ראשית חכמה, פרק המצות ב׳Reshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot 2
א׳באזהרה מבטול מצות עשה
1
ב׳לפי שפירשה התורה עונש מצות לא תעשה כל אחת ואחת כפי ענינה, מהן במלקות, ומהם בכרת, ומהן במיתה בידי שמים, ומיתת בית דין, ולא פירשה עונש ביטול מצות עשה אלא פסח ומילה בלבד שהם בכרת, על כן טעו מקצת בני אדם ונבערו ואת יי' לא דרשו, ורפו ידיהם להחזיק במצות, כי חשבו שהמבטל מצות עשה לא יקרהו עון, רק אם עשה מצוה תכתב בספר זכיותיו, ואם נתרשל ונתבטל לא הרויח ולא הפסיד, וגרם להם זה ליקל בפניהם ביטול המצות, ומי שנזדמן לו עשיית מצוה בלי יגיעה וטורח יעשנה, ואם יקשה בעיניו עשייתה בין מטורח גופו בין מצד חסרון כיסו, מתעצל ונמנע מלעשותה, ואינו מחשב הפסד מצוה בגופו או בממונו כנגד שכרה. לכן ראוי להוכיח ביטול סברא זו מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה, כי הפסד שכר מצות עשה קשה מעונש העובר על לא תעשה.
2
ג׳מן המושכל ומן הכתוב יתבאר כי יותר ראוי ליענש מבטול מצות עשה מן העובר על לא תעשה, המבטל מצות עשה היא סבת התרשלותו ועצלותו בה מצד פריקת עול מזלזולו וקלותו בעבודת בוראו, אבל העובר על לא תעשה גרמה לו התגברות יצרו עליו והנאתו בעבירה, ואם ישוב האדם מהם והתודה לאל ויבקש ממנו מחילה וסליחה יסלח לו, וחוזר כאילו לא חטא, אבל בטול מצות עשה היא הפסד שאין לו חלף וחסרון שאינו מתמלא ואבדה שאין לה השבה לעולם, לפיכך חסידים הראשונים היו סובלין הרבה עמל וחסרון כיס כדי שלא יגרע להם כלום מן השכר הגנוז להם לעולם הבא בזכות המעשים בעולם הזה.
3
ד׳וגרסינן בפרק המקבל (ב"מ דף קיד ע"א) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של כותים, אמר ליה ולאו כהן הוא מר, אמאי קאי בבית הקברות, אמר ליה אליהו ולא מתני מר סדר טהרות דתני רבי שמעון קברי כותים אין מטמאין, אמר ליה בארבעה לא מצינו בשתא מצינא, פירוש בד' סדרים איני בקי ואיך אהיה בקי בסדר טהרות שהוא ששי, אמר ליה אמאי, אמר ליה דחיקא לי שעתא טובא. הנהיגו אחריו והכניסו לגן עדן, אמר ליה פשוט גלימך וקח מאלו העלין, לקח מהן רבה בר אבוה, כשיצא שמע קול הקורא ראיתם מי שהקדים לאכול עולמו כרבה בר אבוה, נער גלימו מהם ויצא.
4
ה׳ובאגדת פרקא דחסידי אמרו על רבי חנינא בן דוסא שהיה בתכלית העניות, אמרה לו אשתו בקש עלינו רחמים שיחננו האל מן הטובה הגנוזה לצדיקים לעולם הבא, בקש רחמים וראה בחלום כאילו נתנו לו רגל של זהב, וראה בחלום כל הצדיקים אוכלים בשלחן של ד' רגלים והוא על שלחן של שלשה רגלים, מיד הרגיש לחסרון חלקו לעולם הבא בשביל שהטיבו לו בעולם הזה, ספר המראה לאשתו אמרה לו כשם שהתפללת שיתנוהו התפלל ויטלוהו, התפלל ונטלוהו.
