שו"ת בני בנים, חלק ראשון י״חResponsa Benei Banim, Volume I 18
א׳עוד בענין הנ"ל וטעם הפסול
1
ב׳ב"ה, כ"ט סיון תשל"ו
2
ג׳לרב של מקום אחד
3
ד׳כתבתי לכבודו לפסול צורת הפתח שעל הכביש מדברי הרא"ש והטוש"ע חלק אורח חיים סימן שס"ב סעיף י'. והנה כבודו סבר בעל פה לחלק דשאני הכא שצורת הפתח קבועה וגם פתוחה לעיר שיש בה דיורים.
4
ה׳אבל לע"ד אינו משמע כן מלשון הרא"ש והטוש"ע חצר ומבוי שיש בהם דיורין וכן כתב הרי"ו בלשון התוספות וכמו שהגיה בהגהות בעל מלא הרועים, ולמה לא כתבו בישוב סתם או בישוב שיש בו דיורין, אלא כוונתם שאפילו בעיר כל שאינה בחצר ומבוי שיש בהיקפם דיורים ממש אינה מועילה וכגון אם היה לאדם מגרש סמוך לביתו בעיר והקיפו בצורת הפתח מארבע רוחות אינו מותר לטלטל בכך, וכל שכן הבא מחוץ לעיר.
5
ו׳והטעם פשוט לפי מה שכתב הלבוש והובא במשנה ברורה בסעיף קטן נ"ו שמפני שיש בהם דיורין דרך להיות בהם פתחים הרבה לכך התירו עכ"ל, וכמו שמצאנו שענין צורת הפתח תלוי ברגילות כמו שאמרו במסכת ערובין דף צ"ד עמוד ב' פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי, ופשוט שרגילות לעשות הרבה פתחים רק בהיקף שאדם דר בתוכו ממש אבל לא בהיקף אחר אפילו סמוך לביתו כל שאינו נדון משום חצר ומבוי שכניסות האדם הן בהם להגיע לביתו. ובערוך השלחן אות ל' פרש שמפני שאין שם דיורין ומחיצות נראה כרה"ר או ככרמלית לכן אסרו עכ"ל וכל שכן שטעם זה שייך בצורת הפתח על הכביש.
6
ז׳ולע"ד ממקומו הוא מוכרח שהרי הוציאו דין זה ממה שאינה מועילה צורת הפתח בשיירא ובפסי ביראות, ושיירא יש בה דיורים אבל אינה קבועה, ופסי ביראות אין בם דיורים אבל שפיר מקרי קבועים כמו שכתבו בתוספות בדף י"ח עמוד א' בדב"ה אפילו י' שלגבי שיירא הואיל ונעשה לצורך שעה לא הוי חשיב מוקף לדירה כמו פסין עכ"ל אלמא פסין אינם עשויים לשבת אחת בלבד, וגם לתרוץ השני בתוספות שם לא חזרו מזה עיי"ש. ועיין בדף ט"ו עמוד א' בסוגיא דמעיקרא אדעתא דהכי עבדינן שהקשו מפסי ביראות תא שמע היה שם אילן או גדר או חיצת הקנים נדון משום דיומד הכא נמי במה עסקינן שעשאן מתחילה לכך עכ"ל ופרש"י חיצת הקנים שהיו נטועים כסדר מחציה עכ"ל, ופשוט שאינם נטועים לשבת אחת אלא קבועים להכי.
7
ח׳והנה בדף כ' עמוד ב' אמר ריב"א לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד עכ"ל ובדף כ"א עמוד א' אין בורגנים בבבל ולא פסי ביראות בחוצה לארץ וכו' לא בבבל ולא בחו"ל, פסי ביראות בבבל לא דשכיחי מיא בחו"ל נמי לא דלא שכיחי מתיבתא עכ"ל עיי"ש. וכתב באור זרוע שגם האידנא ההולך ללמוד תורה ולצורך מצוה מותר לעשות פסי ביראות והובא בהגהות אשרי וכן כתב האשכול [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן במאירי במס' סוכה דף ז' עמ' ב'], אבל מסתימת שאר ראשונים לא משמע כן וכן בטוש"ע השמיטו דיני פסי ביראות לגמרי ומשמע שלא הותרו לשום יחיד. וצריך לאמר שלא התירו פסי ביראות אלא לרבים בלבד כמו שכתב ברבנו חננאל שם לא צריכי רבים למיתי לפרקא במקום עולי רגלים עכ"ל, וברבנו יהונתן כתב בזמן הזה שאנו בגלות שאין רוב ישראל יוצאין מבתיהם ללכת בשיירות וכו' לא שרינן לטלטל בתוך המחיצות הללו עכ"ל עיי"ש, הרי שתלה ההיתר ברוב ישראל. ממילא שפסי ביראות היו לצורך רבים ופשיטא שהיו קבועים והשתמשו בהם שבועות ושבתות רבות ביציאת וחזרת רוב ישראל לשלוש רגלים.
8
ט׳ממילא מוכרח דינם של התוספות והרא"ש, שכיון שצורת הפתח אינה מועילה בשיירא שיש בה דיורים וחסרה קביעות ולא בפסי ביראות שאין בהיקפם דיורים אבל שמושם קבוע לכן בעינן תרתי שיהיה קבוע ושיהיו דיורים בתוכו וזהו שכתבו חצר ומבוי שיש בהם דיורין. אבל צורת הפתח שעל הכביש שאין בו דיורים לא מהני. זה פשוט לע"ד ואין לחפש סברות קלושות נגד משמעות הפוסקים, ומה עוד שעינינו רואות שזו הצורת הפתח שעל הכביש מוחזקת בכי רע וקרובה להיות פסולה גם אילו היתה עיקרה מותרת. גם כיון שגילה כבודו שלא זכר שמחיצת ערב מוגבלת בהיתרה גם בישוב, לכן נראה לע"ד שמי שאינו רגיל בעניני ערובין ימשוך את ידו מלהורות בהם ותשכון ברכה במחיצותיו. והנני חותם בדרישת שלומו.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10
י״ארב אזורי
11