ראשית חכמה, פרק גדול בניםReshit Chokhmah, Chapter of Raising Children
א׳יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך (משלי כט, יז), גרסינן במדרש משלי יסר בנך ויניחך, אם תרצה להיות במנוחה והשקט ובשלוה בעולם הזה, יסר את בנך, שאם תיסר את בנך בקטנותו ותדריכהו על דרך טובה וישרה, תהיה במנוחה ובהשקט ובשלוה, מפני שלא תצטער עליו שיצא לתרבות רעה ולעשות עבירות, לא לגנוב ולרצוח, הואיל ויסרת אותו בקטנותו ללכת בדרכי השם יתברך, ואז יהיה מקורך ברוך וזרעך כשר, ועושה הטוב והישר בעיני הקדוש ברוך הוא, וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
1
ב׳וגרסינן במדרש ל"ב מדות יסר בנך ויניחך, למד בנך תורה ויניחך מדינה של גיהנם. ויתן מעדנים לנפשך, שיכניסך בגן עדן עם הצדיקים, דכתיב (משלי יט, יח) יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך, ר"ל כי יש תקוה, אם תראה בנך שהוא טפש אל תאמר מה יועיל בו המוסר הואיל ואין לו דעת להבין אניחנו, אלא אפילו הוא טפש עדין יש לו תקוה בלמוד ובמוסר אם תלמדנו מוסר, ואם לא הבין עד עתה אפשר שיבין מכאן ואילך, ואם לא יבין תורה הרבה מפני שהוא טפש ילמד לפחות לקרות בתורה ולהתפלל כדי שיצא מכלל עם הארץ, ואל תאמר אם אגדיל עליו המוסר ימות תחת השבט, הוי ואל המיתו אל תשא נפשך. דבר אחר, יסר בנך שמא יצא לתרבות רעה וימות בבית דין או שלא בבית דין.
2
ג׳וטוב לו לאדם שימות או שתכהין עיניו ואל יעמיד בן רשע, כדגרסינן בבראשית רבה (סה, י) ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז, א), רבי אלעזר בן עזריה אומר כהו עיניו כדי שלא יראה ברעתו של עשו, אמר הקדוש ברוך הוא יהא יצחק יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין דין אבוהי דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה את עיניו והוא יושב בבית, הדא דהוא דכתיב (משלי כח, כח) בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו ז"ל כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, תלמיד מאחיה השילוני, שנאמר (מל"א יד, ד) ואחיהו לא יכול לראות וגומר, כל כך למה, שהעמיד את ירבעם שהיה תלמיד רשע. בן רשע מיצחק, דכתיב ותכהין עיניו וגומר, כל כך למה, שהעמיד עשו שהיה רשע.
3
ד׳מעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שנתחבר ללסטים, וגלה את סודם, והרגוהו ומלאו את פיו עפר וצרורות, לאחר שלשה ימים לקחוהו חכמים ונתנוהו בכילה, ובקשו לקלס עליו מפני כבודו של אביו, ולא הניחם, אמר להם הניחו לי ואני אומר על בני, פתח ואמר (משלי ה, יג-יד) ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטתי אזני, כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. אמו קראה עליו (שם יז, כה) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. אחותו קראה עליו (שם כ, יז) ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ.
4
ה׳דבר אחר ואל המיתו אל תשא נפשך, ר"ל לצעקתו ולבכיתו אל תחמול עליו כשתכנו בשבט, ואל תחוש לצעקתו, דכתיב (שם כג, יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל, הדא הוא דכתיב (שם א, י) בני אם יפתוך חטאים וגו'.
5
ו׳דבר אחר חדל בני לשמוע מוסר (משלי יט, כז), אל תביא את עצמך לשמוע מוסר מן הדיינין, כמד"א (דברים כב, יז) ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו. ר"ל אם תשגה מאמרי דעת סופך לקבל מוסר ועונש דכתיב (משלי כג, יג) אל תמנע מנער מוסר, ר"ל אם תכנו בשבט כשהוא קטן כדי לייסרו, תצילנו ממיתה בבית דין כשיגדיל.
6
ז׳וכתיב (שם כב, ו) חנוך לנער על פי דרכו, פירוש אם תחנך לנער על פי דרכו, מהו דרכו של נער, שלא ללמוד ולא להתפלל אלא ישב בטל לרדוף אחר תאותו, אם תעזוב אותו על דרכו הרעה ועל טבע נערותו ולא תמחה בידו להחזירו למוטב, גם כי יזקין לא יסור ממנה, מפני שנעשו לו בטבע ולא יוכל לפרוש מהם. ולפי זה הפירוש אין רצונו לומר חנוך לנער על פי דרכו מצוה כלומר עשה כך וכך, אלא כמו (קהלת יא, ט) שמח בחור בילדותך, פירוש אם תשמח בחור בילדותך ותלך בדרכי לבך דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, וכן חנוך לנער, אם תחנך לנער על פי דרכו כשיזקין לא יסור מאותו הדרך שהורגל בו.
7
ח׳וכשיגדיל הוסף לו בלימוד, דתנן (אבות פ"ה מכ"א) בן חמש שנים למקרא וכו', וגרסינן בבבא בתרא (דף כא ע"א) אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת עד בר שית לא תקביל, מכאן ואילך קביל ואספי ליה כתורא. פירוש, הנער אינו למד עד שיהא בן ו' שנים אלא דבר מועט מפני קטנותו, מכאן ואילך יקבל יותר, לפיכך יוסיפו לו יותר בלמוד מעט מעט בכל יום ויום, כמו שעושין לשור כשיכניסוהו לחרישה אין דוחקין אותו יום ראשון אלא מוליכין אותו על השדה שיש לו לחרוש ומטיילין בו עליה, ליום שני קושרין העול על צוארו, ליום ג' דוחקין אותו לחרוש מעט עד שילמוד ויתחנך לחרוש, לפיכך ישתדל אדם ללמוד את בנו תורה מקטנותו ולחנכו ללמוד מעט כפי הנער וכפי שניו וכפי שיוכל לסבול, והשם יתברך מתעלס כשהקטנים שחין בתורה, שנאמר (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים וגו', ואף על פי שהם מגלגלין בפסוק מפני שאינם יודעים לקרות הקדוש ברוך הוא אוהב אותם, שנאמר (שה"ש ב, ד) ודגלו עלי אהבה, אל תקרי ודגלו אלא ודלוגו (במ"ר ב, ג).
