ראשית חכמה, שער התשובה א׳Reshit Chokhmah, Gate of Repentance 1

א׳קודם שנכנס בביאור מדות התשובה צריכין אנו לבאר כמה הערות יש לה, ובקרוא האדם דברים אלה ממאמרי רבותינו ז"ל יתעורר לבו לעשות תשובה.

ב׳מפני היות הקדוש ברוך הוא רב חסד ובורא העולם בחסדו בנדבה בלי שום הכרח, מפני שמדתו להטיב, ורצה להטיב לנמצאים ושיכירו גודלו, כי זה הוא עיקר בריאת העולם בגין דישתמודעין ליה, כדפי' ברעיא מהימנא (פ' בא אל פרעה דף מב ע"ב), ובריאת העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית, וזהו בראשית ברא אלהים - בשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

ג׳וראה הקדוש ברוך הוא בחכמתו יתברך היות צורך בריאת הנשמות על ידי יצר הטוב ויצר הרע, כדי שיקבל שכר טוב על פי מעשיו ועל פי הדין, ואם יברא בלי יצר הרע יהיה מלאך, ולזה כבר נבראו המלאכים. ועוד יש טעם אחר ופירשו בזוהר (פ' בראשית דף כג ע"א) שכיון שנברא האדם על ידי יצר הרע אי אפשר שלא יחטא, כי מעטים הם כפי סברת רבותינו ז"ל שמתו בעטיו של נחש שלא נמצא בהם חטא (שבת דף נה ע"ב), ולזה הקדים התשובה לבריאת העולם, כדפי' בפרקי רבי אליעזר (פ"ג) ששבעה דברים קדמו לעולם ואחד מהם הוא התשובה.

ד׳וכן אמרו גם כן בזוהר (פ' אחרי מות דף סט) תנינן, בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא בעא למברי בר נש, אמליך באורייתא, אמרה קמיה תבעי למברי האי בר נש, זמין הוא למחטי קמך זמין הוא לארגזא קמך, אי תעביד ליה כעובדוי, האי עלמא לא יכיל למיקם קמך כל שכן ההוא בר נש, אמר להם וכי למגנא אקרינא אל רחום וחנון ארך אפים. ועד דלא ברא קודשא בריך הוא עלמא ברא תשובה, אמר לה לתשובה אנא בעינא למברי בר נש בעלמא על מנת דכד יתובון לך מחוביהון דתהוי זמינא למשבוק חוביהון ולכפרא עלייהו, ובכל שעתא ושעתא תשובה זמינא לגבי בני נשא, וכד בני נשא תייבין מחובייהו האי תשובה תבת לגבי קודשא בריך הוא וכפר על כלא, ודינין אתכפיין ומתבסמין כלהו, ובר נש אתדכי מחוביה, אימתי אתדכי בר נש מחוביה בשעתא דעאל בהאי תשובה כדקא חזי, עד כאן לשונו.

ה׳והנה ענין התשובה צונו הקדוש ברוך הוא בה בתורתו הקדושה על ידי משה רבינו ע"ה (במדבר ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו. ואמר (דברים ד, ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך. ובפרשת אתם נצבים אמר (שם ל, א) והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו', והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ואמר אחר כך (שם ל, ח) ואתה תשוב ושמעת בקול ה', וחזר ואמר כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך.

ו׳והרמב"ן ע"ה כתב בביאור התורה (פ' נצבים דף קכא) שגם פסוק כי המצוה הזאת (שם ל, יא) אם הוא מדבר על התורה היה ראוי שיאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום וגו'. ואף על פי שאין הקושיא קושיא, שהרי פי' כל הפסוקים האלו על התורה שנקראת זאת התורה (במדבר יט, יד). מכל מקום ע' פנים לתורה ואפשר לישבו גם על התשובה, לפי כי גם מדת זא"ת נקראת תשובה.

ז׳ולדעתי ישוב הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, היינו בפיך - ודוי דברים שצריך להתודות, ובלבבך - קבלת התשובה בלבו ועזיבת החטא, לעשותו - אם גזל שישיב הגזלה וכיוצא.

ח׳עוד העירה לנו תורתינו הקדושה הערת התשובה, בפרשת משפטים בפסוקים אלו (שמות כא, ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא וגו' אם רעה בעיני אדוניה. ונתבאר בזוהר (פ' משפטים שלהי דף צו ע"ב) זה לשונו אורייתא דיהבת עיטא לכל עלמא, חמאת הכי, אזהרת לבני עלמא ואמרת חמו כמה חס קודשא בריך הוא עלייכו, מרגליתא טבא דהוות ליה זבין לכון למגנא, דתשתעבדון בה בהאי עלמא. וכי ימכור איש דא קודשא בריך הוא, את בתו דא נשמתא קדישא, לאמה למהוי אמה משתעבדא בינייכו בהאי עלמא, במטו מנייכו בשעתא דימטי זמנא לנפקא מעלמא לא תצא כצאת העבדים, דלא תפוק מלכלכא, לא תפוק מתטנפא בחובין, תיפוק בר חורין ברירא ונקיה, בגין דיחדי בה מארה וישתבח בה ויהיב לה אגר טב בצחצוחי דגנתא דעדן כמה דאת אמר (ישעיה נח, יא) והשביע בצחצחות נפשך, ודאי כד תיפוק נקיה ברירא כדקא יאות. אבל אם רעה בעיני אדוניה, מלוכלכא בטינופי חובין, ולא אתחזיאת קמיה כדקא יאות, ווי לההוא גופא דאיתאביד מההוא נשמתא לעלמין, בגין דכד נשמתין סלקין ברירן ונפקין נקיין מהאי עלמא, כל נשמתא ונשמתא עאלת בספרא דאחמתא דמלכא, וכלהו בשמהן, ואמר דא היא נשמתא דפלניא זמינת תהי לההוא גופא דשבקת, וכדין כתוב אשר לו יעדה, ל"ו בוא"ו, וכד נפקת רעה בעיני אדוניה, דקא אסתאבת בחובין ובטינופא דחטאין, כדין לא יעדה באל"ף, ואתאביד ההוא גופא מינה, ואיהי לא אזדמנת לגביה.

ט׳בר ההיא דמארה אתרעי בתיובתא דגופא, כדין כתיב והפדה, כמה דאת אמר (איוב לג, כח) פדה נפשו מעבור בשחת. והפדה, האי איהו בר נש דעיטא דיליה דיפרוק לה ויתוב בתיובתא, ולתרין סטרין קאמר קודשא בריך הוא והפדה בתיובתא, לבתר דתב בתיובתא פדה לה מארחא דגיהנם.

י׳לעם נכרי לא ימשול למכרה, מאן עם נכרי, עלובתא איהי נשמתא כד נפקת מעלמא ובר נש אסטי אורחיה בהדה, היא בעת לסלקא לעילא גו משריין קדישין, בגין דמשריין קדישין קיימין בהאי ארחא דגן עדן, ומשריין נכראין קיימין בההוא אורחא דגיהנם. זכתה נשמתא, כמה משריין קדישין קא מתעתדאן לה לאתחברא בהדה ולמיעל לה לגן עדן, לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעתדין באורחא דגיהנם, ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למיעבד בה נוקמין, אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה אינון מלאכי חבלה. בבגדו בה, דאיהי נטירא דקודשא בריך הוא עביד לה נטירא דלא ישלוט בה עם נכרי בההוא פריסא דנטירו עלה.

