שו"ת בני בנים, חלק ראשון, שונותResponsa Benei Banim, Volume I, Miscellanea
א׳לאמר גאל ישראל בקול
1
ב׳כתב הגמו"ז זצלה"ה ב"הפרדס" תשרי תש"ל, נתפשט המנהג בין בני תורה שיאמר החזן ברכת גאל ישראל בלחש, והוא שלא כדין שעיקר תפילת הצבור מתחיל מן ברכת יוצר אור, ומן ברכת יוצר אור עד שמונה עשרה נקרא פורס על שמע, והתחלת הברכה והסוף בקול רם הם המעכבים, ועיקר הטעם של המסיימים בלחש הוא בשביל עניית אמן, שיש ספק אם יש לאמרו אחר גאל ישראל, אבל זהו טעם לפגם, לפי שאמן אינו מעכב, ואגב הרמ"א פוסק שיש לענות אמן וכו' עכ"ל. והגמו"ז היה מעורר כן לגדולים וראשי הישיבות שבקרו אצלו. ושלא כספר יסודי ישורון חלק א' עמוד רפ"ד שהעתיק את המנהג וציין מקור למהר"י טירנא, כי במהר"י טירנא אין זכר לזה. גם מנהגנו שלא לענות אמן אחר גאל ישראל אינו ענין לכאן, כי אין אנו דנים על הקהל כי אם על החזן מי התיר לו שלא לסיים ברכתו. ועיין במשנה ברורה סימן ס"ו אות ל"ה ובשאר אחרונים שהביאו עצות למי שאינו רוצה לענות אמן, הא' שיסיים גאל ישראל מלה במלה עם הש"ץ והב' שיקדים להתחיל שמונה עשרה לפני שהש"ץ מסיים גאל ישראל, אבל המנהג שהשליח צבור מסיים בלחש לא נזכר בדבריהם והוא מנהג טעות וצריך לבטלו.
2
ג׳תקיעה במוצאי יוה"כ
3
ד׳כתבתי ב"הפרדס" תשרי תשל"ג, אחב"י ממלאים את בתי הכנסת בימים הנוראים ובכללם אלה שאין להם זיקה לתפלה ביתר השנה. וחושבים התקיעות לעיקר וגם ביום הכפורים, ותיכף אחר התקיעה בנעילה נוהרים ודוהרים לצאת ומדברים בהליכתם ופורץ רעש גדול ועירבוביא ועדיין החזן עומד לפני קדיש. והוא חלול בית הכנסת וחלול השם ומקיימים בעצמם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ר"ל. ע"כ כל רב שעיניו בראשו יטכס עצה למנוע חלול השם זה, ואם יודע שלא ישמעו לו להשאר במקומותיהם עד גמר התפלה חייב לצוות לתוקע לעכב התקיעה עד סוף התפילה ממש, ואין בזה משום בטול המנהג, ואפילו היה כן אין מעמידים מנהג במקום חלול השם. ול"מ היה נ"ל לדחות התקיעה אפילו עד אחר תפילת ערבית, ולהעמיד הש"ץ הבקי עד הסוף, ושמעתי זה מא"א שליט"א, והכל לפי המקום והצורך.
4
ה׳גודל המשפחות
5
ו׳עיין לעיל סימן לא שלא היו יולדות עשרה בנים ויותר. ומהכתוב הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים עכ"ל ופרש"י ובפסיקתא רבתי פרק מ"ג שפנינה ילדה עשרה בנים, אין סתירה, כי היא היתה פוריה יותר מהרגיל שזהו שאמרה חנה עליה שהיתה רבת בנים, ואילו עד עקרה ילדה שבעה. ועוד יש לאמר לפי מה שסתם עקרה עברה י' שנים בלא ולד, שלכן אמרה הנה עד עקרה ילדה שבעה עכ"ל ולא עשרה כיון שהפסידה עשר שנים עד שהתחילה ללדת, ואשה רגילה יולדת כשלשה בנים בעשר שנים וראיה למה שכתבתי שבצרוף חדשי הנקה וראיות נדות בודדות וחדשי לידה לא היו יולדות תכופות. ואם כן באמת ילדו עשרה בנים במשך שלשים שנות פוריות, וזה היה בימיהם שהיו מתחתנות בגיל הבגרות אבל היום שמתחתנות באיחור לא יגיעו לפי חשבון זה ליותר משבעה או שמונה ולדות ודוק.
6
ז׳איסור ספר הפוך
7
ח׳העולם מחזיקים איסור להניח ספר מודפס כשצד התחלתו למטה וצד סופו שהוא העטיפה האחורית למעלה, ובני הישיבות נזהרים להפוך ספר כזה אם רואים אותו, ותולים עצמם ברמ"א ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ה' שכתב אסור להפוך אותם על פניהם וכשמצאו כן צריך להפכן עכ"ל. אבל המעיין שם ובסימן רע"ז ובמסכת ערובין דף צ"ח עמוד א' יראה שאין ענין זה לזה, ואינה דומה יריעה הכתובה מצד אחד לספרים המודפסים משני הצדדים אשר ממה נפשך צד אחד למטה. ועיקר הבזיון ביריעה הוא כשהיא הפוכה ופתוחה שלא כדרך קריאתה, והדמיון לזה בספר מודפס או אינו מודפס הוא כשהספר פתוח והופכים אותו פתוח כלפי מטה, כמו שמוכח ברד"ק שהביא השיורי ברכה שם שכתב הרבה אינן נזהרין בזה וכשקורין אותו לס"ת או אפילו למילי דעלמא הספר שהוא קורא או חומש או תהלים וכיוצא הופכו על פניו וכו' עכ"ל שמיירי בהפיכת ספר פתוח. והרבה אינם נזהרים בזה גם היום, וסיים הרד"ק שהם עתידין ליתן את הדין ולמוכיחים ינעם עכ"ל.
