואפילו מבאר המים לא היה שותה אלא מה שהיה לוקח בדמים.

מ״דרבי חמא אמר המטה את המשפט נראה כאילו הוא אינו אוהב שלום, ואין לך רחוק מן השלום כמותו, שנאמר (ישעיה נט, ח) שלום לא ידעו ואין משפט. ולא עוד אלא שמפיל את שונאי ישראל, שנאמר (שם נט, יד) והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד וגו'. ומחלל שם שמים, דכתיב כי כשלה ברחוב אמת, וכן הוא אומר (ירמיה י, י) ויי' אלהים אמת. ומסלק את השכינה, שנאמר (ישעיה שם) ונכוחה לא תוכל לבא, ואין נכוחה אלא שכינה, שנאמר (איכה ב, יט) שפכי כמים לבך נכח פני יי'. ומטיל ערבוביא בין הבריות, דכתיב (ישעיה שם, טו) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יי' וירע בעיניו כי אין משפט.

מ״האבל העושה את הדין נראה כמטיל קנאה לפני הבריות ואינו עושה אלא נותן שלום ביניהם, שנאמר (זכריה ח, טז) אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום וגו'. אין לי אלא שלום לנוטל ממנו בדין שהרי זכה, ומנין שאף המתחייב בדין ונותן ממון שהוא שלום, שנאמר (שמות יח, כג) על מקומו יבא בשלום. אין לי אלא לבעלי דינין מנין אף לכל ישראל, תלמוד לומר (תהלים עב, ב) ידין עמך בצדק וגומר, מה כתיב בתריה ישאו הרים שלום לעם. אין לי אלא לבני אדם בלבד, מנין שהוא שלום לבהמות ולחיות ולכל ב"ח, נאמר (ישעיה יא, ד) ושפט בצדק דלים וגומר, והיה צדק אזור מתניו וגו' וגר זאב עם כבש וגומר לא ירעו ולא ישחיתו וגומר, למה כי מלאה הארץ דעה את יי', מה היא הדעה הזו הוי אומר זה המשפט, שכן ירמיה אומר לשלום בן יאשיהו (ירמיה כב, טז) התמלוך כי אתה מתחרה כארז אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון הלא היא הדעת אותי נאם יי'.

מ״ושכל דיין ומנהיג את ישראל שנתנו לו שררה מן השמים צריך להיות דעתו נוחה עם הבריות, ויתנהג עמהם בענוה, ואל יתיהר עליהם, שכל המתיהר אפילו תלמיד חכם הוא או נביא הוא חכמתו ונבואתו מסתלקת ממנו, כדגרסינן בבראשית רבה (פא, ב) מעשה ברבי שהיה עובר על סימוניא, יצאו אנשי סימוניא לקראתו, אמרו לו תן לנו אדם אחד שיהא מקרא ומשנה אותנו ודן את דיננו, נתן להם לוי בר סיסי, עשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה נתעלמו דברי תורה מפיו, שאלו אותו ג' שאלות, גדמת במה היא חולצת, ולא השיבן. רקקה היבמה דם, ולא השיבן. הרי תרין, אמרי דילמא לית ליה אלא באולפן דאורייתא, ושאלו לו קרא, אמרי ליה מהו (דניאל ו, כא) הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת, ולא השיבן. וכיון שראה צרתו צרה השכים והלך לו אצל רבי, אמר ליה מאי עבדין בך אנשי סימוניא, אמר ליה הזכרתני צרותי, שלשה שאלות שאלוני ולא יכולתי להשיבן, אמר ליה ומאן אינון אמר ליה גדמת במה חולצת, אמר ליה אפילו בשיניה ובגופה. יבמה שרקקה דם מהו, אמר ליה אם יש בו צחצוחי רוק הרי הוא כשר ואם לאו פסול. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אמר ליה רשום עד שלא נגזרה גזרה, משנגזרה גזרה אמת, לפי שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. אמר ליה ולמה לא השבת להם, אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי למעלה ממנה טפח רוח עלי ונתעלמו דברי.

מ״זוכן מצינו (פסחים דף סו ע"א) בהלל הבבלי כשעלה מבבל לארץ ישראל ומנוהו נשיא עליהם ומפני שנתייהר נתעלמה ממנו הלכה, דתניא פעם אחת חל י"ד בניסן להיות בשבת ונתעלמה הלכה מבני בתירא ולא היו יודעין אם פסח דוחה שבת ואם השבת דוחה פסח, אמרו יש כאן אדם אחד שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, והוא יודע אם פסח דוחה שבת או לא, שלחו וקראו לו, אמר להם וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת והלא כמה פסחים יש לנו שדוחים את השבת, אמרו לו מנין לך, אמר להם נאמר בפסח מועדו ונאמר בתמיד במועדו, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת, ועוד קל וחומר הוא, ומה תמיד שאין ענוש עליו כרת דוחה את השבת פסח הענוש עליו כרת אינו דין שידחה את השבת, מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה יושב ודורש כל היום בהלכות פסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם על שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, והעצלות שהיתה בכם. נזדמן לו תלמיד אחד אמר ליה, רבי שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו, אמר ליה הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הם. מי גרם לו שנתעלמה הלכה זו ממנו לפי שנתיהר. מכאן אמרו ז"ל (שם ע"ב) כל המתיהר אם תלמיד חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, מנין מהלל הבבלי, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מנין מדבורה, שכן מצינו שכתוב בה (שופטים ד, ד) ודבורה אשה נביאה, וכיון שזחה דעתה ואמרה (שם ה, ז) עד שקמתי דבורה וגו' מיד נסתלקה נבואה ממנה, שנאמר (שם ה, יב) עורי עורי דבורה וגו', מה לך נפסקה נבואתיך, והיא שותקת.

