שו"ת בני בנים, חלק שני, שונותResponsa Benei Banim, Volume II, Miscellanea
א׳להסתכל באור קודם ברכת הנר בהבדלה
1
ב׳הגמו"ז זצלה"ה היה מקפיד להסתכל באור תחילה ואחר כך לברך בורא מאורי האש כי היא ברכת השבח ולא ברכת הנהנין. כן פשוט במשנה במסכת ברכות בתחילת פרק ח' אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו עכ"ל ולא קודם שיאותו לאורו, וכן אמרו בפרקי דרבי אליעזר פרק כ' פושט את ידו לאור האש ומסתכל בצפרנים שהם לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש עכ"ל. ובשבלי הלקט סימן ק"ל כתב בשם רש"י כיצד אדם מבדיל מביא כוס של יין וקרב ידיו לאור הנר ואומר בורא מאורי האש עכ"ל ובדומה לזה בטור סימן רצ"ו, ועוד כתב בשבלי הלקט בשם רב נטרונאי גאון כך הוא המנהג תחילה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואחר כך פושטן והנה אור במקום חושך ומברך שכבר הוא נאות מן האור עכ"ל והובא בבית יוסף סימן רצ"ח, ורק מנהגנו הוא לכוף האצבעות ולא לפשוטן כמו שכתב הרמ"א. ובהוספות לשלחן ערוך בעל התניא בהלכות הבדלה הביא בשם מהרי"ל שיש לברך תחילה ואחר כך להסתכל בצפרנים ובהערות שם תמה שלא נמצא כן במהרי"ל, ובאמת במהרי"ל נמצא הפך מזה, כי בהלכות תשעה באב כתב ואם במוצאי שבת מרים ש"צ אצבעותיו כנגד הנר הדולק לפניו ומברך בנחת בורא מאורי האש עכ"ל.
2
ג׳ולא נמצא בחז"ל או בראשונים מקור למנהג העולם לברך תחילה ואחר כך להסתכל בצפרנים, וצריך לתקן המנהג. והגם שבשירי כנסת הגדולה בסימן רצ"ח בהגהות הטור הביא מהרמ"א שיש לברך על האש כשהכוס ביד שמאל והביא מהבית יוסף בשם המרדכי דבורא מאורי האש אומרה כשהכוס ביד ימין, וסיים אפשר דלא פליגי דבשעת הברכה יהיה הכוס בימין ובשעת הבטה יהיה הכוס ביד שמאל וכן הוא מנהגי עכ"ל ומשמע שמברך קודם ההבטה והביאו במשבצות זהב שם אות ב'. אבל הלא הוא עצמו בכנסת הגדולה הביא משו"ת מהרי"ו סימן קצ"ג שקודם הברכה יפשוט אצבעותיו עכ"ל, ובדפוסים שלנו הוא בסימן קצ"א וז"ל פושט ידיו והדר מברך דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עכ"ל, ובבית יוסף בשם המרדכי גופא כתב הטעם שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ולכן על כרחך בשירי כנסת הגדולה אינו חולק על כל הראשונים ועל דברי עצמו, אלא בא לאמר שבשעת הברכה יהיה הכוס ביד אחת ובשעת ההבטה ביד האחרת ואין הכי נמי ההבטה קודמת לברכה, ורק לא חש לדקדק בסדר כי סמך על מה שכתב בכנסת הגדולה ושכן פשוט בכל הפוסקים שההבטה קודמת.
3
ד׳ויש בני אדם הפוסחים על שתי הסעפים ומסתכלים בצפרנים באמצע הברכה ואינו כדין, אלא בין המבדיל בין היוצאים על ידי ברכתו צריכים להסתכל תחילה ואחר כך לברך.