8
ט׳אבל ספר סגור הפוך לית לן בה, והגע עצמך אילו קורא בספר והגיע לדף האחרון וצריך לצאת והניח עליו כסוי וכי יש בזה בזיון, ועטיפה אינה גרועה מכסוי. וכד הוינא עולמיא ויושב בישיבה כתבתי דברים אלה לגמו"ז זצלה"ה והסכים להם, רק הוסיף שמכל מקום כיון שהעולם מחזיקים את הדבר לאיסור לכן יש להמנע מזה בפני אחרים.
9
י׳ספר שמונח שלא כדרך קריאתו הוי בזיון, ולכן אסור גם להניח ספר סגור הפוך על קצהו באופן שהאותיות עומדות על ראשן [הערות ותיקונים: ע' ספר חסידים סי' תתקמ"ג], ודבר זה מצוי בארונות הספרים בבתי כנסיות ובתי מדרשות שמחזירים הספרים הפוכים, וצריכים הגבאים לבדוק בכל פעם להעמידם כראוי. ואפשר שהיא גופא קפידת המהרי"ל ועיין הלשון בדרכי משה, ושלא כבאור הגר"א שציין מסימן קפ"ב לסימן קע"ז. ולפעמים נמצא ספר כרוך באופן לא נכון שנראה מצד חוץ שהספר עומד על ראשו אף על פי שאינו כן, וצריכים לתקן הכריכה או לכסות את אותיות הכריכה כדי שלא תהיה מראית עין של בזיון.
10
י״אהערות הגרמ"ק שליט"א*ולמטה הערות משלי
11
י״בלאות כי עיינתי בדבריו היקרים, בסי' א' שדן במחיצת עזרת נשים אם צריכה דין הבדלת רשות והביא דברי הרמב"ם בפיה"מ סוכה נ"א שפי' הטעם שלא יסתכלו האנשים בנשים ובפ"ח מהל' לולב הי"ב כתב הטעם שלא יתערבו אלו עם אלו ובהל' בית הבחירה פ"ה ה"ט כתב כדי שלא יהיו מעורבבין נמצא דבריו סתראי נינהו ממקום למקום ונחלקו האחרונים, יש תפסו לשון פיה"מ כפשוטן בשו"ת מהר"ם שיק א"ח סי' ע"ז דהטעם משום הסתכלות ויש תפסו כלשון המשנה תורה בערוך השלחן הל' בית המקדש סי' י"א ועוד, ומע"כ העלה שחולקים הלשונות והאריך הרבה בזה. האמנם הגם כי בעזה"י גם אני כתבתי מדין מחיצה בספרי משנה הלכות ח"ז סי' י"ב וכנראה דעיקר ההבדל הוא משום צניעות וראי' גדולה דבראשונה פי' במקדש ראשון לא הי' דבר בולט מן הכותל ומקדש שני שהיו יראים מן היצה"ר עשו כציצרה כדי שיהיו שם נשים עיין ביאור הגר"א*ז"ל הגר"א בראשונה פי' בראשונה דהיינו במקדש ראשון שלא היה דבר בולט מן הכותל, ובמקדש שני שהיו יראים מן היצה"ר עשו כצוצרה כדי שיהיו שם הנשים עכ"ל. בשו"ת משנה הלכות פרש שמצדקתם בבית ראשון לא שלט בהם יצר הרע ולא הצטרכו לגזוזטרא, אבל איפכא לע"ד, כי בית ראשון היו בו ע"ז ג"ע ושפ"ד ושפיר שלט בהם יצר הרע, ואדרבה בבית שני היו עוסקים בתורה ומצוות וגמילות חסדים והיא הנותנת שמכיון שהיו מתוקנים יותר לכן חששו יותר. עיין במסכת עבודה זרה דף ה' עמוד ב' שהעוסקים בתורה וגמילות חסדים יצרם מסור בידם, שמשלחים ומשליכים אותו כפרש"י ומתקנים נגדו ולכן תקנו גזוזטרא. וזו כוונת הגר"א שכתב שהיו יראים מן היצר בבית שני דוקא, ולא תלה ביצר הרע שולט. ואמנם לולא דברי הגר"א שבראשונה פי' במקדש ראשון, לשון בראשונה פרושו בהתחלה וכולו בבית שני, וכהרבה לשונות בראשונה שהם בבית שני ולדוגמה תקנות ריב"ז בסוכה דף מ"א עמוד א' וראש השנה דף ל' עמוד א', ואולם קושטא קאמר הגר"א שכיון שבהתחלת בית שני לא היתה גזוזטרא הוא הדין בבית ראשון. וראיה מהתוספתא בראשונה כשהיתה שמחת בית השואבה אנשים רואים מבפנים ונשים רואות מבחוץ וכשראו בית דין וכו' עכ"ל, שהתוספתא קוראת לתקנה השניה שבגמרא בלשון בראשונה, ושם בודאי בבית שני תקנו. וממה שענין בראשונה שבתוספתא הוא תקנת חכמים שבגמרא, נלמד שגם ענין בראשונה שבגמרא הוא תקנת חכמים, ופשטות הסוגיא שבבית ראשון לא היתה אפילו תקנה ראשונה ודוק.