8
ט׳אמר המחבר ודגל"ו על"י, בגימטריא מאה וחמשים ותשע, כמנין קט"ן, כיצד כשהקטן מתחיל לדבר מלמדו לומר תורה צוה לנו משה וגו' (דברים לג, ד), וכן פסוק ראשון של קריאת שמע, וכשיגדל מוסיף ללמדו מקצת פסוקים על פה, וכשיהיה בן ג' שנים יתחיל ללמדו האותיות, וכשיגדל יותר שוכר לו מלמד וקונה לו ספרים ומלמדו, ואם יכבד על הנער לשקוד על הלמוד תמיד, יפייסנו בדברים שהקטנים אוהבים ומתאוים להם כגון דבש וקליות ואגוזים וכיוצא בהם, ואומר לו הנה לך זה על מנת שתלך לבית הספר ותלמוד, וכשיגדל יותר וימאס באלו הדברים אומר לו אביו לך לבית הספר ותלמוד ואקנה לך חגורה יפה ומנעלים נאים, וכשיגדל יותר יאמר לו אתן לך זוזים על מנת שתלמד ברכת מזון ותפלה, וקונה לו ציצית ותפלין כדי לחנכו על המצות, וכשיגדל יותר יאמר לו לך למוד תורה ותקרא תלמיד הגון, וכשיבין יותר יאמר לו למוד ותקרא רב, וכשיבין יותר יאמר לו למוד תורה ותקרא חכם ודיין ואב בית דין ותשב בראש, עד אשר ישיג בדעתו אמתת התורה ומואס בכל אלו הדברים שאמרתי ויעסוק בתורה לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
9
י׳וילמד אדם לבנו כשהוא קטן לנשק על ידי אביו ואמו ורבו, ועל ידי הגדולים והחסידים, וכל מי שמנשק הקטן ידו צריך לשים את ידו עליו ולברכו, כי כשישים אדם ידו על ראש הקטן מתברך, שנאמר (בראשית מח, יד) וישלח ישראל את ימינו וגומר, וכתיב ויברכם ביום ההוא וגו', ובהנחת היד על ראש הקטן הוא מתברך, ורמז לדבר, ביד האדם ט"ו אברים כמנין ט"ו תיבות שבפסוקי יברכך ה' וישמרך וגו', כלומר יחולו על ראש הברכות שבג' פסוקים אלו שהם ט"ו כמנין אברי היד.
10
י״אולפיכך משימין היד על ארון המת או על הקבר, לבקש רחמים על המת, לפי שבידו של אדם ט"ו אברים כמנין ט"ו תיבות שבפסוק (ישעיה כו, יט) יחיו מתיך וגו'.
11
י״בלעולם ישתדל אדם לרדות את בנו בקטנותו, שאם ייסר אותו יחכם, שנאמר (משלי יג, א) בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה. גרסינן במדרש אם תראה בן חכם בידוע שאביו ייסרו בקטנותו והדריכו על הדרך הטובה, שנאמר בן חכם מוסר אב, ואם ראית לץ בידוע שלא שמע גערה, ר"ל לא שמע מאביו גערה. ואומר (שם יג, כד) חושך שבטו וגומר, אם יחשוך אדם את שבטו מלרדות את בנו בקטנותו הרי זה שונא את בנו, שסופו בא לתרבות רעה מפני שלא ייסרו אביו בקטנותו, וסופו נהרג על מעשיו הרעים בין בבית דין בין שלא בבית דין, אבל האוהב את בנו שיחרו מוסר, ר"ל שייסרהו בקטנותו כדי שלא יצא לתרבות רעה ולידי מיתה משונה, פירוש שיחנכנו בילדותו מגזרת הילדות והשחרות.
12
י״גוגרסינן בואלה שמות רבה (א, א) חושך שבטו וגו', ללמדך שכל המונע בנו מלרדותו בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם ולא רדהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאהו אברהם והוציאו מביתו ריקם, מה עשה ישמעאל, כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן החוץ והיה מצחק בו, שאין מצחק אלא ע"א, שנאמר (שמות לב, ו) ויקומו לצחק, מיד ותאמר שרה גרש את האמה ואת בנה (בראשית כא, י), שמא ילמוד בני אורחותיו, מיד (בראשית כא, יא) וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, שיצא לתרבות רעה.
13
י״דכיוצא בו ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה, כח), לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו, דתנן ה' עבירות עשה עשו באותו יום, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעקר, ובזה את הבכורה, ועוד תאב מיתת אביו כדי להרוג את אחיו, שנאמר (שם כז, מא) יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מפניו, והלך הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה להוסיף על חטאתו פשע, שנאמר (שם כח, ט) וילך עשו וגו'.
14
ט״וכיוצא בו דוד, שלא רדה לאבשלום ויצא לתרבות רעה, ובקש להרגו, ושכב עם נשיו, וגרם לו שילך יחף ובוכה, והפיל מישראל כמה אלפים, וגרם כמה דברים קשים שאין להם סוף. וכיוצא בו עשה דוד באדוניהו שלא רדהו ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מל"א א, ו) ולא עצבו אביו מימיו וגו'.
15
ט״זוכמה נעים המוסר של אהבה, שכל מי שהקדוש ברוך הוא אוהבו הוא מרדהו ביסורין, הדא הוא דכתיב (דברים ח, ה) כי כאשר ייסר איש את בנו, וכל המיסר את בנו מוסיף עליו אהבה, שנאמר (משלי יג, כד) ואוהבו שיחרו מוסר, רצה לומר הבן הוא אוהב את אביו מפני ששחרו מוסר.
16
י״זאת מוצא באברהם שייסר יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם וגו', וכתיב (שם כה, יט) אלה תולדות יצחק וגו', ללמדך שהיה דומה לאביו בנוי ובחכמה ובעושר ובמעשים טובים, תדע לך, שבן ל"ז שנה היה בשעת העקדה ואברהם זקן, ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, ולפיכך ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (שם כה, ה), הוי ואוהבו שחרו מוסר.
17
י״חכיוצא בו מיצחק שהיה משחר ליעקב, ולמדו תורה וייסרו בבית הלמוד, שנאמר (שם כה, כז) ויעקב איש תם וגו', ולמדו מה שלמד מאביו, ואחר כך פירש מאביו ונטמן בבית עבר י"ד שנה ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכות וירש את הארץ, שנאמר (שם לז, א) וישב יעקב וגו'. ואף יעקב רדה את בניו ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת, שנאמר (שם מו, ט) ואלה שמות בני ישראל וגומר ראובן שמעון וגו', השוה אותם הכתוב ליעקב שכלם צדיקים, הוי ואוהבו שחרו מוסר.
18
י״טלעולם ישתדל אדם ללמד את בנו תורה וחכמה ואל יחוש לעושר, שאין עושר בעולם כעשרה של תורה, שנאמר (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וגומר. וילמוד תורה בקטנותו, כי לסוף מתעשר, כדגרסינן בסנהדרין (דף צב ע"א) אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר, שנאמר (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. אמר רבי אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר (ישעיה כז, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. ואמר רבי אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה ייסורין באים עליו, שנאמר (עובדיה א, ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו, ואין מזור אלא יסורין, שנאמר (הושע ה, יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו.
19
כ׳וכל המשתדל ללמוד את בנו תורה ודעה וחכמה, נוחל העולם הזה והעולם הבא, העולם הזה מנין דכתיב (משלי יז, כא) יולד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל, ר"ל מי שיש לו בן כסיל שלא למד תורה, כל ימיו של אביו בעצב ובדאגה בעולם הזה, לא ישמח כל ימיו. אבל מי שיש לו בן חכם הוא שמח וטוב לב, שנאמר (שם כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, לפיכך כשהולך אדם לבית הכנסת ולבית המדרש ושומע חכמת בנו הוא שמח, ואמר "גם אני", מלמד שהבן שמח בחכמתו תחלה, שנאמר (שם טו, כג) שמחה לאיש במענה פיו, ואחר כך שמח בו אביו, הוי ישמח לבי גם אני, הרי שהאב נוחל העולם הזה.