4
ה׳הריני כפרת משכבו
5
ו׳עיין לעיל סימן לד שאינו חייב לאמר הכ"מ אלא באומר דבר שמועה מפי אביו או רבו. וכן כתב רבנו ירוחם בנתיב א' חלק ד' שאם יאמר שום הלכ' מפיו או שום דבר לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו עכ"ל, ודבר עכ"ל פי' שאר דברי תורה גם אם אינם הלכה כמו בירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג' הלכה ה' שדרשו ואין דובר אליו דבר עכ"ל לאסור דברי תורה לאבל, ובא רבנו ירוחם להוציא מן הדעה שרק אם מזכיר דבר הלכה בלבד חייב לאמר הכ"מ ולא שאר דברי תורה כמו שמשמע ברבנו אברהם מן ההר. אבל אם אינו מזכיר דבר תורה כלל אינו חייב לאמר הכ"מ, וזו כוונת הרמ"א ביורה דעה סימן ר"מ סעיף ט' שאם כותב תוך י"ב חודש דבר ומזכיר אביו וכו' עכ"ל ולכן לא כתב בקצור שאם מזכירו בכתב אומר הכ"מ, וכל שכן אם מזכירו בעלמא בלי לאמר מאומה בשמו אינו חייב לאמר הכ"מ ושלא כמנהג העולם. ובדרכי משה יש שיבוש לשון בשם רבנו ירוחם עיי"ש. ומה שכתב שם בשם הג"ה באלפסי שרק במזכירו בפה אבל אם מזכירו בחתימתו אפי' תוך י"ב חדש אין אומרים הכ"מ שהרי חתימתו קיימת עכ"ל אינו ראיה למנהג העולם, כי הוא משלטי הגבורים במסכת קדושין שם ומוסב על הברייתא האומר דבר שמועה מפיו שעל זה קאמר שדוקא בפיו אבל לא בחתימתו כלומר בכתיבתו והרמ"א חולק עליו שגם בכתיבה כותב הכ"מ, ולעולם מיירי במזכיר דבר תורה בשמו כמו שסיים בדרכי משה שראה בנ"י שכתב דינים בשם רבו וכ"מ שזכרו כתב הכ"מ עכ"ל.
6
ז׳עוד כתב הרמ"א שאין חילוק בין אביו לאמו בכל זה עכ"ל ובדרכי משה כתב בשם שו"ת מהרי"ל סימן כ"ד שגם על אמו צריך לאמר הכ"מ. ואולם ז"ל שו"ת מהרי"ל שם, אין חילוק בין אביו לבין אמו בשום מיני כיבוד וכו' ונקט תלמודא אביו בההוא ברייתא דהריני כפרת משכבו וזלה"ה משום דקאמר היה אומר שמועה מפיו אומר כך אמר אבא מרי כו' עכ"ל כלומר כיון שאינו מצוי שאומר דבר שמועה בשם אמו לכן נקט תלמודא אביו, אבל אי אתרמי שאומר דבר תורה בשמה אין הכי נמי אומר הכ"מ. וכן כוונת רבנו אברהם מן ההר שכתב דבר הלכה ששמע מאביו ודאי אין הדין באמו שאינו חייב לאמר כך לא כפרה ולא זכרונו אלא כשאומר דבר הלכה ששמע ממנו עכ"ל, ולעולם אמו שווה לאביו אם אומר דבר תורה בשמה.
7
ח׳אבלות י"ב חודש
8
ט׳טעם שהחמירו באבלות אביו ואמו להצריך י"ב חודש, לפי מה שמצינו שמקצת היום ככולו באבלות וכן מקצת השנה כשנה בערלה אם השריש ל' יום קודם ראש השנה, ויש נוהגים מקצת שעה כשעה בין בשר לחלב וממתינים חמש שעות ומשהו. הוא הדין מקצת חיים כחיים, ועל אביו ואמו היה ראוי להתאבל כל ימיו כיון שהם נתנו לו חיים, לכן אמרו חכמים יתאבל י"ב חודש שהם שנה אחת ומקצת שנותיו ככולן וכאילו התאבל כל שנותיו. אמרתי כן בתום שבעה לאמי מורתי ע"ה.
9