ובשו"ת משנה הלכות דייק מהגר"א שהתקון של נשים למעלה הוא משום יצה"ר אלמא לא משום הבדלת אנשים מנשים. לע"ד ליכא למשמע מיניה, כי ענין יצר הרע מבואר בגמרא סוכה דף נ"ב עמוד א' והוא ענין קלות ראש, ואטו מניעת ערבוב אנשים ונשים אין בה מניעת קלות ראש, והמאירי בסוכה כתב שהעמדת אנשים ונשים ביחד היא עצמה קלות ראש. והמאירי שם והגר"א פרשו כשיטת רש"י בחלקה היתה בראשונה ולא כשיטת פרה"מ, ורש"י לא הזכיר מחיצה בגזוזטרא, וכן משמע לשון הגר"א כצוצרה כדי שיהיו שם הנשים עכ"ל שמיירי בהבדלת נשים מאנשים ולא מניעת הסתכלות. בפנים בסימן א ו־לה פרשתי שיטות רש"י ופרה"מ בקלות ראש עיי"ש, מיהו מה שכתבתי שלרמב"ם בכל מקום היא ענין שחוק ומהתלות, לאו דוקא, כי כן הוא בעיקר המקומות אבל בהלכות סנהדרין פרק כ"ה משמע כפרש"י וככמה מקומות בגמרא.
ובכת"י פרשתי באופן אחר שהטעם שלא תקנו גזוזטרא בבית ראשון אינו מפני שלא יראו אז מיצה"ר אלא שצבור נשים לא באו לביהמ"ק, שאף ששמחת בית השואבה התקיימה בבית ראשון כמו שאמרו לגבי יונה בן אמיתי וכן נשים בודדות היו באות לצורך קרבנותיהן וכו', אבל לא מצאנו שבאו נשים רבות כאחת אלא בשמחת בית השואבה בבית שני דוקא. וממילא לא הצטרכו לגזוזטרא בבית ראשון שהרי קרא דזכריה גופא עוסק בצבור אנשים וצבור נשים כמו שכתבתי בסימן ד, וכן אפילו בבית שני שלא בזמן שמחת בית השואבה אזי לא קיימו הגזוזטרא או שלא השתמשו בה כמו שכתבתי בסימן ב ועיי"ש בענין הקהל. ומה שהבאתי מהרמב"ם בהלכות סוטה שהיו מקבצין עליה קבוץ גדול של נשים אינו קשה למה לא הצטרכו לגזוזטרא, כי אותן הנשים לא באו לביהמ"ק לצורך אותה סוטה וכן אין יצר הרע מצוי לשעה, מה שאין כן בשמחת בית השואבה והספד לעתיד לבוא. פ"ב דמס' מדות, ועיין מהרש"א בח"א סוכה הנ"ל אהא דקרא אשכחו ובספרי הנ"ל הארכתי קצת בזה ע"ש כי אינו כדאי להעתיק מה שנדפס כבר.
ובשו"ת משנה הלכות דייק מהגר"א שהתקון של נשים למעלה הוא משום יצה"ר אלמא לא משום הבדלת אנשים מנשים. לע"ד ליכא למשמע מיניה, כי ענין יצר הרע מבואר בגמרא סוכה דף נ"ב עמוד א' והוא ענין קלות ראש, ואטו מניעת ערבוב אנשים ונשים אין בה מניעת קלות ראש, והמאירי בסוכה כתב שהעמדת אנשים ונשים ביחד היא עצמה קלות ראש. והמאירי שם והגר"א פרשו כשיטת רש"י בחלקה היתה בראשונה ולא כשיטת פרה"מ, ורש"י לא הזכיר מחיצה בגזוזטרא, וכן משמע לשון הגר"א כצוצרה כדי שיהיו שם הנשים עכ"ל שמיירי בהבדלת נשים מאנשים ולא מניעת הסתכלות. בפנים בסימן א ו־לה פרשתי שיטות רש"י ופרה"מ בקלות ראש עיי"ש, מיהו מה שכתבתי שלרמב"ם בכל מקום היא ענין שחוק ומהתלות, לאו דוקא, כי כן הוא בעיקר המקומות אבל בהלכות סנהדרין פרק כ"ה משמע כפרש"י וככמה מקומות בגמרא.
ובכת"י פרשתי באופן אחר שהטעם שלא תקנו גזוזטרא בבית ראשון אינו מפני שלא יראו אז מיצה"ר אלא שצבור נשים לא באו לביהמ"ק, שאף ששמחת בית השואבה התקיימה בבית ראשון כמו שאמרו לגבי יונה בן אמיתי וכן נשים בודדות היו באות לצורך קרבנותיהן וכו', אבל לא מצאנו שבאו נשים רבות כאחת אלא בשמחת בית השואבה בבית שני דוקא. וממילא לא הצטרכו לגזוזטרא בבית ראשון שהרי קרא דזכריה גופא עוסק בצבור אנשים וצבור נשים כמו שכתבתי בסימן ד, וכן אפילו בבית שני שלא בזמן שמחת בית השואבה אזי לא קיימו הגזוזטרא או שלא השתמשו בה כמו שכתבתי בסימן ב ועיי"ש בענין הקהל. ומה שהבאתי מהרמב"ם בהלכות סוטה שהיו מקבצין עליה קבוץ גדול של נשים אינו קשה למה לא הצטרכו לגזוזטרא, כי אותן הנשים לא באו לביהמ"ק לצורך אותה סוטה וכן אין יצר הרע מצוי לשעה, מה שאין כן בשמחת בית השואבה והספד לעתיד לבוא. פ"ב דמס' מדות, ועיין מהרש"א בח"א סוכה הנ"ל אהא דקרא אשכחו ובספרי הנ"ל הארכתי קצת בזה ע"ש כי אינו כדאי להעתיק מה שנדפס כבר.