י״אואם לבנו יעדנה, תא חזי כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא דלא יסטי אורחוי בהאי עלמא, דאי זכה בר נש בהאי עלמא ונטיר לה לנשמתא כדקא יאות, האי איהו בר נש דקודשא בריך הוא אתרעי ביה ואשתבח ביה בכל יומא בפמליא דיליה, ואמר חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא, כך וכך עביד, כך וכך עובדוי מתתקנן. וכד האי נשמתא נפקת מהאי עלמא זכייא נקייה ברירא, קודשא בריך הוא אנהיר לה בכמה נהורין בכל יומא קארי עלה דא היא נשמתא דפלניא ברי, ודא הוא דכתיב ואם לבנו יעדנה, עד כאן לשונו.

י״בזו היא הערה אל האדם בדרך השכל, שאחר שהנשמה היא בתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ומסרה הקדוש ברוך הוא לאדם בעולם הזה על כרחה כמבואר שם, והנה האדם משתמש על ידי הנשמה בצרכי הגוף, ולא היה ירידתה לעולם הזה אלא לתיקון התורה והמצות כנודע, וזהו שאמר מרגליתא טבא דהוה ליה זבין לכו למגנא, דתשתעבדון בה בהאי עלמא, לפחות מה שבקש הקדוש ברוך הוא ממנו הוא שלא לטנף פקדונו על ידי לכלוכי העברות.

י״גואם נטנפה שיפדה אותה מיד הקליפות, שנאמר והפדה, ובזה לא ישליט בה עם נכרי בגיהנם. וזו הערה שנית אל האדם, שראוי שיחמול על המרגלית נקיה שנתן לו הבורא, שאין ראוי שיטנפנה כדי שתצטרך ללכת לגיהנם להתלבן, זה שאמרו במסכת שבת (דף קנב ע"ב) על פסוק (קהלת יב, ז) והרוח תשוב אל האלהים, תנה לו כמו שנתנה לך, והכוונה לשלול לכלוכי העונות, אבל לא שיתנה לו בלי קישוטי תורה ומצות, שאם תחזור כמו שבאה מה הרויחה בבואה לעולם.

י״דעוד הערה שלישית, ראוי שיתעורר לשוב בתשובה כשיחשוב שהשכינה גולה בסבתינו, כדכתיב (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, והתרתה מהגלות תלויה על ידי תשובתינו, למה לא יתעורר כל אחד ואחד בתשובה להקל מעליה עול הגלות, ולהאיר מה שפגם בה, כמו שהארכנו בשער היראה היאך אנו פוגמים בה ואני מאריכין הגלות.

ט״וובחינה זו ביארו בתיקונים (דף כב ע"א) זה לשונם ווי לון לבני נשא דקודשא בריך הוא אסיר עמהון בגלותא, ושכינתא אסירת עמהון, ואיתמר בה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עילאה, איהי תלויה בידיהון, דאיהי חמשין תרעין דחירו עמה לקבל חמשין זמנין דאידכר יציאת מצרים באורייתא, דא הוא ויפן כ"ה וכ"ה, באלין חמשין אתוון דמיחדים ליה בכל יומא פעמים שמע ישראל, דאית בהו כ"ה וכ"ה אתוון. וירא כי אין איש, דאתער לה בגינייהו, ואיהו משגיח מן החלונות דאתמר בהון (מלאכי א, ט) חלו נא פני אל ויחוננו, לההוא דאיתמר ביה (במדבר יב, יג) אל נא רפא נא לה, דאסוותא דיליה בידיה, דאיהי פשוטה לקבל שבים, וירא כי אין איש.

ט״זואיהי בעד החלון נשקפה ותייבב, בתרועה דאיהי יבבא, דאתמר בה (בראשית ח, ו) ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה, ודא יום הכפורים, דתיבת נח איהי אימא עלאה, חלון דילה איהו עמודא דאמצעיתא דביה אור, ותורה אור, ואיהו אור הגנוז. ויפן כה וכה, מציץ מן החרכים, אלו עשרת ימי תשובה, וירא כי אין איש.

י״זועוד משגיח מן החלונות, אלין חלונות דבי כנשתא, דאבא ובנוי אינון בבית הכנסת אסירן, ואיהי בכל יומא אשגחותיה עלייהו ויהיב לון מזונא. ויפן כה וכה, אם אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילהון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו בעסקין דילהון, באורחין דילהון, איש לבצעו מקצהו, בבצעא דהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון (שמות יח, כא) אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, אלא וירא כי אין איש, אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב, הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים, דאינון אומין דעלמא עובדי עבודת אלילים, דצווחין לגביה ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא לון בתיובתא דיחזיר הקדוש ברוך הוא שכינה לגביה בגוונא דיחזיר לגבייהו, ואידמיין לכלבים דאתמר בהו (תהלים קלו, לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב, דכל חסד עבדין לגרמייהו עבדין, עד כאן לשונו.

י״חהרי בפירוש כמה ראוי שנתעורר בתשובה לאהבת השכינה להקימה מהגלות לא על מנת לקבל פרס, ולא נדמה לערב רב או לגוים עובדי עבודת אלילים כנזכר במאמר.

י״טועל דרך שפירש הרשב"י ע"ה במאמר זה, שהוא עז פנים הבא בראש השנה ויום הכפורים לומר כתבנו לחיים ולשאול סליחה וכפרה בלי התעוררות תשובה, על דרך זה בכל יום ויום גם כן שאנו שואלים בתפלתינו כמה שאלות שהם י"ג אמצעיות, שיאמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתה בא לשאול שאעשה לך זה וזה, מה היא התשובה שעשית, ואף על פי שאנו שואלים השיבנו אבינו לתורתיך, וסלח לנו.

כ׳וכן מצינו בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה תורת המצורע (טז, ד), מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין חפץ בקילוסו של רשע, בתורה דכתיב (ויקרא יג, מה) ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, בנביאים דכתיב (מל"ב ח, ה) ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו' זאת האשה וזה בנה, וכי לאחורי תרעא הוו קאי, רבנן אמרין אפילו היו בסוף העולם הסיטן הקדוש ברוך הוא והביאן, שלא יהא אותו רשע מספר בנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא. בכתובים דכתיב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך, עד כאן לשונו.

כ״אולכן צריך לשוב בתשובה שלא תהיה תפלתו ושבחו נמאס, ואף על פי שאנו אומרין השיבנו סלח לנו, בהכרח צריך התעוררות תחתון, כאומרו (מלאכי ג, ז) שובו אלי ואשובה אליכם.

כ״בובזה יובן מאמרם ז"ל במדרש איכה בפסוק (איכה ה, כא) השיבנו ה' אליך ונשובה, זה לשונם אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם שלך הוא השיבנו, אמר להם שלכם הוא, שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם, אמרה לפניו רבונו של עולם שלך הוא, שנאמר (תהלים פה, ה) שובנו אלהי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה עד כאן לשונו. והיינו, כי ישראל שואלים שיפתח להם הקדוש ברוך הוא הרהורי תשובה, כענין הכרוז שמכריז שהם הרהורי תשובה הבאים, והקדוש ברוך הוא משיב כי צריך התשובה במעשה שיתחילו בה.