20
כ״אהעולם הבא מנין, כדגרסינן בפסחים (דף קיג ע"א) אמר רבי יוחנן ג' מנוחלי העולם הבא, הדר בארץ ישראל, והמגדל בנו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת. הרי שהמלמד את בנו תורה נוחל העולם הבא.
21
כ״בגדולה הצלת בנים לאבות מהצלת אבות לבנים, שהאבות אין מצילין את בניהם אלא מן היסורין בעולם הזה בלבד, ומזכין אותן בעושר כשהם חיים, ומזכין אותן הכח, אבל ליום הדין אינם יכולים להצילם מדינה של גיהנם, שנאמר (דברים לב, לט) ואין מידי מציל, לא אברהם מציל ישמעאל בנו, ולא יצחק מציל עשו בנו, אבל הבנים מצילין אבותיהם מדינה של גיהנם בין גדולים בין קטנים.
22
כ״גכיצד גדולים מצילין אותם, במעשיהם הטובים, כדגרסינן במדרש תנחומא (ע' מס' כלה פ"ב) מעשה ברבי עקיבא שהיה בבית הקברות ופגע באדם אחד שחור כפחם שהיה טעון עצים על כתפו ומרהיט בהן כסוס, גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, אמר ליה בני מה לך בעבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדוניך נתן עליך עול כבד אני אפדאך ממנו ואוציאך לחירות, ואם אתה עני אני אעשירך, אמר לי הניחני אדוני איני יכול לעמוד, אמר ליה מבני אדם אתה או מבני המזיקין אתה, אמר ליה מת אותו האיש ובכל יום ויום מוסרין אותו לחטוב עצים ונותנין אותו באש, אמר ליה מה היתה מלאכתך בחייך, אמר ליה גבאי המכס הייתי, והייתי נושא פנים לעשירים והורג את העניים, ולא עוד אלא שבעלתי נערה מאורסה ביום הכפורים, אמר ליה בני שמא תברח מאותן הממונין עליך אם יש לך תקוה, אמר ליה אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי הפורענות ולאותו האיש אין לו תקנה ולא פדיון, אלא שמעתי מאותם הממונים שהיו אומרים לי אם היה לך בן שעומד בצבור ואומר ברכו את יי' המבורך, היינו מתירין לך מן הפורענות, ולאותו האיש אין לו בן אלא שהניח אשתו מעוברת ואיני יודע מה ילדה זכר או נקבה, ואם ילדה זכר מי ילמדנו תורה, אמר ליה מה שמך אמר ליה עקיבא, ושם אשתך אמר ליה שושמירה, ושם עירך אמר ליה אלדוקה. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו ושאל היכן הוא ביתו אמרו ישחקו עצמותיו בגיהנם, שאל על אשתו אמרו ימח שמה וזכרה מן העולם, שאל על בנו אמרו הרי הוא ערל שאפילו במצות מילה לא עסק. מיד תפס רבי עקיבא לבנו ומל אותו והושיבו לפניו ללמוד תורה ולא היה לומד, עד שישב עליו בתענית מ' יום יצתה בת קול ואמרה על זה אתה מתענה, אמר הן, וקרא אל"ף בי"ת והוליכו לביתו ולמדו ברכת המזון וקריאת שמע ותפלה והעמידו והתפלל בצבור ואמר ברכו את יי' המבורך, באותה שעה התירוהו מן הפורענות, ובא לו בחלום ואמר לרבי עקיבא תנוח דעתך בגן עדן שהצלתני מדינה של גיהנם, מיד פתח רבי עקיבא ואמר (תהלים קלה, יג) יי' שמך לעולם יי' זכרך לדור ודור.
23
כ״דוגרסינן במדרש השכם יספת לגוי יי' וגומר (ישעיה כו טו), אומות העולם עובדי ע"א אתה נותן להם בן זכר הוא מושך לו ערלה ומגדל לו בלורית, הגדיל מוליכו לבית עובדי ע"א ומכעיסך, אבל ישראל אתה נותן לו בן זכר מל אותו לשמונת ימים, ואם הוא בכור פודה אותו לל' יום, הגדיל מוליכו לבית הכנסת ולבית המדרש לברך שמך בכל יום ואומר ברכו את יי' וגומר.
24
כ״הקטנים כיצד, באסיפתם כשהם קטנים. גדולה הצלת קטנים לאבותם, שהצלת גדולים פעמים היא ממתנת עד ד' דורות, אבל הצלת קטנים מכפרת מיד, ומנין שהצלת גדולים עד ד' דורות, שנאמר (שמות כ, ה) פוקד עון אבות על בנים וגו', אין אתה יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים שהוא פוקד רשע האב עליהן, שאין זו מדת הדין, ואין אתה יכול לומר שהוא נתפס בחובו, שאין זו מדת הרחמים, ואי זו מדת רחמים, תולה לאב עד ד' דורות, אם נמצא אחד מהם צדיק הרי האב ניצול, לא נמצא אחד מהם צדיק, כל אחד נתפס על מעשיו. שלא תאמר פוקד עון אבות על בנים לשון קצף הוא, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם יי' יי' אל רחום וחנון וגו', אף כשהוא אומר פוקד עון אבות על בנים לשון רחמים הוא, שהוא תולה לאבות עד ד' דורות, שאם יהיה אחד מן הדורות צדיק הוא מצילם מדינה של גיהנם.
25
כ״וועוד משה רבינו עליו השלום בשעה שבא לבקש רחמים מהו אומר (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח וגו' יי' ארך אפים וגו' פוקד עון אבות וגו', ואילו היה לשם קצף לא היה אומר זה. ושלמה המלך עליו השלום אמר (משלי כט, יז) יסר בנך ויניחך, ר"ל למד בנך תורה, ויניחך מדינה של גיהנם, ויתן מעדנים לנפשך בגן עדן עם הצדיקים.
26
כ״זוא"ת האב צדיק כבר זכה לעצמו ואינו צריך לבנו, והרי נדב ואביהוא מתו, ומה תלמוד לומר ובנים לא היו להם (במדבר ג, ד), שאם בנים צדיקים היו להם היו נצולין בזכותן, מפני שמשה רבינו עליו השלום בקש מהקדוש ברוך הוא שלא יתנהג עם קרח במדת רחמים כדרך שהוא נוהג עם בני אדם אלא במדת הדין, שנאמר (במדבר טז, כט) אם כמות כל האדם וגו', ומנין שהיו לקרח בנים ונצולו שנאמר (שם כו, יא) ובני קרח לא מתו, ומנין שהיו צדיקים שנאמר (תהלים מו, א) למנצח לבני קרח על עלמות שיר אלהים לנו מחסה ועוז עזרה בצרות נמצא מאד על כן לא נירא וגו', מזמור זה מדבר ששמו באלהים כסלם ושהיו בוטחים שלא יהיה נבלעים עם אביהם, הרי שהיו צדיקים.
27
כ״חרבי יהושע אומר וכי אי זו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות, ומה אם מדת הפורענות שהיא מעוטה נמשכו בה הבנים אחר האבות בעון האבות, מדת הטוב שהיא מרובה אינו דין שימשכו בה האבות אחר הבנים לחיי העולם הבא, וכן הוא אומר (זכריה י, ז) ובניהם יראו ושמחו, מלמד שהקדוש ברוך הוא מקרבן אלו על אלו, האבות אצל הבנים. ר"ל שאם היו האבות רשעים והבנים צדיקים, מקרב האבות אצל הבנים למחיצתם לגן עדן. וכן כתיב (משלי ג, יב) וכאב את בן ירצה, רצה לומר כי הבן הצדיק מרצה על אביו הרשע ומביא אותו אצלו לחיי העולם הבא.