12
י״גוקצת אמרתי עוד מהא דקיי"ל בש"ע א"ח סי' נ"ה דעבד ואשה אין מצטרפין למנין ע"ש בס"ד וכן אמרו ז"ל דאשה אינה קוראת בצבור מפני כבוד הצבור משמע דבלאו הכי קוראת והרי כיון שצריכה הבדל מן התורה*בסימן ג כתבתי שאין חיוב מחיצה מן התורה או מדברי קבלה עיי"ש. ובשו"ת משנה הלכות דן בענין זה, ותורף דבריו שמקרא דזכריה משמע שדוקא לעתיד לבוא כשאין יצר הרע שולט אזי סגי בהבדלה בלבד, וממילא עכשיו שיצר הרע שולט אינו די בזו אלא צריכים למנוע הסתכלות, עיי"ש. לא הבנתי, סוף סוף קרא דזכריה אינו עוסק במחיצה, ולכן מה מועיל לזו מה שאמרו בגמרא קל וחומר עכשיו שעוסקים בשמחה ויצר הרע שולט וכו' עכ"ל, דיו לבוא מן הדין להיות כנדון ועל כרחך אין גלוי מילתא בכתוב להצריך יותר מאנשים לבד ונשים לבד שהוא לשון בלי מחיצה, כמו שהוכחתי מן הכתובים והתוספתא ומעשים של בני ארץ ישראל. ועוד עיין בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"א שעמדו מול הר סיני אנשים לבד ונשים לבד. איך קוראת בתורה עם הציבור וגם אי נימא דבעי מחיצה מדינא*עיין בסימן ד שאין איסור לאשה בודדת להיות בעזרת גברים לצורך, ולכן אין ראיה מכאן. א"כ פשוט דאינה מצטרפת שהרי בעינן שיהיו כל העשרה במקום אחד כמ"ש סי"ג שם ובפר"ח שם אות י"ג ובא"ר סי' רע"ג אות ב', אבל אי סגי במחיצה לצניעות שפיר מצטרפת ועיין פר"ח שם דאם היו תשעה במקום אחת ואחד תחת הוילון שפורסין לצניעות שפיר מצטרף ודו"ק.
13
י״דובעיקר דברי הרמב"ם הנלפענ"ד לפמ"ש בביאור דברי הגמ' סוכה שם נ"א ע"ב ת"ר בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהא נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהא נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ע"כ. ויש להבין דכנראה היו כאן ג' תקנות אחת שהיו הנשים בפנים וכו' ואחת שהיו הנשים בחוץ ומאי קס"ד שע"י שיהיו הנשים מבחוץ לא יבואו לידי קלות ראש ומ"ש אם הנשים בפנים או הנשים מבחוץ, והאמנם נראה דבראשונה הי' ס"ל דדי בהבדל שבין אנשים ולנשים שהנשים יהיו בפנים ואנשים מבחוץ דבזה לא יבאו עוד לתערובות ולא בעי מחיצה כלל אמנם כיון שראו שבאים לידי קלות ראש התקינו שיהיו הנשים יושבות מבחוץ וכתבו "יושבות" דייקא כלומר שתיקנו שהנשים יהיו יושבות והאנשים עומדין ממילא עי"ז לא יבואו לידי התערבות כיון שהללו יושבין והללו עומדין ובאם תעמוד אשה ותלך בין האנשים או להיפך מיד יוכר הדבר ולא יבואו לידי תערובות וכיון דאין ישיבה בעזרה*לאו דוקא כי מותר לשבת בעזרת נשים, וממילא הדרא קושיא לדוכתה למה בתחילה היו נשים בפנים ואנשים בחוץ ובשניה נשים בחוץ ואנשים בפנים. גם מה שפרש הגרמ"ק שליט"א שבשניה התקינו שנשים יושבות דוקא, לע"ד אינו נראה, שאם כן גם תקנה שלישית שיהו נשים יושבות למעלה ואנשים למטה עכ"ל היא בדוקא ואיזו סברא יש שנתחייבו לשבת בגזוזטרא. ורש"י פרש שהיו עומדות בגזוזטרא ועיין מה שכתבתי בסימן ב. ועוד שבתחילה היו נשים בפנים ופרש"י בעזרת נשים ואנשים בחוץ ופרש"י בחיל, וכיון שעזרת נשים היתה גבוהה מן החיל שפיר יכלו הנשים לראות מעל לגברים את החסידים הרוקדים באמצע, אבל בתקנה שניה שנשים היו למטה בחיל אם היו יושבות כל שכן שלא יכלו לראות, ובמשנה ובתוספתא משמע שמגמת התקנה היתה שנשים תוכלנה גם לראות, אלא בודאי פרוש יושבות הוא ישיבה כעין דירה שהיו הנשים שם אבל היו עומדות.