כ״גועל דרך זה אמרו רבותינו ז"ל במדרש שיר השירים (רבה ה, ג) אמר רבי יוסי (שה"ש ה, ב) פתחי לי אחותי רעיתי, אמר הקדוש ברוך הוא פתחו לי פתח כחדודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקר[ו]נות נכנסות בו. רבי חנינא שאל את רבי שמואל בר נחמני מהו (תהלים סה, ו) מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, אמר לו נמשלה התשובה לים, מה הים הזה לעולם פתוח כך שערי תשובה לעולם פתוחין, עד כאן לשונם.

כ״דעוד הערה רביעית, כי בראות האדם מיתת החיים פתאום, כאומרו (איוב לד, כ) רגע ימותו וגו', ולא ידע מתי יקראוהו לדין ולחשבון, ראוי שיקום ויזדרז כדי להכין צידה לדרכו, שאין אדם בטוח בחיים אפילו יום אחד, כמו שאמרו (אבות פ"ב מ"י) שוב יום אחד לפני מיתתך, ואמרו (שבת דף קנג ע"א) ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצאו כל ימיו בתשובה.

כ״הונמצא תוכחת גדול לענין זה באבות (פ"א מי"ד) במשנת אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי, ופירש החסיד הר' יוסף יעבץ ע"ה זה לשונו ולענין כונת המשנה, הורה ג' ענינים גדולים מדריכים האדם אל מקום שלימותו, הא' כי כמו שחיי האדם תלויים באדם עצמו ולא בזולתו, כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנו, כך הדבר בחיי הנפש, אם לא יחוש על נפשו לבלתי שחתה מי ירחם עליה, ולכן ודלא יליף קטלא חייב, כי בן מות הוא על אשר כבש את נפשו ההדורה תחת רגלי נפשו הבהמית, ועל אשר לא חמל עליה.

כ״והב' כבר אמרו אסור להלוות עם עם הארץ בדרך שמא יהרגנו, ונתנו טעם, על חיי עצמו לא חס על חיי חברו לא כל שכן, ועל זה אמר אם אין אני לי מי לי, וכולי האי ועדיין אולי, הוא אומרו וכשאני לעצמי מה אני, יורה כי יצמא לעולם אל התורה ולא ישבע ממנה.

כ״זהג' שלא יאבד רגע מזמנו, שאימתי יבא רגע זה אשר אתה בו, ולא אפילו כמוהו, כי הקודם זכה ישא ברכה, ההולך אל ים רחוקים לטרוף טרף להביא, ומצא עת נכונה לבקשתו, הידחנה, אם לחיי הגוף הנגוף כך לחיי הנשמה על אחת כמה וכמה. או יאמר, הנני מחויב לעבוד את האל יתברך כל ימי, ומתי אשלים מה שאחסר עתה, כי אין ראוי להתהלל ביום מחר כי הלואי יעמוד על עצמו ויפרע את שלו, וכן אמר פרעה לישראל (שמות ה, יג) כלו מעשיכם דבר יום ביומו, ואל תתהללו ביום מחר כי גם הוא מי התירו לכם, הלא אתם מחויבים לעשות למחר כיום הזה, אם כן אימתי תמלאו החסרון. והפירוש הנחמד הזה לקטתיו מדברי הר"י ן' שושן ז"ל עד כאן לשונו.

כ״חוכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קמד, ד) אדם להבל דמה ימיו כצל עובר. ואמרו ז"ל שלמה אמר (קהלת ו, יב) כי מי יודע מה טוב לאדם וגו', לאיזה צל ולא פירש, ופירש דוד אביו ימיו כצל עובר, אם תאמר כצל של כותל, יש בו ממש. צלו של דקל, יש בו ממש. לאיזה צל, אמר רב הונא בשם רבי אחא לצל של עוף, דהוא עובר וצלו עובר, ושמואל אמר כצלו של דבורה שאין בה ממש, עד כאן לשונם.

כ״טובפסוק שאמר דוד המלך ע"ה בדברי הימים (א כט, טו) כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה, ואמרו בבראשית רבה (צו, ב) כי צל ימינו, הלואי כצלו של כותל וכצלו של אילן, אלא כצלו של עוף, שנאמר כי צל ימינו עלי ארץ. ואין מקוה, אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים, אברהם אמר (בראשית טו, ב) ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר (שם כז, ד) בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר (שם מז, ל) ושכבתי עם אבותי, עד כאן לשונם.

ל׳ובתנחומא (פ' וילך) בפסוק (דברים לא, יד) הן קרבו ימיך למות, אמר זה לשונו זה שאמר הכתוב (משלי יא, לא) הן צדיק בארץ ישולם וגו', כנגד מי אמרו מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד משה הצדיק, שלא היה כמוהו בכל הנביאים, ולא בכל החכמים, שהרי הקדוש ברוך הוא העיד עליו לאחר מותו (דברים לד, י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואף על פי כן לא היתה ספיקה בידו להציל עצמו מן המיתה, כל שכן שאר בני אדם. וכן דוד אמר (דה"א כט, טו) כי גרים אנחנו לפניך וגו' כי צל ימינו עלי ארץ ואין מקוה, והלא כבר נאמר קוה אל ה', תלמוד לומר אין מקוה, אמר דוד לכל מדות אדם מקוה, עני עד שיעשיר, חלש עד שיהיה גבור, חולה עד שיתרפא, חבוש שהיה בבית אסורים עד שיצא, אבל יום המיתה אין לה תקוה, שהרי הקדוש ברוך הוא דבר עם משה פנים אל פנים ולא יכול להציל עצמו מן המיתה, וכן אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ט, ב) הכל כאשר לכל וגו', עד כאן לשונו לעניננו.

ל״אלכן אדם צריך לשוב בתשובה בעוד שהנשמה נתונה בתוך גופו, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (שם ט, י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, ואמרו ז"ל במדרש (ילקוט קהלת רמז תתקפט) עשה תשובה עד שאתה בכחך, עד שהנר דולק תן לו שמן עד שלא יכבה, כבר הנר אין השמן מועיל לו כלום, עד כאן לשונו. והרי מבואר כי השמן לנר הוא התורה והמצות, כענין (שם ט, ח) ושמן על ראשך אל יחסר, שפירשתי בשער האהבה (פ"ד). וכיוצא בפירוש הזה פירשו בזוהר (זוהר פ' בלק דף קפז, א) עיין שם.

ל״בועוד אמרו במדרש (ע' מדרש תהלים) בפסוק שמעה ה' צדק (תהלים יז, א), אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה, שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד, שנאמר (משלי ו, לה) לא ישא פני כל כופר, עד כאן לשונו.