מ״חלעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת על צוארו וגיהנם פתוחה תחתיו (יבמות דף קט ע"ב), שכן כתיב (שה"ש ג, ז) הנה מטתו שלשלמה וגו' כלם אחוזי חרב וגו' מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם שהוא דומה ללילה.

מ״טוכשממנין דיינין אין ממנין אלא בעלי תורה ויראי חטא, שכל זמן שהדיינין והפרנס והשופט יראי שמים הקדוש ברוך הוא עמהם, וישכילו בכל דרכם ויצליחו בכל מעשיהן, מה כתיב ביהושע (יהושע א, ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, וכתיב (יהושע ו, כז) ויהי יי' את יהושע וגומר. ובשופטים כתיב (שופטים ב, יח) וכי הקים ה' להם שופטים והיה יי' עם השופט. ובשמשון כתיב ויי' היה עמו וגו', וכן בכל דור ודור.

נ׳וגרסינן במדרש השכם חייבין ישראל למנות דיינין שיהיו יראי שמים, כדי שלא יהיה בהם משוא פנים ולא מקח שוחד, שכששופטי ישראל ומנהיגיו וגדולי הדור הולכים בישרות ובתמימות ומתרחקים מן הכיעור ומן הדומה לו ומן החטא כך הויין נמי כל ישראל, שהגוף הולך אחר הראש, וכן מצינו במלכי ישראל כשהיה המלך ירא חטא היו כל ישראל מדקדקים על נפשותם והיו בהשקט ובבטחה והיו מתגברים על שונאיהם, וכשהמלך היה פושע היו כל ישראל בפורענות. וגרסינן במדרש (ילקוט מיכה רמז תקנא), אם ראית דור שהצרות באות עליו ומתפללין ואינן נענין, דע שמנהיגי הדור רשעים הם ואינן נוהגין כשורה.

נ״אוגרסינן במדרש יהי אור רבי יוסי פתח (ירמיה לא, יד) כה אמר יי' קול ברמה נשמע וגומר, בלילה שחרב בית המקדש והיו ישראל הולכין בגלות לפני אויביהם טוענים משוי על כתפיהם וידיהם כפותות לאחוריהם, כד"א (איכה ה, יג) בחורים טחון נשאו, וכתיב (שם ה, ה) על צוארינו נרדפנו, ושכינה כביכול גולה מבית המקדש והולכת אחריהם, ואומרת אצטער על בית מנוחתי שחרב, ועל דמי חסידים שנשפך בתוכו, ועל בית קדשי הקדשים שנשרף, נשאה קולה כנסת ישראל בבכיה ונזדעזעו עליונים ותחתונים והגיע קולה עד כסא הכבוד, וכמעט היה הקדוש ברוך הוא מחזיר את העולם לתהו ובהו, ירדו כמה אכלוסין וכמה מחנות של מלאכי השרת לנחמה ולא קבלה תנחומין, הה"ד (ירמיה לא, יד) מאנה להנחם על בניה כי איננו, ר"ל שהקדוש ברוך הוא עלה לשמי מרומים ולא נמצא בבית מנוחתו כי איננו, כי אינם מבעי ליה, אלא כי איננו הקדוש ברוך הוא בבית המקדש, כמד"א (בראשית לט, ט) איננו גדול בבית הזה ממני, כלומר אין גדול הבית בביתו.

נ״באמר רבי חייא לרבי יוסי מאי זה מקום התחילה השכינה לגלות, אמר ליה מבית המקדש, וסבבה כל ארץ ישראל, ולאחר כך יצתה מארץ ישראל וישבה במדבר ג' ימים, וזכרה בית המקדש ועיר הקדש וישראל שהם גולים, בכו רבי חייא ורבי יוסי, אמר רבי יוסי לא גלו ישראל ולא חרב בית המקדש עד שנמצאו כל ישראל חייבין לפני הקדוש ברוך הוא, וישראל לא נמצאו חייבין לפני הקדוש ברוך הוא עד שחטאו מנהיגיהם תחלה, שנאמר (ישעיה ג, יב) עמי מאשריך מתעים וגומר, שכל זמן שהמנהיגים הולכים על דרך לא טוב כל העולם נמשכים אחריהם. רבי חייא אומר מהכא (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו, כיצד, ונעלם דבר מעיני הקהל, מעיני הקהל כתיב, שהם הראש, וכל הגוף נמשך אחר הראש.

נ״גלעולם יראה הדיין עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה, שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל, ומשה רבינו ע"ה אמר (דברים א, יז) כי המשפט לאלהים הוא, וכן מצינו ביהושפט מלך יהודה כשהעמיד שופטים על ישראל הזהירם ואמר (דה"ב יט, ו) דעו כי לא לאדם תשפוטו כי ליי', לפיכך אמר (שמות יח, כא) ואתה תחזה מכל העם כלומר במחזה הנבואה, אנשי חיל - אלו עשירים ובעלי ממון, יראי אלהים - שהם יראים מהקדוש ברוך הוא, אנשי אמת - אמר הקדוש ברוך הוא אני אמת ונתתי לכם תורת אמת, אף אתם העמידו דייניי' אנשי אמת שמעמידין הדין לאמתו.

נ״דוגרסינן במכילתא (פ' יתרו) אנשי חיל, עשירים, כדי שלא יצטרכו לבריות להחניף ולהכיר פנים בשביל ממון, פירוש חיל מגזרת (תהלים סב, יא) חיל כי ינוב, וכמו (שם מט, ז) הבוטחים על חילם. יראי אלהים שיהיו יראים מדין שמים, שאם לא ידונו דין אמת ידונום מן השמים.

נ״האבל כשממנין מי שאינו הגון מה כתיב שם (צפניה ג, ג) שופטיה זאבי יער וגומר, והתורה צווחת (דברים טז, כא) לא תטע לך אשרה וגומר, וכי אצל המזבח אסור ליטע הא חוץ למזבח מותר, אלא לומר לך אל תעמיד דיין שאינו הגון, ומהו אצל מזבח יי', אצל התורה, שנאמר (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה למנחה וגומר.