ולפי זה מתורצת השאלה למה לא הועילו התקנות הראשונות, שכל עוד שלא העמידו הנשים למעלה בגזוזטרא לא יכלו לראות בטוב וממילא לא היה קיום לתקנות, וכל שכן לשיטת רש"י שגם בראשונה היו כותלים לעזרת נשים ואם כן כשהיו האנשים והנשים מי בעזרת נשים ומי בחיל, לא יכלו הנשים לראות אלא דרך שער עזרת נשים, ומחמת הדחק התערבו אלה באלה בקצה עד שהעמידו נשים למעלה בגזוזטרא. ולשיטת פרה"מ שלא היו כותלים לעזרת נשים אזי יכלו הנשים להסתכל לכל אורך הגבול בין עזרת נשים לחיל, ואולי לכן פרש שתקנה שלישית היתה למנוע הסתכלות ולא למנוע ערבוביא בלבד. ועיין בסימן א שכתבתי שהרמב"ם חזר בו במשנה תורה בין בענין הכותלים בין בטעם הגזוזטרא. ואף שבפסקי רי"ד פרש כפרש"י בחלקה היתה בראשונה וכפרה"מ במניעת הסתכלות, הנה הוא גרס בברייתא בראשונה היו אנשים בפנים ונשים בחוץ ובשניה היו נשים בפנים ואנשים בחוץ, הפך הגרסה שלנו, ולפי גרסתו לשון בראשונה שבתוספתא ניחא דהיינו הך בראשונה שבברייתא, והתוספתא השמיטה התקנה השניה. ופרש הרי"ד בפשטות שבראשונה כשהיו הנשים בחוץ היו נכנסים האנשים לתוך הנשים ואילו בשניה כשהיו הנשים בעזרת נשים למעלה מהחיל לא נכנסו שמה האנשים, ויש לאמר שגם יכלו הנשים לראות מגובה עזרת נשים לתוך החיל ולכן לא נדחקו לתוך האנשים, ולכן פרש שתקנה שלישית היתה למנוע הסתכלות וקריצות. אבל קשה לע"ד שאם כן למה לא בנו מחיצה בלי גזוזטרא בשער עזרת הנשים כדי שהאנשים לא יוכלו להסתכל מן החיל לעזרת הנשים מקום הנשים, והוא קל ומותר יותר מלהוציא זיזין מן הכותל ולבנות גזוזטרא. ולכן יותר מסתבר שקודם הגזוזטרא לא יכלו הנשים לראות בטוב כיון שנדחקו להסתכל דרך שער עזרת הנשים, והיו נדחקות לתוך האנשים. ועוד יש לאמר, כיון שהיו האנשים מבחוץ והנשים בפנים, כשרצו נשים להכנס או לצאת הצטרכו לעבור בין האנשים וממילא היו מעורבים ובאו לקלות ראש, ולכן התקינו שהיו כולם בעזרת נשים אלה למטה ואלה למעלה. ועל כל פנים גם הרי"ד ופרה"מ מודים שתקנו שנשים תוכלנה לראות היטב, שאם לא כן היה די להעמידן על הקרקע בעזרת נשים מאחורי מחיצה המונעת הסתכלות לשיטתם, ולא להעמידן על מעלות כפרה"מ או על זיזין כפרוש הרי"ד. הצריכו להוציא הנשים מבחוץ ולהושיבן, ועדיין היו באין לידי קלות ראש ואיזה קלות ראש הי' כאן ודאי שהגם שלא היו מתערבין עוד אבל מ"מ היו מסתכלין בהן ומרמזין בעיניהם ועוד קלות ראש כזה ולא הי' עוד מספיק בתקנה במה שהושיבן מבחוץ ולכן התקינו שלישית שיהיו הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה ולא יוכלו להסתכל זה בזה, וא"כ אתי שפיר מאד דברי הרמב"ם ז"ל שפי' כאן משום הסתכלות דמשום תערובות הי' די בתקנה שני' הנשים יושבות מבחוץ והאנשים מבפנים ואמנם התקנות הראשונות היו בשביל התערובות נמצא דהכל אמת התקנה של ההבדל הי' בשביל תערובות והתקנה של מטה ומעלה הי' בשביל הסתכלות אבל לפ"ז הכל הוא בשביל צניעות שגם בשביל התערבות הוא משום שלא יבואו לידי קלות ראש וכמ"ש בגמ' דהכל בשביל קלות ראש הי' ולכן במקדש ראשון לא הי' בכלל תקנה זו.
ולפי זה מתורצת השאלה למה לא הועילו התקנות הראשונות, שכל עוד שלא העמידו הנשים למעלה בגזוזטרא לא יכלו לראות בטוב וממילא לא היה קיום לתקנות, וכל שכן לשיטת רש"י שגם בראשונה היו כותלים לעזרת נשים ואם כן כשהיו האנשים והנשים מי בעזרת נשים ומי בחיל, לא יכלו הנשים לראות אלא דרך שער עזרת נשים, ומחמת הדחק התערבו אלה באלה בקצה עד שהעמידו נשים למעלה בגזוזטרא. ולשיטת פרה"מ שלא היו כותלים לעזרת נשים אזי יכלו הנשים להסתכל לכל אורך הגבול בין עזרת נשים לחיל, ואולי לכן פרש שתקנה שלישית היתה למנוע הסתכלות ולא למנוע ערבוביא בלבד. ועיין בסימן א שכתבתי שהרמב"ם חזר בו במשנה תורה בין בענין הכותלים בין בטעם הגזוזטרא. ואף שבפסקי רי"ד פרש כפרש"י בחלקה היתה בראשונה וכפרה"מ במניעת הסתכלות, הנה הוא גרס בברייתא בראשונה היו אנשים בפנים ונשים בחוץ ובשניה היו נשים בפנים ואנשים בחוץ, הפך הגרסה שלנו, ולפי גרסתו לשון בראשונה שבתוספתא ניחא דהיינו הך בראשונה שבברייתא, והתוספתא השמיטה התקנה השניה. ופרש הרי"ד בפשטות שבראשונה כשהיו הנשים בחוץ היו נכנסים האנשים לתוך הנשים ואילו בשניה כשהיו הנשים בעזרת נשים למעלה מהחיל לא נכנסו שמה האנשים, ויש לאמר שגם יכלו הנשים לראות מגובה עזרת נשים לתוך החיל ולכן לא נדחקו לתוך האנשים, ולכן פרש שתקנה שלישית היתה למנוע הסתכלות וקריצות. אבל קשה לע"ד שאם כן למה לא בנו מחיצה בלי גזוזטרא בשער עזרת הנשים כדי שהאנשים לא יוכלו להסתכל מן החיל לעזרת הנשים מקום הנשים, והוא קל ומותר יותר מלהוציא זיזין מן הכותל ולבנות גזוזטרא. ולכן יותר מסתבר שקודם הגזוזטרא לא יכלו הנשים לראות בטוב כיון שנדחקו להסתכל דרך שער עזרת הנשים, והיו נדחקות לתוך האנשים. ועוד יש לאמר, כיון שהיו האנשים מבחוץ והנשים בפנים, כשרצו נשים להכנס או לצאת הצטרכו לעבור בין האנשים וממילא היו מעורבים ובאו לקלות ראש, ולכן התקינו שהיו כולם בעזרת נשים אלה למטה ואלה למעלה. ועל כל פנים גם הרי"ד ופרה"מ מודים שתקנו שנשים תוכלנה לראות היטב, שאם לא כן היה די להעמידן על הקרקע בעזרת נשים מאחורי מחיצה המונעת הסתכלות לשיטתם, ולא להעמידן על מעלות כפרה"מ או על זיזין כפרוש הרי"ד. הצריכו להוציא הנשים מבחוץ ולהושיבן, ועדיין היו באין לידי קלות ראש ואיזה קלות ראש הי' כאן ודאי שהגם שלא היו מתערבין עוד אבל מ"מ היו מסתכלין בהן ומרמזין בעיניהם ועוד קלות ראש כזה ולא הי' עוד מספיק בתקנה במה שהושיבן מבחוץ ולכן התקינו שלישית שיהיו הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה ולא יוכלו להסתכל זה בזה, וא"כ אתי שפיר מאד דברי הרמב"ם ז"ל שפי' כאן משום הסתכלות דמשום תערובות הי' די בתקנה שני' הנשים יושבות מבחוץ והאנשים מבפנים ואמנם התקנות הראשונות היו בשביל התערובות נמצא דהכל אמת התקנה של ההבדל הי' בשביל תערובות והתקנה של מטה ומעלה הי' בשביל הסתכלות אבל לפ"ז הכל הוא בשביל צניעות שגם בשביל התערבות הוא משום שלא יבואו לידי קלות ראש וכמ"ש בגמ' דהכל בשביל קלות ראש הי' ולכן במקדש ראשון לא הי' בכלל תקנה זו.
