שו"ת בני בנים, חלק ראשון ג׳Responsa Benei Banim, Volume I 3
א׳מחיצה בבית הכנסת האם מן התורה או מדבריהם
1
ב׳ב"ה, ח' אלול תשל"ו
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳נהניתי לקבל מכתבו, ורק מה שהחזיר את פקדון הנהלת הישיבה, מאד היה ראוי למשרה זו ומה שלא רדף אחריה רק הוסיף לזכותו. ולעתיד בודאי ידו נטויה.
4
ה׳מה שכתב כבודו שגם לדעת שו"ת אגרות משה צריכים שנוי רשויות, לא מצאתי כן בדבריו. ומה שהוקשה לכבודו מה הטעם שהתקינו שנוי רשויות, אפתח במה שנראה מלשון מכתבו שענין מחיצה הוא מדבריהם ושלא כמו שכתב בשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים סימן ל"ט שהוא מדאורייתא. בזה צדק כבודו מאד לע"ד שכן משמעות פרש"י במסכת סוכה דף נ"א עמוד ב' בד"ה קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול עכ"ל, וכן כתב במהרש"א זה התקון לא היה צורך עבודת המקדש אלא לאפרושי מאיסור דערוה לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו' עכ"ל.
5
ו׳ובשו"ת אגרות משה שם האריך להקשות על המהרש"א ולסתור את דבריו ממסכת חולין דף פ"ג עמוד ב' שפטרו שוחטי עופות במקדש מכסוי דם מטעם הכל בכתב מיד ה' וגו' ולא תרצו שלהפריש מאיסור עשה של כסוי דם יהיה מותר להוסיף עפר על המזבח לצורך הכסוי, שמע מינה שגם כדי להפריש מאיסור אסור להוסיף על בנין המקדש. אבל לע"ד אין כאן השגה על המהרש"א כי סברה גדולה יש לחלק בין כסוי דם לבין בנין מחיצה, שכיון שצוה הקב"ה על שחיטת העופות, וידעינן שצריך כסוי דם ואף על פי כן מסר מדות הבית לדוד ואיסור הכל בכתב ולא הניח מקום לצבירת העפר לכסוי הדם הנצרך מעבודת העופות הרי סבר וקבל וכצוה במפורש לא להשגיח בכסוי. אבל להפריש מאיסור בשאר דברים שאינם הכרח תוצאות עבודת המקדש לא הוי כצוה שלא להוסיף על הבנין באותם הענינים, וכן בניית גזוזטרא למנוע התערבות אינה כמפורש שלא לעשות כן, שהרי לא היה מוכרח שלא יועיל מה שהנהיגו בתחילה נשים מבפנים ואנשים מבחוץ ורק מחמת הנסיבות הצטרכו לגזוזטרא, ושלא ככסוי דם הנצרך משעה ראשונה של עבודת המקדש שממילא התחשב בו הקב"ה ולא התיר צבירת עפר לכסוי דם. ונראה שכוון לזה המהרש"א במה שכתב שזה התקון לא היה צורך עבודת המקדש עכ"ל שבא להוציא כסוי דם שהיה הכרח עבודת המקדש. ואזלה גם הקושיא ממסכת זבחים דף ל"ג עמוד א' ובתוספות בד"ה וליעבד פשפש עיי"ש.
6
ז׳וכן מה שהקשה למה לנו קרא דזכריה להשמיע לנו איסור קלות ראש הרי זה נדע גם בלי זה, לע"ד כיון שהכתוב מסר מורא מקדש לחכמים לקבוע באיזה ענין נקרא מורא כמו שכתב במנחת חינוך מצוה רנ"ד אות ד' וכן הוא בספר יראים סי' שכ"ד, אם כן אם סמכו על דעתם לתקן שיהיו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ וכו' עדיין לא באו להוסיף על המקדש, אבל לבנות גזוזטרא נגד איסור הכל בכתב סמכו על הכתוב לגלוי מלתא שיש בערבוב נשים ואנשים איסור שיש לתקן נגדו.
7
ח׳וכן הוא במאירי למסכת סוכה, אף על פי שהבנין כולו על ידי נביא היה ולא היה להם להוסיף סמכו בה בבנין ארעי לגדור פרצות שלא להקל ראש להעמיד אנשים ונשים בערבוביא וכו' עכ"ל עיי"ש הרי שהותרה הגזוזטרא מטעם הפרשה מאיסור. וכיון שדעת המאירי כן וכן נראה דעת רש"י ואין קושיא על דברי מהרש"א, בודאי הכי נקטינן שאין בעשיית המחיצה אלא סייג וגדר ואין בה חיוב מדאורייתא.
