שו"ת בני בנים, חלק ראשון ב׳Responsa Benei Banim, Volume I 2
א׳עוד בענין מחיצה מבדלת רשות בבית הכנסת
1
ב׳ב"ה, א' ר"ח אייר תשל"ו
2
ג׳לרב של ישוב אחד
3
ד׳קבלתי מכתבו היום ורק התוארים שכתב אינם תואמים אותי. למרות שאני עסוק בהכנות לקורס סופרי סת"ם למשקי האזור אני מאושר להשיב לחביבות שמו הטוב ואני מקוה שאוכל למלא את רצונו.
4
ה׳ברם אני רואה שבוש במה שכבודו כתב כאילו לא הוכחתי שמחיצת בית כנסת צריכה שנוי רשות ושעלי להוסיף ראיות, כי נהפוך הוא לע"ד כיון שכל בתי הכנסת הידועים לנו עד ימינו היו בשנוי רשות בין עזרת נשים לעזרת גברים והחל מביהמ"ק, ממילא כל המשנה ידו על התחתונה ועליו להביא ראיה שאינה צריכה שנוי רשות.
5
ו׳בפרט לא נתברר לי במה השיג עלי בדברי במהרי"ל בשם ראבי"ה וכתב ששערי תרוצים לא ננעלו, אין זה לענין כי לא הבאתי דבריהם להוכיח כי אם לתרץ שמשם אין ראיה שלא הצריכו שנוי רשות לתפלה, וכיון שכן מה איכפת לנו מתרוצים אחרים סוף סוף אין ראיה משם.
6
ז׳גם למה לי להביא שיטת רש"י אטו משם יש סיוע לבני המושב להקפיד על הסתרת הראות ולא על שנוי רשות, אדרבה מרש"י לא נלמד הסתרת הראות כלל בשמחת בית השואבה עיין בדבריו בסוכה בד"ה והקיפוהו גזוזטרא. ולפי הציור אפילו מעקה לא היה בגזוזטרא, ובאמת למה יהיה חיוב מעקה בבית המקדש שאינו קרוי גגך ועיין בפרש"י במסכת חולין דף קל"ו עמוד א', וממה שהיה מעקה בגג ההיכל במסכת מדות פרק ד' משנה ו' אין ראיה כי יש לומר שכן נצטוו בהכל בכתב מיד ה', אבל בבנין הגזוזטרא מי נצטוו וממילא מעקה עצמו יאסר מטעם הכל בכתב, רק יש לדון בדבר ומטעם חמירא סכנתא מאיסורא ואין זה המקום להאריך בדיני מעקה ואולי בהזדמנות אחרת. על כל פנים מה שרשם כבודו בסתם שלרש"י היה שם מעקה אין זה מבואר ולא משמע כן בפרש"י. ואם נאמר שהיתה גזוזטרא נמוכה שכן לא פרש גובהה יובן היטב, ועיין בפרה"מ לרמב"ם למסכת אוהלות פרק י"ד שנראה מדבריו שסתם זיזים אינם יותר מי"ב טפחים מן הארץ, ואף שתמהו האחרונים על פרושו עדיין אפשר שכן היא המציאות של זיזים שהם נמוכים [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' טור אורח חיים סי' תל"ג בשם הירושלמי]. ולפי זה יובן למה שינה רש"י מלשון הברייתא וכתב שנשים עומדות ורואות עכ"ל, שכיון שהגזוזטרא היתה נמוכה לא יכלו לראות בישיבה.
7
ח׳והנה לשיטת רש"י הגזוזטרא לא התקיימה אלא בשבוע של חג הסוכות וכמו שכתב גם כבודו, וכן הוא לשיטת המאירי [הערות ותיקונים: נ.ב., וראב"ד הלכות עבודה זרה סוף פרק ו'] במסכת סוכה שם. והא בורכא לדברי כבודו, שאם כן לא נלמד מחיצת בית הכנסת משמחת בית השואבה, וממה נלמד אם לא מעצם עזרת נשים בביהמ"ק ששם היה שנוי רשות משאר עזרות ומהחיל. גם יש לדעת שלשיטת הרמב"ם גם כן אי אפשר ללמוד מחיצת תפלה משמחת בית השואבה, וכמו שהסברתי שיטתו בקלות ראש והבאתי מראה מקומות באחרונים שקשורה לשמחה דוקא וממילא מה ענינה לתפילה*(הג"ה) זכר לדבר בכמה ישיבות שמסתירות הנשים מאחורי וילון בעליה כל השנה ובשמחת תורה מורידים הוילונות בשעת ההקפות ואם נלמד מדין שמחת בית השואבה איפכא מסתברא שיש להסתיר יותר בשעת שמחה. [וכתב הגמו"ז זצלה"ה בתשובה, ע"ד מחיצה אם עזרת נשים היא למעלה, זכרוני מכמה ערים ברוסיא לא דקדקו שתהא מחיצה גבוהה כיון שהי' למעלה [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' מחזיק ברכה סימן נ"ה אות י' וי"א וערוך השלחן שם אות כ'], ונכון שיעשו ווילון למעלה אם המחיצה נמוכה שבשעת הצורך מגביהין אותו עכ"ל]. אלא צריך לומר שמה שנהגו כל השנה הוא מנהג לצניעותא בעלמא ואינו נלמד מהמקדש ולא נהגו אלא בשעת תפלה.. ולרמב"ם בימי הסוכות גופא לא השתמשו בגזוזטרא אלא בשעת שמחה ולא במצות הקהל, שכן בהלכות חגיגה פרק ג' הלכה ד' כתב ומביאין בימה גדולה וכו' ומעמידים אותה באמצע עזרת נשים והמלך וכו' וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו עכ"ל הרי שלא היו בגזוזטרא, ועיין בספר עיר הקודש והמקדש במקום שציינתי ונראה שמכאן מקורו.