נ״וועוד גרסינן במדרש משלי כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה אצל המזבח, שנאמר (דברים טז, כא) לא תטע לך אשרה, ולא עוד אלא שגורם שממון לעולם שנאמר (דברים א, יג) ואשימם, כלומר אם הדיין הגון ואשימם לשבח, כענין שכתוב (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך, ואם אינו הגון ואשימם לגנאי כענין שכתוב (ויקרא כו, לא) והשימותי את מקדשיכם.

נ״זאמר רבי תנחומא בשם רבי פנחס בר אבין לא ידעו עשות נכוחה (עמוס ג, י), בשופטי ירושלים הכתוב מדבר, האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם, מה היו עושין לא היו יכולין להעמיד הדין מפני השוחד והחמס, וכשהיו נדונין היה בא הדיין להוכיח לאחד מהם ולהודיעו את דינו, והוא רומז לו ומזכיר לו שם השוחד ומעורו, ועליהם אמר ישעיה ע"ה (ישעיה נו, י) צופיו עורים וגו' כלם כלבים אלמים, וכי יש כלב אלם וכלב פקח, אלא לומר לך מה הכלב הזה כשאדם משליך לו פרנסה סוגר את פיו ואינו נובח, כך דייני ישראל היו פקחים וכשהיו נוטלין השוחד היו סוגרין את פיהם. למה דומה השוחד, לאדם שהוא עומד על שפת הים נטל שלשול קטן ונתן בחכה והטילו לים, בא דג גדול ובלעו ונתפס, אוי לדג גדול שנתפס בלא כלום. כי השוחד יעור עיני חכמים (דברים טז, יט), והלא כמה אנשים לקחו שוחד ולא נתעוורו, אלא שנתעוורו מדרך האמת ואינן רואין חובה לנותנו, ולא עוד אלא שמתעוורים לעתיד לבא כשהצדיקים נהנין מזיו השכינה, דכתיב (ישעיה נב, ח) כי עין בעין יראו וגו', הכל רואין והוא אינו רואה, הכל מתרפאין והוא אינו מתרפא, אלא כך דינו, יאמר לו הקדוש ברוך הוא אני פקח בראתיך למה עוורת עיניך, למה היית דורש לא תטה משפט והטית, לא תכיר פנים והכרת, לא תקח שוחד ולקחת.

נ״חרבי שאל לבבלאי, מהו דכתיב (קהלת ט, ח) וחכמת המסכן בזויה וגו', וכי חכמתו של רבי עקיבא בזויה היתה, אלא מי שהוא עצמו בוזה את דבריו, יושב ודורש (דברים טז, יט) לא תטה משפט ולא תקח שוחד, והוא מטה ולוקח, לא תכירו פנים והוא מכיר, כל אלמנה ויתום לא תענון והוא מענה. כמה נאה המוכיח שהוא מוכיח באמת, כמה ברכות הוא מקבל, שנאמר (משלי כד, כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכות טוב, של מוכיח, כשמקבל ברצון.

נ״טשונאי בצע שונאי ממון עצמן, כל שכן ממון אחרים, ואין מקבלין שוחד, שהשוחד קשה לפני הקדוש ברוך הוא, שהוא דומה לערוד, שהוא נושך את החברים כל שכן להדיוטים. וכתיב (שמות כג, ח) ושוחד לא תקח, אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי שכך נאמר (שם כג ו, דברים טז יט) לא תטה משפט, אלא אפילו לזכות הזכאי ולחייב החייב, כגון הנותן ידו לדיין לסמכו, והמכסה את רוקו, והמעביר את כהו, והמביא לו דורון ואף על פי שלא קבל אותו ממנו.

ס׳דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים, כל שכן לטפשים, ויסלף דברי צדיקים, כל שכן דברי רשעים, ולמה נקרא שמו שוחד שעושה שנים חד הנותנו והמקבלו.

ס״אושמת עליהם שרי אלפים, כמה הויין שש מאות, ושרי מאות הוו שתא אלפי, שרי חמשים הוו תריסר אלפי, ושרי עשרות שתין אלפי, נמצאו דיינין ישראל ע"ו אלפים ושש מאות, ושפטו את העם בכל עת, מלמד שאין ממנין על הצבור אלא בני אדם בטלין לתורה.

ס״בוגרסינן בפרק קמא דשבת (דף י ע"א) רבי אמי ורבי אסי הוו גרסי ביני עמודי, וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי.

ס״גדבר אחר כי השוחד יעור וגומר (שמות כג, ח), אומר על טהור טמא ועל טמא טהור, ויסלף דברי צדיקים, אומר על אסור מותר ועל מותר אסור. צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין שהוא יפה, אחר בית דין של רבן יוחנן בן זכאי, ואחר בית דין של רבי אליעזר.

ס״דגרסינן במסכת סוטה (דף מז ע"ב) משרבו בעלי הנאה, נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם. משרבו רואי פנים בדין, בטל לא תכיר פנים, ופסק לא תגורו מפני איש (דברים א, יז), ופרקו מהם עול שמים והמליכו עליהם עול בשר ודם. משרבו לוחשי לחישות בדין, רב חרון אף ונסתלקה שכינה מישראל, שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל. משרבו מי שאחרי בצעם לבם הולך, רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, וריבה הוי בעולם. משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים, רבה שוחד והטיית המשפט ופסקה הטובה, משרבו בעלי מקובלני טובתך מוחזקני טובתך, רבו איש הישר בעיניו יעשה, גבוהים הושפלו ושפלים הוגבהו ומלכותא אזלא ומתנוולא. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, משום שנאמר (משלי טו, כז) שונא מתנות יחיה.

