רסיסי לילה י״אResisei Layla 11
א׳התפלה הוא מדברים העומדים ברומו של עולם כמו שאמרו בברכות (ו:) על פסוק כרום זולת פירוש שהוא מרומם מכל עניני עולם הזה כידוע תפלה כעומד לפי המלך כמו שאמרו בעירובין (סד.) היכי דמי שיכור כו'. והעומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ודאי מרומם מכל חמדת עולם הזה ומשה רבינו ע"ה יוכיח לחם לא אכל וגו' שעמד בהר לפני ה' ואמרו (ברכות ו:) אין עמידה אלא תפלה פירוש עמידה לפני ה' הוא רק בתפלה. דאורייתא אחיד בגופא דמלכא ונקרא איש אלהים בעלא דמטרוניתא. אבל תפלה היא מטרונה כמו שכתוב בתיקונים (סוף תיקון י"ג) ברתא דמלכא דא צלותא. ובני אדם מזלזלים פירוש מצד מדריגת בני אדם קדמאה היפך בני אלהים דשקועים בעולם הזה נמשך זלזול דחושבים כל עיקר תפלה היינו רק שאלת צרכיו בעולם הזה הרי דעיקרה בצרכי עולם הזה ולא ברומו של עולם. אבל באמת כל עניני עולם הזה הם גם כן מהשם יתברך ועולם הזה ועולם הבא אינם שני ענינים נפרדים דשניהם נקראים עולם שם עולם רצה לומר כל ברואי ועניני עולם נכלל בזה. רק החילוק ביניהם זה נקרא הזה פירוש הנגלה לעין וזה נקרא הבא פירוש הנעלם וכמו שאמרו בריש פסחים (ב.) דומים ליום ולילה פירוש דבעולם הזה מצד הסתר האור נגלה צרכי עולם הזה כאלו הוא ההיפך מרצון השם יתברך כי תאות עולם הזה משכיחים. אבל מצד הגלוי נגלה דכל מה שברא השם יתברך לכבודו ולקילוסו (כמ"ש שוחר טוב ריש מזמור יט). ולא ברא השם יתברך דבר להשכיחו חס ושלום ואם כן ודאי כל צרכי עולם הזה מה שברא השם יתברך שיהיו נצרכים לאדם הם באמת עומדים ברומו של עולם פירוש בההתרוממות שיש לענין העולם רצה לומר לענין הבריאה כולו. והיינו כי על ידי התפלה שהוא מכיר שכל צרכיו מהשם יתברך ואם השם יתברך לא יתן לו אין לו כלום הגם דהרי שלחן והרי כו' (קידושין מו.) אין לנו מה לאכול אלא אחר התפלה מבקשים מהשם יתברך שיתן. על ידי זה מתרוממים כל צרכי האדם ונבראי העולם לרום המעלות. ויש חילוק בין אור תורה לתפלה שהם נקראים יום ולילה ושמים וארץ כנודע. כי התורה הוא אור השם יתברך שממשיך בעולם וכדרך שאמרו (ברכות ח.) משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה כו' הלכה בלבד דשם שופע אור השם יתברך כמו בבית המקדש שהיה לו דירה בתחתונים. ותפלה הוא בהיפך כי אין תפלה אלא על חסרון שיש לו על זה הוא מתפלל להוושע ונמצא הוא רק על ידי חשיכה ושפלות מארץ על ידי זה פיו נפתח בתפלה ומתעלה ויושב ברומו של עולם. כמאן דאמר בסוטה (ה.) אתי דכא דאני את דכא הוא על ידי דברי תורה ודכא אתי הוא על ידי התפלה. ואז לילה כיום יאיר וכמ"ש (ריש שוחר טוב תהלים) דבקש דוד המלך ע"ה שיהיה קורא תהלים כעוסק בנגעים ואהלות דהיינו גופי הלכות.
