שו"ת בני בנים, חלק ראשון י״טResponsa Benei Banim, Volume I 19
א׳עוד בענין צורת הפתח שעל הכביש ורשות הרבים
1
ב׳ב"ה, י"ד מרחשון תשל"ז
2
ג׳לחבר של קבוץ אחד
3
ד׳אני שולח העתקי התכתבות לשתי תכליתות, האחת לעורר חרדה להלכה מצד חברי המשקים והשניה להעבירה תחת שבט הבקורת מצד רבנים ותלמידי חכמים והמכשלה הזאת תחת ידך. ומה נעם עלי מכתבך אשר נגלמו בו שתי המטרות וכל דבריך דברי חפץ.
4
ה׳כתבתי מלשון הטוש"ע לפסול צורת הפתח בבקעה בכל האופנים והבאתי על זה טעם מן הלבוש ויצאתי לחדש מפסי ביראות ושיירא שאינה מועילה בהם צורת הפתח, אלמא שצריכים שני תנאים שתהיה קבועה ושידורו בהיקפה. וכתבת להשיג עלי שאין כן כוונת התוספות והרא"ש ושהתרוץ השני אי נמי הא דשרינן בחצר ומבוי שיש בה דיורין אבל בבקעה דלית בה דיורין לא שריא עכ"ל מוסב על שיירא בלבד ולא על פסי ביראות, וכתבת דברים בטעם.
5
ו׳הנה בודאי אפשר לפרש כן וכבר קדם לך בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן פ"ח שכתב ממש כדבריך עיי"ש ותהנה. ועיין בספר מנחת ישראל על ערובין שלדעת החתם סופר והקרבן נתנאל העיקר תלוי בקביעות ושיוצאת מזה גם חומרא שאפילו בישוב כל שעושה צורת הפתח לשבת אחת אינה מועילה.
6
ז׳אבל דבר זה תלוי בגדולים, כי על מה שכתב הטור בסימן שס"ב ודוקא בשכל ד' רוחות על ידי צורת הפתח בהא אמרינן דלא מהני בבקעה וכו' עכ"ל כתב הבית יוסף נראה דדייק לה מדכתיב הרא"ש חילוק שבין חצר לבקעה על פסי ביראות משמע דדוקא דומיא דפסי ביראות שהוו מד' רוחות הוא דמפלגינן בין חצר לבקעה ודברי רבנו הם כדעת הרא"ש עכ"ל, הרי שפרש שגם בפסי ביראות לא מהני צורת הפתח לפי התרוץ השני. וכן כתב הגר"א שם מדהוצרכו פסי ביראות וג' חבלים בשיירא תוספות שם ד"ה אילימא ועוד בשיירא עכ"ל. וכבר כתבתי שנראה כן מהגהות בעל מלא הרועים ושהחזון איש כתב כן בפרוש עיי"ש, ובודאי הבית יוסף והגר"א והחזון איש הם רוב לעומת החתם סופר.
7
ח׳ולעצם דברי הרא"ש, אין הוכחה אחרת כל כך וגם במקצת מה שדייקת כתבת גם כן שאינו מוכרח. אבל מה לי לפלפל, כיון שהבאת מדברי תוספות הרא"ש בעצמו שכתב בפרוש שהתרוץ השני חל רק על שיירא בטלה הבנתי. וספר תוספות הרא"ש על ערובין לא היה בנמצא בכל הדורות וגם לפני עשור שנים לא נשמע עליו ומעולם לא ראיתיו ונאמנים עלי דבריך.
8
ט׳אבל הנה לשון תוספות הרא"ש שהעתקת וז"ל ולקמן לגבי שיירא שחנתה בבקעה היה קיל ליפול, אי נמי אין להתיר שם כמו בחצר ומבוי שיש בהם היקף לדירה, מיהו בפסי ביראות לא שייך האי טעמא שהקלו שם חכמים להתיר פרוץ מרובה על העומד האסור בחצר כל שכן שהיה להם להתיר בצורת הפתח עכ"ל. ויש לדייק מאי איריא שהקילו חכמים בפסי ביראות, הלא אפילו אם לא הקילו היתה צורת הפתח צריכה להיות מותרת בהם היות ואינם דומים לשיירא אלא לחצי ומבוי, מכיון שפסי ביראות נקראים קבועים כמו שנראה מן התוספות והארכתי להביא סימנים לזה וגם אתה כתבת כן.