14
ט״ווממילא מובנים נמי דברי המרדכי שבת סי' שי"א וגם המהרי"ל שהביאם מעכ"ת שם שכתבו דכל מחיצה שאינה לצניעות בעלמא אסור לעשותה בשבת וראי' מפ' בתרא דעירובין ק"ב הנהו דיכרי דהוה בי רב הונא וכו' והני מילי במחיצה שאינה עשוי' לצורך צניעות אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא מותר כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת כדאמרינן בפ' כל הגגות דף צ"ב לשמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעביד וכ"כ המהרי"ל בהל' שבת בשם הראבי"ה ועיין ראבי"ה מסכ' שבת סי' רס"ו וסי' ר"צ ומעכ"ת דחק*ראיה לדברי מפרש"י במסכת קדושין דף פ"א עמוד א' והביאו להלן, שבדב"ה גולפי פרש"י מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבואו זה לזה יקשקשו וישמע קול עכ"ל. מבואר שמקום הדרשה לא היה בבית הכנסת, וכן שההפרדה בין אנשים ונשים בדרשה אין לה דין מחיצת בית כנסת וכן פרש"י שם שהעובר עליהן קולם נשמע עכ"ל ולא כתב שהעובר ביניהן, אלמא לא היו גבוהים. לישבם שהרי הנשים היו באים לבית הכנסת להתפלל ויצא לחלק בין מחיצה לדרשה שהיא רק משום צניעות למחיצה של עזרת נשים שהיו קיימות וקבועות, אבל לפי מש"כ אין צריך לזה דודאי כל היכא דבעי הבדל בין נשים ואנשים סגי במחיצה של צניעות אלא שיראו לעשות מחיצה באופן שלא יבאו לידי קלות ראש.
15
ט״זובזה ממילא מה שהביא בסימן ב' מגלה טפח ומכסה טפחיים מה שהעיד בשם מו"ז הגרי"א הענקין זצוק"ל ששאלוהו לגבי בית הכנסת בבית ספר תיכון שעמדו הבנים מקדימה והבנות מאחור ומחיצת י"א טפחים מפסקת ביניהם אי מותר להתפלל שם תפלת מנחה ולא אמר לא איסור ולא היתר אבל נתן רשות להרב השואל אחרי שישתדל להגביה את המחיצה אם רואה שאי אפשר לו לשכנעם להגביה ואין דרך אחרת שיכול להתפלל שם, וכתב ע"ז כ"ת ופשוט שהצריכו שינוי רשות שאם אין הסתרת הראות כנהוג מדור דור וגם אין הבדלת רשות מחיצה י' טפחים מאי עבידתה עכ"ל.
16
י״זולפענ"ד פשוט דאין מזה שום ראי' לאחר בקשת סליחת מעכ"ת ואדרבה פשוט שאם הי' להם מחיצת לבדים גבוה כקומת האיש הי' מתיר להתפלל שם לכתחלה ואפילו לא היתה מחיצה של עצים ואבנים אלא החיסור הי' כאן שלא הי' מחיצה, והא טענה שטען מעכ"ת דא"כ מחיצת י"ט מאי עבידתה יפה הקשה אלא דמאן נאמר דאמחיצה של י"ט סמך*סמך לדעת הגמו"ז זצלה"ה [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' עדות לישראל סוף אות ס"ג (כתבי הגרי"א הענקין כרך א' עמ' 160)] מתשובה שכתב בתש"ך ע"ד מחיצה אם עזרת נשים היא למעלה, זכרוני מכמה ערים ברוסיא שלא דקדקו שתהא מחיצה גבוהה כיון שהי' למעלה, ונכון שיעשו ווילון למעלה אם המחיצה נמוכה שבשעת הצורך מגביהין אותו עכ"ל. ובהונגריה הקפידו הרבה דורות על הסתרת הראות ונהר נהר ופשטיה, אבל לע"ד אין לעשות מחלוקת בדינא דגמרא [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' מס' סופרים פרק י"ב הל' י"ב לענין הגבהת ס"ת שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב וכו' עכ"ל ומוכח שהמחיצה לא הגיעה לתקרה], וממה שברוסיה ועוד ארצות לא הקפידו על מחיצה בגזוזטרא מוכח שלא למדו מפרה"מ בסוכה לענין בית הכנסת, שהלא גם שם היה למעלה. אפשר דהי' ס"ל מידי דהוה אמתפלל ברכבת או באיזה מקום שהוא בלית ברירה מתפלל שם כפי האפשר כן הי' אפשר אם לא הי' לן תי' אחר אבל באמת כמ"ש לעיל הרי יש שני דינים האחד של תערובות והשני של צניעות והסתכלות ועיין רש"י קידושין פ"א ע"א ד"ה אביי דייר גולפי רבא דייר קנה פי' מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה הי' מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול ועכ"פ אין מזה ראי' לדין חיוב מחיצה מדין הבדל אלא מדין צניעות וכל ההבדל הוא משום צניעות.