ואמרו בשוחר טוב (מזמור כ"ה) על פסוק אותך קויתי כל היום (ובמזמור פ"ו) על פסוק אליך אקרא כל היום וכי אפשר לאדם להתפלל כל היום כולו אלא זה עולם הזה שהוא יום לאומות העולם ולילה לישראל. ולכאורה לפי התירוץ קשה יותר דכסבורים אנו כל היום לבד והוא הוסיף כל זמן עולם הזה יום ולילה תמיד לא ישבות. ועוד שקרא לעולם הזה כשם השייך לאומות העולם והיה לו לקרותו לילה כשם שהוא לישראל. אבל באמת אמרו ז"ל (מדרש תנחומא מקץ ט) עתים הם לתפלה וכמו שכתוב ואני תפלתי וגו' עת רצון. פירוש עת רצון כשהשם יתברך רוצה שיתפללו לפניו כטעם אם תפלתי שגורה בפי (ברכות לד:) כי לולי השם יתברך אי אפשר לאדם להתפלל כלל לפניו. וכמו שתקנו בתחלה אדני שפתי תפתח וגו' אז אוכל לפתוח פי בתפלה. וכשהשם יתברך רוצה שיתפללו לפניו ופותח הפה בתפלה אז ודאי תפלתו שגורה פירוש שגורה שלוחה מלמעלה שהשם יתברך שלחה לתוך פיו ואז הוא מקובל. דהיינו עת רצון. וידוע דעיקר התפלה הוא על ידי הרגשת הצער והחסרון וכמ"ש (זח"ג קצה א) תפלה לעני דמעטפא כל צלותין ובקעי רקיעין. לפי שהוא מתפלל מעומקא דלבא בהרגשת החסרון וזה עצמו מהשם יתברך. דכן מצינו ברבי חנינא בן דוסא כאשר היתה תפלתו שגורה היינו דהיה מיצר לו מאוד חליו של פלוני וצערו ואז היה פיו נפתח לבקש עבורו מעומקא דלבא. וכן כל צער שהשם יתברך שולח חס ושלום לאדם בעולם הזה הוא על זה לעוררו לתפלה. וכמו שאמרו ז"ל (שמות רבה פרשה כא) על ופרעה הקריב משל למטרונית שביקש המלך לשמוע קולה. ואמרו (יבמות סד.) מפני מה היו האבות עקורים שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. וע"ז אמרו (סנהדרין מד:) לעולם יקדים כו' שנאמר היערוך שועך וגו' שיתעורר לתפלה קודם ולא יצטרך לצרה שתעוררנו חס ושלום. וכל הגליות והיסורין הוא רק על זה להעלות כל עניני עולם הזה לרומו של עולם על ידי התפלה להיות לילה כיום יאיר כשיהיה זה בשלימות יתגלה אור היום דהיינו עולם הבא שדומה ליום. ונאמר נתנני וגו' כל היום דוה ואמרו ז"ל (זוהר חלק ב' יז א וזוהר חלק א' קטז סוף ע"ב) דהגלות אחד מיומו של הקב"ה ובכל מקום קורין לצרות ישראל חושך ולילה דיום בלשון הכתוב אינו אלא אור השם יתברך המאיר בלבות בני אדם. אבל גלה בכאן הסוד דכל הגלות אינו אלא יום מצד התגלות מדת היום כאשר השם יתברך רוצה להאיר לעולם וכדשז"ל (ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ד, יז: ומדרש רבה איכה א, ע) דבט' באב נולד משיח. וכן אמרו (יומא נד:) דבחורבן מצאו כרובים מעורים זה בזה וידוע דזהו התחברות בני ישראל לאביהם שבשמים. רק יש יום אחד להשם יתברך אשר הוא לא יום ולא לילה פירוש כי מדות השם יתברך כל אחד הוא אור מיוחד במדריגה וענין מיוחד. וידוע מהאריז"ל דדוה בהיפך אתוון הוד שהגלות הוא ממדה זו. (כמ"ש זח"ג רפב א וש"מ) והיינו כי הוד נקרא זיו ויופי הבולט מחוץ לעין רואים ולא אור פנימי לבד וכענין קרני הוד דמשה וכן אהרן הכהן ברזא