9
י׳ואין לאמר אין הכי נמי ועדיפא מיניה נקט, אדרבה היה לו לאשמעינן רבותא טפי ונפקא מינה לדינא, שהאידנא אף על פי שאין היתר מיוחד בפסי ביראות כיון שאין עולי רגלים היום, אף על פי כן תועיל להם צורת הפתח היות ואין עליהם שם של בקעה. וממה שלא כתב כן הרא"ש אלא תלה הטעם בהיתר שהקילו בפסי ביראות מוכח שלא סבירא ליה הכי.
10
י״אואם כן חוזרים דברי לאיתנם, אבל לא מטעמי הראשון כי אין ראיה מן התוספות ומפסקי הרא"ש כיון שבאמת צורת הפתח הועילה בפסי ביראות בימי התלמוד, אלא מדברי תוספות הרא"ש שאלולי הקלת חכמים לא היו מתירים צורת הפתח בביראות. הנה צורת הפתח שעל הכביש דומה ממש לצורת הפתח שבביראות שלשניהן שמוש קבוע כפרש"י שנכנסין תמיד לביראות לשתות וכן בכביש נכנסים בו תמיד לטייל, וממה שהיום לא הקילו חכמים בפסי ביראות ואסורה שם גם צורת הפתח הוא הדין שאסורה על הכביש. ותה"ל שזכינו לזה.
11
י״בולפי זה מדויק מה ששינה הרא"ש בלשון, שבמסכת ערובין דף י"א עמוד א' מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים ואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת עכ"ל, והנה בודאי משמע שעשה כן לאופן קבוע שמלשון ובא מעשה לפני חכמים וכו' נראה שהקונדסין היו קיימים וקבועים לעתיד ועוד שאם לא כן מאי דהוה הוה, ומלשון בתוך שדהו משמע שלא היה לענין לגור בתוך הקונדסין שאין דרך לגור בשדה, ותצא מכאן ראיה שאפילו בבקעה כל שהצורת הפתח קבועה התירו לו לענין שבת. אבל הרא"ש נשמר מזה עיי"ש שגרס שנעץ בארבע פינות הארץ עכ"ל ולא גרס השדה, ותהיה כוונתו שנעץ כן לגור בתוכם אבל בשדה לא היה מותר אף על פי שהקונדסין קבועים.
12
י״גועיין בקצור פסקי הרא"ש לבנו בעל הטורים שכתב בסתם שמועיל רק בחצר ומבוי ולא בבקעה עכ"ל ולא חילק, ובטור כתב והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין אבל בבקעה שבא לעשות היקף לטלטל בתוכו לא מהני עכ"ל שתלה הדבר במטרה לטלטל ומשמע בין ארעי בין קבוע עד שבא לקבוע שם דירתו שאז דומה לחצר ומבוי. וכן בשלחן ערוך סתם שבבקעה אסור ולא חילק בין קבוע לארעי.
13
י״דכיון דאתינן להכי אבאר עוד חשש חמור לגבי צורת הפתח שעל הכביש שיש לאמר שגרע אפילו מבקעה. ידועה מחלוקת הראשונים האם צריכים ס' רבוא להיות נדון כרשות הרבים, ודעת השלחן ערוך שהעיקר כמחמירין שלכן כתב דעת המקילין בשם יש אומרים בסימן שמ"ה סעיף ז' ועיי"ש במשנה ברורה ושער הציון. אבל העולם נהגו כמקילין שצריכים דוקא ס' רבוא ושאין לנו רשות הרבים כסתימת הרמ"א בסוף סימן שמ"ו*(הג"ה) עיין להלן סימן ל"ח.. וראשוני האחרונים המגן אברהם והטורי זהב ואחרים נמשכו אחר רשימת הראשונים הנמנים בבית יוסף וכתבו שרוב הראשונים סוברים להקל שצריכים ס' רבוא ושאין היום רשות הרבים.