8
ט׳ויותר מזה יש לדעת שאפילו מדברי קבלה לא בעי מחיצה, שהרי למדו מזכריה פרק י"ב וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וגו' עכ"ל ואין בלשון הכתוב זכר למחיצה, ורק שלא יהיו בערבוביא ממש נשים בין אנשים אלא אלה בצד זה ואלה בצד זה, וכמו שמצינו בבראשית פרק מ"ג וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם וגו' שפשוט שאין שום ענין של מחיצה ביניהם ורק ישבו בשלחנות נפרדים. וכן מוכח מן התוספתא, שבסוכה פרק ד' הלכה א' נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין עכ"ל וכלשון המשנה במדות פרק ב' התקינו שנשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ולא היו מעורבין עכ"ל, ולשון זה גופא נמצא בתוספתא שם הלכה ד' לגבי דלפסכיון של אלכסנדריא ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהביים בפני עצמן וכספיים בפני עצמן וכו' עיי"ש ובודאי לא משמע שם מחיצות. ודוחק לחלק בין מעורבין בחד בי"ת למעורבבין בתרי בי"תין, ועיין במאירי שהבאנו וברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ה' הלכה ט', ובירושלמי סוכה אמרו היו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן וכו' עיי"ש וכלשון התוספתא זהביים בפני עצמן וכו'.
9
י׳גם דוחק לאמר שהגם שלשון לבד שבכתוב לא משמע אלא שלא יהיו מעורבבין וכמו שכתבנו אבל מרבוי לשונות לבד וספדה הארץ משפחות וגו' לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד וגו' משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד עכ"ל נלמד להצריך מחיצה דוקא. ועיין במעשים לבני ארץ ישראל מובא באוצר הגאונים לסוכה שם, אם בזמן שהנשים יושבות כאחת בפני עצמן והאנשים בפני עצמן מותרין על מנת שלא ימזגו אנשים לנשים ונשים לאנשים וכן בחילוק המנות והפרפרות אבל אסורין הן בסעודה על מנת שהן מעורבבין אלו ואלו האנשים בנשים וכו' עכ"ל, ומובא בספר הפרדס לתלמיד רש"י דפוס קושטנדינא אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין בכל ענין אלא נשים לבד והאנשים לבד מקל וחומר ומה אם בעונת האבל כתיב וספדה בית ישראל משפחות לבד בית דוד לבד ונשיהם לבד המשתה והשחוק על אחת כמה וכמה וכו' עכ"ל. אלא בודאי כל עיקר קפידת הכתוב היא שלא ישבו אנשים בין הנשים ממש כלשון לבד, ומחיצה מאן דכר שמה*(הג"ה) וראיה מהמרדכי למסכת סנהדרין סימן תרפ"ד בדבור המתחיל מקום שנהגו הנשים לצאת לפני המטה יוצאות, שכתב ותימה היאך יוצאות לפני האנשים שלא יסתכלו בהן הא אשכחן פרק החליל שהקיפוה לעזרת נשים גזוזטראות כדי שלא יסתכלו בנשים וי"ל הכא כיון דעת צער הוא ליכא למיחש עכ"ל. וקשה שבמסכת סוכה בדף נ"ב עמוד א' הביאו ראיה מקרא דזכריה להבדיל אנשים מנשים וקרא גופא מדבר בשעת הספד וצער, וכן הקשה הרש"ש בסנהדרין על התוספות בדף כ' עמוד א' בדבור המתחיל נשים לצאת, אלא ראיה שאין משמעות הכתוב מחיצה אלא שלא יהיו אנשים ונשים בערבוביא אלה בין אלה, ולכן כאן שהנשים הן לפני המטה והאנשים אחורי המטה אינו ענין לקרא דזכריה ושפיר תרץ המרדכי. איברא שיש לתרצו באופן אחר, לפי מה שכתבתי [סימן לה] בענין ישיבת אנשים ונשים שהקרא עוסק בהספדים בבתי כנסיות ששייך מורא מקדש עיי"ש שיש לזה סמך מן הגמרא ואם כן כאן שהנשים יוצאות לפני המטה ואינן בבית כנסת אינו ענין לקרא, ודברי המרדכי הם ראיה לשם.