ס״הוגרסינן בכתובות (דף קה ע"א-ע"ב) אמר רבי ינאי בא וראה כמה סמויות עיניהם של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהם. דבר אחר ויסלף דברי צדיקים, אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. וכל דיין המטה את הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר מאור עיניו. אמר רב פפא לא לידון איניש דינא למאן דסאני ליה דלא חזי ליה זכותא.

ס״ותנו רבנן ושוחד לא תקח (שמות כג, ח) אינו אומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אוסר, היכי דמי שוחד דברים, כי היכי דשמואל דקא עבר במעברא, אתא ההוא גברא יהב ליה ידא, לסוף אמר ליה דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסייה, לסוף אמר ליה דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב ודאין דינא, פרחא גדפא ויתיב ארישיה, אתא ההוא גברא שדייה מרישיה, לסוף אמר ליה דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא.

ס״זרבי ישמעאל ברבי יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי יומא דשבתא, ההוא יומא אייתי ליה בחמשא בשבת, אמר ליה מאי האי, אמר ליה דינא אית לי ואמינא בהדי דאתינא ודאין לי דינא אייתי ליה למר, אמר ליה לא מידן דאיננא לך ולא משקל שקילנא מינך, אייתי ליה זוגא דרבנן וקא דאינו ליה, בהדי דקא אזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אוי למקבל שוחד, ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי הייתי נוטל, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.

ס״חרבי ישמעאל בן אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז אמר ליה מאי האי, לא הוה לך כהן אחר דיהיבת ליה, אמר ליה דינא אית לי ואמינא בהדי דאתינא אייתי ליה למר. אמר ליה לא מידן דאיננא לך ולא מישקל שקילנא מינך, אייתי ליה זוגא דרבנן וקא דייני ליה, בהדי דקא אזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי, אמר רבי ישמעאל אוי להם למקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי הייתי נוטל, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.

ס״טרב ענן אייתי ליה ההוא גברא סלתא דגלדני, אמר ליה מאי האי, אמר ליה דינא אית לי ואמינא בהדי דאתינא אייתי ליה למר, אמר ליה לא מידן דאיננא לך ולא משקל שקילנא ממך, אמר ליה דינא לא תידון משקל אמאי לא תשקול, מאי טעמא מנע לי מר מלהביא בכורים, דתניא (מל"ב ד, מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים וגומר, וכי אלישע אוכל ביכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב בכורים, אמר ליה משקל לא בעינא למשקל, והואיל ואמרת משקל שקילנא, דאין לא דאיננא לך. אתא לקמיה דרב נחמן, ואמר ליה אנא ענן פסילנא לההוא גברא לדינא, כי אתא הוה קאים בדינא דיתמי, אמר ליה הא דפסיל ליה האי קריביה הוא, האי מצות עשה והאי מצות עשה, כבוד תורה עדיף, פסקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדינא דההוא גברא, כי חזא בעל דיניה יקרא דעבד ליה אסתתם טענתיה. רב ענן הוה שכיח אליהו גביה והוה מתני ליה סדר אליהו, כיון דעבד הכי אסתלק ולא אתא עד דיתיב בתעניתא ובעא רחמי ואייתי לגביה, כי אתא הוה מבעית ליה בעותי, עבד תיובתא ואנחיה ויתיב ליה עד דאסיק ליה סדריה, והיינו דאמרינן סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (פירוש, רב ענן היה בא אליהו אליו והיה שונה עמו סדר מן הגמרא ואחר שאירע זה המעשה נסתלק אליהו ולא בא אליו עד שישב בתענית, ובא אליו והיה מבהילו ואומר לו עשה תשובה, ואחר כך שנה לו סדרו, והסדר שהיה שונה לו בתחלה נקרא סדר הגדול, והסדר שהיו שונין אחר זה המעשה נקרא סדר קטן).

ע׳וגרסינן במכילתא יתום לא ישפוטו וגו' (ישעיה א, כג) רבי אלעזר אמר, בראשונה היה אדם מת בירושלם והיו ממנים אפורופוס על היתומים, והיתה אלמנה תובעת כתובתה אצל היתומים, והם הולכים אצל הדיינין, ומוציאין אותם עם האפוטרופוס. וריב אלמנה לא יבא אליהם, אמר רבי יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדין בירושלים, והיה הדיין אומר לו בקע לי שני בקעיות של עצים מלא לי שתי חביות של מים, והיו יציאותיו כלים, ויוצא בפחי נפש, והיתה האלמנה פוגעת בו ואומרת לו מה נעשה בדינך, והוא אומר כל יציאותיו לא הועיל לו כלום, והיתה אומרת ומה אם זה שהוא איש לא הועילו לו כלום אני שאני אלמנה על אחת כמה וכמה, חוזרת לה, הדא הוא דכתיב וריב אלמנה לא יבא אליהם.

ע״אתנו רבנן (ויקרא יט, טו) בצדק תשפוט עמיתך, הוי דן את חבירך לכף זכות, תאני רב יוסף עמיתך עם מי שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה. רב הונא בריה דרב עולא הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן, שלח לי' רב יוסף הונא חברינו עמית בתורה ובמצות, אמר מאי שלח לי ליחנופי לי, הדר אמר למשרי תגריה ברישא (פירוש שידין אותו תחלה), אי נמי לשודא דדייני (פי' יש דין שאינו תלוי בראיית העדים ולא בשבועה, אלא במה שלב הדיינים נוטה לזכות, כגון דאמרינן בכתובות [דף פה ע"ב] ההוא דאמר נכסי לטוביה, ואתו לאחר מותו ב' טוביה, ואמרינן התם שודא דדיינא, למי שהדיין רואה שהוא רואי לתת לו מתנה והוא יותר אוהבו, אף כאן כן שלח לו, אם הדין תלוי בשודא דדיינא זה ראוי לזכותו שחכם וצדיק הוא).