17
י״חובאמת כי גם כי אני אסקופה הנדרסת לפני כ"ק הגה"צ ציס"ע מרן הגרי"א הענקין מו"ז זצ"ל מ"מ אילו היתה באה השאלה לפני הייתי אומר שמוטב יתפללו ביחידות מלהתפלל באותו מקום בציבור אפילו כשהבתולות אחורנית ובפרט להתיר דבר כזה בצבור שיצא מזה ח"ו קלקול וידועים דברי הר"י ערמאה דחמור יותר להתיר איסור דרבנן ברבים מלהתיר ספק איסור תורה ביחיד ובפרט כי הוא דבר שנוגע לקדושת וצניעות וטהרת ישראל.
18
י״טומיהו פשוט שצדקו בזה דברי מעכ"ת שבביהכ"נ שעושין בקביעות לתפלה שצריך להיות מחיצה שלא יוכלו להסתכל מן הקרקע עד למעלה ולא כמו שעלה בדעת אנשי המושב שכתב מעכ"ת להם ויפה כיון בזה מעכ"ת וכ"ש שאם הווילון מרוחק ד' טפחים מן הקרקע ואינו קשור כלל.
19
כ׳בסימן ו' הביא שם לפסוק כערוך השלחן נגד המשנה ברורה בענין שערות גדולות לענין חציצה בתפילין וכתב דשמע מהגמו"ז זצלה"ה שגדול כחו בהלכה יותר מהמשנה ברורה ובמקום שחולקין יש לפסוק כהערוך השלחן, ובשם רב אחד כתב עוד דהערוך השלחן מביא דברי המ"ב א"כ הו"ל בתראי נגד המ"ב, ולפענ"ד ההלכה כמ"ב חדא דהמ"ב הוא גברא דמרי' סייעא ונתקבלו דבריו בתפוצות ישראל וכאילו יצאה בת קול מן השמים*יש להעיר קצת על הלשון ואם קבלה נקבל ולדינא יש תשובה, ויש עוד פוסקים מובהקים מלבד הגמו"ז זצלה"ה שאינם סוברים כן. וגרוע מזה נשמע בכמה מוסדות שמחנכים שהלכה כמשנה ברורה בכל דבר בין להקל בין להחמיר, ול"מ מלמדים כן כיון שאין להם פנאי להתעמק בברור הלכות. ועיין בספרי החזון איש כמעט בכל דף שחולק על המשנה ברורה. בעיקר ענין הערוך השלחן והמחצית השקל עיין מה שכתבתי בסימנים ו־ז באורך. דהלכה כדבריו, והשנית דהכא לא פליגי המ"ב והערוך השלחן אלא המ"ב מביא לעצמו ראיות מהאחרונים שפסקו כן הלכה למעשה להחמיר בענין הנחת תפילין כשיש לו שערות גדולות ואין זה פלוגתא המ"ב עם הערוך השלחן, ועוד בו שלישיה דהערוך השלחן לא מביא שום ראי' נגד המחצית השקל והקצש"ע ושאר האחרונים שפסקו לאסור להניח תפילין אלא כתב שאינו רואה שום טעם להרוצים להחמיר כשהשיעור גדול מאד דאיזה גבול תתן להם, אבל הרי שאר הפוסקים ראו טעם לשבח לאסור בשערות גדולות.
20
כ״אורביעי בקודש דלאחר הסליחה מה שהבנתם בערוך השלחן להתיר אדרבה הרי סיים הערוך השלחן וז"ל ואולי אם יש לו בלוריות שמסבב גם צדדי השיער של מקום אחר למקום הנחת תפילין בזה וודאי יש חציצה אבל לא השיער הטבעי הגדל במקום זה וכן המנהג פשוט ע"ש. הנה דכתב להדיא דרק שערות טבעים שאין דרכם לסבב אותם אלא שגדולים קצת ליכא משום חציצה אבל שערות גדולות שמסבב גם צדדי השער של מקום אחר הוי חציצה וא"כ פשוט כל הני שמניחים שערות גדולות עד שמטה צידי השער לאחוריו וכיוצא בזה מודה דחוצצים וא"כ אומר אני אדרבה מי נתן גבול מתי מקרי מסבב*אם כן כל מי שמסרק שערו יחשוש שמא סבב קצת את השער ממקומו הרגיל, אלא לא דיבר הערוך השלחן אלא במי שקושר שערותיו במקום שבלי קשירה לא היו עומדות שם, כמו שכתבתי בפנים שכוון לדברי לחם הפנים שכתב אותן המגדלין בלוריות לפניהם ובשעת הנחת תפילין נותנים את השערות למעלה על הראש ועליהן הקציצה שלא יהיו השערות תלויות למטה וכו' עכ"ל. השער מממקום אחר ופשוט דכל שהשער אינו דרך גדילתם אלא מסבבם הו"ל מסבב צדדי השער ממקום אחר והוי חציצה רק שיער טבעי לא הוי חציצה וגם מדסיים וכן המנהג פשוט וידוע מהמנהג הפשוט בזמנו וממה שעינינו רואות אצל בעלי המנהג*מנהג פשוטי העם, ות"ח הניחו להם. שהם הת"ח שלא הי' להם שום בלוריות וח"ו להקל בגידול בלוריות ולסמוך על קורי עכביש במצות עשה של תורה כמצות תפילין וספק ברכה לבטלה וח"ו להיות בספק קרקפתא דלא מנח תפילין ואדרבה כי כן ראינו לכל גדולי ישראל ותלמידיהם שהי' המנהג פשוט שלא לגדל בלוריות.
