שו"ת בני בנים, חלק ראשון כ״בResponsa Benei Banim, Volume I 22
א׳עוד בדין שיירא בישוב
1
ב׳ב"ה, כ"ח תמוז תשל"ט
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳אין לכבודו תלונה עלי כי אם על השלחן ערוך ונושאי כליו, כי בסימן ש"ס סעיף א' כתב יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות וכו' ואם הם ג' ישראלים חשובים כשיירא עכ"ל וכולו עוסק בבקעה, ובסימן שס"ב סעיף ה' כתב בכל עושים מחיצה וכו' בין של ערב לבד וכו' ומותרים עד סאתיים אפילו ליחיד ביישוב עכ"ל, ואין זכר לכך שיהיה דין שיירא בישוב לא בטור ובמחבר ולא במפרשיהם. ומה שכתב במשנה ברורה בראש סימן ש"ס יחיד ששבת בבקעה ה"ה דאפילו במקום ישוב גם כן מותר עד סאתיים עכ"ל הלא מדבר ביחיד שיש לו סאתיים בישוב וכמו שציין שם לסימן שס"ב, וכן בפרי מגדים כתב שגם ליחיד בביתו הדין כן ומיירי בבית סאתיים, אבל לא הזכירו אצל שיירא שיהיה הדין כן אפילו בביתם לתת להם כל צרכם. וכן מה שהביא בשער הציון תמיהת התוספת שבת על העולת שבת הוא גם כן בענין יחיד בישוב כי העולת שבת כתב שאסור גם עד בית סאתיים ליחיד בישוב והשיגו עליו האחרונים, אבל מדין שיירא בישוב לא הזכיר כלום. ולא הוצרכתי להעתיק דברים אלה אלא מפני שכבודו כתב כאילו שאני בא לחדש דבר ולהוציא את הדין ממשמעותו וחילו מכמה משמעויות ראשונים שאכתוב בהם להלן, אבל בעיקר הענין איך התעלם מהשלחן ערוך והאחרונים, ומה שיש לו קושיות מאן דלא ידע לפרש תיובתא מותיב כמו שאמרו במסכת יומא דף י' עמוד א'. ולא מצאתי מי שפרש ככבודו כי אם בספר מאמר מרדכי, ואף הוא כתב שבשלחן ערוך אינו משמע כן [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' רמב"ם הלכות ערובין פרק א' הל' ג' ובמגיד משנה שם ובאורח חיים סימן שס"ו סעיף ב' ובבאור הלכה] ונדחק בלשון עיי"ש.
4
ה׳ולשון הטור והשלחן ערוך הוא כלשון הגמרא במסכת ערובין דף ט"ז עמוד ב' וי"ז עמוד א' שלא נזכר שם דין שיירא בישוב כלל אצל חכמים בתראי שאמרו איכא בינייהו יחיד בישוב עכ"ל, ומשמע שרק ביחיד בישוב הוסיפו. וידועה קושית האחרונים על הרי"ף והרא"ש שפסקו כחכמים בתראי ופסקו גם כן כרב נחמן וכתבתי מזה בהעתק ששלחתי לו [סימן כא] ושם פרשתי שסוברים כדעת הראב"ד שחכמים קמאי לא התירו בישוב כלל וכלל וכתבתי הטעם. והרשב"א תמה על הראב"ד, אבל יש להוכיח שגם תוספות והרא"ש מפרשים כראב"ד, שבמסכת סוכה דף ט"ז בתוספות דב"ה בפחות הקשו לרב אמי למה לא אוקי מחיצת סוכה במחיצות שתי ולא ערב ותרצו דאמרינן בערובין שכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה, והקשה במהר"ם הלא למסקנה לדעת חכמים שם מועילה מחיצה כזו ותרץ שרב אמי מבקש לתרץ לכולי עלמא, ובאמת כן הוא בתוספות הרא"ש בסוכה שם שכתב וי"ל דאיכא מ"ד וכו' עכ"ל. וקשה שעדיין לכולי עלמא מועילה מחיצה גרועה על כל פנים עד בית סאתיים בישוב, וסתם סוכה אינה גדולה מבית סאתיים, אלא מוכח שגם תוספות ותוספות הרא"ש מפרשים כהראב"ד שלדעת החולקים על חכמים בתראי לא התירו ליחיד בישוב אפילו בית סאתיים וממילא חכמים בתראי שהוסיפו יחיד בישוב בדוקא קאמרו אבל משיירא בישוב לא דברו, וזוהי דעת הרי"ף והרא"ש שפסקו הלכה כחכמים בתראי והטור והשלחן ערוך. וגם הרמב"ם מפרש שלא הותר בשיירא אלא בבקעה [הערות ותיקונים: נ.ב., או בהוקף שלא לדירה], שבהלכות שבת פרק ט"ז הלכה י"ב כתב יחיד ששבת בבקעה וכו' שלשה ישראלים או יתר עליהן ששבתו בבקעה וכו' עכ"ל הרי שהוסיף לכתוב בקעה גם אצל שיירא לאמר בדוקא, איברא שלרמב"ם יש שיטה אחרת בכל הסוגיא שלדעתו שתי בלא ערב היא מחיצה מעולה, וכמו שהאריכו בזה בספר גאון יעקב וערוך השלחן ובני ציון ועוד אחרונים ועיין במאירי.
5
ו׳וכבודו הביא לשונות מרש"י והרשב"א והריטב"א והמאירי שפרשו שחכמים בתראי מתירים מחיצה גרועה אחד יחיד ואחד רבים בין בדרך בין בישוב עכ"ל פרש"י, אבל בארתי שלשון בישוב נופל על הולכי דרך הלנים בישוב וכמו שכתב הרשב"א בעבודת הקדש שיירא שחנתה בין ביישוב בין במדבר עכ"ל. ומוכח כן במאירי שפרש בדעת רבי יהודה במשנה שבשיירא התירו אפילו ביישוב עכ"ל, והלא הוא תימה כי במשנה אמרו שיירא שחנתה בבקעה עכ"ל ומה ענין זה לישוב ורבי יהודה אמר בשיירא דברו עכ"ל ומה ענינו לישוב, אלא המאירי מפרש לדעת רבי יהודה שהעיקר במה שאמרו שיירא שחנתה בבקעה הוא הולכי דרך רבים ולא שנא מקומם וזהו בשיירא דברו כלומר הולכי דרך בכל מקום וכאילו אמר לא דברו בבקעה אלא בהוה, מה שאין כן חכמים אמרו לא דברו בשיירא אלא בהוה עכ"ל כלומר שהעיקר הוא שהתירו במדבר דוקא ולא שנא רבים או יחיד אלא שברגילות לא משתכחין יחידים במדבר כי אם שיירות. הרי שפרוש דברי המאירי שבשיירא התירו אפילו בישוב הוא שהתירו בהולכי דרך אפילו במקום ישוב, ומכאן לסיום דבריו להלכה שבשיירא הקילו לכל צדדין אף ביישוב עכ"ל שלעולם מיירי בהולכי דרך וכלשון הרשב"א בעבודת הקדש. ובודאי הלשון שיירא כולל שני הדברים א' הולכי דרך וב' רבים, שכן פרשוהו הרמב"ם והערוך אורחת ישמעאלים וכן הראב"ן כתב חבורה שבאו להניח בבקעה בשבת כמו הולכי דרכים של רוסיא עכ"ל.
6
ז׳ועוד עיין במאירי שפרש דעת חכמים בתראי שהתירו אף ליחיד בישוב כל צרכו, ובזה לא משמע שמיירי בהולך רגל דוקא אלא שלדעתם מחיצות ערב בלא שתי הן מחיצות מעולות לכל דבר, וסיים שהלכה כחכמים בתראי שאין חולקין בין יישוב למדבר אלא בשיירא הקילו לכל צדדין וכו' עכ"ל הרי שפסק כחכמים בתראי רק במה שאין חולקין בין ישוב למדבר אבל לא במה שאין חולקין בין יחיד לרבים, ואם כן נמי גם אין פוסקים כמותם במה שאינם מחלקים בין הולכי דרך לשאר בני אדם. ומכאן לדברי רש"י שחכמים בתראי מתירים אחד יחיד ואחד רבים בין בדרך בין בשוב עכ"ל שיש לאמר שבדוקא קאמר רבים ולא הזכיר שיירא, כיון שלדידהו באמת אין חילוק בין רבים לשיירא כיון שאף ליחיד נותנים כל צרכו, אבל אנן לא פוסקים כן. ומכאן ללשון הרשב"א שהוקשה לכבודו שכתב שלתנא בתרא אפילו ליחיד בישוב נותנין לו כל צרכו עכ"ל, שבודאי כן הוא לחכמים בתראי שאין לדעתם שום חילוקים בהיתר מחיצות גרועות, אבל אנן לא פסקינן כן. וקצת ראיה מדף צ"ג עמוד א' אמר רב יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה וכו' נעשה כשיירא עכ"ל שפרש"י והמאירי והריטב"א כגון שהיו מהלכין בדרך עכ"ל ומשמע שבהולכי דרכים דוקא, בפרט לשיטת הריטב"א והמאירי שיכלו לפרש בקרפיפות שלא הוקפו לדירה כמו שאכתוב להלן אי"ה. ואין לאמר שפרשו הולכי דרך כדי לצאת ידי כל הדעות שבפרק א', שהרי לריבר"י אינו מותר בשיירא וגם המימרא היא של רב יהודה והוא אמורא ואמר כהלכתא.
7
ח׳ולמסקנה אינו מבואר ברש"י כיצד פסק, ועיין בתוספות רי"ד ובאור זרוע שלא הביאו דברי חכמים בתראי. ודברי הרשב"א בעבודת הקדש הם עיקר ששם סידר פסקיו, ודברי המאירי פרשתים למעלה ומה שכתב בדב"ה כלל הדברים סמך על מה שכתב מקודם וגם שם אינו מיירי בדיירים קבועים. ודברי הריטב"א צריכים באור ואכן הבין בספר כף החיים שהריטב"א התיר בישוב, אבל יש לפרש כמו שכתבתי [סימן כא]. ואפילו יהא כפרוש כבודו, להלכה אין להוציא מידי משמעות רוב הראשונים וסתימת השלחן ערוך והאחרונים על ידי משמעויות במקצת ראשונים, ואין לאמר הלכה כמיקל בערוב כיון שהיא שאלה במחיצות. ומה שהקשה למה לא ציינו הפוסקים שמחיצה גרועה המועילה בסוכה אינה מועילה בישוב, לע"ד אינו קשה כי סתם סוכה אינה גדולה מבית סאתיים ובאופן זה מועילה גם בישוב. ועיקר המשמעות להלכה היא מה שכתבו הפוסקים בכל מקום לשון שיירא, והוא דוחק עצום לאמר שבכולם לאו דוקא אלא אפילו דיירים קבועים. גם מה שתרץ את לשון בקעה שנקטו הפוסקים שהוא מפני שבישוב קבוע יותר כדאי לסדר צורת הפתח ושרק בבקעה לא מועילה בה לחד שיטה שהלכה כמותה לכן נזקקים שם לשתי או ערב עכ"ל, הנה הרשב"א והריטב"א והמאירי לא הביאו תרוץ זה שבתוספות שאין צורת הפתח מועילה בבקעה, והריטב"א סובר כהרמב"ם שגם בישוב אינה מועילה בד' רוחות, ויותר היה לכבודו לתרץ דאתו גמלים ושדי ליה כתרוץ הראשון בתוספות שהוא לפי המציאות. אבל בעיקר לא הבנתי מה בא לתרץ, כי אין הקושיא למה בבקעה לא הקיפו במחיצה אחרת אלא למה לא הזכירו הפוסקים היתר מחיצה גרועה רק בשיירא במדבר כל צרכם ולא פרשו שג' אנשים קבועים בישוב יכולים להקיף ישובם במחיצות שתי או ערב כל צרכם, ולדוגמה בקורות תקועות שאינן נופלות כמו שכתב הריטב"א כדברי הראב"ד.
8
ט׳ויש להביא ראיה שאין דיירים קבועים נחשבים כשיירא, משיטת הרשב"א והריטב"א שמקום שהוקף במחיצות שתי בלא ערב או ערב בלא שתי שווה למקום שהוקף מחיצות מעולות שלא לדירה ושכשם ששיירא מותרת כל צרכה במחיצות גרועות כך מותרת בקרפף שלא הוקף לדירה וכמו שנראה בתוספתא במסכת ערובין פרק ב'. וכן דעת המאירי במסכת ערובין שם ורבנו ירוחם בנתיב י"ב חלק ד', וכן צריך לפרש ברי"ף ועיין בהגהות הב"ח וכן פרש המאירי את דעת הרי"ף, וכן צריך לפרש דברי הרא"ש וכן כתב בקצור פסקי הרא"ש. ויש כמה ראיות לזה בגמרא, שבדף ט"ז עמוד ב' תניא אמר רבי יהודה כל מחיצות שבת לא התירו ליחיד יותר מבית סאתיים עכ"ל ושם פרש"י שמיירי במחיצות שתי או ערב ואולם הלשון כל מחיצות אינו משמע כן, ולפי הנ"ל ניחא שגם מחיצות שלא נבנו לדירה בכלל. וכן בדף צ"ג עמוד א' בדברי רב יהודה ג' קרפיפות וכו' נעשו שיירא עכ"ל פרש"י שהקיפום במחיצות שתי או ערב אבל אין לזה רמז בגמרא, ולפי הני ראשונים ניחא שמיירי בסתם קרפיפות שלא הוקפו לדירה וכמו שפרש הרשב"א. וצריך טעם למה השמיט הטור דעת אביו ושאר ראשונים ומכל מקום בשעת הדחק פשוט לע"ד לסמוך על כל הני ראשונים [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן דעת הרמב"ם בהלכות שבת פרק ט"ז הל' י"ד ששיירא מותרת בהיקף שלא לדירה]. והנה אם דיירים קבועים נחשבים לשיירא, בכל עיר גם אם היקפה קדם לישובה שאינה מוקפת לדירה עדיין יהיה מותר ביותר מבית סאתיים כל שלא השאירו בה בית סאתיים פנוי, ולא נמצא מי שיאמר כן, וגם איך הביא הרא"ש בשם הר"מ ב"ב שסתם מבצרים הוקפו ואחר כך יושבו ואסור לטלטל בהם יותר מבית סאתיים ולא פרש שתלוי באם יש בית סאתיים פנוי, ובפרט שבמבצר בדרך כלל אין משאירים פנוי.
9
י׳לכן לע"ד אין לכבודו לחדש קולא זו ואין לפרסמו ברבים בלי לציין בצדו שמשמעות השלחן ערוך והאחרונים אינה כן ושאינו כותב להלכה אם לא שיסכימו לו חבריו. וכתבתי מיד כיון שכבודו עומד לפרסם מאמר בנדון בקובץ "תחומין", שמא ניתן להציל, אף שהייתי רוצה לעיין בפסקי הרי"ד לערובין וספרי אחרונים שאינם בידי. כי אני חושש שדברים כיון שיצאו בדפוס לא יוחזרו, וכמו שראיתי בכמה רבנים שכיון שפרסמו דברים לא חשו לתקן דבריהם או להצטדק ואפילו בדברים שפרסמו רק בישוביהם. וחן חן לכבודו שעוסק בסוגיא זו שרב בה הסתום על המפורש.
10
י״איהודה הרצל הנקין
11
י״ברב אזורי
12