ראשית חכמה, פרק המצות א׳Reshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot 1

א׳בחריצות וזריזות והשתדלות הקלות והחמורות

ב׳שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט יֹדע לב חכם (קהלת ח, ה). ולפיכך הפסוק הזה אומר כי החריצות לעבודת הקדוש ברוך הוא היא על ב' דרכים, האחת שכלית, ר"ל קבועה בשכל ונטועה בדעת האדם יצוקה עליו ביציקתו בעקר יצירתו, יעירהו שכלו ודעתו למה שהוא מחוייב מעבודת בוראו. והדרך השני תורניית, קנויה בדרך השמיעה במלאכות יי' לעמו על ידי נביאו. ואחר הקדמה זו אומר, כי ראיתי מקדמוני המפרשים שחשבו כי כוונת החכם עליו השלום בזה הפסוק באמרו (קהלת ח, ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, ואחריו שומר מצוה לא ידע דבר רע, שרצה להזהיר על שמירת המלך האנושי, וזה ישימנו ליזהר בשמירת מצות המלך האמיתי מקל וחומר, ועל דברת שבועת אלהים, כלומר לא תמרה פי התורה אשר נשבענו עליה בסיני.

ג׳ודרשו רבותינו זכרונם לברכה זה הפסוק בפרק במה אשה יוצאה (שבת דף סג ע"א), אמר רבי חנינא בר אידי, כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, אמר רבי אסי ואיתימא רבי חנינא בר פפא, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון וגו' וסמיך ליה שומר מצוה וגו'. ראה כמה הפליגו והעמיקו בעשיית המצוה כתקנה, שהיא דוחה כל פגעים רעים, ואלו הם פירותיה בעולם הזה, חוץ ממתן שכרה הגנוז לעולם הבא.

ד׳והואיל ויש למצוה אחת זה הכח הגדול וזה היתרון המופלג בשני עולמות, רצה הקדוש ברוך הוא לצוות את ישראל מצות הרבה כדי להרבות גמולם ולהכפיל שכרם, שנאמר (ישעיה מב, כא) יי' חפץ למען צדקו וגו'. וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שחבר (מכות פ"ג מט"ז) כי מעיקרי האמונה, שכל העושה מצוה אחת כל ימיו מתרי"ג מצות כתקנה וכמאמרה לשמה מאהבה מבלי שישתף בה כונה לדבר אחר, כגון להתפאר בה או לבקש שכר עליה, זוכה בשבילה לחיי העולם הבא. והראיה הברורה על זה הא דגרסינן בפרק קמא דמסכת ע"א (דף יח ע"א) מעשה שנכנס רבי חנינא בן תרדיון לבקר את רבי יוסי בן קסמא שהיה חולה, התחיל רבי יוסי להוכיחו על מה שהיה מסתכן בעצמו ללמוד תורה ברבים בשעת גזרת המלכות, ואמר לרבי חנינא אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את עירו ושרפה את היכלו ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה מקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח בחיקך, אמר ליה מן השמים ירחמו, אמר ליה רבי יוסי אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני עליך אם לא ישרפו אותך וספר תורה עמך, מיד נתירא רבי חנינא שמא ישיגנו העונש לעולם הבא, אמר ליה רבי יוסי כלום בא מעשה לידך שתזכה בו לחיי העולם הבא, אמר ליה גבאי של צדקה הייתי, ונתחלפו לי מעות פורים במעות של צדקה, וגביתי אותם משלי וחלקתים לעניים, ולא נטלתים מכיס של צדקה, אמר ליה רבי יוסי אם כן עם חלקך יהא חלקי ועם גורלך יהא גורלי. הרי נתבאר מזה כי בשביל מצוה אחת שהיה נזהר בה בשרו בטובה השלימה לעולם הבא.

ה׳וגרסינן בסנהדרין (פ"י מ"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כלם צדיקים וגו', ולא תתכן זכות זו אלא למי שקובע לעצמו מצוה אחת ולא עבר עליה מימיו, ושאר מצות פעמים עושה אותם פעמים עובר, אבל באותה מצוה לא נתרשל כלל מעולם, כגון מי שקבל על עצמו שלא יבטל תפלה בזמנה במזיד לעולם, או שלא יבא לידו פרוטה מגזל, או שלא יבא לידי ביאה אסורה וכיוצא בו.

ו׳וגרסינן בפרק קמא דקדושין (דף לט ע"ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וגומר, ומפרש בגמרא (ירושלמי קדושין פ"ד ה"ט) כגון שייחד לו מצוה אחת לעשותה, אבל מי שלא הניח מצוה שלא עבר עליה, עליו הכתוב אומר (דברים כז, כו) ארור אשר לא יקים וגו'.

ז׳לפיכך חייב אדם להשתדל בקיום כל המצות, קל וחומר מן האבות עליהם השלום שלא נצטוו אלא בז' מצות ומילה וקיימו כל תרי"ג מצות, כדגרסינן במסכת יומא (דף כח ע"ב), אמר רב קיים אברהם אבינו עליו השלום את כל התורה כלה, שנאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. כל שכן אנו שנצטוינו בהם וקבלנום עלינו באלה ובשבועה בסיני ובערבות מואב ובהר עיבל, על הקלות ועל החמורות.

ח׳ושנינו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, לפיכך צריך להשתדל במצוה שסבור ששכרה הרבה. ואמרו זכרונם לברכה (פסחים דף סד ע"ב) אין מעבירין על המצות, פירוש אין צריך להניח מצוה אחת שבאה לידו והוא עוסק בה כסבור שהיא קלה, שאפשר שאותה מצוה שבאה לידו תחלה והיה עוסק בה והניחה שכרה מרובה מן האחרת שהלך לעשותה. והוא שאמרו זכרונם לברכה (סוכה דף כו ע"א) העוסק במצוה פטור מן המצוה.

ט׳וגרסינן בפסיקתא אורח חיים פן תפלס וגו' (משלי ה, ו), אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא שלא תהא יושב ושוקל במצותיה של תורה כד"א (ישעיה מ, יב) ושקל בפלס הרים, לא תאמר הואיל ומצוה זו גדולה ושכרה מרובה אני עושה אותה, והואיל ומצוה זו קלה ושכרה מועט איני עושה אותה, ובשביל זה לא גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות כדי שיעשו ישראל כל המצות בתם לבב, שנאמר (משלי ה, ו) נעו מעגלותיה לא תדע. משל למה הדבר דומה, למלך ששכר לו פועלים והכניס אותם לתוך פרדסו סתם ולא גלה להם מהו שכרו של פרדס, בשביל שלא יניחו דבר ששכרו מועט ויעשו דבר ששכרו מרובה, בערב קרא לכל אחד ואחד, ואמר ליה תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, אמר לו זית הוא ושכרו חצי זהוב, קרא לאחר ואמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, פלפל הוא ושכרו זהוב. אמרו לו למה לא הודעתנו אי זה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו, אמר להם המלך אילו הודעתי אתכם לא היה כל הפרדס נעשה, שכלכם הייתם עושים תחת האילנות ששכרן מרובה, ומניחין האילנות ששכרן מועט.

י׳וגרסינן בפרק קמא דמסכת קדושין ירושלמי (ה"ז), רבי אבא בשם רבי אבא בר כהנא, כתיב אורח חיים פן תפלס, טלטל הקדוש ברוך הוא זכותן של עושי מצות, כדי שיהיו עושין באמונה, ולא גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות אלא חמורה שבחמורות וקלה שבקלות, חמורה שבחמורות כבוד אב ואם, ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות כ, יב) כבד את אביך ואת אמך וגו', קלה שבקלות שלוח הקן, שנאמר (דברים כב, ז) שלח תשלח וגו' וכתיב והארכת ימים. וגרסינן במנחות (דף מד ע"א), אין לך מצוה קלה שבתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא.

י״אלפיכך ישתדל אדם בקיום המצות הקלות והחמורות, ואל תהי המצוה הקלה בזויה בעיניך, ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יג, יג) בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם, פירוש מי שמבזה המצוה בשביל שהוא חושב כי המצוה קלה, חובל בעצמו. וירא מצוה ומשתדל לקיימה, ישולם, פירוש ישולם לו שכר טוב וינצל מכל פגע רע.

י״בואל יעלה על לב אדם שיש בכל המצות מצוה קלה מצד עצמה, ומה שאמרו זכרונם לברכה מצוה קלה, מצד שהיא על אחת מג' דרכים הדרך הראשון, שהיא נוחה לעשותה, או בדמים מועטים בלי חסרון כיס או בלי יגיעה, צא ולמד ממצות ציצית שקורין אותה מצוה קלה, והיאך אומר שהיא מצוה קלה הא אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים דף כה ע"א) שהיא שקולה כנגד כל התורה כלה, אלא שקורין אותה קלה לפי שדמיה מועטין חוטין בלבד, וגרסינן בפרק קמא דע"א (דף ג ע"א) מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה, ואמאי קרו לה קלה דלית בה חסרון כיס. ואמרו בשלוח הקן (חולין דף קמב ע"א), ומה מצוה קלה שהיא באיסר אמרה תורה למען ייטב לך, מצות חמורות על אחת כמה וכמה. וצריך אדם להיות זהיר ואל יתרשל במצוה שדמיה מועטין ואין בה טורח, כי השואל ממנו דבר קל ונמנע מלעשותו אינו אלא מצד זלזול בשואל ואינו חושש לכבודו, ומי ששואל ממנו דבר קשה ונמנע מלעשותו אינו מצד זלזול אלא שקשה עליו, כדגרסינן בפרק התכלת (מנחות דף מג ע"ב) תניא רבי אומר קשה ענשו של לבן מענשו של תכלת.

י״גהדרך השני, כשתעריכנה לזולתה לפי העונש, תמצא קלה וחמורה, דתניא (שבועות דף יב ע"ב) ואלו הן הקלות עשה ולא תעשה, חמורות כריתות ומיתות בית דין.

י״דהדרך הג', קורין מצוה קלה למצות לא תעשה, מפני שמתעבת אותה הנפש ואינה חומדת אותה, ואינה מתאוה לה בשביל שהיא נמאסת, וענשה חמור. וקורין לזולתה חמורה, וענשה קל, מפני שחומדת אותה הנפש ומגברת התאוה ויצר הרע מקטרג עליה. וגרסינן במסכת שבת רבי שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר (דברים יב, כג- כה) רק חזק לבלתי אכול הדם וגו' לא תאכלנו למען ייטב לך וגו', ומה דם שנפשו של אדם מתעבת אותו הפורש ממנו מקבל שכר, הפורש מן הגזל ומן העריות שהנפש מחמדתן על אחת כמה וכמה שזוכה לו ולבניו אחריו עד סוף כל הדורות. הרי אמרו על הדם קל, אף על פי שהוא בכרת, לפי שהוא נתעב, ואצל הגזל שהוא בלאו לבד, מפני שהנפש מחמדתו אמרו עליו חמור.