ראשית חכמה, פרק המצות י׳Reshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot 10
א׳ענין המצות שהם מדברי סופרים, והם על ג' דרכים:
1
ב׳הדרך הראשון המצות שלא נתפרשו דיניהם בתורה שבכתב ונתפרשו בקבלה שהיא תורה שבעל פה, כגון פרשיות של תפלין, ומנין חוטי הציצית, ומנין דפנות הסוכה, ואיסור חמץ אחר שש שעות מיום י"ד בניסן, ושחיטת רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. וגרסינן בסנהדרין (דף פח ע"ב) חומר בדברי סופרים מדברי תורה, שהאומר איני מניח תפלין וכו', כדאיתא שם.
2
ג׳הדרך הב' נחלקת לד' חלקים, סייגות, וגזרות, ותקנות, ומנהגות, הסייגות שעשו הנביאים וחכמים שלא יגע באיסורא דאורייתא, כגון איסור חמץ בשעה ששית מיום י"ד בניסן, וכגון שניות לעריות, ונטילת ידים לחולין משום סרך תרומה, ואמרו זכרונם לברכה (יבמות דף כ ע"א) מאי מצוה, מצוה לשמוע דברי חכמים, ואנו חייבים לשמוע קבלתם ולקיים הגזרות שגזרו רבותינו זכרונם לברכה משום מאורעות, כגון בית דין של דוד שגזרו על יחוד הפנויה (סנהדרין דף כא ע"א), ובית דין של חשמונאי על יחוד הנכרית (ע"ז דף לו ע"ב).
3
ד׳והתקנות ע"ד תקון המעשים, כדגרסינן בבבא קמא (דף פב ע"א) עשר תקנות תקן עזרא לישראל, תקן שיהיו קורין במנחה בשבת ובשני ובחמישי בתורה, ושתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהיה פת מצויה לעניים, ושתהא חופפת וטובלת, ושתהא חוגרת בסינר, ושיהיו רוכלין מחזרין בעיירות, ושיהיו אוכלין שום בערב שבת. וגרסינן במסכת ראש השנה (דף לא ע"ב) אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהן לדוכן וזאת אחת מט' תקנות שתקן רבן יוחנן בן זכאי. ובסוף שביעית (פ"י מ"ג) תקן הלל פרוזבול כדי שלא לנעול דלת בפני לווין.
4
ה׳והמנהגות, כדגרסינן בפרק ערבה (סוכה דף מד ע"ב) בז' שקול חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא. ובקריאת ההלל חזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם (תענית דף כח ע"ב).
5
ו׳הדרך הג', המצות שנתחדשו על סבות ידועות בימי החכמים והנביאים, כגון מקרא מגילה ונר חנוכה וט' באב, וכל העובר על אחת מהם עובר על לאו, כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כג ע"א) אמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר חנוכה צריך לברך, מאי מברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה, והיכן צונו רב אויא אמר מלא תסור (דברים יז, יא), ורב נחמן אמר משאל אביך ויגדך (שם לב, ז). וההפרש בין המצות שהם מן התורה ובין המצות שהם מדברי סופרים הוא לענין ברכה, כי בשל דבריהם על ודאן מברכין ועל ספיקן אין מברכין, דאמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה, והאי יום טוב ב' דדבריהם הוא משום ספיקא, ובעי ברכה כי היכי דלא לזלזלו ביה (שבת שם).
6
ז׳חביבין המצות שכל המודה במצות ועושה אותן בלב שלם כאילו מודה במציאות הקדוש ברוך הוא ובאלהותו, כדגרסינן בספרא (פ' שמיני ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. כי אני יי' המעלה אתכם וגו', על תנאי כך העליתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו עול המצות, שכל המודה בעול המצות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר בעול המצות כופר ביציאת מצרים.
7
ח׳וגרסינן באלה הדברים רבה ואהבת את יי' וגו' (דברים ו, ה), כשאתה אוהב אותו ומרבה במצות לא יהא לבך חלוק עליך, אלא היה עושה את המצות לשמן בלבב שלם, אינו אומר בכל לבך אלא בכל לבבך, בב' יצריך ביצר הטוב וביצר הרע.
8
ט׳ולא נברא אדם בעולם הזה אלא לעשות רצון הבורא יתעלה, כדגרסינן בפרק במה מדליקין (דף ל ע"ב) אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילא משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה וכו', דכתיב (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע וגו', מאי כי זה כל האדם אמר רבי אלעזר כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה, רבי אבא בר כהנא אומר שקול זה כנגד כל העולם כלו.
9