שו"ת בני בנים, חלק שני נ׳Responsa Benei Banim, Volume II 50
א׳תרעומת ולשון הרע
1
ב׳ב"ה, ט"ז שבט תש"ן
2
ג׳לשואל אחד
3
ד׳הדבר שאמרתי הוא במסכת בבא מציעא דף נ"ב בענין החזרת סלע חסרה, שאמרו במשנה שאם היה מכירה אפילו אחר שנים עשר חודש מקבלה ממנה ואין לו עליו אלא תרעומת עכ"ל ופרשו בגמרא שמקבל אותה בחזרה בתור גמילות חסדים והקשו אם כן תרעומת של מי אם של החסיד לא קבולי לקבלה מיניה ולא תרעומת ליהוי ליה, ופרש"י אם לחסיד קאמר דיש לו תרעומת על המחזיר מי כופהו לקבל שיתרעם טוב שלא ליקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חברו עכ"ל. מה שכתב ויוציא דיבה עכ"ל הוא לשיטתו בספר במדבר פרק י"ד פסוק ל"ו שלשון הוצאת דבה נופל גם על אמירת אמת, ושאין חילוק בין הוצאת להבאת דבה אלא בין דבה טובה לרעה ושלא כפרוש אבן עזרא ורמב"ן שם פרק י"ג פסוק ל"ב.
4
ה׳ומבואר מפרש"י שתרעומת היא אמירה בפה ולא שיטנה בלב, ובאמת היא משורש רעם כמו בשמואל־א פרק ז' וירעם ה' בקול גדול עכ"ל וכהנה רבות במקרא. ולכן במסכת בבא בתרא דף ט"ז עמוד א' דרשו על הכתוב בפרק א' שם וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה עכ"ל שפנינה בקשה לגרום לכך שחנה תתפלל כי תפלה היא בפה, ובמסכת ברכות דף י"ב עמוד א' תרעומת המינין עכ"ל היא דבור בפה וכן הוא בתוספתא מסכת סוטה פרק ו' הלכה א' ועוד מקומות, וכן פרש"י בספר במדבר שם שהרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה עכ"ל כלומר שהמרגלים גרמו לעם להתלונן בפה על משה. ובמסכת בבא בתרא דף ה' עמוד א' בד"ה ולאו גברא בעית לאכלויי פרש"י להזעיק ולגעור בהן ירעם מתרגמי' אכלי וכן כל לשון הכרזה בתרגום יונתן עכ"ל, ובחכמת שלמה גרס אכלויי לשון הרמת קול ירעם מתרגמי' וכו' עכ"ל.
5
ו׳הרי שמי שחברו גרם לו נזק מותר להוציא עליו דבת אמת לפרש"י אף על פי שאינו יכול לתבעו, וכחסיד הזה שקבל המטבע בחזרה לפנים משורת הדין שמכל מקום יש לו תרעומת על חברו לפי סלקא דעתא בגמרא, ולא דחו אלא מפני שלא היה צריך לקבל את המטבע כלל אבל אלמלא טעם זה התרעומת מותרת לו לכתחילה שהרי מיירי בחסיד ועיין במסכת סוכה דף נ"ג עמוד א'. וצריך לאמר שהתרעומת היא לתועלת להרחיק מעשה הפסד שאדם עושה לחברו ועיין בספר חפץ חיים כלל י' וצ"ע, או שהיא מעין כופין בדברים לפנים משורת הדין עיין בחושן משפט סימן י"ב בפתחי תשובה סעיף קטן ו' אלא ששם אינו אלא בבית דין. ולפי זה בנידונך שאתה טוען שרב אחד הפסיד ממך סכום גדול במרמה מותר להתרעם עליו אף על פי שאינך יכול לתובעו בדין, אבל אחרים אסורים להעביר את הדברים.
6
ז׳יהודה הרצל הנקין
7