21
כ״בוכבר הבאתי ממדרש איכה רבתי בפתיחה וז"ל ר' אבהו פתח ישיחו בי יושבי שער אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי תרטיאות כו' ומכניסין את המתים לתיטרון שלהם וראשו מגולח והן אומרים אלו לאלו על מה ראשו של זה מגולח והוא אומר היהודים הללו שומרי שבת הם כו' פי' שהם עשו ליצנות שהכניסו מת יהודי מגולח שער הראש כדרך כל היהודים שמגלחים שער ראשם ושואלין זה לזה למה שער ראשו של יהודי זה מגולח והשני משיב לו בדרך ליצנות שלו, אבל מ"מ מבואר דישראל היו מגולחי שער הראש*באיכה רבתי פרק ג' אות י"א הנוסח הוא מכניסים את המומוס עכ"ל, ובערוך ערך מאימוס פרש במוסף הערוך לץ אשר עושה עצמו כאחר ללעוג עליו עכ"ל וכן הביא במתנת כהונה בפתיחתא, ומוכח ששאר אנשים לא גלחו ראשם [הערות ותיקונים: ע' ראב"ד הל' שקלים סוף פרק ב']. עד שהגוים עשו ליצנות מזה וע"כ שהיו בני ישראל מגלחים שער ראשם ומאז ומלפנים זאת מנהג בישראל לגלח שער ראשם.
22
כ״גובס' האגור הביא בשם הרוקח שיש לגלח השער במקום שהרצועות מונחות כדי שיהיו מונחות על הבשר ע"ש בסי' נ"ה שהביא כן בשם הרוקח והגם שכתב דאין נוהגין כן מיהו אעיקרא דתפילין פשוט דמודה*לע"ד הרוקח הצריך לגלח השער שעל הצוואר לגמרי כמו שכתבתי בסימז ז, ואינו ענין לחלק בין שערות קצרות לארוכות. שצריכין מונחות על הראש ולא על השערות הגדולות אלא דשערות קטנות לא הוי חציצה דהיינו רבותייהו.
23
כ״דוראיתי למעכ"ת שהביא להקשות מנזיר ואבל ר"ל. והנה מהא דנזיר יפה תי' לעצמו דאנוס הוא והתורה אמרה איש כי ידור נדר נזיר להזיר והלא אסור ביין של קידוש ועוד כמה דברים, ומיהו גם הא אמת דודאי נזיר הניח תפילין וכבר הארכתי בזה במקום אחר, ומה שהביא מאבל אדרבה אומר אני דמשם ראי' דלכאורה יש להבין ענין זה מה דקיי"ל דאבל אסור לגלח עד שיגערו בו חבריו וגערה זו למה ואם רוצה לגדל פרע שער ראשו למה יגערו בו יגדל ויגדל*מטעם ניוול וכן כתב הרי"ד ולא מטעם איסור, וכן פרוש הנמוקי יוסף עד שיהיה גודל שערו למשא בפני הרואים עכ"ל ולשון התוספות עד שיאמרו לו חבריו צא מעמנו עכ"ל. אמנם פשוט כיון דאין זה מדרך ישראל לגדל וכ"ש שיש בו איסור יגערו בו דדי באבלות ויגלח את שער ראשו א"כ מגערה זו נוכח דאין לגדל שערות גדולות עכ"פ לא יותר מג' חדשים*מנהג ארץ אשכנז היה לגדל י"ב חודש והוא ארוך יותר מסתם שערות ארוכות היום כמו שכתבתי בפנים. ועיין בסוף סימן ו שכתבתי הרבה ספקות להקל בדעת המחצית השקל.
יהודה הרצל הנקין ולאחר ג' חדשים מגלח כל שערו ובסתמא כנראה דשיעור קציצת שער הוא פעם לשלשים יום כמו שדרשו בנזיר יהי' בגימט' ל' יום א"כ בל' יום כבר הוי שערות גדולות שדרך העולם לקוצצן ומ"מ אם גדלות עוד קצת ודאי שאין להקפיד בדרך כלל אבל המגדל שערות גדולות ודאי יש לחוש משום מצות תפילין היקרה, ובמקום אחר כתבתי דעכ"פ המניחין תפילין על שערות גדולות לא יברכו על של ראש משום ספק ברכה לבטלה ויש כאן ס"ס להחמיר ספק אי של יד פוטר של ראש ואת"ל אינו פוטר וצריך ברכה שמא שערות גדולות כאלו חוצצין והו"ל ברכה לבטלה ח"ו ולכן כל הירא את דבר ה' יחוש לעצמו.
יהודה הרצל הנקין ולאחר ג' חדשים מגלח כל שערו ובסתמא כנראה דשיעור קציצת שער הוא פעם לשלשים יום כמו שדרשו בנזיר יהי' בגימט' ל' יום א"כ בל' יום כבר הוי שערות גדולות שדרך העולם לקוצצן ומ"מ אם גדלות עוד קצת ודאי שאין להקפיד בדרך כלל אבל המגדל שערות גדולות ודאי יש לחוש משום מצות תפילין היקרה, ובמקום אחר כתבתי דעכ"פ המניחין תפילין על שערות גדולות לא יברכו על של ראש משום ספק ברכה לבטלה ויש כאן ס"ס להחמיר ספק אי של יד פוטר של ראש ואת"ל אינו פוטר וצריך ברכה שמא שערות גדולות כאלו חוצצין והו"ל ברכה לבטלה ח"ו ולכן כל הירא את דבר ה' יחוש לעצמו.
24
כ״המנשה הקטן
25