28
כ״טרבי חנינא אומר, הרי הוא אומר (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור וגו', וכי מי הם גדולים רחמי הבריות או רחמי מי שאמר והיה העולם, אם הבריות שרחמיהם מועטין נצטוו שאם יקחו הבנים ישלחו את האם חפשית, הקדוש ברוך הוא שרחמיו מרובין על אחת כמה וכמה שאם נטל את הבנים שישלח אבותיהם חפשים מדינה של גיהנם.
29
ל׳רבי מאיר אומר, הרי הוא אומר (שמות כ, יב) כבד את אביך וגו', היכן מצותו של מלך ביותר, בפלטרין שלו או חוץ לפלטרין, הוי אומר בפלטרין, ומה אם חוץ לפלטרין צוה הקדוש ברוך הוא כבד את אביך וגו', בפלטרין של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא גן עדן על אחת כמה וכמה, ואם יושבין הבנים במחיצתן של צדיקים והאבות במחיצת הרשעים אין זה כבוד, הא למדת שהן מכפרין עליהם.
30
ל״אוכן הוא אומר בדוד (שמ"ב יב, יג) ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גם יי' העביר חטאתך לא תמות, יכול בלא דבר, תלמוד לומר אפס כי נאץ נאצת את אויבי יי' בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות, לפיכך היה מתודה כל אותם הז' ימים שמא יחיה הילד, שמא ימחול לו הקב"ה ולא יהיה צריך שיתכפר במיתת הילד, והיה מתענה, וכשבשרוהו שמת ידע שניצול מדינה של גיהנם, אם כן למה הוא אומר (שמ"ב יב, כא) ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשית בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל ויאמר בעבור הילד וגו'.
31
ל״בקטני ישראל שהם מתים, מאימתי הם באים לחיי העולם הבא (סנהדרין דף קי ע"ב), רבי מאיר אומר משידעו לענות אמן, שנאמר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, זה העונה אמן. ויש אומרים משעה שימולו, שנאמר (תהלים פח, טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אימך, זה אימת המילה, והלכה כיש אומרים. רבי עקיבא אומר קטני ישראל אף על פי שאבותיהם רשעים באים לחיי העולם הבא, שנאמר (שם קטז, ו) שומר פתאים יי', אבל קטני אומות העולם עובדי ע"א אינן באין לחיי העולם הבא.
32
ל״גוגרסינן בבראשית רבה (ל, ד) רבי אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו, הוא בשני עולמות בעולם הזה ובעולם הבא, כתיב אלה תולדות נח נח (בראשית ו, ט), וכתיב אברהם אברהם (שם כב, יא), וכתיב ויאמר יעקב יעקב (שם מו, ב), וכתיב משה משה (שמות ג, ד), וכתיב אלה תולדות פרץ פרץ (רות ד, יח), וכתיב שמואל שמואל (שמ"א ג, י), אמרו לו והלא כתיב (בראשית יא, כז) תרח תרח, אמר להם סוף עשה תשובה ולא נפטר אברהם עד שנתבשר שעשה אביו תשובה, שנאמר (בראשית טו, טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כל מה שסגלתי מצות ומעשים טובים בעולם הזה, אזכה לעולם הבא ואבי יורש גיהנם לפי שהיה עובד ע"א, שנאמר (יהושע כד, ב) תרח אבי אברהם וגומר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך שיעשה תשובה קודם מותו, שנאמר (בראשית יא, לא) ויבאו עד חרן וישבו שם, אל תקרי וישבו אלא וישובו שם, ששבו בתשובה, לפיכך נכפל שמו, אלה תולדות תרח תרח בשני עולמות, הרי שהבנים מכפרים עון אבותיהם.
33
ל״דבשביל י"ב יסורין אין רואין דינה של גיהנם, ואלו הן א' מי שיש לו דקדוקי עניות, הקדוש ברוך הוא מוחל לו, שנאמר (איוב לו, טו) יחלץ עני בעניו, ודרשו ז"ל (יבמות דף קב ע"ב) בשביל עניו יחלצהו מדינה של גיהנם. ותניא (עירובין דף מא ע"ב) שלשה אין רואין דינה של גיהנם, חולי מעים, ודקדוקי עניות, והרשות.
34
ל״הב' מי שיש לו לקוי בחולי מעים, שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ודרשו ז"ל (ברכות דף ה ע"א) דבר זה למדנו מתוך תורתך, קל וחומר משן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כל שכן. אמר ריש לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, מה המלח מקיימת הבשר וממתיקתו, אף היסורין ממתיקין את החטא מגופו של אדם. ואמר רבי יוסי יהא חלקי עם המתים מחולי מעים (שבת דף קיח ע"ב).
35
ל״וג' מי שיש לו אחת מד' מראות נגעים אינו אלא מזבח כפרה (ברכות דף ה ע"ב), שנאמר (שם פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
36
ל״זד' מי שאנסוהו כותים ונטלו ממנו ממון, וכן בעול מסי המלכות, שנאמר (ישעיה ס, יז) ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה.
37
ל״חה' מי שהוא יגע וטורח בעולם על בניו ועל ביתו בשביל פרנסתו, ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה, שנאמר (תהלים כה, יח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי.
38
ל״טו' הקובר את בניו מוחלין לו כל עונותיו, כדגרסינן בברכות (דף ה ע"ב) אתיא עון לגזירה שוה, כתיב הכא (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון, וכתיב (ירמיה לב, יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. וגרסינן בסוטה (דף מח ע"ב) כי מי בז ליום קטנות (זכריה ד, י), אמר רבא אלו קטנים בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אבותם לעתיד לבא, ואומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד לפרע מהם למה הקהית את שניהם בנו.
39
מ׳ז' החושדין אותו בדבר עברה ואינו בו, ומי שכנוהו בשם רע ומתבייש בכל עת שנקרא בו, אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואינן בו (מו"ק דף יח ע"ב).
40
מ״אח' מי ששמחו לו אויביו על מפלתו, שנאמר (משלי כד, יז-יח) בנפול אויבך על תשמח וגו' והשיב מעליו אפו, חרון אפו לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו.
41
מ״בט' מי שהלקוהו בשביל עברה, דתנן (מכות פ"ג מט"ו) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך, כיון שלקה הרי הוא אחיך. וכן מי שנדוהו, דתניא (מו"ק דף יז ע"א) מאי שמתא שם מיתה.
42
מ״גי' מי שיש לו אשה רעה, שנאמר (קהלת ז, כו) ומוצא אני מר ממות וגומר.
43
מ״די"א מיתה מכפרת, דכתיב (ישעיה כב, יד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. והמת על ג' פנים, המת בעתו בתשובה, והמת בלא עתו בתשובה, או המת מיתה משונה, אפילו יש בידו חלול השם מיתתו מכפרת עונותיו. והמת על קדושת השם אין לך תשובה גדולה הימנו.
44
מ״הי"ב מי שהפסיד ממונו, או מי שהוא אסור או חבוש, ושאר כל היסורין כלם מכפרין העונות, דכתיב (שמ"ב ז, יד) והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, וכתיב (ישעיה ו, ז) ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר.