ל״גועל דרך זה אמרו רבותינו ז"ל במדרש משלי על פסוק (משלי ו, ו) לך אל נמלה עצל, אמר רבי יהודה עתידים הרשעים לומר לפני הקדוש ברוך הוא, הניחנו ונעשה תשובה, והקדוש ברוך הוא משיבם, שוטים שבעולם, העולם הזה דומה לערב שבת והעולם הבא דומה לשבת, אם אין אדם מכין מערב שבת מה יאכל בשבת, וכן דומה לים וליבשה, אם אינו לוקח מן היבשה אין לו מה לאכול בים, וכן הוא דומה לימות החמה ולימות הגשמים, אם אינו חורש וזורע וקוצר בימות החמה מה יאכל בימות הגשמים. עוד היה לו ללמוד מן הנמלה, שנאמר לך אל נמלה עצל.

ל״דדבר אחר, הנמלה הזו אין לה לא שוטר ולא מושל, אלא בחכמתה עושה הכל, ואתם לא למדתם ממנה מעצלותיכם וטפשותיכם, ולא עשיתם תשובה, לפיכך אמר שלמה (משלי ו, ט) עד מתי עצל תשכב, עד כאן לשונו.

ל״הובנוסחא אחרת מצאתי, אחר השלשה האמורים בעולם הזה ובעולם הבא, אמר עוד, עולם שהייתם בו דומה לפרזדור, והעולם הבא דומה לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.

ל״וובאלה הדברים רבה (ה, ב) והובא שם בילקוט (משלי סימן תתקלח דף קלד ע"ב) בביאור הכתוב, אמר שהנמלה אינה חיה אלא ששה חדשים, וכל מאכלה חטה וחצי, ואמר, מעשה היה ומצאו בחור שלה שלש מאות כור, לפיכך אמר שלמה והתקן לך מצות בעולם הזה לעולם הבא. מהו ראה דרכיה וחכם, דרך ארץ שבה שהיא בורחת מן הגזל, אמר רבי שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כלם באות ומריחות אותה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באת אותה שהיתה שלה ונטלה אותה, אף על פי כן אין לה לא שופט ולא שוטר שנאמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמניתם לכם שוטרים על אחת כמה וכמה הוי שופטים ושוטרים. רבי שמעון בן אלעזר אומר עלוב הוא האדם הזה שצריך ללמוד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה, אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד, עד כאן לשונו.

ל״זוראוי שיזדרז הרבה במעשה העבודה, ועל זה נאמר (אבות פ"ב מט"ו) היום קצר והמלאכה מרובה, וכן אמרו בגמרא (כתבות דף סז ע"ב) זוודין קלילין ואורחא רחיקא, שהרי למהלך שנה צריך להכין סעודה חדש או שני חדשים, למהלך כמה שנים אחר מותו, כמה וכמה צריך להכין.

ל״חועוד אמרו (ע' שבת דף ל ע"א) בפסוק (תהלים פח, ו) במתים חפשי, אמר רבי יוחנן כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, והיינו דקאמר דוד (שם קטו, יז) לא המתים יהללו יה, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת בטל מן המצות ומן התורה ואין לו להקדוש ברוך הוא שבח בו, עד כאן לשונו.

ל״טוהתשובה המקובלת היא בזמן בחרותו, כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת יב, א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, ואמרו רבותינו ז"ל במדרש (קהלת רבה עה"פ) תנן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך וכו', אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי, שלשתם דרשו מתיבה אחת, בוראך, בארך, בוריך, בארך זה ליחה סרוחה, בוריך זה רמה ותולעה, בוראך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

מ׳בימי בחורותיך, תני רבי שמעון בן אלעזר, עד שאתה מוצא ומצוי לך. עד אשר לא יבואו ימי הרעה, אלו ימי הזקנה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, עד אשר לא תחשך השמש זה הפדחת וכו', עד כאן לשונו לעניננו. ובויקרא רבה (פרשה יח) הוציא המאמר הזה, ואמר שם בימי בחורותיך, בימי טליותך, עד דחילך עלך.

מ״אועוד אמרו במסכת עבודה זרה פרק קמא (דף יט ע"ב) בפסוק (תהלים קיב, א) אשרי איש ירא את יי' זה לשונו אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר רב עמרם אמר רב, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. רבי יהושע בן לוי אמר, אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש, עד כאן לשונו. ופירש רש"י כשהוא איש, כשהוא בחור בכוחו, כלומר ממהר להכיר את בוראו קודם ימי הזקנה כאיש גבור, עד כאן לשונו. והחילוק שבין רבי יהושע בן לוי לרב הוא, דלרבי יהושע בן לוי אפילו זקן שעושה תשובה ומתגבר כאיש שהוא בחור אשריו, ולרב דוקא כשהוא בחור.

מ״בוכן פירשו בזוהר (פ' קדושים דף פז ע"ב) בפסוק מפני שיבה תקום (ויקרא יט, לב), זה לשונם ותו תנינן האי קרא לדרשא הוא דאתא, מפני שיבה תקום כמא דאתערו ביה חברייא, מפני שיבה תקום, אזהרה לבר נש עד לא אסתלק בסיבותא דיקום בקיומא טבא בעלמא, בגין דדין הוא הדורא ליה לסוף יומוי, דלית שבחא ליה לבר נש כד איהו סב ולא יכיל למהוי ביש, אלא שבחא דיליה כד איהו בתוקפיה ואיהו טב, ושלמה מלכא צווח ואמר (משלי ב, יא) גם במעלליו יתנכר נער וגו', כגוונא דא כתיב (קהלת יב, א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו'.

מ״גוכיוצא בזה אמרו במדרש (זוטא קהלת פי"ב) כי הילדות והשחרות הבל (קהלת יא, י), אמר רבי יצחק דברים שאדם עושה בשחרותו משחירים פניו לעת זקנותו, עד כאן לשונו.

מ״דוברעיא מהימנא (פ' פינחס דף רכז ע"ב) כתבו טעם אחר לענין החזרה בתשובה בימי הבחרות, אמר שם שיש קליפה באגוז דקה, שכאשר האגוז לחה היא נפרשת מן המוח בנקל, וזה רומז ליצר הרע אמרו ז"ל והאי קליפה איהי כקליפה דמתדבקא במוחא דאגוזא, ובזמנא דאגוזא איהי רכיכה אתפריש ההיא קליפה ממוחא דאגוזא בלא קושיא, ובזמנא דאגוזא איהי יבשא קשה לבר נש לאעברא ליה מתמן, כי עדין הקושיא שבמקומה עומדת, ובגין דא מני קודשא בריך הוא לבר נש לאהדרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיזקין ביה יצר הרע, הדא הוא דכתיב מפני שיבה תקום, קודם שיבה דילך, עד כאן לשונו.

מ״הוהוא מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. והעבד הזה הוא היצר הרע שהוא עבד עבדים, ואם בבחרותו הוא מפנק אותו בתענוגי העולם, ואחריתו יהיה מנון - שר עליו, ויהיה קשה עליו להכניעו.

