ראשית חכמה, פרק המצות ג׳Reshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot 3
א׳בזריזות להקדים המצוה בתחלה מיד כשיחול זמנה
1
ב׳ראוי לכל חרד לדברי אלהי ישראל להקדים עשיית המצוה בתחלת בוא עתה, אף על פי שיהיה נמשך זמנה ויש לו שהות ביום לעשותה, לא יתעצל ויאמר עוד היום גדול, כדגרסינן במכילתא (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות, אל תקרי המצות אלא המצוות, כשם שאין מחמיצין את המצוה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא יעשה אותה מיד בשעה שיחול זמנה.
2
ג׳וגרסינן בפרק קמא דפסחים (דף ד ע"א) וביום השמיני ימול וגו' (ויקרא יב, ג), מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות. ושנו חכמים אלו דברים דוחין את השבת, הקטר חלבים, אף על פי שיש שהות להקטירן לליל מוצאי שבת, אלא מוטב שתדחה השבת ותעשה המצוה בתחלת זמנה, וגרסינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף עב ע"א) אמר רבי שמעון בן יוחאי בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואמורים כשרים כל הלילה ואין ממתינין להם עד שתחשך. רבי יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה, שהרי הדל מקריב מיד עשירית האיפה, ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה.
3
ד׳וגרסינן בפרק קמא דברכות (דף ד ע"ב) לא יאמר אדם אוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. ועוד גרסינן (ברכות דף מז ע"ב) לעולם יקדים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם עשרה הראשונים. וגרסינן בהוריות (דף י ע"ב) בנות לוט אף על פי שעשו עבירה, לשם מצוה נתכוונו, ולפי שקדמה בכירה לצעירה לילה אחת זכתה וקדמה ד' דורות, עובד ישי דוד שלמה, פירוש עובד היה מזרע הבכירה, שילדה מואב, והיה עובד בן רות המואביה, ורחבעם היה מזרע הצעירה, שילדה וקראתו בן עמי אבי בני עמון, שנאמר (מל"א יד, כא) ושם אמו נעמה העמונית.
4
ה׳ויש מצות שיש זמן לעשייתן, אם לא קיימן בזמנן יש להם זמן אחר לתשלומין, דתנן במסכת חגיגה (פ"א מ"ו) מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב אחרון. מי שלא קדש ביום השבת מקדש והולך כל היום כלו (פסחים דף קה ע"א), ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום ד' (שם דף קו ע"א). ויש מצות שאם עבר זמנם אין להם תקנה, כגון שופר וסוכה ולולב.
5
ו׳ויש מצות שאם הקדימן קודם זמנן הרי זה משובח, כגון הכנסת שבת, דתנן (שבת דף קיח ע"ב) יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא וכו'. ויש שכל זמנן שוה משיגיע זמנן עד שיצא, כגון ציצית ותפלין שזמן חיובן משיכיר בין תכלת ללבן עד סוף כל היום, ואם עבר שעה אחת שלא היה מניחן היה בעיניהם הפסד גדול שאין לו תשלומין, כדגרסינן בפרק כל כתבי הקדש (שבת דף קיח ע"ב) אמר ליה רב לרב יוסף בריה דרבה, אבוך במאי הוה זהיר טפי, אמר ליה בציצית, יומא חד הוה סליק בדרגא, אפסיק ליה חוטא ולא נחת מדרגא עד דרמייה. וגרסינן בפרק יום הכפורים (יומא דף פו ע"א) היכי דמי חלול השם, אמר רבי יוחנן כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין.
6
ז׳ועל זה ראוי לכל מי שנזדמנה לו מצוה שלא יעכבנה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קיט, ס) חשתי ולא התמהמהתי לשמור וגו', וכל שכן אם פצו שפתיו לעשותה הרי הוא עליו כנדר וכשבועה, נדור מפי עצמו, ומושבע מהר סיני שאין לה התרה עולמית, ולפיכך אין נשבעין לבטל המצוה, ואם נשבע מקיים ולוקה, כדגרסינן בפרק קמא דנדרים (דף ח ע"א) מנין שנשבעין לקיים המצוה, שנאמר (תהלים קיט, קו) נשבעתי ואקיימה וגו' והלא מושבע הוא מהר סיני, אלא משמע לזרוזי נפשיה.
7