45
מ״וארבעה דברים חייב אדם לעשות לבנו ואלו הן, א' למולו, ב' לפדותו אם הוא בכור, ג' ללמדו תורה וללמדו אומנות שיאכל ממנה כדי שתתקיים התורה בידו, ד' להשיאו אשה, ויש אומרים אף לשוט בנהר, כדגרסינן בפרק קמא דקדושין (דף כט ע"א) תנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אפילו לשוט בנהר, רבי יהודה אומר כל מי שאינו מלמד לבנו אומנות מלמדו לסטות, לסטות סלקא דעתך, אלא כאלו מלמדו לסטות. למולו מנא לן, וימל אברהם וגו' (בראשית כא, ד). ולפדותו מנא לן, בכור בניך תפדה (שמות לד, כ). ללמדו תורה מנא לן, ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט) לבניכם ולא לבני בניכם, אם כן מהו (שם ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך, אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני, שנאמר (שם ד, ט-י) והודעתם לבניך וסמיך לי' יום אשר עמדת וגו'. רבי חייא בר אבא לא הוה טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספא. להשיאו אשה דכתיב (ירמיה כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים וגו'. ללמדו אומנות מנא לן, דכתיב (קהלת ט, ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת, אם אשה ממש היא, כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, להשיטו בנהר מאי, חיותיה הוא.
46
מ״זועוד גרסינן בקדושין (פ"ד מי"ד) רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, שאין לך אומנות שאין בה עשירים ועניים, שאין עניות מן האומנות ולא עשירות, אלא הכל בזכותו של אדם. רבי שמעון אומר מימי לא ראיתי ארי סבל צבי קייץ שועל חנוני זאב מוכר קדרות, והלא דברים קל וחומר ומה אלו שלא נבראו לשמש את קונם מתפרנסים שלא בצער, אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שתהא פרנסתי שלא בצער, ומי גרם לי להתפרנס בצער הוי אומר חטאי, לפי שהרעותי מעשי קפחתי פרנסתי.
47
מ״חכמו שאדם חייב לעשות לבנו הדברים שצוונו זכרונם לברכה שהם הד' דברים שכתבו ז"ל, והם ללמדו תורה להשיאו אשה וכו', כך חייב להתפלל על בנו שיתקיימו בו הדברים שהאב זוכה לבן שהם הנוי ותואר ועושר וגבורה וחכמה, וזה הדבר נתבאר בתנא דבי אליהו (אגדת בראשית פ"מ - תורה), זה לשונו ויהי כי זקן יצחק (בראשית כז, א), זה שאמר הכתוב (תהלים צ, טז) יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, אמרו חכמינו זכרונם לברכה עשרים דורות מאדם ועד אברהם ובכולם לא היה זקנה עד שבא אברהם, שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים, זכה יצחק בזכות אביו וירש אותה, שנאמר (שם כז, א) ויהי כי זקן יצחק, זכה יעקב בזכות אביו וירש אותה, שנאמר (שם מח, י) ועיני ישראל כבדו מזוקן, הדא הוא דכתיב והדרך על בניהם, אין הדרך אלא זקנה, שנאמר (משלי כ, כט) והדר זקנים שיבה.
48
מ״טאברהם ביקש רחמים על בנו וזכה בה' דברים ששנו חכמים האב זוכה לבן בה' דברים בנוי, בתואר, בעושר, בגבורה ובחכמה, וכן ליצחק וכן ליעקב, וכן יעקב ליוסף בנוי בתואר, שנאמר (בראשית לט, ו) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. חכמה שנאמר (שם לז, יט) הנה בעל החלומות הלזה בא, הרי נוי ותואר וחכמה. וביצחק כתיב (שם כד, סה) מי האיש הלזה מה הלזה האמור ביוסף בנוי בחכמה, אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה, מה יוסף עמד בגבורה נגד כל אחיו, אף יצחק עמד בגבורה נגד כל יושבי גרר, מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר, שנאמר (שם כו, יג) ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאד, וכתיב ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר. אברהם חיה מאה ושבעים וחמש שנה ויצחק מאה ושמונים, א"ל הקדוש ברוך הוא אתה זכית לה' דברים אלו, ואני אוסיף לך ה' שנים על שני אביך, לכך נאמר יראה אל עבדך פעלך.
49
נ׳כל מי שיש לו זכות זוכה בה' אלו, וכל מי שאין לו זכות זוכה לה' מיני פורעניות כנגדם, ומצינו אותם ביואב שהורישם לו דוד, שנאמר (שמ"ב ג, כט) זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם, זב כנגד הכח, מפני מה, שהזיבה מתשת כחו של אדם. מצורע כנגד הנוי, מפני מה, מפני שנגע צרעת משנה דמותו של אדם. מחזיק בפלך כנגד העושר, מפני מה, מפני שכשאדם חוזר על הפתחים אין לו פלך רחוב. ונופל בחרב כנגד התואר, מפני מה מפני שכשיהרג האדם שוב אין לו תואר. וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי, מפני מה, מפני שמי שאין לו לחם אין לו פנאי לעסוק בתורה. אלו ה' פורעניות כנגד ה' דברים של שבח, מי שאינו זוכה בשבח יורש אלו ה' מיני פורעניות כיואב, ומי שזוכה בשבח יורש אותן כיצחק, שנאמר (תהלים מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך, הוי אומר ויהי כי זקן יצחק.
50
נ״אדבר אחר כי זקן יצחק, מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית כו, לד) ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו', ז"ש הכתוב (משלי יז, כה) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו, ועל כל זאת היה אביו קורא לו גדול ואמו קוראת אותו גדול, אביו כמו שכתוב (בראשית כז, א) ויקרא את עשו בנו הגדול, ואמו קוראה אותו גדול כמו שאמר הכתוב (שם כז, טו) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול, אמר הקדוש ברוך הוא הנה זקן וזקנה שאין בהם דעת, אני קראתיו קטן שנאמר (ירמיה מט טו, עובדיה א ב) הנה קטן נתתיך בגוים, ומי בעולמי שליט ומושל מבלעדי, שנאמר (איכה ג, לז) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, אמר להם הקדוש ברוך הוא מה לכם לצוות בביתי, אני עשיתיהו קטֹן ואתם קוראים אותו גדול ואינו אלא קטֹן, שנאמר (עובדיה א, ב) הנה קטֹן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, סליק פרשת תורה.