מ״והערה חמישית אל התשובה הוא ענין הכרוז המכריז למעלה בכל יום על התשובה, וזה נתבאר בכמה מקומות בזוהר, בפרט פרשת לך לך (דף עז ע"א) שאמר שם שבחצי הלילה בבוא הקדוש ברוך הוא אל גן עדן התחתון, כרוזא קריא בחיל ואמר, לכון אמרין קדישין עליונין, מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי וכו', ווי לאינון דניימי שינתא בחוריהון לא ידעי ולא מסתכלאן אן יקומון בדינא דחושבן אתפקד כד אסתאב גופא ונשמתא שטיא על אנפי דאוירא דטיהרא וסלקא ונחתא, ותרעין לא מתפתחין, מתגלגלן באבנין בגו קוספיתא, ווי לון מאן יתבעי לון דלא יקומון בעדונא דא, בגו דוכתי דעינוגי דצדיקיא אתפקדן דוכתייהו, אתמסרן בידא דדומה, נחתי ולא סלקי, עלייהו כתיב (איוב ז, ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, עד כאן לשונו.

מ״זעוד בפרשת ויצא (דף קסא ע"ב בסתרי תורה) זה לשונו קל קלא דקליא אתער מעילא לתתא, אנן פתחן עיינין הוינן, גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין קל נעימותא, אתערו ניימין דמיכין דשינתא בחוריהון ולא ידעי ולא מסתכלאן ולא חמאן, אטימן אודנין, כבדין דליבא, ניימין ולא ידעין, אורייתא קיימא קמייהו ולא משגיחין ולא ידעי במא מסתכלן, חמאן ולא חמאן, אורייתא רמאת קלין, אסתכלו טפשין פתחו עיינין ותנדעון, לית מאן דישגח ולית מאן דירכין אודניה, עד מה תהוון בגו חשוכא דרעותייכו, אסתכלו למנדע ויתגלי לכון נהורא דנהיר בזמנא דיעקב שלימא מגו עאקו דארעא ורשו אחרא בגו דרגין נוכראין דחה לכולהו ובריר חולק עדביה ואחסנתיה, נהורא מגו חשוכא, חכמתא מגו טפשותא, ואוקיר ליה למאריה כד הוה קאים ברשותא דאל אחר, על דא (ישעיה כט, כב) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, עד כאן.

מ״חעוד בזוהר (פ' מקץ דף רג ע"ב) זה לשונו תא חזי בכל יומא ויומא כד נהורא סלקא, מיתער חד ציפרא באילנא דגנתא דעדן, וקרי תלת זמנין, ושרביטא יזדקף וכרוזא קרי בחיל, לכון אמרין הורמני דבורייכי, מאן מנכון דחמי ולא חמי, דקיימי בעלמא ולא ידעי על מה קיימי, ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, אורייתא קיימא קמייהו ולא משתדלי בה, טב לון דלא יתברון, על מה יקומון בלא סוכלתנו, ווי לון כד יתערון יומי דרע עלייהו ויטרדון לו מעלמא, עד כאן לשונו לעניננו.

מ״טובפרשת תרומה (דף קל ע"ב) ביאר הרשב"י ע"ה הכרזת התשובה בכל יום, זה לשונו כתיב (ישעיה כא, יב) אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו, האי קרא אוקמוה ליה על גלותא דישראל דיתבי בגו בני שעיר, וישראל אמרי לקודשא בריך הוא שומר מה מלילה - מה תהא עלן מן גלותא דדמי לחשוכא דליליא. מה כתיב, אמר שומר - דא קודשא בריך הוא, אתא בקר - כבר נהירא לכל ואסיקנא לכו לפולחני, בגין דתזכון לחיי עלמא, שבקתון אורייתי, וגם לילה - אעילנא לכון בגלותא כמלקדמין, אם תבעיון בעיו - כמה דאת אמר (שם לד, טז) דרשו מעל ספר ה' וקראו, ותמן תשכחון במא תליא גלותא דילכון, וגאולה דילכון, וכד תתבעון בה היא תימא ותכריז קמייכו שובו אתיו - שובו בתשובה שלימתא, ומיד אתיו ואיתקריבו לגבאי, עד כאן לשונו.

נ׳ולקמן אמר פירוש אחר בענין אמר שומר אתא וגו', זה לשונו אמר שומר, דא מטטרו"ן. אתא בקר, דא צלותא דשחרית, דאיהו שולטנו דיממא, ההוא דשליטא על לילא, ואי תימא דאיהו אתי בלחודוי ואתפרש זכר מן נוקבא, הא כתיב וגם לילה, תרוייהו כחדא ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין, וקלא דא קרי במלין אלין, אתא בקר וגם לילה, תרוייהו זמינין לגבייכו. מכאן ולהלאה, אם תבעיון בעיו, אם תבעיון בעותכון ותובו לגבי מאריכון, אתיו - כמאן דזמין לקבלא לבנוי ולרחמא עלייהו, אוף הכי קודשא בריך הוא בקר וגם לילה קרא ואמר אתיו. זכאה עמא קדישא דמאריהון בעי לון וקרא לון לקרבא לון לגביה, כדין עמא קדישא בעאן לאתחברא בבי כנשתא, וכל מאן דאקדים בקדמיתא אתחבר בשכינתא בחיבורא חדא, עד כאן לשונו לעניננו.

נ״אהרי בפירוש ששומר מטטרו"ן מכריז על התשובה בזמן תפלת שחרית ואומר אתא בקר וגו' שובו אתיו, וכן קודשא בריך הוא ושכינתיה הנקראת ממשלת היום וממשלת הלילה המכונים בפסוק בקר ולילה, הם מכריזים ואומרים שובו אתיו. וזה שאמר הרשב"י ע"ה בלשונו אוף הכי קודשא בריך הוא בקר וגם לילה קרא ואמר שובו אתיו. ולפי זה שתי ההכרזות האמורות בפסוק הם א' ממטטרו"ן וא' מהקדוש ברוך הוא ושכינתיה. ושתיהם לפי האמת הכרזה אחת, שמטטרו"ן מכריז ואומר שהקדוש ברוך הוא ושכינתיה בקר וגם לילה קוראים לבניהם ואומרים שובו אתיו, ודברי הרשב"י באמרו אף קודשא בריך הוא בקר וכו', הכי פי' הפסוק, אוף הכי - הכוונה גם כן נזכר בפסוק הכרזת הקדוש ברוך הוא ושכינתיה שבקר ולילה קורין ואומרים אתיו.

נ״בועוד נמצינו למדים מכלל המאמר, שעיקר התפלה שאנו מתפללין הוא לרצות את קוננו שימחול עונותינו ושנשוב בתשובה שלימה לפניו, וזה שאמר אם תבעיון בעיו, אם תבעיון בעותכון קמי מלכא קדישא בעיו, צלו ותובו לגבי מאריכון.

נ״גועוד נלמד מהפסוק באמרו אם תבעיון בעיו שובו אתיו, אם תרצו לבקש שאלות מהקדוש ברוך הוא להתפלל, שובו בתשובה קודם ואחר התפללו, שהמתפלל בלא תשובה עליו נאמר (ישעיה א, יב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי. ובזה מדוקדק לשון הפסוק שאמר אם תבעיון, דהוה ליה למימר בעיו שובו אתיו, למה אם תבעיון, הכונה כדפי'.

נ״דועוד נלמד מהמאמר שלא יתקרב לקונו אלא אחר שובו מעונותיו והשליכו מעליו כל פשעיו, וזה שאמר שובו אתיו, ואמר הרשב"י ע"ה בלשונו שובו בתשובה שלימה ומיד אתיו ואתקריבו לגבאי.