5
ו׳וגרסינן במדרש השכם, מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רשב"י שיצא לחוצה לארץ ובא עשיר, וכשראו התלמידים שהעשיר בקשו אף הם לצאת לחוצה לארץ, בא רשב"י והוציאן לחוץ למדינה לבקעה אחת, והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ונתמלאה הבקעה דינרי זהב, אמר להם כל מי שמבקש ליטול יטול, אלא הוו יודעין שכל מי שנוטל מחלקו של עולם הבא הוא נוטל שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא, שנאמר (משלי לא, כה) ותשחק ליום אחרון.
6
ז׳ומעשה ברבן שמעון בן חלפתא, שהיה בערב שבת ולא היה לו מה לאכול באותה שבת, עם חשכה יצא חוץ לעיר להתפלל ונתנו לו אבן טובה, ונתנה לשלחני ופרנס את השבת, אמרה לו אשתו ומנין לך כל זה, אמר לה כך וכך היה המעשה, אמרה לו אשתו איני טועמת כלום עד שתקבל עליך להחזירה, שלמחר באין חבריך ונוטלין חלקם שלם ואתה תטול חסר, קבל עליו להחזירה, למוצאי שבת החזירה ויצאה כמין פס יד ונטלתה, וגדול הוא הנס האחרון מן הראשון, ולכך נאמר ותשחק ליום אחרון.
7
ח׳וכן דרשו בסמיכות נביאות אל תירא אברם (בראשית טו, א), כי נתירא אברהם שמא פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה בנצוח המלכים, על כן אמר ליה (בראשית טו, ה) שכרך הרבה מאד, אל תדאג על שכרך כי לא חסרת ממנו כלום והכל הוא צפון לך.
8
ט׳ועתה שימו לבבכם היאך היו חסידים הראשונים מקפידים על שכר העולם הבא ועיניהם חסה להוציא ממנו כלום בעולם הזה, כי שכר מצות עשה הוא נחלת עבדי יי' וצדקתם. הרי נתבאר לך מן המושכל כי עונש המבטל מצות עשה קשה מהעובר על לא תעשה.
9
י׳ומן הכתוב יתבאר זה מדברי שאול ודוד, ידוע כי יש הפרש ביניהם, כי שאול בטל מצות עשה, ודוד תקפו יצרו ועבר על לא תעשה, ונמחל לדוד ונענש שאול. ועוד כי העבודה אינה נודעת בעובד השם יתברך כשישב בטל ונזהר מן העבירות, אבל העבודה נודעת כשרואין אותו עוסק במצות, ועל זה נאמר (מלאכי ג, יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.
10
י״אומדברי קבלה יתבאר זה הענין, והגמרא מלא ממנו, והראיות ברורות יוכיחו, והכלל המוסכם עליו בגמרא (ביצה דף ח ע"ב) אתי עשה ודחי לא תעשה.
11
י״בויסוד גדול מיסודי האמונה, שיאמין האדם שמוטב לו שיענש עונש חמור בע"ה בגיהנם ממה שיפסיד כלום משכר העולם הבא, כדגרסינן בפרק אין דורשין (חגיגה דף טו ע"ב), אמרו עליו על אלישע אחר שהיה גדול בתורה, ונכנס בו רוח רעה ונהפך לאיש אחר ויצא מן הכלל, כי נח נפשיה דאלישע אחר שמעוהו למלאכי השרת דהוו אמרי לא מידן נדייניה ולא לעלמא דאתי ניתייה, מידן לא נדייניה משום דגריס באורייתא טובא, ולא לעלמא דאתי ניתייה משום דחטא, אמר רבי מאיר מתי אמות ואעלה עשן מקברו. וכי יעלה על הדעת שרבי מאיר רצה להעניש את רבו, אלא שלא נתרצה במה ששמע ממלאכי השרת, ובחר שיענש בגיהנם ויטול שכרו משלם לעולם הבא.
12
י״גוגרסינן בכתובות (דף פו ע"א) אמר ליה רב כהנא לרב פפא, לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה, אי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי, אמר ליה תנינא במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאמר ליה עשה סוכה ואינו עושה טול לולב ואינו נוטל, מכין אותו עד שתצא נפשו.