14
ט״ואבל בשו"ת משכנות יעקב חלק אורח חיים סימן ק"ט (דפוס וילנא תקצ"ח) האריך שרוב מנין ורוב בנין של עמודי עולם סוברים שאין צריכים ס' רבוא וכן הורו כמה אחרונים אחריו, עיין בבאור הלכה בסימן שמ"ה שם ובערוך השלחן ושם תמצא מנין. ואף על פי כן כיון שתפסו העולם זה הרבה דורות להקל אי אפשר להחמיר וכיון שיש הרבה דעות שצריכים ס' רבוא והמנהג כמותן אמרינן מנהג מבטל הלכה. ואף שכתב שם בשו"ת משכנות יעקב שגם אלה המצריכים ס' רבוא כתבו לענין חיוב חטאת אבל לענין איסור מודים שגם בלי ס' רבוא צריכים דלתות ואינה מועילה צורת הפתח עיי"ש בד"ה אמנם באמת, וכן כתבו כמה אחרונים, לא נהגו העולם כן וכיון שעל כל פנים איסור זה יהיה רק מדרבנן הנח להם לישראל. ובעיקר הענין אם צריכים ס' רבוא אין רשות למחות, וכמה גדולים רבני קהילות נהגו לטלטל בצורת הפתח כדי להיות מודים בערוב ולהבדיל גם אני כן.
15
ט״זאבל הבה ולא נוסיף, המנהג הוא להקל בעיירות המוקפות צורת הפתח לאמר שאין להן דין רשות הרבים, אבל לעשות צורת הפתח על הכביש מחוץ לעיר במקום שאין דיורים אין שום מנהג כזה ולא נשמע בשום דור ולכן אי אפשר להקל לע"ד נגד דעת הפוסקים שסוברים שרשות הרבים אינה צריכה ס' רבוא. והנה הדרך לקבוץ טירת צבי יש לאמר שהיא דרך צדדית ואינה נקראת סרטיא ועיין בערוך השלחן סימן שמ"ה אות כ"ו ובכל הסוגיא שם, אבל הקטע של צורת הפתח שעל הכביש לירושלים בין קבוץ שלוחות לקבוץ עין הנציב והוא כביש ראשי ומפולש משני הצדדים ורוחב ט"ז אמה כולל השוליים ששם עוברים טרקטורים והולכי רגל שגם הם בכלל, נראה שהוא רשות הרבים מן התורה לכל הפוסקים האלה ובזה אין מנהג נגדם כאמור. ואם באנו לטלטל שם על ידי צורת הפתח נתחייב חטאת לדעתם כמו שכתב בבאור הלכה בסימן שס"ד סעיף ב' בד"ה והוא שננעלות עיי"ש, ועיין בספר בני ציון חלק ו' שם באות ג' שהעמיד גם בזה את הראשונים למנין והעלה שהרמב"ם הוא יחידאה במה שפסק שדי בראויות להנעל.
16
י״זכל שכן לפי מה שהביא בבאור הלכה בסימן שמ"ה דברי הרמב"ן בדעת רש"י והם מחדושיו למסכת ערובין דף נ"ט שרק בתוך העיר צריכים ס' רבוא אבל בדרכים בין עיר לעיר הוי רשות הרבים [הערות ותיקונים: נ.ב., זה נעלם משו"ת אגרות משה חלק או"ח חלק א' סימן קל"ט ענף ב' ד"ה וראיה גדולה (ע' בני בנים חלק ג' סימן י"א)] גם בלי זה, ועיין במה שכתב הריטב"א בדעת רש"י הובא בערוך השלחן שם אות י"ח שלפי זה לכולי עלמא אותו הכביש הוי רשות הרבים. ובאמת כן משמע מלשון הרבה ראשונים שדברו בענין עיירות בלבד, וגם סברה גדולה לאמר כן שהרי פשוטה של רשות הרבים הוא שהדרך שייכת להילוך כל העולם ורק אם הדרך נמצאת בתוך העיר נאמר שהיא שייכת לעיר ולתושביה וממילא אינה של רבים, אלא אם כן בוקעין בה ס' רבוא לדעת רש"י ודעמיה שהם נקראים רבים ושאז הדרך נקראת על שמם אפילו אם שייכת לבודדים.
17
י״חולפי זה לכאורה לא תהיה תקנה לאותו חלק מן הכביש אם לא שנתקן שם דלתות הנעולות בלילה וזה אי אפשר. אבל לע"ד לפי מה שכתבתי [סימן יז] לתקן הצורת הפתח מצד איסור בקעה על ידי לפרוצה ולעשותה חלק מצורת הפתח של המשקים, עצה זו תועיל גם לענין רשות הרבים, שעל ידי שיהיה ערוב אחד גדול מסביב למשק והכביש כאחד ממילא נדון הכביש כחלק מן הישוב, וחזרנו לדעת המקילים שצריכים ס' רבוא ושבתוך עיר אין לנו רשות הרבים ושכן מנהג העולם.