51
נ״בפרשת נביאים, ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשון בניו וגו' (שמ"א ב, כב), זש"ה (משלי ח, לד-לה) אשרי אדם שומע לי וגו' כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה', זה עלי הכהן, מי גרם לו שיאריך ימים ויזקין הרבה, התורה שעסק בה, שנאמר (שמ"א א, ט) ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', היינו דכתיב אשרי אדם שומע לי, למה כי מוצאי מצא חיים. וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות (משלי שם ח, לו), אלו בני עלי, דכתיב בהן (שמ"א ב, יב) ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה', הרי צדיק גמור שנקרא רשע בעד בניו, שנאמר בני בליעל, ובליעל בכל התורה רשע הוא, וכל ישראל היו שונאים אותו בשביל בניו, שנאמר (שמ"א ב, יג) ומשפט הכהנים את העם כל איש זובח זבח וגו' ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור וגו' גם בטרם יקטירון את החלב וגו' ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום את החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך, ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה, ועל דבר זה נאמר (שמ"א ב, יז) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה', והיו ישראל אומרים זה לזה ראו כהניו של הקדוש ברוך הוא איך המה משתמשים, ובת קול משיבן, לעצמן הם עושין, שנאמר וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות, וכתיב (שם ב, לד) ביום א' ימותו שניהם. ובשביל דברים הללו קפצה זקנה עליו, שנאמר ועלי זקן מאד, והלא בן תשעים ושמונה שנה היה, ולמה כתיב מאד, ואין זקנה בכל התורה שכתוב שם מאד אלא זו בלבד, מלמד ששלשה כתרים של גדולה היו בידו, מלך ואב בית דין וכהן גדול, שנאמר ועלי "הכהן" יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', על הכסא שהיה מלך. מזוזת היכל ה', שהיה אב בית דין. ובעונות בניו ירד משלשתן, שנאמר (שמ"א ג, ב) ועלי שכב במקומו, סתם שלא היה כהן, סתם שלא היה מלך, סתם שלא היה אב בית דין, שנאמר (שה"ש ז, ה) עיניך ברכות בחשבון, ראה מה הבנים גורמים לאביהם, לכך כתיב ועלי זקן מאד.
52
נ״גשלשה הזקינו שלא בזמנן בשביל בניהן, ואלו הן יצחק, עלי, ושמואל, יצחק מפני צרותיו של עשו, שהיה משתחוה לע"א ומקטיר לה, והעשן היה מעשן עיני יצחק, לכן כתיב (בראשית כז, א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. עלי מפני צרת בניו, שנאמר (שמ"א ב, כב) ועלי זקן מאד, מה כתיב בתריה, ושמע את אשר יעשון בניו. ואף שמואל מפני צרת בניו, שנאמר (שמ"א ח, א) ויהי כאשר זקן שמואל.
53
נ״דאמר רבי סימון נקיים היו בני עלי מדבר שכתוב (שמ"א ב, כב) את אשר ישכבון את הנשים, אלא כך היו עושין, לא היו מקריבין בשעתן את הקרבנות אלא היו מעכבין אותן, והיו בנות ישראל מביאות קיני יולדות בשביל טהרתן, כמו שכתוב (ויקרא יב, ו) ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת וגו', ותמן כתיב (שמ"א שם) הצובאות פתח אהל מועד, והיו נוטלין את הקרבנות מידיהן ולא מקריבין בשעתן, והיו בנות ישראל סבורות שנטהרו והולכות ומשמשות לבעליהן, שנאמר את אשר ישכבון את הנשים הצבאות, משכיבין הנשים טמאות עם בעליהן, מי גרם להם כל זה, הקרבנות שלא היו מקריבין בשעתן, שנאמר (שמ"א שם, כד) מעבירים עם ה', מחטיאין עם ה' אין כתיב כאן אלא מעבירים, שהיו מעבירין אותן משעה לשעה, והוא אומר (שם) אל בני, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה מתרשל בבניך ותאמר להם אל בני, והתורה צווחת ואומרת (משלי כג, יג) אל תמנע מנער מוסר וגו', ואומר (שם כג, יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל, משיבין ואומרים (מיכה ז, יד) רעה עמך בשבטך צאן נחלתך וגו' (עד כאן מצאתי, ועם היות שיש מקצת טעויות בלשון, הענין מובן, ולא מצאתי ספר להגיהו כראוי).
54
נ״העוד בתנא דבי אליהו (רבה פי"ח) שצריך אדם להתפלל על בנו שיצא כשר והגון, הובא ילקוט (תהלים מזמור לז סי' תשכח) בפסוק בטח בה', זה לשונו תנא דבי אליהו מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, והיו לו עשרה בנים מאשה אחת, ו' זכרים וארבע נקבות, ובכל יום היה מתפלל ומשתטח ומלחך עפר בלשונו כדי שלא יבא אחד מהם לידי עבירה ולידי דבר מכוער, אמרו לא יצאת אותה שנה שלמה עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא את ישראל מבבל, והעלה אותו כהן, ולא נכנס אותו כהן לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס לעולמו, ועליו הוא אומר (תהלים לז, ג) בטח בה' ועשה טוב, וכתיב (ישעיה כו, ד) בטחו בה' עדי עד, ששני עולמות שלו, שנאמר (שם) כי ביה ה' צור עולמים, וכל הבוטחים בשמו באמת לא יבושו לעולם וכן הוא אומר (ירמיה יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו' והיה כעץ שתול וגו'.
55
נ״ולעולם לא ילמד אדם את בנו חמר וגמל וספן רועה וחנוני מפני שאומנותם אומנות לסטים, החמרים רובם נבלים, הגמלים רובם לסטים, הספנין רובם צדיקים. דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, מאי היא מחטא דתלמיותא (קדושין דף פב ע"א). תניא ר"י אומר אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות נקיה, אוי למי שרואה את הוריו באומנות פגומה, אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בסם, אוי לו למי שאומנותו בורסקי. רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב. תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שיהיו אוכלין שכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, לפי שכל אומנות אין עומדת לאדם אלא בבחרותו ובזמן שכחו עליו, אבל אם נופל לידי חולי או למכה של יסורין או שנכנס לזקנה אינו יכול לעמוד במלאכתו, והוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן אלא מגדלתו ומשמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית טובה בזקנותו, ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא מחבב את הצדיקים בזקנותם יותר מבנערותם, וכן אתה מוצא בצדיקים שעסקו בתורה עד שלא באו לעולם שנאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם וגומר, וברכו הקדוש ברוך הוא בנערותו ובזקנתו, בנערותו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב), ובזקנותו ויי' ברך את אברהם בכל (שם כד, א).
56
נ״זואני המעתיק הצעיר אליהו מצאתי בתנא דבי אליהו כתיבת יד, שתי מימרות מתיחסות לדרוש זה בענין גדול הבנים לעבודת ה', ראיתי להעתיקם הנה.
57
נ״חלפיכך חייבין כל קהל וקהל להעמיד מלמדי תינוקות ויהיו מצויים בכל עיר ועיר כדי שילמדו אותן תורה, דאמר רשב"ל משום רבי יהודה הנשיא אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפי דידי ודידך מאי, אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר רשב"ל משום רבי יהודה הנשיא מקובל אני מרבותי ואמרי לה מאבותי אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, ואמר רשב"ל כל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחריבין אותה, ויש אומרים מחרימין אותה (שבת דף קיט ע"ב).
58
נ״טוגרסינן במסכת שבת (שם) אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא על שם שבטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר (ירמיה ו, יא) שפוך על עולל בחוץ, מאי טעמא שפוך על עולל, לפי שהיה בחוץ.
59
ס׳אמר רבי יהודה בא וראה כמה חביבין תינוקות של בית רבן, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהן, גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהן, גלו תינוקות וגלתה שכינה עמהם, שנאמר (איכה א, ה) עולליה הלכו שבי לפני צר, וכתיב בתריה ויצא מבת ציון כל הדרה.
