שו"ת בני בנים, חלק ראשון כ׳Responsa Benei Banim, Volume I 20
א׳עוד בענין צורת הפתח שעל הכביש והאם צריך רבוי דיורים
1
ב׳ב"ה, כ"ח אב תשל"ח
2
ג׳לרב של ישוב אחד
3
ד׳קבלתי מכתבו בפעם השלישית ובודאי אין טירדה לברר הלכה בעניני ערובין ויותר למדתי בהם משואלי מאשר מרבותי. כבודו ציין לספר חזון איש הלכות ערובין סימן ט"ו אות ה' שכתב שדנים כל המחיצות ביחד וכיון שיש מקום דירה בתוכן חשיב מקום דירה עכ"ל ואינו נחשב לבקעה, ושמחתי מאד כי הוא ממש כדברי שכתבתי לפני כמה שנים. ושלא כדעת שו"ת חתם סופר ודברי מלכיאל שהוקשו לי לאחרונה, ובערובין שומעים להקל וכן מנהג העולם שלכן לא תקשה על השטחים הרחבים שאין בהם דיורים הנכללים בתוך צורות הפתח בעיירות כמו בירושלים, שכיון שיש במחיצות דיורים נדון כל השטח שלא כבקעה ואין דנים על מקצתו בלבד, ולכן עצתי שכתבתי שם [סימן יז] היא למעשה.
4
ה׳אפתח במה שכתב כבודו בפעם הקודמת שתמוה לכלול בתוך הערוב שטח שאינו ראוי להליכה בשבת משום שהוא מחוץ לתחום של אלפיים אמה והיכן מצינו שצורת הפתח תכשיר יציאה אל מחוץ לתחום ומה שאמרו שאם הוקף לדירה אפילו יש כמה מילין מותר לטלטל זהו ברובו דיורין עכ"ל. וכתבתי לו שזהו נגד אורח חיים סימן שצ"ו סעיף ב' שבהוקף לדירה נחשב כולו כד' אמות ואפילו כשאין דיורים. ואמנם כשנהרבה העיר נראה שחוזרת לדין בקעה ואינה מותרת בצורת הפתח אלא בחומות, אבל כל עת שמותר לטלטל על ידי צורת הפתח מותרת גם ההליכה, ולכן אם בנו צורות הפתח על הכביש ואחר כך פרצו אחת מהן ופרצו בין הכביש לישוב וחזרו ותקנו הצורת הפתח אזי הוקף כל הישוב והכביש להיקף אחד והוי כד' אמות ואין כאן תחום שבת, ואינו תלוי בלחי אחד מחוץ לישוב ולחי אחד בפנים אלא שיהיו בהיקף אחד בלי מחיצה מבדלת.
5
ו׳מכאן שאין לדון אלא על היתר הטלטול וממילא בא היתר ההליכה כששבת בתוכה. ומה שהקשה כבודו לדמותו לידו וגיטו באים כאחד במסכת גיטין דף ע"ז עמוד ב', אינו דומה כי שם הגט תלוי ביד והיד תלויה בגט ולכן נתקשו להסביר איך נשתחרר העבד כיון שאין לו יד ובלי יד אינו יכול לקבל את הגט המקנה לו יד, מה שאין כן בערובין שהיתר הטלטול והיתר הליכת כולה כד' אמות שניהם תלויים במחיצות, ואם על ידי צורת הפתח נעשתה רשות היחיד מדרבנן ממילא מותר בטלטול והליכה. וזהו כשהישובים והכביש נמצאים בהיקף אחד, אבל כשהוקף הכביש בנפרד שאז אסור לטלטל בו מטעם בקעה כמו שכתבתי על מה שבנו הקבוצים, אינו כד' אמות ואסורה ההליכה יותר מתחום שבת כבשלחן ערוך שם*(הג"ה) חצר והוא הדין כביש אם אינו מותר בטלטול אינו מצטרף לעיבורה של עיר, עיין בראב"ן ריש ערובין ואור זרוע הלכות ערובין סימן קס"ב ושו"ת הריב"ש סימן ר"א.. ואף על פי שלפי משמעות הרמב"ם השובת בין מחיצות אפילו יותר מבית סאתיים ולא הוקפו לדירה שאינו מותר לטלטל בהן מכל מקום מותר להלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה עיין בהלכות ערובין פרק ז' הלכה ד' במגיד משנה, ואם כן הוא הדין לדידן בצורת הפתח בבקעה ונפקא מינה לחייל הנמצא על אותו כביש כשנכנסת השבת, דעה זו לא הובאה בשלחן ערוך והיא נגד הירושלמי ושאר ראשונים ועיין בספר בני ציון סימן שצ"ו אות ד' וגם אינו מפורש ברמב"ם.
6
ז׳ומה שנראה מדברי כבודו שאפילו במחיצות מעולות שלא בצורת הפתח צריך רבוי דיורים שהרי כתב כן על מה שאמרו שבהוקף לדירה מותר לטלטל כמה מילין ושם לא איירי בצורת הפתח, פשוט שבמחיצות מעולות אין חילוק הרבה או מעט אלא כל שבנה ביתו והקיף סביבו במחיצות שתי וערב אין לו שעור, וכמו שבפרוש המשניות במסכת ערובין פרק ב' משנה ה' כתב שההיקף הוא אפילו אלף מילין. ומה שכתב הרמב"ם בהלכות שבת פרק י"ד הלכה א' כגון מדינה המוקפת חומה עכ"ל לא בא לאמר שרק בכגון זה שמלא מדיורים מותר כי אם נתן דוגמה למקום המוקף כמה מילין, ולכן הפסיק בינו לבין דיר וסהר שאין דרכם להקיף שטח גדול כמו שכתבו האחרונים, אבל הוא הדין אם הקיף שטח גדול לדיר וסהר. ואפילו יחיד מקיף יותר מבית סאתיים במחיצות מעולות ואפילו בבקעה ואפילו לשבת אחת כמו שכתבו הלבוש והמגן אברהם בסימן ש"ס סעיף א' ולא נתנו לזה שעור למעלה, וכן לא מצאנו שאסור להשאיר שטח פנוי מתשמיש אדם וכלים אלא בשיירא במחיצות גרועות. ובעיר המוקפת חומה עצמה מי לא עסקינן שיש שטח פנוי גדול בין הבתים לבין החומות כסימן שצ"ח סעיף י"א במשנה ברורה סעיף קטן נ"ה שלא חילק בין רוב למעוט. ורק במחיצות העשויות בידי שמים יש חילוק האם רואה עצמו בתוך המחיצות או לא לכמה שיטות, עיין בסימן שס"ג בשער הציון אות צ"ד ובספר תקון ערובין במאנהעטען סימן ט'.
7
ח׳מעתה אין לנו לדון אלא על היקף צורות הפתח בלבד באיזה ענין נחשב שלא כבקעה, וכבודו חדש מדעתו שצריך להיות בתוכן רבוי דיורים ואם לאו נחשב כבקעה אפילו אם קבועים בתוכו מעוט דיורים. לא הביא לזה שום מקור ולא מצאנו לאחד מן הפוסקים שיכתוב כן, והוא נגד משמעות הטור והשלחן ערוך סימן שס"ב סעיף י' חצר ומבוי שיש בהם דיורין עכ"ל ולא שרובו דיורין, ובחזון איש שציין כבודו כתב שיש מקום דירה בתוכן וכו' עכ"ל ולא רובו דירה. עוד נדחק כבודו להסביר לפי סברתו מה שבכמה עיירות רוב השטח המוקף בצורת הפתח אינו מאוכלס ולמה אינו נדון כבקעה, ותרץ שכיון שעומד להתאכלס ויש סכוי שיבנו שם בתים חשיב כמוקף לדירה, אך כשצורת הפתח כוללת שטחים שאין כל סכוי הנראה לעין שיושבו על ידי דיורין לא וכו' עכ"ל. במח"כ מלבד שמי יקבע מהו סכוי הנראה לעין שאין אלו אלא דברי נביאות, הלא כבודו הביא מסימן שנ"ח בשער הציון אות כ"א בדעת הרמב"ם שמועיל אם בשעת היקף התכוון בפרוש לבנות בית, אבל שלא בפרוש לא התיר ומה ששטח עומד להבנות ברבות הימים או שיש סכוי הנראה לעין שיבנו שם אינו נקרא בפרוש, וכל שכן לדעת הרשב"א והריטב"א והמאירי שצריכים בנה ממש ואחר כך הוקף. גם דעת הרמב"ם אינה מפורשת שאינו מצריך בנה ממש אף שהב"ח והמשנה ברורה ואחרים הבינו כן, ועיין בספר בני ציון סימן שנ"ח אות ד' שכתב שכוונת הרמב"ם היא למתכוון עכשיו לדיר וסהר ולא לבנין בית בעתיד ולכן הסיק שכיון שהרשב"א וכו' כתבו בפרוש שמחשבה אינה מועילה ולא נמצא בראשונים אחרת הכי נקטינן עיי"ש. מיהו ראיתי בשם פסקי הרי"ד לערובין דף כ"ד שמתיר בכגון זה וכן נראית דעת שו"ת מבי"ט חלק ב' סימן מ"ח וכן כתב באליהו זוטא סימן שנ"ח אות ד'.