נ״הומסוף המאמר נלמד עוד רחמיו יתברך על ישראל עם סגולתו, שאומר להם אתיו כמאן דזמין לקבלא לבנוי ולרחמא עלייהו, והוא כמשל האב האומר לבן שנתרחק ממנו, בא אצלי כי הנני מוכן ומזומן לקבלך, ומי הוא אשר יקרא דברים אלו ולא יכנע לבבו הערל וישוב לאביו שבשמים, הואיל ואביו הוא רחמן ורוצה שהבן יתקרב אצלו ראוי שלא יתרחק ח"ו ושלא יקשה ערפו, ויקום בזריזות משנתו לבא להתחנן לפני השכינה בבית הכנסת בדמעה ובתפלה כדי שיקבלוהו, הואיל ותפלת שחרית היא שעת רצון כמו שנתבאר לעיל מזה בשער האהבה פרק יא, עיין שם.

נ״ועוד ענין הכרזת מטטרו"ן ביאר הרשב"י ע"ה לקמיה, בפסוק (ישעיה נ, י) שומע בקול עבדו, זה לשונו אמר שם בענין המקדים לבית הכנסת, שאם יום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל בעבורו ואומר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, ז"ל והא אתערנא בהאי על מה דכתיב (שם כא, יא) אלי קורא משעיר, דהא דרגא בתר דרגא גו דרגא, ההוא שומר קורא בחילא בכל יומא ויומא, ודא איהו שומע בקול עבדו, דא מטטרו"ן, עד כאן לשונו.

נ״זהערה שישית אל התשובה, בקרוא האדם ספרי הנביאים וימצא שכולם מכריזים על התשובה, הושע מכריז (יד, ב) שובה ישראל. ישעיה אומר (כא, יב) אם תבעיון בעיו שובו אתיו, רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני וגו' (שם א, טז). ירמיה אומר (ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכיוצא באלו הרבה.

נ״חיחזקאל האריך ופירש בעניני התשובה יותר מכל הנביאים, אמר (יחזקאל יח, כא) והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקתי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות, כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו וגו' החפוץ אחפץ מות רשע נאם ה' אלקים הלא בשובו מדרכיו וחיה, (שם יח, ל) השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בי ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה כי לא אחפוץ במות המת, ואמרו ז"ל במות המת, כי הרשע בחייו קרוי מת ואף על פי כן והשיבו וחיו. עוד בפרשה אחרת שם (שם לג, י) בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאום אדני ידו"ד אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו, ושאר הפרשה האמורה שם שמענה ואתה דע לך.

נ״טוכן כל הנביאים שעמדו להם לישראל לא עמדו להם אלא להחזירם בתשובה, וכיון שדבריהם כתובים לפנינו, הרי הוא כאילו היה הנביא חי ועומד ומלמד לנו דרכי תשובה.

ס׳ועל בחינת הערה זו אמרו ז"ל בפסיקתא (דר"כ סי' כד) על ענין תשובה שובה ישראל (הושע יד, ב), משל למדינה שהיתה משובשת בגייסות, והיה בה זקן אחד, והיה מזהיר לכל בני המדינה, וכל מי שישמע לו יהיה ניצול, וכל מי שאינו שומע לו הגייסות באות עליו והורגות אותו, ולפיכך הנביא צווח ואומר שובה ישראל. ותניא בשם רבי אליעזר, מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל בתשובה, לכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם שובה ישראל.

ס״אוכלל ו' הערות אלו שהערנו אל התשובה, כללם הרשב"י ע"ה במאמר קצר (זוהר פ' אחרי מות סוף דף נז) זה לשונו אמר רבי שמעון תווהנא על בני עלמא, דהא לית להון עיינין למחזי וליבא לאשגחא, ולא ידעון ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין ולא מתערי משינתהון עד דלא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא מאריה דפקדונא חושבנא מינייהו, וכרוזא כל יומא קארי עלייהו, ונשמתהון אסהידת בהון בכל יומא וליליא, ואורייתא ארימת קלין לכל עיבר מכרזת ואומרת (משלי א, כב) עד מתי פתיים תאהבו פתי, מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (שם ט, ד), ולית מאן דירכין אודניה ולית מאן דיתער לביה, עד כאן לשונו.

ס״בהג' הערות הראשונות שפירשתי כלולות בדבריו באומרו ולא שויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, כי רצונו יתברך שנתקן נשמותינו שהם חלק ממנו, ושנעשה תשובה כדי שלא נצטרך לליבון גיהנם, וכן שנתקן גלות שכינתו. ואמר תווהנא על בני עלמא, על אותם שכל מגמת פניהם בעסקי העולם הזה ולא בעסק עולם העליון, דהא לית לון עיינין למחזי, פירוש שבחנם נבראו בהם העינים והלב, כי העינים עיקרם נבראו שיהיה אדם צופה בהם ברוחניים כדפי' בשער הקדושה בפרק ח, והלב להיות דבק ברצון הפשוט שבו בהש"י כמו שפירש בזוהר (פ' ויקהל דף קכח ע"ב) בענין ידבנו לבו, ונעתיק לשונו בענין התפלה בעזרת ה'.

ס״גהערה הד' מענין הימים, אמר היך ניימין ולא מתערין עד דלא ייתי ההוא יומא וכו'. הערה הה' מהכרוז, אמר וכרוזא. ועל הו', אורייתא ראמת קלין לכל עיבר, כי בתורה כתוב ענין כמה ייעודין יעדנו על ידי הנביאים על התשובה.

ס״דועוד הוסיף הערה שביעית, שהיא הנשמה המעידה בו בכל יום, והיינו הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום, שאין לך רשע מישראל שלא יהרהר תשובה, אלא שיצרו מתגבר עליו ומפתהו אחר כך, וכן לפעמים יעורר הנשמה איזה חלום רע לעוררו בתשובה.

ס״ההערה השמינית, הוא שראוי שיחשוב בכמה שמצינו שעשו תשובה ונתקבלו, ראשונה, אדם הראשון, אמרו בפרקי רבי אלעזר (פרק כ) באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו, והתענה שבע שבתות ימים, עד שנעשה גופו כמין כברה, אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים, מה עשה הקדוש ברוך הוא פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל תשובתו, שנאמר (תהלים לב, ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו' נשאת עון חטאתי סלה, סלה מן העולם הזה וסלה מן העולם הבא, עד כאן לשונו.

ס״ווכן אמרו בפרקי רבי אליעזר (פי"ח), שמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו, שבערב שבת גורש מגן עדן, ובא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון וכו'. ואמר לקמן, זה הפסוק (תהלים צב, ב) טוב להודות לה' אדם הראשון אמרו, כי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודע פשעיו ועוזב, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר טוב להודות, עד כאן לשונו לעניננו.

ס״זעוד אמרו בבראשית רבה (כא, ו) ועתה פן ישלח ידו (בראשית ג, כב), אמר רבי אבא בר כהנא, מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנאמר ועתה פן ישלח, וכתיב (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

ס״חועוד גרסינן בבראשית רבה (כב, יג) ויצא קין מלפני ה' (בראשית ד, טז), להיכן יצא, רב הונא בשם רב הונה בר יצחק אמר, יצא שמח, כמה דאת אמר (שמות ד, יד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון, אמר לו ומה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם מטפח על פניו ואומר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו', עד כאן לשונו לעניננו.