60
ס״אוגרסינן במדרש (משלי כה, טו), ולשון רכה תשבר גרם, לשון התינוקות בתורה שהיא רכה, שוברת כחן של צרות שהן חזקות כעצם, וסימן תשב"ר גר"ם *תינוקות *של *בית *רבן *גזרות *רעות *מבטלין.
61
ס״בוצריך החזן ללמד אותם כל היום ומקצת הלילה כדי לחנכם, לקיים מה שנאמר (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה. ואין מבטלין אותן אלא בערבי שבתות ובערבי ימים טובים בלבד בסוף היום, ובשבתות ובמועדים ובט' באב. ואם הם רבים ישכרו מלמדים שיוכלו ללמדם בטוב, שאם הם תינוקות הרבה לא יוכל שאת אותם מלמד אחד לבדו, ולא יוכל ללמדם כראוי, ודי למלמד אחד בכ"ה תינוקות, ואם יש מלמד יותר בקי אל יסלקו התינוקות מזה שאינו בקי אחר שהן רגילין אצלו, ויתנו אותם לזה הבקי, כדגרסינן בבבא בתרא (דף כא ע"א) אמר רבא סך מקרי דרדקי דגריס כ"ה ינוקי, ואי איכא חמשים מותבין תרין, ואי איכא ריש דוכנא מסייעין ליה ממתא, פירוש אדם אחר שמסייע לחזן ללמד התינוקות. ואי איכא אחרינא דגריס טפי לא מסלקינן, דלמא אתי לאתרשולי. דגריס ולא דייק, ואי איכא אחרינא דגריס ודייק, לא מסלקינן ליה לדגריס ולא דייק דשבשתא ממילא נפקא, דתניא קנאת סופרים תרבה חכמה, רב דימי מנהרדעא אמר כל שכן דגריס טפי.
62
ס״גמי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות (קדושין דף פב ע"א), מפני שאמותיהן מביאות אותן ומסתכל בהן ויבא לידי הרהור עברה, ואשה אין מעמידין אותה ללמד תינוקות, מפני שאבותם מביאין אותם ללמודם ומסתכלים בה.
63
ס״דלעולם ישתדל אדם ללמוד את בנו תורה, ואל יתרשל בו מפני טורח גדול בנים, ואף על פי שהוא טורח גדול, כדגרסינן בבראשית רבה (כ, ו) אל האשה אמר הרבה ארבה וגו' (בראשית ג, טז) עצבונך זה צער העבור, והרונך זה צער הנדה, בעצב זה צער הנפלים, תלדי זה צער הלידה, בנים, זה צער גדול בנים. אמר רבי שמעון בן אלעזר נוח לו לאדם שיגדיל לגיון אחד של זתים בגליל, ואל יגדל תינוק אחד בארץ ישראל, פירוש הזיתים אינם גדלים בגליל מפני שהיא קרה, והבנים נוחין לגדל בארץ ישראל מפני שפירותיה טובים ומימיה יפים ואוירה נאה, זהו שאמרו ז"ל (ב"ב דף קנח ע"ב) אוירה של ארץ ישראל מחכים. ר"ל נוח לו לאדם לגדל כמה זיתים בגליל אף על פי שהם קשים לגדל, מלגדל תינוק אחד בארץ ישראל אף על פי שנוחה לגדל בה תינוקות.
64
ס״הוצער גידול בנים רובו הוא של אשה, ועל כן שכרה גדול כשתגדל בנה על הדרך הנכונה, כדגרסינן בברכות (דף יז ע"א) תנו רבנן גדולה הבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעיה לב, ט) נשים שאננות קוֹמנה שמענה קולי, במאי זכיין, במאי דאתיין בניהן לבי מדרשא, ואתיין לבי כנשתא, ומאחרי לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.
65
ס״והמלמד בן חברו תורה שכרו גדול מאד, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין דף צט ע"ב), אמר רשב"ל כל המלמד בן חברו תורה כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן.
66
ס״זאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר ר"ש בן נחמני אמר רבי יוחנן, כל המלמד בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיה טו, יט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. וכל המלמד בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גזר גזרה על העולם מבטלה בשבילו, שנאמר (שם) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה.
67
ס״חוגרסינן בסנהדרין (דף יט ע"ב) אמר רבי יהושע בן קרחה כתיב (שמ"ב כא, ח) ואת חמשת בני מיכל, וכי מיכל ילדה והלא מרב ילדה, אלא מרב ילדה ומיכל גדלה, ולפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ורבי יוחנן אמר מהכא (דה"א ד, יח) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור ואת חבר אבי סוכו ואת יקותיאל אבי זנוח אלה בני בתיה בת פרעה, וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה, אלא יוכבד ילדה ובתיה גדלה לפיכך נקראו על שמה. רבי אלעזר אמר מהכא (תהלים עז, טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה, וכי יוסף ילדם והלא יעקב ילדם אלא יעקב ילדם ויוסף כלכלם, לפיכך נקראו על שמו.
68
ס״טואף על פי שחייב אדם ללמד לבנו תורה, לימוד עצמו קודם, כדגרסינן בפרק קמא דקדושין (דף כט ע"ב) תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו, רבי יהודה אומר אם בנו זריז וממולא בתלמוד יותר ממנו ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודם.
69
ע׳ועוד גרסינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כא ע"א), אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, בתחלה מי שהיה לו אב היה מלמדו תורה ומי שלא היה לו אב לא היה למד תורה, התקין שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה וגו', ועדיין מי שהיה לו אב מעלה אותו לירושלים ללמוד ומי שלא היה לו אב לא היה עולה ולא לומד, התקין שיהו מלמדין תינוקות בכל פלך ופלך, ומכניסין אותו כבן ששה עשר וכבן שבעה עשר, ומי שהיה רבו כועס עליו בועט בו ויוצא, עד שבא יהושע בן גמלא והתקין שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן בן שש ובן שבע.
70
ע״אוישתדל אדם ללמד לבנו תורה בילדותו, כדגרסינן באבות דרבי נתן (פכ"ג) רבי נהוראי אומר הלמד תורה בילדותו למה הוא דומה לפרה שכבשוה כשהיא קטנה, שנאמר (הושע י, יא) אפרים עגלה מלומדה אוהבת לדוש, והלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה לפרה שכבשוה כשהיא זקנה, שנאמר (שם ד, טז) כי כפרה סוררה סרר ישראל. דבר אחר הלמד תורה בילדותו למה הוא דומה לעיסה שלשה בחמין, והלמד בזקנותו למה הוא דומה לעיסה שלשה בצונן.
71
ע״בשונה ושוכח למה הוא דומה, לאשה שיולדת וקוברת. דאמר רבי שמעון בן יוחאי הלמד תורה בילדותו למה הוא דומה לרופא שהביאו לו מכה, יש לו איזמל לחותכה ויש לו סמנין לרפאותה. והלמד בזקנותו למה הוא דומה, לרופא שהביאו לו מכה לרפאותה, יש לו איזמל לחתכה ואין לו סמנים לרפאותה.
72
ע״גאלישע בן אבויה אומר, הלמד תורה בילדותו דבר תורה נבלעין בדמו ויוצאין מפיו מפורשים, והלמד בזקנותו אין דברי תורה נבלעים בדמו ואין יוצאין מפיו מפורשים.
73
ע״דוצריך אדם לאהוב את בניו כנפשו, אבל לא יראה להם האהבה, אלא מצפינה בלבו כדי שלא יהיה עליו געגועין. וצריך להשוות לכל בניו בכל דבר, במאכל ובכסות ובמתנה ובירושה ובכל דבר, ומעשה באדם אחד שסלק ירושתו מבניו לבנו אחר, ונדוהו חכמים, והני מילי אם בניו שוים בחכמה, אבל אם בנו אחד חכם, או שהוא הולך על הדרך הטובה, ובנו האחר סורר ומורה זולל וסובא, הרי זה מסלק הירושה ממנו ונותנה לבנו האחר שהוא הולך על הדרך הישרה.
74
ע״הואל ישנה אדם את בנו בין אחיו מפני הקנאה, דאמר רבי חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר אחיו נתקנאו בו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (שבת דף י ע"ב).
75
ע״ווצריך אדם ליזהר ביותר ולשמור פיו ולשונו שלא ידבר בפני בנו בדבר מגונה, וכל שכן לעשותו, ואף על פי שהוא מגונה אם עשאו בפני הבן או שלא בפניו, מכל מקום יותר מגונה הוא האב אם דבר או עשה דבר מגונה בפני בנו, שמא ילמוד בנו ממנו, אם יאמר לו האב למה עשית כך וכך יאמר לו הבן והלא כך וכך עשית אתה, וע"ז אמר הנביא (צפניה ב, א) התקוששו וקושו, פירושו קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים (ב"מ דף קז ע"ב).
76
ע״זואם ישמע האב דבר מגונה ויעשוהו אחרים, יתעבנו מאד בפני הבן ויפליג בגנותו, ויאמר תבא קללה על פלוני שעשה כך וכך ועל כל העושה כמעשהו, כדי שיתגנה הדבר בעיני הבן ויתרחק ממנו ומכיוצא בו. ואם ישמע דבר משובח שעשו אחרים כגון לימוד או כתיבה נאה או כיוצא בהם, ישבחנו מאד בעיני בנו, ויאמר כמה נאה דבר זה שעשה פלוני, וסופו לירש מעלה עליונה הואיל והוא עשה דבר נחמד כזה, ויפליג בשבחו כדי שישמע הבן ויתאוה לעשות גם הוא דבר נאה כמותו.
77
ע״חסוף דבר, ישתדל מאד להרחיק את בנו מן הכיעור ומן הדומה לו, ויקרבנו למדת החסידים והישרים, כגון כשיקום האב בבקר לתפלה שמוליך לבנו עמו לבית הכנסת, וכן כשילך לגמול חסדים כגון ביקור חולים והכנסת כלה והוצאת המת וכיוצא באלו, יוליך לבנו עמו, כדי שירגילנו בגמילות חסדים ובעשיית המצות, וכשיעשה האב מצוה מן המצות יעשה אותה בעצמו כגון סוכה ולולב וכיוצא בהם, יקשור הלולב בידו ויראה לבנו וילמדנו לעשות כך, כדי שיהיו המצות חביבין עליו, ונמצא האב זוכה ומזכה לבנו, לפי שילמוד הבן לעשות כמעשה אביו וללכת על הדרך הנכונה כאביו, ויזכה האב לטוב וזרעו לברכה.
78
ע״טוגרסינן בפרק קמא דתעניות (דף ה ע"ב) רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה לימא לן מר מילתא דאגדתא, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ואתי לידי סכנה, בתר דסעוד אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת, אם כן אמאי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, אמר ליה מקרא אני דורש (ירמיה ל, י) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגומר, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, כי הוו מפטרי מהדדי אמר ליה ליברכן מר, אמר ליה אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לאדם שהיה מהלך במדבר והיה רעב ועייף וצמא ומצא אילן שפרותיו מתוקים וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו, אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו, כשבקש לילך אמר ליה אילן אילן במה אברכך, אם אומר שיהיו פירותיך מתוקים הרי פירותיך מתוקים, שיהא צלך נאה הרי צלך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך, אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה, אם בעושר הרי עושר, אם בבנים הרי בנים, אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך.
79
פ׳וכשיגדל הבן יזהר האב שלא לדחקו וליסרו יותר מדאי, אלא יהיה דבורו עמו בנחת, ולא יקללנו ולא יחרפנו, ואין צריך לומר שלא יכנו, שמא יחטא הבן על אביו ונמצא מחטיאו וגורם לו לאבדו מן העולם הבא, ועל זה נאמר (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול וגומר.
80
פ״אישתדל האב לפרוש מן הקנאה והאיבה והתחרות אם בני אדם יחרפוהו או יקללוהו בפני בנו, שלא יחרה אף הבן ויתקוטט עמם בשביל אביו ואפשר שיהרוג או יהרג, ונמצא האב גורם לבנו מיתה משונה או מביאו לידי בזיון, ואם יארע לאב שום מריבה עם אדם ויחרפהו יסבול ויכסה הדבר שמא ישמע בנו ויבא לידי סכנה.
81
פ״במעשה בחסיד אחד שהיה מתוכח עם חברו בשער אצל החכמים, והיה בנו אצלו, והיה בעל דינו מחרף ומגדף אותו ואומר לו עשית כך וכך, והיה מספר בגנותו ואומר בשבילו דברים מכוערים מאד, ושמע בנו וחרה אפו עד מאד לכבוד אביו ובקש להתקוטט עם אותו האיש בעל דינו של אביו, כשהרגיש אביו אמר לו למה חרה לך, אם אמת דברים שהוא אומר שאני עשיתי דברים מכוערים ומגונים כאלו למה תתקוטט עמו, אני הוא שעשיתי שלא כדין, הואיל ועשיתי שלא כדין ראוי אני לשמוע חרפות וקללות מפי כל אדם על מעשי הרעים, ואם לא עשיתי אותם הדברים המכוערים שאמר למה תחוש לדברים בטלים, הניח לו ויאמר, והשם יתברך יודע הנסתרות יודע שלא עשיתי ושאני נקי מכל הדברים שהוא אומר בשבילי, ושהוא אומר שוא ודבר כזב.
82
פ״גלעולם ישתדל אדם ללמוד וללמד את בנו תורה, והעושה כך הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום, כדגרסינן בבראשית רבה בן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו רבי אלחנן בן חגי אומר בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע וגו', עק"ב עולה למנין מאה ושבעים ושתים, והוא חיה קע"ה, נמצאת אומר בן ג' שנים הכיר בוראו, והיה משמר אפילו דקדוקי סופרים והיה עושה מצות עשה שהם רמ"ח כמנין אבריו, ולא היה חסר מהן אלא אחת שהיא מצות המילה, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א), ולפיכך הוסיף הקדוש ברוך הוא בשמו ה"א, שנאמר (שם יז, ה) והיה שמך אברהם, ואחר כך (שם יז, ב) ואתנה בריתי וגומר, רמז לו שישלים בשמו לתשלום רמ"ח מצות שהוא מקיים שכך עולה מנין אבר"הם רמ"ח, כלומר מול עצמך ותהיה שלם ויהיה שמך שלם, והיה מלמד את בנו תורה, שנאמר (בראשית יח, יט) כי ידעתיו וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה למדת לבנך תורה בעולם הזה, חייך אני בכבודי מלמד בניך תורה לעולם הבא, שנאמר (ישעיה נד, יג) וכל בניך למודי יי' ורב שלום בניך.
83