8
ט׳מכל מקום ראיה שלדידן מחשבה לחוד אינה מועילה, מסימן שכ"ה סעיף ח' ות"א סעיף ב' שסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה, והלא מקיפים אותם על דעת ליישבם אחר כך. ואין לאמר שכוונת הרא"ש במסכת ערובין בפרק ד' סימן י' והמרדכי שם סימן ת"ק היא שסתם מבצרים נבנים שלא על מנת לבנות בתוכם בתים כלל ולכן אפילו כשמצאנו בהם בתים סתמם לא נבנו בתחילה לשם כך ואינם מוקפים לדירה, אפילו תאמר כן דל בתים מהכא גם בלי בתים ליהוו מוקפים לדירה לפי מה שבשומרה שלן בה השומר יום ולילה נחשב ההיקף למוקף לדירה, ובבאור הלכה בסימן שס"ב סעיף ב' צידד כן מדברי הב"ח ועיין במגן אברהם בסימן שנ"ח סעיף קטן ד' שכתב בפשיטות כן, וכן הרא"ש והמרדכי לא הזכירו בתים אלא רק שנתיישבו, ואם כן מבצרים שנבנו סתמם כדי שישמרו בהם ביום ובלילה וסתם חיילים לנים במקומם למה אינם מוקפים לדירה. ואף שכתב הט"ז בסימן תרפ"ח סעיף קטן ב' שחומות מבצר נבנו לצורך מלחמה ולא להקיף דירה ולפי זה נחשבות כמחיצות שנבנו לאוויר ואינן מועילות, אבל קשה לע"ד אטו חומות עיר אינן נבנות לצורך מלחמה והגנה ומאי שנא, ועוד שלפי דברי הט"ז אפילו ידענו שמבצרים נתיישבו תחילה עדיין לא תועילנה החומות, ואינו משמע כן ובט"ז סימן שצ"א סעיף קטן ב' לא כתב כן, אלא ממשע שמחשבה אינה מועילה ולכן סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה אף על פי שהוקפו כדי לשמור בתוכם מה שאינן כן עיירות שיושבו ואחר הוקפו.
9
י׳והבסיס לקושי של כבודו נראה במה שערבב ענין בקעה עם הוקף לדירה, שכתב שהמקיף שטח שרק מעוטו הקטן ישוב וכו' נמצא שההיקף מתחילתו לא היה לשם דיורין אלא לבקעה עכ"ל ועוד כתב שכשצורת הפתח כוללת שטחים וכו' הוא גרוע מזרעים שאינם ראויים לדירה ואין כאן היקף לדירה כלל עכ"ל ועוד כאלה. אבל אין ענין זה לזה לע"ד כי טעם בטול דירה על ידי זרעים הוא שהאדם מקפיד שלא ידרכו עליהם ולכן ביטל אותם מתשמיש אדם, מה שאין כן בשיירא שהקיפוה בצורת הפתח בבקעה אסור לטלטל אף על פי ששפיר נקראת מוקפת לדירה לשבת אחת כפרש"י ועומדים להשתמש בשטח המוקף. ועיין בספר יסודי ישורון חלק ה' שהוא חלק ב' בהוצאת אוצר הפוסקים מדף 261 קצור דיוני האחרונים בבטול דירה.
10
י״אואולם אפילו לפי סברתו, דעתו היתה אפשרית בעיר שרוב היקפה הוא שדה בור וקרקע טבעי שאינו עומד לתשמיש אדם, וגם בזה אינה נראית להלכה אלא כל שיש דייר קבוע בהיקפו ואפילו אחד אינו נדון כל השטח כבקעה כמו שכתבתי מפסי ביראות ושיירא, ועיין עוד בסימן שצ"ח סעיף י' ובשער הציון. מכל מקום ברובה מוקצה לתשמיש אדם ומעובד לכך אינו מבטל דירה אטו בית של אדם קובע הלא תשמיש קבוע של אדם קובע, ולכן בהוקף לדירה ונטע כל השטח אילנות להסתופף בצלם אינו מבטל הדירה כסימן שנ"ח סעיף ט'. ולכן כאן שמדובר בכביש שעשוי להליכת אדם ולהכנס ולצאת בו תמיד עדיף מפרדס ואינו דומה לזרעים, והגע עצמך בעיר שבתיה קטנים ורחובותיה רחבים וכי נדון אותה כבקעה גם לפי סברתו כיון שרוב השטח כבישים.
11
י״בלכן אין לפקפק במה שכתבתי לע"ד עצה איך לתקן צורת הפתח שעל הכביש. מיהו לא כתבתי אלא לתקן מכשול הקיים אבל לא לעשות כן לכתחילה כיון שרחוק שיחזיקו צורות הפתח כראוי וגם בקלות מתקלקלות בשבת כיון שעוברות מעל הכבישים ונמצא המשק בלי היתר טלטול, ועוד הארכתי [סימן יט] בחשש רשות הרבים שעל הכביש שאז אין מועילות צורות הפתח, ואף שהמלצתי על זה אינו מן הראוי להכניס עצמו לכתחילה לסמוך על מעוט הפוסקים במה שאין צורך כל כך. לכן אני מסכים אתו שאל יתיר באזורו.
12
י״גיהודה הרצל הנקין
13
י״דרב אזורי
14