ראשית חכמה, פרק המצות ז׳Reshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot 7
א׳בכוונת עשיית המצוות, והוא על ד' דרכים
1
ב׳הדרך הא' שיתכוון בעשייתן לשם שמים להשלים רצון בוראו, כגון סוכה ולולב, שנאמר (תהלים מ, ט) לעשות רצונך אלהי חפצתי.
2
ג׳הדרך השני, יש מצות שצריך אדם להתכוון לצאת ידי חובה בשעת עשייתן, כגון מגילה, דתנן (מגילה פ"ב מ"ב) היה כותבה דורשה ומגיהה, אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ובתקיעת שופר צריך שיתכוין השומע לצאת ידי חובתו, והתוקע להוציא אחרים ידי חובתן.
3
ד׳הדרך השלישי, יש מצות שצריכות כוונת הלב, כגון קריאת שמע תפילין ותפלה, ומצד זה חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה קל וחומר מציץ, שאין בו אלא אזכרה אחת והיה על מצחו תמיד (שבת דף יב ע"א).
4
ה׳הדרך הד', יש מצות שצריכין כונה לשמן כגון ספר תורה וציצית, כדגרסינן בפרק הנזקין (גיטין דף נד ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתים לשמן, וההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה ספר תורה שכתבתי לפלוני גוילין שבו לא עבדתים לשמן. וגרסינן בפרק התכלת חוטי ציצית בעו טויה לשמן.
5
ו׳סוף סוף תהיה כוונתו לקיים מצות השם יתברך ולצאת ידי חובתו, ולא להתגדל ולא להתגאות בהן, ולא שישבחוהו בני אדם על עשייתן, ולא להנאת גופו, כדגרסינן בפרק קמא דפסחים (דף ח ע"ב) מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים שלא יהיו עולי רגלים אומרים אילו לא עלינו אלא לאכול פירות ירושלים דיינו, ונמצא עליה שלא לשמה, כיוצא בו מפני מה אין חמי טבריה בירושלים כדי שלא יאמרו וכו'. כי ראוי היה להיות במקום הנבחר כל טוב וכל דבר נחמד, ויחסר משם כדי שתהיה עלית הרגל לשמה. ובזה תוכלו להתבונן כמה שכר עשיית מצוה לשמה. וגרסינן במסכת הוריות (דף י ע"ב) גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה, כי אין תכלית החפץ והרצון מעשיית המצות ליהנות מהן בעולם הזה. וגרסינן במסכת ראש השנה (דף כח ע"א) מצות לאו ליהנות נתנו, שהמודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה.
6