ראשית חכמה, פרק המצות ד׳Reshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot 4

א׳להגדיל ולהאדיר המצות, ולהזהר בהם שלא לנהוג בהם מנהג בזיון

ב׳ראוי לכל ישראל לעסוק במצוה בכבוד ומורא, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני יוצרו לשרתו, וההזהר על בזוי המצות על ז' דרכים הדרך הא' מצד אנינות עשיית המצוה, כדגרסינן בחולין (דף פז ע"א), תנו רבנן ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקרא יז, יג) במה ששפך יכסה, שלא יכסה ברגל כדי שלא יהיו המצות בזויות עליו. ואמרו בלולב (סוכה דף מב ע"א) לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה, מכל מקום דרך כבוד אבל בדרך בזיון לא, שאין הכבוד למצוה אלא למי שצוה בהם.

ג׳הדרך השני, אזהרה שלא להשתמש בגוף המצוה תשמיש רשות, שלא יבזה המצוה, דתניא (שבת דף כב ע"א) אמר רבי אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה.

ד׳הדרך הג', אזהרה מבזוי מצד הגאוה וגסות הרוח, שלא יחוש על כבודו יותר מכבוד יוצרו, כדגרסינן בסוף כריתות (דף כח ע"ב) ובפסחים (דף נז ע"א) ד' צווחות צווחה העזרה, והצוחה הד' פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי, שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים, ואיבעיא לן מאי הוה עביד, הוה כריך שיראי על ידיה והוה עביד עבודה.

ה׳ואל יתהדר ויתגאה בעוסקו במצוה, שנאמר (משלי כה, ו) אל תתהדר לפני מלך וגו', וכתיב (מיכה ו, ח) והצנע לכת עם אלהיך. וכל מה שהאדם הוא חשוב ונכבד יאות לו להמעיט את עצמו ולמחול על כבודו כשהוא עוסק במצוה, ואפילו הוא מלך ישראל, וחזקיה המלך עליו השלום היה מוליך התינוקות על כתיפו לבית המדרש (ברכות דף י ע"א גי' ע"י). וגרסינן בבכורים (פ"ג מ"ד) אפילו אגריפס המלך היה נוטל הסל על כתפו. וגרסינן במסכת סוכה בפרק החליל (דף נג ע"א) אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, היה נוטל ח' אבוקות בידו וזורקן כלפי מעלה, וזורק אחת ומקבל אחת, ואין אחת מהן נוגעת בחברתה, וכשהיה נועץ שני גודלין בארץ נושק את הרצפה וזוקף מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן.

ו׳וגרסינן בכתובות (דף יז ע"א) אמרו עליו על רב שמואל בר יצחק, שהיה מרקד לפני הכלה ומבזה עצמו לכבוד המצוה, והיה מתבייש רבי זירא ואומר קא מכסיף לן סבא, ובשעת פטירתו פסק האש בינו ובין העם כשהיו מוליכין את מטתו, והיו מקובלים שלא יארע זה אלא ליחיד בדורו. וכשראה רבי זירא אמר אהנייה שטותא לסבא. וכל המכבד את המצות הוא מכבד להקדוש ברוך הוא שצוה לעשותן, והקדוש ברוך הוא מכבדו שנאמר (שמ"א ב, ל) כי מכבדי וגו'.

ז׳הדרך הד' שלא יקדים צרכיו על עשיית המצות, כגון האוכל והשותה קודם שיתפלל שעליו הכתוב אומר (מל"א יד, ט) ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרי גוך אלא גאיך, אחר שאכל זה ושתה ונתגאה מקבל עליו עול מלכות שמים (ברכות דף י ע"ב).

ח׳הדרך הה' המזלזל במצוה מצד שיקל בעיניו עשייתה, כגון המזלזל בנטילת ידים, או מי שאינו מברך על המזון, וגורם לו זה מיעוט אמונה ומיעוט יראת שמים שבו, שאפילו בדבר קל אינו משגיח כל שכן בדבר קשה.

ט׳הדרך הו' מי שמקל במצות מצד שהוא סבור להתחכם על קונו שצוה בהם, כגון שיאמר מה תועלת יש לי בשמיעת קול שופר או לישב בסוכה, או מה נזק יבא לי אם אוכל מבהמה שנמצאת סרכה בריאה שלה, ועל זה נאמר (משלי ג, ז) אל תהי חכם בעיניך ירא את יי' וסור מרע, כלומר אל תתחכם על בוראך, אלא מסור עצמך על המצוה ותחיה, ואל תהרהר ותאמר מה יתרון במצוה פלונית, ועל זה נאמר (דברים יח, יג) תמים תהיה עם יי' אלהיך.

י׳ודע והאמן כי לתועלתנו נצטוינו על המצות, שנאמר (שם ו, כד) ויצונו יי' אלהינו לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים וגו', וסמוך על החכמים שקבלו המצות וצוונו לעשותם כמו מי שמוסר נפשו ביד הרופא וסומך על דבריו כשאומר לו אכול זה ואל תאכל זה שתה זה ואל תשתה זה, ועל זה סמך לפסוק אל תהי חכם בעיניך - רפאות תהי לשרך וגו' (משלי ג, ח), היש מורד בעולם כחולה שממרא פי הרופא ומראה עצמו שהוא יותר בקי ממנו, כל שכן המתחכם על הקדוש ברוך הוא בעשיית המצות, שנאמר (ישעיה מה, ט) הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה.

י״אהדרך הז' המבזה גוף המצוה שיש בה קדושה, כי יש מצות שאין בגופן קדושה כגון שופר וסוכה ולולב וציצית, ויש מצות שיש בגופן קדושה כגון תפילין ומזוזה ותשמישיהן, כגון אלו שיש בגופן קדושה צריך שלא יבזה אותן אם בלו או נשברו לא יזרוק אותם, אלא יעשה מהם גניזה.