18
י״טאיברא שיש בכך יציאת קצת שכר בהפסד בנוסף לחשש קלקול הערוב שכתבתי שם, כי עד עתה אם המשקים ערבו על ידי צורת הפתח כל אחד לעצמו מותר לטלטל בהם לדעת רוב הפוסקים המכשירים צורת הפתח מד' רוחות ואם המשקים מסובבים בגדרי בטחון שתי וערב מותר לטלטל בתוכם לכולי עלמא. אבל אם יעשו ערוב אחד גדול הכולל גם את קטע הכביש הנדון כרשות הרבים, נהי שלמעשה מותר לטלטל במשק לפי אותם הפוסקים ולפי המנהג שאין לנו רשות הרבים בעיירות היום אבל שוב אין זה לדעת שאר הפוסקים. אבל למעשה אין מוחין על זה ומותר לפי המנהג אפילו לכתחילה, ועוד יש לצרף לכאן השיטות שאמה של תורה היא 63 או 66 ס"מ ולא 48 ס"מ כמנהג ירושלים ולפי זה לא יגיע רוחב הדרך והשוליים לט"ז אמה ואינה רשות הרבים, ואף שאין מורין להחמיר כשיטת 66 ס"מ חוץ מבעניני מקוואות וכל שכן לא להקל, וכן פסק הגאון מו"ז זצלה"ה בספר עדות לישראל שהעיקר כשיטת ירושלים, על כל פנים אפשר לצרפה כסניף. ואף שכתב בשו"ת משכנות יעקב שם שגם בחסרות ט"ז אמה עדיין צריכים דלתות לדעת כמה ראשונים, גם זה אינו אלא מדרבנן.
19
כ׳והנה מה שכתבתי בענין רשות הרבים בלשון חשש חמור ולא בלשון איסור, הוא מפני שראיתי שיש מקצת אחרונים שפוסקים שגם מחוץ לעיר צריכים ס' רבוא עיין בהגהות מהרש"ם לסימן שמ"ה בשם הר"ן. וממה שהבאתי מדברי הראשונים הרמב"ן והריטב"א והאחרונים המשכנות יעקב והערוך השלחן והמשנה ברורה נלע"ד שאין לסמוך על זה במעשה וכל שכן הכא שאינו צורך גדול, וחכם עיניו בראשו.
20
כ״אהנה נראה שהרב שהורה בענינים אלה לא ראה ולא הבחין בכל זה והצבור הם שוגגים. ורק בזה רעים עלי מעשיהם ורמזתי לזה בסוף [סימן יח], שלמרות שבודאי יש יראת אלקים במקומות האלה אבל יש רפיון ידים בהחזקת צורת הפתח שעל הכביש אפילו לפי מה שנדמה להם שמותר מעיקר הדין. כל העובר על הכביש רואה שהחוטים מוחזקים בכי רע ונופלים לפעמים עד קרוב לקרקע ושיש בהם מה שנקרא בטן של יותר מי' טפחים ועד כמה אמות. והנה גם בבטן של כל שהו ופחות מג' טפחים יש שחוששים עיין במשנה ברורה בסימן שס"ב סעיף קטן ס"ו ובחזון איש סימן ז' אות י', ולעומתם בערוך השלחן בסוף סימן שס"ב. והעולם אינם מקפידים בכך, ונראה שכיון שהקנה העליון של צורת הפתח יכול להיות אפילו מגמי כסימן שס"ב סעיף י"א ולרוחב צורת הפתח אין שעור, ממילא אי אפשר שלא יווצר בטן קצת ולכן אין לחוש לזה, וקצת ראיה ממה שמתח זמורה על גביהם במסכת ערובין דף י"א עמוד א' וסתמה של גפן ואינה ישרה לגמרי. אבל בבטן גדול בודאי יש לחוש, ואפשר שאם מתלקט עשרה טפחים בתוך ארבע אמות פסול מכיון שמדרון זה מועיל להיות מחיצה ואיך ישמש כמשקוף. ולא נמצא כאלה בשום עיר המתוקנת בצורת הפתח המוחזקת כראוי.
21
כ״בוהנני להודות לו על מכתבו דברי חמודות, והנה תלמוד גדול המביא לידי מעשה ויבין דבר מתוך דבר לעשות דבר לפנות דרך במדבר לישר המסילה על פי ההלכה.
22
כ״גיהודה הרצל הנקין
23
כ״דרב אזורי
24