ע״בדביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר היכי אעביד, איקום מקמה אסתתמן טענתיה דבעל דינה, לא איקום מקמה אשת חבר היא והרי היא כחבר, אמר ליה לשמעיה אפרח בר אווזא ואשדי עלאי.

ע״גומי שהוא הגון וירא חטא אל ימנע עצמו להיות בצרכיהם של ישראל ומלעמוד עליהם בכל דרכיהם, וישא משאם ויסבול טרחם, והעושה כך הרי הוא מקיים את העולם, שנאמר (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ וגומר, אבל המונע עצמו מלישא משאם ומלגדור פרצותיהם ועושה עצמו כתרומה הפרושה מן העסה, הרי זה הורס העולם ומחריבו, שנאמר (שם) ואיש תרומות יהרסנה.

ע״דמעשה ברבי אבהו כשבא להסתלק מן העולם, נכנסו חכמי ישראל אצלו ומצאוהו שהוא בוכה, אמרו לו למה אתה בוכה, הלא כל ימיך יגע בתורה היית, כל כך תלמידים העמדת, ולא עוד אלא שמדה יתירה בך שלא נתעסקת בדינים, אמר להם עליה אני בוכה, שלא נשאתי במשאן של ישראל וקיימתי מה שנאמר ואיש תרומות יהרסנה.

ע״הומה שאמרו רבותינו ז"ל מי שהוא הגון אל ימנע מלישא משאן של ישראל, הני מילי כשהכל צריכין לו ומבקשין לשמוע ממנו, אבל מקצת הצבור צריכין לו ומקצתן אין צריכין לו, מקצתן מקרבין אותו ומקצתן מרחקין אותו, דין הוא שידחה מהם ואל יטיל מחלוקת בישראל, וחייב אותו דיין או פרנס או נשיא שימחול על כבודו ואל יטיל מחלוקות בישראל. וכל הבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, והרודף אחריה היא בורחת ממנו, שכן מצינו בשאול שברח מן השררה ורדפה אחריו. ואבשלום רדף אחריה וברחה ממנו.

ע״וולא יאהב אדם את השררה כדי להטות המשפט, ולשאת פני חבריו וקרוביו, וכדי לעשות נקמה באויביו שלא כדין, וכדי לחמוס ולגזול בני העניים והאומללים, שאין להם מחזיק בידם, ויצעקו ואין מושיע להם, והעושה כך גורם פורענות הרבה לו ולעולם, דתניא כל המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אין לו חלק לעולם הבא, כדגרסינן במסכת ראש השנה (דף יז ע"א) אשר נתנו חתיתם בארץ החיים (יחזקאל לב, כד), אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. ואמר רב יהודה כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם לעצמו, שנאמר (איוב לז, כד) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב.

ע״זואפילו מלך ישראל אין צריך להטיל אימה יתירה על הצבור, אלא יהיה משפטו בצדק, וידין דין יתום ואלמנה, ולא יגבה לבו במלכותו. והמלך הנוהג כשורה וכדין בענוה ובצניעות, יחיה ויאריך ימים, וממלכתו מתקיימת בידו וביד בניו, שנאמר (דברים יז, כ) לבלתי רום לבבו מאחיו וגו'. וגרסינן בפרק חלק (דף צב ע"א) אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת בעולם הזה, זוכה ומנהיג אותם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה מט, י) כי מרחמם ינהגם וגו'.

ע״חאבל המלך הנוהג שלא כשורה, וגוזל וחומס והורג, ושטוף בנשים ובתענוגים, אין מלכותו מתקיימת בידו, ויורד מגדולתו ומכסאו, ומעשה בלשצר יוכיח. ואמר החכם ששה דברים מפסידין את המלכות, שלשה מהן מן המלך עצמו וג' במקרה, שלשה מצד המלך ואלו הן, א' השטוף בזמה ומנבל את כבודו בנשים ורודף אחריהם, הרי זה בידוע שדעתו קלה ואין לו גבורת מלך. ב' ההורג תמיד את שריו וחייליו בלי פשע ומחרף ומקלל בחנם ומשפיל לאחד ומרים לאחד שלא כדין, ומחר משפיל לזה ומקים לזה, הרי זה כאחד הנבלים שאינם מקיימין דבריהם, ומתוך כך קושרין עליו ומורידין אותו ממלכותו, וזה וכיוצא בו אין עליו הוד מלכות. ג' העושה מלחמות בארצו בעת השלום, וכשאין באין לו אויבים וצרים יעשה מלחמות עם גדודיו וחייליו, והורגין אלו את אלו וכובשין לעבדים אלו את אלו כאויבים, והן עושין דרך שחוק, הרי זה מסלק ממנו יראת המלכים ורודף אחרי הוללות וסכלות, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב, ב) לשחוק אמרתי מהולל.

ע״טושלשה מהן במקרה, ואלו הן א' אם ימותו שריו ועבדיו ובעלי עצתו ויפקדו ממנו חכמיו וזקניו ויצטרך לעצת הנערים, ומעשה רחבעם יוכיח. ב' אם יבאו עליו מלחמות ויקיפוהו אויבים וצרים ויתקבצו מלכים רבים להלחם בו, לא יוכל שאת ראש לפניהם. ג' אם יהיה בארצו רעב גדול שנים רבות שנה אחרי שנה, או דבר, או כיוצא בהם.