דהוד הוצרך לבושים לכבוד ולתפארת. ופנימיות ישראל באמת דבוק בהשם יתברך רק מצד חוץ יש טענה לרואים הללו כו' והללו כו' כמאז"ל כמה פעמים. וזהו מצד חשכות עולם הזה וכמו שאמרו (ברכות יז.) גלוי וידוע שרצונינו כו' ומי מעכב כו' דבעולם הזה הפנימיות נעלם ובחיצוניות אי אפשר להיות נקי ומזהיר לגמרי. אבל השם יתברך רוצה להאיר גם לחיצונית דישראל דראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' (דברים כח, י) וכמו שכתוב לעתיד ונהרו וגו' וכן כמה פעמים. ונמצא הארה זו הוא עיקרה לצורך חיצונים. דישראל עצמם יש להם השגה באור פנימי ודביקותם בעצם כמו דרך משל עשיר המתלבש בלבושי כבוד הוא רק לרואים שאין יודעים עשרו יכירוהו על ידי בגדיו. ונמצא הוא לצרכן של אומות העולם להאיר להם. ולא אור גמור חס ושלום שישפע להם רק שישיגו אורן של ישראל וקרני הוד שעליהם ויראו ממך. וכאשר השם יתברך משפיע טובה הוא נשפע בכל עולם כמדריגתו. וכאשר השם יתברך רוצה להשפיע אור זה דהיינו שחיצונות ישראל פירוש כל תאוות וחמדות עולם הזה ששקועים בהם יהיה ניכר לכל שהוא לרצון שמים לבד ושיכירו גוים כח מלכותך. פירוש מלכות השם יתברך הוא רק בישראל רק כח מלכותך הוא כענין זיו ההוד זה יוכלו להכיר כי שם ה' נקרא על ישראל. וידוע אהרן הכהן הוא עבודה ואין עבודה אלא תפלה כי אור זה הוא שהשם יתברך מעורר לאדם לעבודה ותפלה על ידי זה מעלה כל עניני עולם הזה לרומו של עולם ולילה כיום יאיר בקרני הוד. מה שאין כן תורה הוא רק קדושה הפנימית של בני ישראל דאין מוסרין דברי תורה לעכו"ם (כמ"ש חגיגה יג.) ואין הם מכירים בזה כלל. ולכן התעוררות יום ואור זה בעולם הוא על ידי יסורין והרגשת הצער כנזכר לעיל והוא יום לעכו"ם. ואין הכתובים ורז"ל קוראים יום על שם הדמיון מה שנדמה לאומות העולם ליום דזה הבל. רק שבאמת הוא יום דהיינו שהקב"ה מתעסק בזה להאיר גם לאומות העולם שישיגו גדולת ישראל. וכטעם לא גלו ישראל אלא להוסיף גרים (פסחים פז:) מה שאין כן בעולם הבא לא יהיה העסק אלא עם ישראל לבד וכמו שכתוב ה' בדד ינחנו ואין וגו' ואין מקבלין גרים לימות המשיח (כמ"ש יבמות כד:) ולישראל הוא לילה דיסורין מעבירין על דעתו ודעת קונו (כמ"ש עירובין מא:) וכמ"ש (ברכות יז.) ומי מעכב כו' רק כאשר מתעורר על ידי זה לתפלה אז ממילא לילה כיום יאיר ונגלה אור זה וקרני ההוד דהגם ששקועים בעולם הזה כאומות העולם אין כן אצל ישראל דהם כל צרכיהם מקבלים מהשם יתברך. ואז נקרא אליך אקרא כל היום דכשמגיע לקריאה מתוך הצרה אז יש לקרותו יום כמו שהוא לאומות העולם. דהרי יום ואור זה מאיר השם יתברך אז שיאירו ישראל כל כך עד שכל רואיהם יכירום וגו' גם אותן שאין מכירין פנימיות האור. וטעם אליך אקרא כל היום כטעם ואני תפלתי וגו' כי עסק השם יתברך להאיר אור יום הזה הוא עת התעוררות עת רצון דהיינו רצון לתפלה. שהתעוררות זה הוא על ידי אור היום הזה שהקב"ה מעורר להאיר בעולם קרני הוד דישראל.
1