13
י״דויש מצות עשה שכל המתרשל בהם כמנודה לשמים, כדגרסינן בפרק ערבי פסחים (דף קיג ע"ב) שמונה כמנודין לשמים, מי שאין לו אשה, ומי שיש לו אשה ואין לו בנים וכו', ומי שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפלין בראשו ובזרועו, ומי שאין לו ציצית בבגדו, ומי שאין לו מזוזה בפתחו, ומי שאינו מיסב בחבורה של מצוה.
14
ט״וויש מצות שהאדם מחוייב בעשייתן, ואם פשע בהם הוא בכלל פושעי ישראל, כגון תפלין וסוכה ולולב וכיוצא בהם, והם הנקראים חובה. ויש מצות שאינו חייב בהם אלא כשיבאו לידו, והם אם לא היה לו בית שאינו חייב לעשות לו מזוזה, ומעקה אם אין לו גג, וברכת הנהנין אם אכל פירות או הריח בשמים שחייב לברך, ואם לאו פטור, אבל הוא משובח המשתדל שתזדמן לו מצוה כדי להרבות זכיות כאלו וכיוצא בהן, כדגרסינן בפרק קמא דסוטה (דף יד ע"א) דרש רב שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ, וכי לאכול מפריה הוא צריך, אלא אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל שאין מתקיימות אלא בארץ, אכנס לשם כדי שיתקיימו על ידי, אמר ליה הקדוש ברוך הוא כלום אתה צריך אלא לקבל שכר הרי אני מעלה עליך כאילו עשיתם, שנאמר (ישעיה נג, יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וגו', ואין שלל אלא שכר המצות, שנאמר (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב.
15
ט״זמי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יי', האש פועלת פעולות משונות ופועלת ההפכים, תתיך ותמיס הנקפה כגון השעוה, ותקפיא הנמס המהותך כגון החלב, ויש לה סגולה פרטית ומיוחדת שמדליקין האור ממנה כמה נרות ואין נגרע ממנה כלום. ואם האש שהיא אחת מיצירות הבורא יתברך יש לה הכחות האלו, על אחת כמה וכמה התורה שהיא כלי חמדה שבו נברא העולם. וכמו שהאש שהיא עצם אחד ויולד ממנה נרות הרבה, כך התורה תולדותיה הן המצות, לכל אחת ואחת מהן יתרון גדול, כי היא אש דת, יולד ממנה כמה מצות שהן כמה נרות לעושיהן, שנאמר (משלי ו, כג) כי נר מצוה. ואמר (תהלים קיט, קה) נר לרגלי דבריך וגו'. וכמו שהלחם מסיר הרעב, והמים ישובבו נפש עיפה, והכסות תעביר נזק הקור, וכל פעולה מאלו משונה מחברתה, ולא יתכנו חיי האדם אלא בהם כלם, כי אם יהיה לו לחם ולא יהיה לו מים ימות בצמא, ואם יש לו מים ואין לו לחם ימות ברעב, ואם יש לו לחם ומים ואין לו כסות ימות בקור, כך כל אחת ואחת מן המצות יש צורך גדול בעשייתה, ולא תשלם טובת האדם וכשרון מעשיו כי אם אחת מהנה לא נעדרה, כי כל אחת יש לה יתרון גדול וסגולה מיוחדת.
16
י״זואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש זוטא שה"ש א) צדקה מגינה מן הפורענות, והתפילין מטילין פחדו על האומות (ברכות דף ו ע"א), והרגיל בנר שבת הויין לו בנים זכרים (ע' שבת דף כג ע"ב), והמשכים והמעריב לבית הכנסת מאריך ימים (ברכות דף ח ע"א), וכהנה רבות, ואם חס ושלום יזלזל באחת מהן אפשר כי אותה מצוה יש לו בה צורך גדול ובה תלוי תקון עניניו, ויבא לידי נזק גדול אם יבטל אותה, לפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה.
17
י״חוגרסינן בשבת (דף קיח ע"ב) אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת, פירוש תבא עלי ברכה על שקיימתי מצות שלש סעודות. אמר רב יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה, אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין, אמר רב נחמן בר יצחק תיתי לי דקיימית מצות ציצית, אמר אביי תיתי לי דכי חזינן צורבא מרבנן דסיים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן.
18