פ׳וצריך הדיין לעשות דין אחד ומשפט אחד לכל, שנאמר תורה אחת וגומר, ולא יבוש מן הגדולים, ולא יטה משפט הקטנים, ולא יכיר פנים במשפט לדל ולאביון, שנאמר (ויקרא יט, טו) לא תשא פני דל וגו' שמא תאמר עני הוא זה, הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות, לכך נאמר לא תשא פני דל. או שתאמר עשיר הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבשתו, לכך נאמר לא תהדר פני גדול, שכל המהדר פני גדול חייב מיתה, שכן מצינו בסנהדרין שהדרו לינאי המלך ובא גבריאל והרגן, מעשה בינאי המלך שהרג עבדו את הנפש, אמר להם רבן שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם לשמים ונדון אותו, שלחו לו עבדך הרג את הנפש, שלח להם העבד, שלחו לו בא אתה וקבל העדות שכן כתיב (ע' שמות כא, כט) והועד בבעליו, בא וישב לפניהם, אמר ליה שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגלך, שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי', אמר ליה ינאי לא כשם שאתה אומר אלא כשם שחבריך אומרין, פנה לימין כבשו פניהם בקרקע פנה לשמאל וכו', אמר להם בעל פקודות יפרע מכם, בא גבריאל וחבטן בקרקע, באותה שעה גזרו מלך לא דן ולא דנין אותו.

פ״אוגרסינן במסכת יומא (דף כב ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל למה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בה דופי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן יחשוב קופה של שרצים (פי' דופי משפחה) תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך.

פ״בוגרסינן במדרש השכם (תהלים פב, ג) שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו, לא שתאמר שיצדיק אותם ברשע ח"ו, אלא בין לזכות בין לחובה הצדיקו עליהם הדין, שלא תאמר הואיל וזה עני אטול מזה ואתן לזה, אמרה תורה (ויקרא יט, טו) לא תשא פני דל, שכל העולם שלי הוא, שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב וגו'.

פ״גאמר ר"ש בר נחמני אמר רבי יוחנן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא גובה את נפשו, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש.

פ״דאמר רבי חמא בר חנינא, אמר הקדוש ברוך הוא, לא די לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה שלא כדין אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

פ״האמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינין, בעלי דינין עומדין לפניהם, ושומעים דבריהם, ומוציאים אותם לחוץ, ונותנין בדבר, גמרו את הדבר היו מכניסין אותם, והגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב.

פ״ווגרסינן באלה הדברים רבה (ה, ו) אמר רבי חייא בר אבא סדר הדין כך הוא, התובע טוען והנתבע משיב, והדיין מכריע, אמר רבי סימון צריך הדיין לשנות הטענות מפיו, וממי אתה למד משלמה ע"ה, דכתיב (מל"א ג, כג) ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי וגו', אמר רבי אלעאי שמעתי שאם רוצה הדיין להושיב את האנטריקון שמושיב, ובלבד שלא יהיה אחד יושב ואחד עומד, דאמר רבי ישמעאל היו שני בני אדם באין אצל הדיין לדין אחד עני ואחד עשיר אומר לעשיר או לבוש כמו שהוא לובש, או הלבישהו כמותך, כל כך למה, כדי שלא ישא פנים לעשיר ויטה משפט העני (פירוש אנטיריקון, בעלי דינין). ולא יהיה אחד מדבר כל צרכו ולבעל דינו אומר קצר דבריך.

פ״זוגרסינן באבות דרבי נתן היה אחד כשר ואחד שאינו כשר, אל תאמר זה שהוא כשר דבריו נאמנים, וזה שאינו כשר אין דבריו נאמנים. היה אחד עני ואחד עשיר, אל תאמר זה שהוא עשיר נראה דבריו נאמנין, זה שהוא עני אין דבריו נאמנים, אלא כשם שתשמע דברי עשיר כך תשמע דברי עני, שנאמר (דברים א, יז) לא תכירו פנים במשפט.

פ״חוגרסינן באלה הדברים רבה אמר רבה בר רב הונא, צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי, מותבינן ליה לצורבא מרבנן ולעם הארץ אמרינן ליה תיב ואי קאים לית לן בה.

פ״טואל יחזיק זכות לזה וחובה לזה עד שישמע אמתת הדין, דתנן (פ"א מ"ח) וכשבעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, ר"ל קודם שנתברר לך דינם יהיו בעיניך שניהם כרשעים, שכל אחד מהם מרמה את חבירו. ואחר שתחקור ותדע דבריהם ותחתוך הדין, יהיו בעיניך כצדיקים, ואל תאמר זה בקש לזה מה שלא היה לו אצלו, או זה נשבע לשקר לזה, או זה כפר ממונו של זה, אלא יהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו עליהם הדין ובאין לדון וקבלו עליהם דין תורה.

צ׳וגרסינן במדרש השכם לא גלתה ירושלים אלא על שלא העמידו את הדין, שנאמר (איכה א, ו) היו שריה כאילים וגו', מה אילים ראשו של זה בצד זנבו של זה, כך דייני ישראל שבאותו הדור זה כובש פניו מפני זה, וזה כובש פניו מפני זה. וכך אמר להם הנביא (ישעיה א, כג) שריך סוררים וחברי גנבים וגו', מהו שלמונים, שהיו אומרים זה לזה שלם לי ואני אשלם לך, עשה עמי היום ואני אעשה לך למחר, והנביא צווח (שם א, כא) צדק ילין בה ועתה מרצחים, חכיתי להם שיעמידו השופטים ויקיימו את הדין, והם לא עשו כן אלא עשו שלהם עיקר ואת הדין טפלה, ולפיכך (שם ג, יד) יי' במשפט יבוא וגו' גזלת העני בבתיכם, וכי בביתם היתה הגזלה, אלא מתוך שצווחין היתומים והאלמנות והעניים על גזילותיהם והם מעלימים עיניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו הגזלה בבתיהם. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא אין לי חפץ בקרבנותיכם ולא בחדשיכם ובמועדיכם, שנאמר (שם א, יג) לא תוסיפו הביא מנחת וגו' וכתיב חדשיכם ומועדיכם וגומר, וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו'. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא מה נעשה וישוב חרון אפך, אמר להם (שם א, יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ וגו'.

צ״אוכל דיין שמטה את הדין גורם שממון לעולם, שנאמר (מיכה ג, ט) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו וגומר, ועל יי' ישענו לאמר הלא יי' בקרבנו לא תבא רעה, לכן מביא עליהם שלש פורעניות, שנאמר (שם ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיים תהיה, והר הבית לבהמות יער.

צ״באוי לו לדור ששופטין את שופטיהן, אוי לדור שצריכין השופטים להשפט כדורו של אלימלך, שנאמר (רות א, א) ויהי בימי שפוט השופטים וגו', אוי לו לדור שאין שומעין לשופטיהם כשהם ישרים, שנאמר (שופטים ב, יז) וגם אל שופטיהם לא שמעו, ומי היו, רב אמר דבורה וברק היו, ריב"ל אומר שמגר ואהוד היו, רב הונא אמר דבורה ויעל היו.

צ״גוגרסינן בפרק קמא דחגיגה (דף ה ע"א) אמר רשב"ל כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה. והשופט המטה את הדין נקרא רשע כדגרסינן במסכת שבת (דף קלט ע"א) אמר רשב"ל מאי דכתיב (ישעיה נט, ג) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון וגו', כפיכם בדם, אלו הדיינין. ואצבעותיכם בעון, אלו סופרי הדיינין. שפתותיכם דברו שקר, אלו עורכי הדיינים. ולשונם עולה תהגה, אלו בעלי דינין.

צ״דוכל דיין שמחליף ואומר על טוב רע ועל רע טוב אוי לו וחבל עליו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדיין אין אתה יודע שכשאתה מטה את הדין שלשכינתי אתה מטה, ולפיכך אני מזהיר (דברים טז, יט) לא תטה משפט, ומה אני עושה (מלאכי ג, ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וגומר.

צ״הכמה מכוער הדיין שיאמר לבעל דין הכחשת הגזילה, והוא גזלן וגזלת אחרים בין שניו, וכשיצא לחוץ הכל מרננים אחריו, ונמצא שם שמים על ידו מתחלל, מה אומרים עליו, אוי לו אוי למולידו, סרוחה היא חכמתו ובינתו, ראוי היה שלא בא לעולם. אלא צריך לקשט את עצמו ואחר כך מקשט את אחרים שנאמר (צפניה ב, א) התקוששו וקושו וגו'.

צ״ומעשה בדיין אחד שהיה לו אילן אחד בתוך חצירו, והיה מחשיך על בית חבירו, ומן הדין היה לקצץ אותו, אלא שלא היה יודע שהיה מחשיך על בית חבירו, והיה הניזק מתרעם ואמר פלוני הדיין מחשיך על ביתי ולא היה אומר כלום לדיין כסבור שלא יכרות אותו, באו לפניו שני אנשים לדין ואמר הטוען פלוני זה יש לו אילן בתוך ביתו והוא מחשיך על ביתי, צוה עליו לכרות אותו, אמר לו הנטען אינו מן הדין שאכרות אותו, והיה סבור לו שיסביר לו פנים הדיין בשביל שהיה לדיין אילן מחשיך על בית חבירו, מיד נזכר הדיין שהאילן שלו היה מחשיך על בית חבירו, אמר אם אגזור על זה שיכרות אילנו מיד הוא אומר לי ולמה אין אתה כורת את שלך שהוא מחשיך על בית פלוני, מה עשה הדיין אמר להם לכו ושובו למחר עד שאברר את הדין יפה, מיד כרת הדיין את אילנו, ליום מחר באו לפניו אמר לבעל האילן לך כרות את אילנך, אמר ליה טול קורה מבין עיניך ואטול אני קיסם מבין שיני, אילני הוא מן הדין לכרתו ושלך שהוא מחשיך בית פלוני אינו דין לכרתו, אמר לך אתה כרות את שניהם שלי ושלך, מיד הלך וראה שכרת הדיין את אילנו וכרת גם הוא את שלו.

צ״זלעולם יהיה הדיין זהיר בדין, שבשכר הדין נתן הקדוש ברוך הוא תורתו לישראל, כדגרסינן בואלה שמות רבה (ע' ל, כג) אמר משה לישראל הרי נתן לכם הקדוש ברוך הוא את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל הוא את תורתו מכם, שלא נתנה לכם אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר (תהלים צט, ד) ועז מלך משפט אהב, ואם עשיתם הדינין עתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לכם בתי דינין שלכם ובית המקדש, שנאמר (ישעיה א, כו) ואשיבה שפטיך כבראשונה וגו'.

צ״חוכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו כביכול הקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו ועולה לשמים, והמלאכים אומרים רבון העולמים מהו, והוא אומר ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי משם, שנאמר (תהלים יב, ו) משוד עניים מאנקת אביונים וגו'.

צ״טוגרסינן באלה הדברים רבה (ה, ו) רבי אליעזר ור"ש בר נחמני, רבי אליעזר אומר אם היית יודע שהדין עמו אל תסביר לו פנים, שלא יהו אומרים מתחלה היה רוצה לזכותו, ור"ש בר נחמני אומר אם תדע שאין הדין עמו הסביר לו פנים, שלא יאמרו מתחלה היה רוצה לחייבו.

ק׳דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיה כא, יב) בית דוד דינו לבקר משפט, וכי בבקר דנין וכל היום כלו אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לא אל תאמרהו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מהכא (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך שאסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו.

100

ק״אוצריך הדיין להמתין בדינו ולעיינו יפה, דתנן (אבות פ"א מ"א) הוו מתונין בדין, וכתיב (ישעיה א, יז) אשרו חמוץ, ופירשו ז"ל (תנחומא משפטים ו) אשרי דיין המחמץ את הדין. ועוד גרסינן בספרי אם בא לפניך דין אחד שנים ושלשה פעמים, ויבא אחר כיוצא בו, אל תחתכהו מיד, כלומר פשוט הוא אצלי, אלא חזור ועיין בו שמא דין זה הוא בענין אחר.