8
ט׳ואפילו אם תאמר ששאני מצות הקהל ושמשמעות הכתוב היא שיהיו כולם במישור אחד ולא נשים למעלה ואנשים למטה, עדיין מבואר מלשון פרה"מ במסכת מדות שכתב כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל לשמחת בית השואבה עכ"ל שרק בשמחה ישבו שם, וכן הוא בהלכות לולב שכתב בערב יו"ט ראשון היו מתקנין מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה עכ"ל שלשון מתקנים פרושו קביעת מקום והוראה ולא בנין הגזוזטרא שהיתה שם מקודם לשיטתו, וגם אילו היה מדובר בעשייה איזו עשיית מקום לאנשים היתה שם. ואם כן בחג הסוכות היו קובעים מקום הנשים בגזוזטרא אבל בשאר ימות השנה לא נקבע מקומן שם, וזהו שכתב בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ה' ומקבצין עליה קבוץ גדול של נשים שכל הנשים הנמצאות שם חייבות לראותה וכו' וכל איש שיחפוץ לבא ולראותה יבוא ויראה והיא עומדת ביניהן וכו' עכ"ל שזה היה בעזרת נשים כנגד שער המזרח של העזרה כמו שכתב מקודם שם, הרי שסתם נשים לא היו בגזוזטראות בעזרת נשים. וכן הן סוגיות הגמרא שממה שהתקינו בראשונה שיהיו אנשים מבחוץ וכו' עכ"ל ופשוט ששם לא מדובר בעשייה, נלמד גם כן לתקנה סופית התקינו שיהיו נשים יושבות למעלה וכו' עכ"ל שאינה מדברת בעשייה אלא בקביעת מקום לשיטת הרמב"ם ובחג הסוכות בלבד, וזה שלא כדברי הגרא"י קוק ז"ל במאמר ראיתיו בירחון "בית הכנסת" תש"ח.
9
י׳אבל אין כבודו צריך לכל זה, כי גם בלי זה הוכחתי שלשיטת הרמב"ם במשנה תורה בעינן שנוי רשות ושאפילו בפרה"מ מודה שצריך גם כן שנוי רשות אלא שהוסיפו על זה הסתרת הראות בתקנה השלישית. ורק כבודו כתב ובשם (רב אחד) שליט"א ובשם הגר"מ פיינשטיין שליט"א שצריכים שלא תהיה קלות ראש ותו לא מידי, ולא הבנתי מה הרויח בזה, כי זו פשטות הסוגיא במסכת סוכה ועליה כתב הרמב"ם את דבריו ואם על כל זה הצריך שינוי רשות הרי סובר דבעי שנוי רשות למנוע קלות ראש וגם אנן נצריך שנוי רשות למנוע קלות ראש. מה תאמר שאין צריך אלא להסתיר הראות כפרה"מ, הא הוכחתי שגם מפרה"מ אין ראיה דלא בעי גם שנוי רשות, אבל על כל פנים משנה תורה עיקר וגם הבאתי סמוכין למה שהרמב"ם היה צריך לחזור בו מפרה"מ בין בסיבת התקנה בין בכלל ציור הגזוזטרא, עיין היטב במה שכתבתי. ולכן שותא דמר לא הבנתי וגם מרוב ספקותיו לא העליתי דבר ברור מהי דעתו בעצמו בנדון. גם מה שסיים לחלק בין בית כנסת ארעי לבית כנסת קבוע אינו כן לע"ד, שאם בעי שנוי רשות מעיקר דין מחיצה נבעי בין בארעי בין בקבוע ואם לאו גם בקבוע לא ליבעי, אטו המצריכים הסתרת הראות מבדילים בין ארעי לקבוע.
10
י״אגם אגלה לו מה שראיתי ושמעתי מגאוני ארצי, שהועד נאמנה שהגרי"ד סולוביציק שליט"א כמה פעמים התיר תפלה במחיצה בת י' טפחים בשעת דחק גדול. ומעשה היה כאשר יצקתי מים על ידי מו"ז הגאון האדיר ציס"ע הרי"א הענקין זצלה"ה ושאלוהו לגבי בית כנסת בבית ספר תיכון שעמדו הבנים מקדימה והבנות מאחור ומחיצת י"א טפחים ביניהם בתפלות המנחה, ולא אמר לא איסור ולא היתר אבל נתן רשות לרב השואל אחרי שישתדל להגביה המחיצה אם רואה שאי אפשר לו לשכנעם להגביהה ואין דרך אחרת, שיכול להתפלל שם. ופשוט שהצריכו שנוי רשות, שאם אין הסתרת הראות כנהוג מדור דור וגם אין הבדלת רשות, מחיצת י' טפחים מאי עבידתה.
11
י״בהנה אם רוצה כבודו להעמיק בענינים אלה יתענין ביחס שבין קלות ראש לבין לשונות ולא היו מעורבין בגמרא ובתוספתא ברישא ובסיפא וכו', וכן ביחס בין פסוק וספדה הארץ משפחות משפחות וגו' לבין ענין קלות ראש לשיטת הרמב"ם לחוד ולשיטת רש"י לחוד ופרוש הפסוק הזה האם הוא מורה על מחיצה אם לאו, וכעת אקצר, בברכה.
12
י״גיהודה הרצל הנקין
13
י״דרב אזורי
14