ס״טעוד אמרו בפסיקתא (דר"כ סי' כד), תשובתו של אחאב קבלתי ותשובתכם לא אקבל, שנגזר עליו גזירה קשה, הדא הוא דכתיב (מל"א כא, יז) ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי וגו' רד לקראת אחאב וגו' כה אמר ה' צבאות במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה, ויהי כשמוע אחאב ויקרע בגדיו וגו' וילך אט, מהו וילך אט, אמר רבי יהושע בן לוי שהיה מהלך יחף, מה כתיב תמן (שם שם, כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו' לא אביא הרעה בימיו.

ע׳תשובת אנשי ענתות קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתיב (ירמיה יא, כב) כה אמר ה' הנני פוקד עליהם וגו' ושארית לא תהיה להם, וכיון שעשו תשובה זכו להתייחס כדמפורש בעזרא (נחמיה יא, לב).

ע״אתשובת אנשי נינוה קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתיב (יונה ג, ד) ויחל יונה לבא בעיר וגו' ויאמינו אנשי נינוה באלהים, וכתיב מי יודע ישוב ונחם האלהים. תשובתו של יכניה קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה, דכתיב (ירמיה כב, כח) העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו.

ע״בובויקרא רבה פרשה עשירית אמרו זה לשונם רב אחא ורבי אבין בר בנימין בשם רבי אבא גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת את הגזירה, ומבטלת את השבועה, שבועה דכתיב (שם כב, כד) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו' חותם על יד ימיני. ומבטלת גזירה, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי (שם כב, ל), וכתיב (דה"א ג, יז) ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו, אסיר - שהיה אסור בבית האסורים, שאלתיאל בנו - שממנו הושתלה מלכות בית דוד, אמר רבי תנחום בר ירמיה, אסיר - זה הקדוש ברוך הוא שאסר עצמו בשבועה, שאלתיאל - ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו עד כאן לשונו.

ע״גוכן אמרו בזוהר (פ' משפטים דף קו ע"א בסבא) בענין זה מיכניהו, שהתשובה בטלה השבועה והגזירה, זה לשונם אתר דמאריהון דתיובתא סלקין אפילו צדיקים גמורים לא יכלין למיקם תמן, ובגין כך כיון דתב בתיובתא קודשא בריך הוא מקבל ליה ודאי מיד. תנינן לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה, ולכלא קודשא בריך הוא הוא מקבל ודאי, ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיים, אף על גב דפגים מה דפגים כלא אתקן וכלא אתהדר על תיקוניה, דאפילו על מה דאית אומאה קמי קודשא בריך הוא דאל צבאות קרי ביה יעץ ומי יפר, דא איהי רזא סתימאה.

ע״דותו דכד קודשא בריך הוא אומי אומאה לא אומי אלא אם לא יעביד תיובתא, דהא לית פתגמא דקיימא קמי תיובתא, ועל כלא מכפר קודשא בריך הוא, כד עבדין תיובתא שלימתא קודשא בריך הוא מקבל, דכתיב חי אני נאם ה' אם יהיה כניהו וגו', וכתיב כתבו את האיש הזה ערירי, ובתר דתב בתיובתא כתיב ובני כניהו אסיר [שאלתיאל] בנו, מכאן דתשובה מתבר כמה גזיזין ודינין וכמה שלשלאין דפרזלא, ולית מאן דקיימא קמי תיובתא, ועל דא כתיב (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, אשר פשעו בי לא נאמר, אלא הפושעים בי, דלא בעאן לאתאבא בתיובתא ולאתנחמא על מה דעבדו, אבל כיון דאתנחמו הא מקבל להון קודשא בריך הוא.

ע״הבגין כך בר נש אף על גב דפשע ביה ופגים באתרא דלא איצטריך, ותב לקמיה, מקבל ליה וחס עליה, דהא קודשא בריך הוא מליא עליה רחמים ואתמלי רחמין על כל עובדוי, כמה דאת אמר (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על בעירי ועופי מטון רחמוי, אי עלייהו מטון רחמוי כל שכן על בני נשא דידעין ואשתמודען למאריהון דרחמוי מטו עלייהו ושראן עלייהו, ועל דא אמר דוד (שם קיט, קנו) רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני, אי על חייבין מטון רחמין כל שכן על זכאין, אלא מאן בעי אסוותא אינון מארי כאיבין, ומאן אינון מרי דכאיבין, אלין אינון חייבין, אינון בעאן אסוותא ורחמי, ורחים קודשא בריך הוא עלייהו דלא יהון שביקין מניה, ואיהו לא אסתלק מנייהו ויתובון לקבליה, כד מקרב קודשא בריך הוא בימינא מקרב וכד דחי בשמאלא דחי, ובשעתא דדחי ימיניה מקרב, מסטרא דא דחי ומסטרא דא קריב, וקודשא בריך הוא לא שביק רחמי מנייהו, תא חזי מה כתיב (ישעיה נז, יז) וילך שובב בדרך לבו, וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו, וילך שובב - אף על גב דחייבין עבדין מה דעבדין בזדון דאזלי באורחא דליבייהו, עבדין בהו התראה ולא בעאן לציית לון, בשעתא דתייבין בתיובתא ונטלין ארחא טבא דתיובתא הא אסוותא זמינא לקבלא לון.

ע״והשתא אית לאסתכלא, אי על חייא אמר קרא או על מיתייא אמר קרא, דהא רישא דקרא לאו איהו סיפא וסיפא לאו איהו רישא, רישא דקרא אחזי על חייא, וסיפיה אחזי על מיתייא, אלא קרא אמר, בעוד דבר נש איהו בחייו והכי הוא וילך שובב בדרך לבו, בגין דיצר הרע דביה תקף אתקיף ביה, ועל דא אזיל שובב ולא בעי לאתבא בתיובתא, קודשא בריך הוא חמי אורחוי דקא אזלין בביש בלא תועלתא, אמר קודשא בריך הוא אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה, הדא הוא דכתיב דרכיו ראיתי וארפאהו, דקא אזלין בחשוכא, אנא בעי למיהב ליה אסוותא, וארפאהו - קודשא בריך הוא אעיל בליביה אורחוי דתיובתא ואסוותא לנשמתיה, ואנחהו - כמה דאת אמר (שמות לב, לד) לך נחה את העם, אנהיג ליה קודשא בריך הוא באורח מישר כמאן דאתקיף בידא דאחרא ואפקיה מגו חשוכא.

ע״זואשלם ניחומין לו ולאביליו, הא איתחזי דבמיתא איהו, אלא ודאי מיתא איהו וקיימא בחיין, דהואיל והוא רשע מיתא איקרי, מהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו, אלא קודשא בריך הוא עביד טיבו עם בני נשא, וכיון דעאל מי"ג שנין והלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין, עד כאן לשונו. ושאר לשונו העתקנו בשער היראה.