101

ק״בדרש בר קפרא מנא לן הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין, דכתיב (שמות כ, כג) לא תעלה במעלות וגו' וסמיך ליה ואלה המשפטים וגומר. אשר תלמדם מבעי ליה, אמר רבי חייא ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין, מקל ורצועה סנדל ושופר. רב הונא כד הוה נפיק לדינא אמר אפיקו לי מאני חנותאי, מאי ניהו רצועה וסנדלא ושופרא, רצועה להלקות, סנדל לחליצה, שופר לנדות. אמר רשב"ל צדק את הדין ואחר כך חתכהו. בין איש ובין אחיו, אמר רב יהודה אפילו בין בית לעליה. ובין גרו, אפילו בין תנור וכירים. כקטון כגדול תשמעון, אמר רשב"ל יהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.

102

ק״גוצריך לחקור את העדים יפה יפה אם עדי שקר הם, דתנן (אבות פ"א מ"ט) שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים וכו'.

103

ק״דוצריך הדיין לעשות פשרה בין בעלי דינין, כדגרסינן במדרש השכם שנים שבאו לדין לדון, קודם שישמעו דבריהם או משישמעו דבריהם ולא ידעו להיכן הדין נוטה, בית דין רשאין לומר להם צאו ועשו פשרה, ולעולם יפה כח הפשרה מכח הדין. אבל מששמעו דבריהם ויודעין להיכן הדין נוטה, אין רשאין לומר להם עשו פשרה, שנאמר (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, ר"ל קודם שיתגלע לך הדין אתה רשאי לנטשו.

104

ק״הובית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סיג לתורה, שנאמר (עזרא ז, כו) הן למות הן לשרושי וגומר.

105

ק״ווגרסינן במציעא (דף ל ע"ב) תאני רב יוסף והודעת להם זו בית חייהם, את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זה בקור חולים, בה זו קבורה, ואת המעשה זה הדין, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין. אמר רבי יוחנן מפני מה חרבה ירושלים מפני שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין.

106

ק״זבא וראה כמה גדול כח הדיין שדן דין אמת לאמתו כדגרסינן בפרק קמא דשבת (דף י ע"א) רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כל יומא, הוה קא חליש לבייהו, תנא להו חייא בר רב מדפתי (שמות יח, יג) ויעמד העם על משה וגו', וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן כל היום כלו, תורתו אימתי היתה נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת ביום מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כתיב הכא מן הבקר עד הערב, וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר.

107

ק״חעד מתי יושבין בדין, אמר רב ששת עד זמן סעודה, אמר רב חסדא מאי קרא ה (קהלת י, טז) אי לך ארץ שמלכך נער וגו' אשריך ארץ שמלכך בן חורין. אי לך ארץ, כל ענין מפסוקי ספר קהלת הפסוק הראשון הפך מן הפסוק של אחריו, ולפיכך כשאמר אי לך ארץ שמלכך נער היה לו לומר אשרך ארץ שמלכך זקן, אלא ר"ל נער שיצר הרע שולט בו, שנאמר (בראשית ח, כא) רע מנעוריו, ובן חורין מיצר הטוב. ושריך בעת יאכלו, ר"ל שלא יתעסקו בתענוגי העולם, אלא אוכלין בשעה ידועה ובעת ידוע שצריכין לאכול כדי לקיים גופן. בגבורה ולא בשתי, חוזר לענין בן חורין ליצר הרע, דתנן (אבות פ"ד מ"א) אי זהו גבור הכובש את יצרו וגו'.

108

ק״טאבל אין המקרא יוצא מידי פשוטו, אי לך ארץ שמלכך נער ממש, ובזה היה ישעיה מוכיח את ישראל ואומר להם (ישעיה ג, ד) ונתתי נערים שריהם וגומר, מה כתיב בתריה (פסוק יג) נצב לריב יי' ועומד לדין עמים, לפיכך חייבין ישראל למנות דיינין זקנים ישרים ותמימים, ולפיכך נקראו זקנים מפני שצריכין להיות זקנים בשנים ובחכמה ובשאר כל מדות טובות ויהיו צדיקים, ואז נאה לעשות משפט, שנאמר (משלי כא, טו) שמחה לצדיק עשות משפט. אבל לפועלי און המשפט מחתה, מפני ששוברים את שיניהם במשפט, שנאמר (איוב כט, יז) ואשברה מתלעות עול וגו' וכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם וגו'.

109

ק״יוגרסינן עוד במדרש משלי, בני אם ערבת לרעך וגו' (משלי ו, א), בת"ח הכתוב מדבר, בשעה שהזקן מתמנה אומר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא נתמנית לא היית ערב על הצבור, עכשיו שנתמנית נעשית ערב, שנאמר אם ערבת לרעך, רעך זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (שה"ש ה, טז) זה דודי וזה רעי.

110

קי״אוגרסינן בברכות (דף נה ע"א) אמר רבי יוחנן אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור, שנאמר (שמות לה, ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא יי' בשם וגומר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר ליה אף על פי כן לך ואמור להם לישראל, הלך ואמר להם הגון עליכם בצלאל, אמרו לו למשה רבינו ע"ה על הקדוש ברוך הוא הגון ועליך הגון עלינו לא כל שכן.

111

קי״בובזכות המשפט שישראל עושין הקדוש ברוך הוא מחונן ומרחם עליהם, ונותן שלום ביניהם, ומביא להם הגאולה, ומנחילם ארץ ישראל, ובונה בית המקדש, ומצמיח קרן לדוד, שנאמר (זכריה ז, ט) כה אמר יי' צבאות לאמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו וגומר, וכתיב (עמוס ה, טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יי' צבאות שארית יוסף, וכתיב (יחזקאל לז, כד) ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וגו', וכתיב (יחזקאל כח, כה) וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב וגו', וכתיב (שם, לז כו) וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אתם וגו'. תם.

112