מכל מקום ממה שהקשה מגזוזטרא ותרץ ששעת צער שונה, מוכח שהגזוזטרא אינה נלמדת מן הכתוב שאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא שקרא דזכריה עצמו עוסק בשעת צער. וע"כ כדברינו שמקרא דזכריה היה די להעמיד אנשים מבחוץ ונשים מבפנים וכו' ורק מדבריהם החמירו יותר לבנות הגזוזטרא, וסמכו על קרא דזכריה כיון שגם הגזוזטרא מבדילה אנשים מנשים. ומקשה המרדכי נהי שאין בשעת ההלויה איסור מקרא דזכריה מן הטעמים שלמעלה או מטעם אחר, עדיין מצאנו שחכמים חששו יותר למנוע הסתכלות לפי שיטתו שכן בנו גזוזטרא בבית המקדש ולחשוש גם כאן, ותרץ ששעת צער שונה.
ויש לדייק שהקשה על הנשים היוצאות לפני המטה שיסתכלו בהן האנשים ומשמע שמנשים אחורי המטה אין חשש וכן משמע בתוספות עיי"ש, ואמאי הרי גם כשהן אחורי המטה הן נראות כיון שאין שם מחיצה. ומכאן שלשון שלא יסתכלו אין פרושו שלא תהיינה נראות אלא שלא יבואו האנשים בהכרח להסתכל בהן, שכיון שהנשים לפניהם על כרחם מביטים בהן, וכן בבית המקדש אף על פי שהיו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ כיון שהיו חולים שם ועומדים מסביב לחסידים מכל עבר יבואו להסתכל. ושלא כדברי האחרונים שהבינו לשון שלא יסתכלו שבפרוש המשניות של הרמב"ם שצריך שלא תהיינה נראות כלל ולע"ד אין ענין לשון זה לזה, אלא כלשון הסתכלות בשאר מקומות ולדוגמה בפני הכלה שפרושו הסתכלות מכוונת אבל ראיה בעלמא שרי ועיין במסכת כתובות דף י"ז עמוד א' בשיטה מקובצת ובים של שלמה. ואמנם הוכחתי [סימן א] שקושטא לפי ציור הרמב"ם בפרוש המשניות לא היו הנשים נראות, אבל זה איננו נלמד מלשון שלא יסתכלו, והכל לפי אותו הענין ומחמת השמחה היתרה בבית המקדש שהוצרכו שלא תהיינה נראות כדי שלא יסתכלו אבל במקום אחר וענין אחר די בפחות, וגם חזר בו הרמב"ם מזה במשנה תורה עיי"ש.
ומה שתרצו התוספות והמרדכי ששעת צער שונה, לע"ד מוכח כן מהירושלמי שם מאן דאמר האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים עכ"ל ובתוספות כתבו לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן האנשים עכ"ל ובמרדכי כתב מפני כבודן וכו' שלא יסתכלו בהן האנשים עכ"ל, ומאי איריא גנאי וכבודן של בנות ישראל אם יש עבירה לאנשים שמסתכלים בנשים, אלא משמע שבשעת הלויה וצער אין חוששים להרהור ולכן הביאו התוספות והמרדכי דברי הירושלמי שהם ראיה לדבריהם.
ובהגהות יד שאול לשלחן ערוך יורה דעה סימן שנ"ט הקשה מסימן שנ"ג שממסכת קדושין דף פ' עמוד ב' שהלכה כחכמים החולקים על אבא שאול הסובר שבשעת אנינות תביר יצריה עיי"ש. ויש לתרץ לפי הלשון הראשון ברש"י שם בדבור המתחיל ורבנן שגם חכמים מודים לאבא שאול בזה וכן משמעות הגמרא שם לפי הנוסח לפנינו וכן כתב המקנה. ואף שרוב הראשונים חולקים ותפסו לשון שני ונוסח רבנו חננאל ועיין בריטב"א שמשמע שגם דעת רש"י כלשון השני, ונראה לי ראיה לזה ממסכת סוכה שם בדבור המתחיל שעוסקין בשמחה שפרש"י שהמצטער אינו מקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן וגו' עכ"ל הרי שלולא שאין יצר הרע לעתיד לבוא היה יצר הרע שולט אף על פי שעוסקים בהספד וצער, עדיין יש לאמר שהתוספות במסכת סנהדרין והמרדכי סוברים כלשון ראשון בפרש"י בקדושין וכמשמעות הגמרא בסוכה ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט עכ"ל שהא בהא תליא.
אולם לע"ד מעיקרה אין קושיא מסוגיא דקדושין, כי מה שחלקו שם על אבא שאול הוא בענין יחוד שאפילו בשעת צער יכול להתגבר יצרו של אדם לעשות עבירה וכלשונם שם יצרו מתגבר עליו, וכל ענין איסור יחוד הוא למנוע מעשה ביאה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה א' ולא חלקו בין שעת צער לזמן אחר. מה שאין כן בנשים יוצאות לפני המטה שאין שם חשש עבירה שהרי ברבוי נשים ואנשים אין יחוד ועוד שאלה לפני המטה ואלה אחריה, שפיר כתבו התוספות והמרדכי שאין חוששים להרהור בשעת צער [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן חילק הריטב"א במס' נדה דף י"ג עמ' א']..
מכל מקום ממה שהקשה מגזוזטרא ותרץ ששעת צער שונה, מוכח שהגזוזטרא אינה נלמדת מן הכתוב שאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא שקרא דזכריה עצמו עוסק בשעת צער. וע"כ כדברינו שמקרא דזכריה היה די להעמיד אנשים מבחוץ ונשים מבפנים וכו' ורק מדבריהם החמירו יותר לבנות הגזוזטרא, וסמכו על קרא דזכריה כיון שגם הגזוזטרא מבדילה אנשים מנשים. ומקשה המרדכי נהי שאין בשעת ההלויה איסור מקרא דזכריה מן הטעמים שלמעלה או מטעם אחר, עדיין מצאנו שחכמים חששו יותר למנוע הסתכלות לפי שיטתו שכן בנו גזוזטרא בבית המקדש ולחשוש גם כאן, ותרץ ששעת צער שונה.
ויש לדייק שהקשה על הנשים היוצאות לפני המטה שיסתכלו בהן האנשים ומשמע שמנשים אחורי המטה אין חשש וכן משמע בתוספות עיי"ש, ואמאי הרי גם כשהן אחורי המטה הן נראות כיון שאין שם מחיצה. ומכאן שלשון שלא יסתכלו אין פרושו שלא תהיינה נראות אלא שלא יבואו האנשים בהכרח להסתכל בהן, שכיון שהנשים לפניהם על כרחם מביטים בהן, וכן בבית המקדש אף על פי שהיו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ כיון שהיו חולים שם ועומדים מסביב לחסידים מכל עבר יבואו להסתכל. ושלא כדברי האחרונים שהבינו לשון שלא יסתכלו שבפרוש המשניות של הרמב"ם שצריך שלא תהיינה נראות כלל ולע"ד אין ענין לשון זה לזה, אלא כלשון הסתכלות בשאר מקומות ולדוגמה בפני הכלה שפרושו הסתכלות מכוונת אבל ראיה בעלמא שרי ועיין במסכת כתובות דף י"ז עמוד א' בשיטה מקובצת ובים של שלמה. ואמנם הוכחתי [סימן א] שקושטא לפי ציור הרמב"ם בפרוש המשניות לא היו הנשים נראות, אבל זה איננו נלמד מלשון שלא יסתכלו, והכל לפי אותו הענין ומחמת השמחה היתרה בבית המקדש שהוצרכו שלא תהיינה נראות כדי שלא יסתכלו אבל במקום אחר וענין אחר די בפחות, וגם חזר בו הרמב"ם מזה במשנה תורה עיי"ש.
ומה שתרצו התוספות והמרדכי ששעת צער שונה, לע"ד מוכח כן מהירושלמי שם מאן דאמר האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים עכ"ל ובתוספות כתבו לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן האנשים עכ"ל ובמרדכי כתב מפני כבודן וכו' שלא יסתכלו בהן האנשים עכ"ל, ומאי איריא גנאי וכבודן של בנות ישראל אם יש עבירה לאנשים שמסתכלים בנשים, אלא משמע שבשעת הלויה וצער אין חוששים להרהור ולכן הביאו התוספות והמרדכי דברי הירושלמי שהם ראיה לדבריהם.
ובהגהות יד שאול לשלחן ערוך יורה דעה סימן שנ"ט הקשה מסימן שנ"ג שממסכת קדושין דף פ' עמוד ב' שהלכה כחכמים החולקים על אבא שאול הסובר שבשעת אנינות תביר יצריה עיי"ש. ויש לתרץ לפי הלשון הראשון ברש"י שם בדבור המתחיל ורבנן שגם חכמים מודים לאבא שאול בזה וכן משמעות הגמרא שם לפי הנוסח לפנינו וכן כתב המקנה. ואף שרוב הראשונים חולקים ותפסו לשון שני ונוסח רבנו חננאל ועיין בריטב"א שמשמע שגם דעת רש"י כלשון השני, ונראה לי ראיה לזה ממסכת סוכה שם בדבור המתחיל שעוסקין בשמחה שפרש"י שהמצטער אינו מקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן וגו' עכ"ל הרי שלולא שאין יצר הרע לעתיד לבוא היה יצר הרע שולט אף על פי שעוסקים בהספד וצער, עדיין יש לאמר שהתוספות במסכת סנהדרין והמרדכי סוברים כלשון ראשון בפרש"י בקדושין וכמשמעות הגמרא בסוכה ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט עכ"ל שהא בהא תליא.
אולם לע"ד מעיקרה אין קושיא מסוגיא דקדושין, כי מה שחלקו שם על אבא שאול הוא בענין יחוד שאפילו בשעת צער יכול להתגבר יצרו של אדם לעשות עבירה וכלשונם שם יצרו מתגבר עליו, וכל ענין איסור יחוד הוא למנוע מעשה ביאה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה א' ולא חלקו בין שעת צער לזמן אחר. מה שאין כן בנשים יוצאות לפני המטה שאין שם חשש עבירה שהרי ברבוי נשים ואנשים אין יחוד ועוד שאלה לפני המטה ואלה אחריה, שפיר כתבו התוספות והמרדכי שאין חוששים להרהור בשעת צער [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן חילק הריטב"א במס' נדה דף י"ג עמ' א']..
10
י״אוהוצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי באחרונים שמרהיטת לשונם משמע שענין מחיצה מפורש בכתוב, ויש שכתבו שמן הכתוב משמע אפילו מניעת ההסתכלות עיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ע"ז וגם בשו"ת אגרות משה כתב מעין זה לשיטתו, והנלע"ד כתבתי. ועיין מה שרמזתי בסוף מכתבי (לרב אחד) [סימן ב] לתרץ הסוגיות בסוכה והארכתי בכתב יד ואין כאן מקומו.
11
י״בומכאן לעצם מה שהוקשה לכבודו למה להצריך שנוי רשות, הנה כן היה בעזרות בית המקדש וממנו נלמד למקדש מעט. ובעיקר הענין נראה שמכיון שמן הכתוב הקפידו שלא יהיו אנשים בין הנשים אף שלפסוק בזכריה סגי שישבו אלה מרוחקים מאלה בלא הבדלה נוספת וכמו שהוכחתי למעלה, הרי דבר זה צריך שעור מהו מעורב ומהו מרוחק ולכן הבדילו רשויות שאז בודאי אינם מעורבים, כמו שהבאתי מדברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת ממסכת נגעים פרק י"ג, וכמו שיש שעורים להרחקת כלאים אבל אם יש שם מחיצת י' טפחים מותר לנטוע סמוך לגדר כמו שאמרו במסכת כלאים פרק ב' משנה ח'. ועיין מה שכתב ברמב"ם ובשלחן ערוך יורה דעה סימן רצ"ז סעיף כ"ב הטעם מפני שנראים מובדלים, ונראה שקאי על השאר בור וניר וכו' אבל גדר מבדילה אפילו אינה נראית, כמו שאמרו בירושלמי שם שתי שדות זו על גבי זו וכו' דבי ר' ינאי אמרי גדר מותר לזרוע בו כל מיני תורכבינה עכ"ל עיי"ש במראה הפנים.
12
י״גושוב אין להרהר למה לא תועיל אינה עומדת ברוח מצויה וכדומה, שכל תקנות חכמים כך הן ולא נתנו דבריהם לשעורים. שהלא אם ישבו נשים ואנשים סמוכים ממש משני צדדים של מחיצה שאינה מבדלת רשות יש להסתפק האם נקראים מעורבים או לבדיהם לענין איסור הכתוב, ולכן אפילו כשיושבים מרוחקים אלה מן אלה לא פלוג אלא בענין מחיצה כשרה דוקא. בברכת כתיבה וחתימה טובה.
13
י״דיהודה הרצל הנקין
14
ט״ורב אזורי
15