ע״חועם היות שהארכנו בהעתקת המאמר, הוא מפני רבוי תועלתו לתשובה, כי דבריו מכניעים את הלב, וממנו תראה כמה מעלת התשובה, וכמה רחמי ה' על בריותיו להכניס בלבם דרכי התשובה ולהעלותם מחשך לאור וממות לחיים. ובזה יתעורר השב שיהיה שב מאהבה, שכיון שהקדוש ברוך הוא באהבתו אותו הכניס בלבו התשובה או נתן לפניו דרכי התשובה, אז ראוי שיאהבהו ויעשה חפצו, וכן כתב החסיד בחובת הלבבות (שער האהבה פ"ב) כי אחד מן הדברים המעוררים את האהבה הוא בשיחשוב חסד אלהים עליו להאריך לו על פשעיו, ומחילתו לו.

ע״טוכן דרשו במ"ר (פרשה י) זה לשונם חכו ממתקים, זה הקדוש ברוך הוא, ראה מהו אומר (עמוס ה, ד) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ויש לך חיך מתוק מזה (יחזקאל לג, יא) חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע וגו', ויש לך מתוק מזה ובשוב רשע וגו', אמר רבי שמעון בן לקיש ובלבד בתוהא על הרשע, הא כיצד תני רשב"י ע"ה הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור עליו הוא נאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה, אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל עבירות שעבר הקדוש ברוך הוא מונה אותן לו זכיות, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, ט) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמר ואהלות, בזמן שהן קציעות הבגידות, ואומר עליהם הוא יחיה, עד כאן לשונו. ובלי ספק שענין זה שיחשבו העונות כזכיות הוא בשב מאהבה, כדפי' במסכת יומא (פו ע"ב).

פ׳עוד מאותם שעשו תשובה ונתקבלו, הוא מנשה בן חזקיה, אמר בפרקי רבי אליעזר (פרק מב) רבי יהושע אומר תדע לך כח התשובה, בא וראה ממנשה בן חזקיה שעשה כל תועבות רעות שבעולם והרבה לעשות הרע בעולם, וזבח לאלהים אחרים, שנאמר (דה"ב לג, ו) והוא העביר את באש בגיא בן הנם וגו' הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, והוא יצא לירושלים מפריח יונים וזובח לכל צבא השמים, ובאו שרי גדודי אשור ואחזו אותו במינקת ראשו, והורידו אותו בבלה, ונתנו אותו במחבת אש, ושם קרא לכל אלהים אחרים שזבח להם ואין אחד מהם קורא אותו ולא עונה אותו ומצילו, אמר אקרא לאלהי אבותי בכל לבי אולי יעשה ה' לי ככל נפלאותיו, וכשקרא לאלהי אבותיו נעתר לו ושמע תפלתו, שנאמר (דה"ב לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו, באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין.

פ״אעוד במדרש רות (ה, ו) זה לשונו דבר אחר גושי הלום מדבר במנשה, גשי הלום, קרבי למלכות. ואכלת מן הלחם, זה לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ, שלכלך מעשיו כחומץ ממעשיו הרעים. ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה מלכותו לשעה, דכתיב (דה"ב לג, י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים, רבי אבא בר כהנא אמר כדומניקאה אמר רבי לוי בר חייתה עשו לו כילה של נחושת להיות מסיקים האור תחתיו, והיה צווח צלם פלן צלם פלן שיזבני, כיון שראה שלא הועילוהו, אמר זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו' כי אל רחום ה' אלהיך, אנא צווח ליה, אי עני טב ואי לא עני הא כלא חדא היא, כל אפייא שווין, באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה ואמרו לפניו, רבונו של עולם אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבל בתשובה וכו', אמר להם אם איני מקבלו בתשובה הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה, מה עשה הקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו ממקום שאין מלאך יכול לשלוט, הדא הוא דכתיב (דה"ב לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו, אמר רבי לוי בערבייא צווחין לחתירה עתירה, עד כאן לשונו.

פ״בעוד אמרו בספרי (דברים ג, כט) ונשב בגיא מול בית פעור, אמר משה לישראל ראו איזו עבירה עברתי, וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי, ראו עבירה שעברתם, ואומר לכם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה ואני מקבל. רבי יהודה אומר מגיד שבכמה מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר (שם ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים וגו'.

פ״געוד אמרו בויקרא רבה וזאת תורת האשם, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני אני הוא שאמרתי לכם אין חפצי אלא ברנה ובמי שאין בו עבירה, חזרתי בדברי, אפילו יעשה אדם כמה עבירות זו למעלה מזו ויחזור בתשובה, וישפיל עצמו כארץ, ויראה את עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב באשם תלוי בכל יום, הריני עמו ברחמים, ומקבלו בתשובה, ונותן לו בנים זכרים עוסקים בתורה ובמצות וישמרו דברי תורה בפיהם, שנאמר (ישעיה נג, י) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, עד כאן לשונו.

פ״דוכיון שמעלת התשובה גדולה כל כך לכפר על מה שעשה האדם כמבואר במאמרים הקודמים, אין מן הראוי שיתרשל האדם מלשוב בתשובה, כי ימינו פשוטה לקבל שבים והפתח פתוח לעולם, ומי שאינו שב עונשו גדול בעולם הבא.

פ״הוהמשילו רבותינו ז"ל במדרש קהלת (מדרש זוטא פ"ז) על פסוק (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, משל נאה לענין התשובה. אמרו, משל לכת לסטים שמרדה במלך, תפשם וחבשם בבית האסורים, מה עשו חתרו חתירה אחת ויצאו להם, היה שם אחד שלא ברח, לשחרית מצאו המלך אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח. כך אמר הקדוש ברוך הוא לרשעים, תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים, הדא הוא דכתיב ומנוס אבד מנהם, עד כאן לשונו.

פ״וודע שהחתירה הזו שהמשילו רבותינו ז"ל במדרש הזה, הוא הפתח הקטן שבה', כדאמרינן במנחות (דף כט ע"ב) מפני מה נברא העולם הזה בה', מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יוצא. מאי טעמא תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעייל ליה, ולעייליה בהך, לא מסתייעא מלתא, כדריש לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו. מאי טעמא אית ביה תגא, אמר הקדוש ברוך הוא אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי, עד כאן לשונו.

פ״זנמצא, כי הכנסו בפתח העליון הצר הוא כדי שיהא נסתר מבעלי הדין, וכן פירשו בתקונים (תיקון סב דף צד ע"ב) כי על ידי התשובה נסתר מבעלי הדין, זה לשונם עוד (בראשית ג, ח) וארא כי עירום אנכי ואחבא, ובמאי נסתר בר נש מאלין דינין דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב (תהלים צא, א) יושב בסתר עליון, דא אימא דאיהי סתר עליון מינה דא חכמה דלא אשתמודע אלא בה, עד כאן לשונם.

פ״חוכן פירשו רבותינו ז"ל בפסחים (דף קיט ע"א) וידי אדם מתחת כנפיהם (יחזקאל א, ח), אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבנן אמרי משום רבי יהודה נשיאה, זה ידיו של הקדוש ברוך הוא שפרושות תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, עד כאן לשונם.

פ״טואחר שדברנו בענין ההערות אל התשובה ומעלתה, נדבר במהות התשובה: