שו"ת בני בנים, חלק שלישי, מאמרים ג׳Responsa Benei Banim, Volume III, Essays 3
א׳מה היא צפיה למשיח*נדפס ב"קשוט", כסלו תשנ"ו
1
ב׳במאמר ב"קשוט" חודש תמוז תשנ"ה כתבתי שלחכות למשיח אין פרושו להאמין שהוא עומד לבוא כל רגע, שהרי חז"ל הרבו לדרוש שאליהו הנביא ומשיח בן דוד לא יבואו בערב שבת וערב יום טוב ושישראל יגאלו דוקא בניסן ובשביעית וכהנה רבות וממילא ישנם ימים וזמנים ומצבים רבים שאין לצפות בהם לביאת המשיח. אלא לחכות לביאתו פרושו לא להשלים עם היעדרו אלא לעולם להצטער על שהמשיח עדיין לא בא וכמו שפרש"י במסכת סנהדרין דף צ"ז עמוד ב' בד"ה יחכה ה', הוא עצמו מחכה ומתאווה שיבוא משיח עכ"ל הרי שלחכות למשיח הוא ענין כמיהה ותאוה. כמו כן לחכות לו היינו להאמין שבא יבוא ולא להתיאש אף על פי שמתמהמה, וכלשון פרוש המשניות בפרק חלק בתרגום הר"י קאפח שכתב, היסוד השנים עשר ימות המשיח והוא להאמין ולאמת שיבוא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו עכ"ל והוא מחבקוק פרק ב' אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר עכ"ל פי' לא יאחר מלבוא בעת שנקבעה לבואו, גם אם מבחינתנו שאין אנו יודעים מתי היא העת נדמה לנו שמתמהמה.
2
ג׳ותחילת אותו הפסוק היא כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב עכ"ל ודרשו ממנו במסכת סנהדרין שם תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא וכו' עכ"ל כלומר שהעם היו אומרים כן ולכן הוי מכשול וכן כתב הרמב"ם באיגרת תימן. ולדעת הרמב"ם אין לחשב קצים כלל כמו שכתב בפרוש המשניות שם ואין לקבוע לו זמן ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תפוח דעתן של מחשבי קצין עכ"ל וכן בהלכות מלכים פרק י"ב הלכה ב' כתב בסתם שלא לחשב הקיצין. ואולם הרבה ראשונים תפסו שרק אם עלולים לטעות שכיון שהגיע הקץ שחישב ואינו בא שוב אינו בא הוא שאסור לחשב קיצין מה שאין כן אם לא יטעו מותר, ובדומה למה שפרש הרמב"ן בספר הגאולה בשער הרביעי בתרוץ השני שאם אינו מחשב את הקץ באופן ודאי אלא רק בדרך שמא ואפשר אזי מותר לחשבן, ובתרוץ הראשון פרש שרק אם הקץ הוא בעתיד הרחוק אסור לחשבו פן יתיאשו העם מן הגאולה בגלל אריכות הזמן מה שאין כן אם החישוב הוא קרוב מותר וכפי שחישב הוא שיבוא המשיח כמאה שנה לאחר שכתב דבריו עיי"ש. ולכן רש"י ורמב"ן ורבים מהראשונים חישבו קיצין ועיין הרשימה בשו"ת מן השמים בהערות לסימן ע"ב, והרמב"ם עצמו באיגרת תימן הביא קבלה של חישוב הקץ לכחמשים שנה אחרי זמנו כדי שלא יתיאשו היהודים שם מפני רוב הצרות, למרות שמקודם כתב שלא יתכן לשום אדם לדעת הקץ לעולם.
3
ד׳ולא נמצא ברמב"ם חיוב להאמין שהמשיח עומד לבוא בכל רגע, אלא כמו שסיים בפרוש במשניות שם שמי שנסתפק בו או זלזל בענינו הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפרוש בפרשת בלעם ואתם נצבים עכ"ל. ובהלכות מלכים פרק י"א הלכה א' כתב, המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד וכו' עכ"ל והמשיך בתאור פרטיו, ובפרק י"ב הלכה ב' סיים וז"ל אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות וכו' וכן לא יחשב קיצין וכו' אלא יחכה ויאמין בכלל הדברים כאשר בארנו עכ"ל, הרי שלא הזכיר מועד בואו אם קרוב או רחוק אלא רק שיחכה לו ויאמין בכלל בואו. וכן בספר העיקרים ואור ה' ושאר ראשונים שעסקי במנין העיקרים לא הזכירו חיוב להאמין שהמשיח יבוא מיד, אלא כמו שכתב הרשב"ץ במגן אבות חלק ג' פרק ג' בענין המשיח וז"ל יש לנו להאמין אמונה שלמה כי עוד ישוב אלינו ברחמים לשמחנו כימות ענה אותנו שנות ראינו רעה על ידי מלך חכם ונביא, יראו על ידו פעולות יוצאות מההקש הטבעי היותר ממה שעושה ע"י מי שקדמו מהמושיעים אותנו, ומי שאינו מאמין בזה אין לו חלק לעוה"ב כמי שכופר בעיקרי הדת שזהו סעיף מהם וכו' עכ"ל עיי"ש, ואם איתא שתנאי באמונה במשיח הוא להאמין שיבוא בכל יום לא היה אישתמיט מכל הראשונים לכתוב כן.
4
ה׳ולא הוצרכתי להאריך בזה אלא מפני שבספר ליקוטי הגרי"ז חלק ב' דף פ"א הובאו דברים בעל פה שחיוב האמונה בביאת המשיח הוא לא רק שיבוא אי פעם אלא החיוב הוא גם לחכות לביאתו והיינו להאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא אבל אם מאמין בביאתו אבל מי יודע מתי חסר לו באמונתו והוא כופר עכ"ל ופרש כן את לשון הלכות מלכים פרק י"א הלכה א' וכל שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורת משה וכו' עכ"ל. וכבר הבאתי מפרש"י שאין זה פרוש לחכות למשיח. גם לא הזכיר דברי חז"ל המורים שלא כדבריו, זולת מה שסיים שם ששאלו מקמי דמרן וכו' ממאמר חז"ל בפסיקתא רבתי פרק ל"ו אות ד' שאליהו הנביא יבוא ג' ימים לפני ביאת המשיח והשיב כשיבוא המשיח יתרץ קושיא זו עכ"ל. והנה לבד מהפסיקתא, הקושיא קיימת גם לפי מה שמבואר במסכת ערובין דף מ"ג עמוד ב' שאליהו יבוא יום לפני המשיח ולא ג' ימים לפניו, ונלמד מהכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' וגו' עכ"ל ש"לפני" בצמצום הוא ביום הקודם.
5
ו׳אכן גם ממאמרי חז"ל שהזכרתי ב"קשוט" קשה על דבריו וכן ממאמרם שאין בן דוד בא עד שירבו המסורות וכו' עכ"ל וכהנה לעשרות, שאף על פי שהמדרשים חלוקים ואין איתנו יודע כיצד יבוא המשיח עד שיבוא כמו שכתב הרמב"ם, מכל מקום נראית דעת חז"ל ברורה שלא בכל זמן ובכל מצב יש לצפות לבואו. ואין לדחות ממסכת ערובין שם עמוד א' הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וימים טובים ואסור לשתות יין כל ימות החול עכ"ל ומאי איריא שבתות וימים טובים אם אין בן דוד בא עד שירבו המסורות וכו' או שעתידין ישראל להגאל בניסן דוקא ולא בשאר חדשים וכיוצא בדרשות אלה, אם כן לישתרי לשתות יין גם בכל אלה. זה אינו, כי כשם שלחשב את הקץ הוא על דרך שמא ואפשר כמו שכתב הרמב"ן הוא הדין דרשות אלה הן על דרך שמא ואפשר ולכן מספק אסור לאותו נזיר לשתות יין באותם זמנים עיי"ש בגמרא, ומכל מקום שפיר נשמע מהן שאין חובה להאמין שיבוא המשיח בכל יום.
6
ז׳וכן מוכח ממסכת תענית דף י"ז עמוד א' וסנהדרין דף כ"ב עמוד ב' לדעת רבי דלא חיישינן לשמא יבנה בית המקדש עיי"ש, ודוחק לחלק שמכל מקום חיישינן לביאת המשיח, וגם לדעת חכמים החולקים על רבי וכן בכמה ענינים בש"ס אמרו מהרה יבנה בית המקדש אין זה אלא לחשוש ומשום גזרה לשנה אחרת אבל אינו מסתבר כלל שנחלקו בעיקרי האמונה. כל שכן לפי הירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה' הלכה ב', אמר ר' אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד עכ"ל ואם כן לשיטת רבי שאין חוששים לשמא יבנה בית המקדש כל שכן אין לאמר במהרה בן דוד בא, וידוע שכמה פעמים ניסו לבנות הבית אחרי החורבן השני בעוד שהיו תחת שיעבוד האומות ועיין בספר עלי תמר על הירושלמי שם.
7
ח׳וכן פשוט במסכת סוטה דף מ"ח עמוד ב' שהביאו הכתוב בעזרא פרק ב' אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ותומים עכ"ל ופרשו כאדם שאומר לחברו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד עכ"ל כלומר שהוא חזון לעתיד ואינו קרוב, ואו או קאמר וכן משמע בירושלמי מסכת קדושין פרק ד' הלכה א' והעד שבפרש"י במסכת כתובות דף כ"ה עמוד ב' הזכיר רק עד שיבא משיח. ובירושלמי מסכת תענית פרק ד' הלכה ה' אמר ר"י בן תורתא לר' עקיבא יעלו עשבים בלחיך ועדיין בן דוד לא בא עכ"ל הרי שציפה שלא יבוא המשיח בקרוב, ור' עקיבא לא חלק עליו אלא לפי מה שדימה במציאות שבר כוזיבא הוא המשיח אבל בעלמא מהיכי תיתי שחייבים להאמין שיבוא המשיח בכל יום.
8
ט׳ומה שבליקוטי הגרי"ז הביא מנוסח י"ג העיקרים שבסדורים ואע"פ שמתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא עכ"ל וכתב עליו שכאן אנו אומרים במלואו את כל מה שצריך להאמין ביסוד ועיקר זה של משיח שלא די רק להאמין בביאת המשיח אלא שגם צריך לחכות לו בכל יום שיבוא עכ"ל, הנה הנוסך שבסדורים אינו מהרמב"ם ואינו ידוע מי חיברו, והגם שהמנין הוא לפי הרמב"ם מכל מקום בפרטי העיקרים לוקה בחסר ויתר כמו שעמד על זה בשו"ת המאור סימן ז' ולכן אין ממנו ראיה לדעת הרמב"ם. ואפילו לפי נוסח ה"אני מאמין" הרי לא כתב אחכה לו שיבוא בכל יום אלא אחכה לו בכל יום שיבוא עכ"ל, ויש לפרש ש"בכל יום" קאי על המחכה ולא על המשיח. ומיהו כלשון זה כתב מחבר ספר הבתים במגדל דוד ספר האמונה עמוד הששי פרק ב', וז"ל מפני שאנחנו מצפים בכל יום ביאת הגואל נתחזק באמונת ה' במצוותיו ובתורותיו ואילו היה הקץ נודע כבר היו הדורות העוברים מתיאשים מן הגאולה מה שלא היה בגלות מצרים וגלות בבל כי היה זמנם קצר, ולזה הכוונה אמרו רבותינו תפח רוחן של מחשבי קצין עכ"ל, והוא כדברי הרמב"ן בספר הגאולה שאם היו מחשבים הקץ לעתיד הרחוק היו העם מתיאשים מן הגאולה מה שאין כן כשהדברים סתומים יקוו שתבוא הישועה בקרוב ועל ידי כן תתחזק אמונתם. הרי שבמגדל דוד משמע שהיו מצפים שכל יום יבוא המשיח, ומכל מקום אף הוא לא כתב שיש חיוב להאמין שיבוא בכל יום אלא רק שהיו מצפים כן בגלל הצרות.
9
י׳והנה כל הראשונים שחישבו את הקץ על כרחך לא האמינו באמונה שלמה שהמשיח יבוא לפני זמן חישובם, כי גם לפי מה שכתב הרמב"ן שאין לחשב הקץ אלא דרך שמא ואפשר, סוף סוף כיון שעל כל פנים אפשר שהחישוב הוא נכון שוב אי אפשר להאמין באמונה שלמה שהמשיח יבוא לפני כן. ואטו נחזיק את רס"ג ורש"י ורמב"ם ושאר גדולי עולם שחישבו את הקץ ככופרים ח"ו, אלא בודאי ליתא.
10
י״אואפילו לדברי הגרי"ז שצריך להאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא וכו' עכ"ל, מן התימה על האי גאון וצדיק ז"ל להחזיק מי שאינו מאמין כן ככופר כיון שהדבר אינו מבואר לא במקרא ולא בחז"ל ולא בראשונים. ועיין במסכת סנהדרין דף צ"ט עמוד א' שאמר ר' הילל אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה עכ"ל וכתב בשו"ת הרדב"ז חלק ד' סימן קפ"ז שלא נידון ככופר כיון שטעה בעיונו, וכל שכן כאן. ואמנם רבו התרוצים בדעת ר' הילל שלא להשוותו ככופר, כי יש מפרשים שלא הכחיש ביאת המשיח אלא רק סבר שהיא קבלה בלבד ואין לה הכרח מן הכתובים ועיין בספר העיקרים פרק א' ובענפים שם, והאברבנאל בספר ראש אמנה פרק י"ד תרץ שסבר שאין לישראל גאולת אחישנה*בישעיהו פרק ס', הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה עכ"ל, ולפי פשוטו כשיגיע זמנה יחיש ה' להשלים את הגאולה ולא יאריך זמן בין תחילתה לסופה וכן פרש תרד"ק. ואולם במסכת סנהדרין דף צ"ח עמוד א' דרשו אותו לצדדין, זכו אחישנה לא זכו בעתה עכ"ל ודרשה זו נתקבלה כעיקר בין מדרשי הגאולה יותר משאר מאמרי חז"ל, ונראה הטעם מפני שהמשיח ואליהו עצמם אמרו חילוק זה כמו שמסופר שם שרבי יהושע בו לוי שאל למשיח בפתחא דרומא לאימת אתי מר אמר ליה היום, אתא לגבי אליהו וכו' אמר ליה שקורי קא משקר לי דאמר לי היום אתינא ולא אתא, אמר ליה הכי אמר לך (תהילים צ״ה:ז׳) היום אם בקולו תשמעו עכ"ל הרי שהמשיח יבוא מיד אם רק יהיו זכאין לכך. וריב"ל עצמו הוא שדרש שם זכו אחישנה לא זכו בעתה, אבל אין הכרח שלא ידע חילוק זה בתחילה עד שאליהו גילו לו ואז חזר ודרש אותו מן הכתוב, אלא אפילו כבר דרש ריב"ל שקיימת גאולת אחישנה מכל מקום כיון שהמשיח אמר לו שיבוא היום סבר ריב"ל שבודאי מיירי בגאולת בעתה כי הדור לא היה ראוי לגאולת אחישנה, וכיון שהמשיח לא בא נמצא ששיקר, ולזה הסביר לו אליהו שלא שיקר אלא שרמז לכתוב.
ויש לדקדק כיצד המשיח הבטיח לו שיבוא היום אם בקולו תשמעו, והלא לא בא אליהו אתמול כפי שהתנו במסכת ערובין דף מ"ג עמוד ב'. אלא מכאן ראיה שבגאולת אחישנה אין אליהו בא תחילה אלא הגאולה באה מיד אפילו בלעדיו כמו שכתב בספר כרתי ופלתי בסימן ק"י בסוף בית הספק, ואילו בערובין שם מיירי בגאולת בעתה. ושלא כספר טורי אבן במסכת ראש השנה דף י"א עמוד ב' שפרש להפך שבערובין מיירי בגאולת אחישנה וביקש לתרץ לפי זה למה אותו הנזיר אסור לשתות יין בשאר חודשי השנה שלא בניסן וכו', ולע"ד אין סברה לחלק בין בשורת אליהו לבין שאר סימני הגאולה אלא כולם מיירי בגאולת בעתה.
ואין להקשות לאידך גיסא, כיצד היה סלקא דעתא לריב"ל שהמשיח יבוא היום בגאולת בעתה והלא אליהו לא בא אתמול, זה אינו דומה כי ריב"ל היה יכול לתלות שאליהו בא אתמול ורק איהו שהיה אז בדרך לרומא לא שמע, קל וחומר ממה שאמרו בערובין שם לימר לבית דין הגדול אתא עכ"ל. והגמרא אינה סוברת כדעת הפסיקתא שקולו של אליהו נשמע מסוף העולם ועד סופו, או אפשר שהפסיקתא מרמזת לתקשורת של היום. מה שאין כן לפי המסקנה שהמשיח היה בא באותו היום אם בקולו תשמעו, מוכח שגאולת אחישנה אינה תלויה בבשורת אליהו.
והנה מה שפשוט לגמרא בערובין שאין אליהו בא בערבי שבת וערבי יו"ט ודאי ולא ספק, שלכן אותו הנזיר מותר ביין בשבת ויו"ט כיון שאין בן דוד בא אלא אם כן בא אליהו אתמול, קשה מאי אולמיה דבר זה יותר ממה שדרשו שבניסן עתידין להגאל ושאר מאמרי הגאולה שכולם אינם אלא שמא ואפשר. ולע"ד כך היתה קבלה בידם, וזהו שאמרו שם כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא וכו' עכ"ל ולא הביאו על זה דרשה.
ומיהו הרמב"ם בהלכות נזירות פרק ד' הלכה י"א כתב שאותו הנזיר אסור ביין גם בשבת ויו"ט כי הדבר ספק האם יבוא המשיח בשבת ויו"ט או לא, ועיי"ש בכסף משנה שלדעת הרמב"ם אין הכרח לומר שאליהו יבוא יום לפני המשיח או שלא יבא בערבי שבת וערבי יו"ט, ועיין באחרונים שהובאו שם בבית המפתח ויש שם טעות הדפוס וצ"ל שו"ת חת"ס ח"ו. ונראה שהרמב"ם לשיטתו בהלכות מלכים פרק י"ב הלכה ב' שפשטות הכתובים היא שיבוא אליהו לפני מלחמת גוג ומגוג שהיא בתחילת ימות המשיח ולאו דוקא סמוך לפני ביאת המשיח, אלא שיש מן החכמים הסוברים שיבוא קודם ביאת המשיח, שלפי זה אלמלא שכתב שאין לחז"ל קבלה בענינים אלה יכול להסכים שבאמת אליהו לא יבוא בערבי שבת וערבי יו"ט וכן שיבוא יום אחד לפני יום ה' הגדול והנורא, ורק הספק הוא האם כל זה קאי אלפני ביאת המשיח או לפני מלחמת גוג ומגוג. כי אי אפשר שיהיו זכאים לכך לאחר ימי חזקיה אבל מכל מקום המשיח יבוא בעתו, ובישועות משיחו בעיון הראשון פרק ג' פרש שר' הילל האמין בכל פרטי ימות המשיח זולת במלכות בית דוד עיי"ש. מכל מקום דברי הרדב"ז אמת כי כן מוכרח בריטב"א במסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד א' שכתב שהדעה שהאסמכתאות שנתנו חז"ל אינם אלא סימן בעלמא ואינן כוונת התורה, היא דברי מינות עיי"ש, והלא כן דעת הרמב"ם והתוספות כמו שכתבתי בבני בנים חלק ב' עמוד קל"א בהג"ה ואטו הריטב"א החזיק אותם למינים, אלא על כרחך הטועה בפרוש הכתובים או בדברי חז"ל אף על פי שיש בטעות משום מינות אינו נדון כמין ואפיקורס, ומעין מה שכתב הראב"ד בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ז' עיי"ש. ואולם קושטא דמילתא המאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ומחכה לו ומתאווה לבואו קדוש ייאמר לו אף על פי שסובר שלפי מאמרי חז"ל לא יבוא היום או מחר, וכן אמר מו"ז הגה"צ זצלה"ה שלחכות לביאת המשיח אין פרושו שעומד לבוא בכל רגע וכן עמא דבר.
ויש לדקדק כיצד המשיח הבטיח לו שיבוא היום אם בקולו תשמעו, והלא לא בא אליהו אתמול כפי שהתנו במסכת ערובין דף מ"ג עמוד ב'. אלא מכאן ראיה שבגאולת אחישנה אין אליהו בא תחילה אלא הגאולה באה מיד אפילו בלעדיו כמו שכתב בספר כרתי ופלתי בסימן ק"י בסוף בית הספק, ואילו בערובין שם מיירי בגאולת בעתה. ושלא כספר טורי אבן במסכת ראש השנה דף י"א עמוד ב' שפרש להפך שבערובין מיירי בגאולת אחישנה וביקש לתרץ לפי זה למה אותו הנזיר אסור לשתות יין בשאר חודשי השנה שלא בניסן וכו', ולע"ד אין סברה לחלק בין בשורת אליהו לבין שאר סימני הגאולה אלא כולם מיירי בגאולת בעתה.
ואין להקשות לאידך גיסא, כיצד היה סלקא דעתא לריב"ל שהמשיח יבוא היום בגאולת בעתה והלא אליהו לא בא אתמול, זה אינו דומה כי ריב"ל היה יכול לתלות שאליהו בא אתמול ורק איהו שהיה אז בדרך לרומא לא שמע, קל וחומר ממה שאמרו בערובין שם לימר לבית דין הגדול אתא עכ"ל. והגמרא אינה סוברת כדעת הפסיקתא שקולו של אליהו נשמע מסוף העולם ועד סופו, או אפשר שהפסיקתא מרמזת לתקשורת של היום. מה שאין כן לפי המסקנה שהמשיח היה בא באותו היום אם בקולו תשמעו, מוכח שגאולת אחישנה אינה תלויה בבשורת אליהו.
והנה מה שפשוט לגמרא בערובין שאין אליהו בא בערבי שבת וערבי יו"ט ודאי ולא ספק, שלכן אותו הנזיר מותר ביין בשבת ויו"ט כיון שאין בן דוד בא אלא אם כן בא אליהו אתמול, קשה מאי אולמיה דבר זה יותר ממה שדרשו שבניסן עתידין להגאל ושאר מאמרי הגאולה שכולם אינם אלא שמא ואפשר. ולע"ד כך היתה קבלה בידם, וזהו שאמרו שם כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא וכו' עכ"ל ולא הביאו על זה דרשה.
ומיהו הרמב"ם בהלכות נזירות פרק ד' הלכה י"א כתב שאותו הנזיר אסור ביין גם בשבת ויו"ט כי הדבר ספק האם יבוא המשיח בשבת ויו"ט או לא, ועיי"ש בכסף משנה שלדעת הרמב"ם אין הכרח לומר שאליהו יבוא יום לפני המשיח או שלא יבא בערבי שבת וערבי יו"ט, ועיין באחרונים שהובאו שם בבית המפתח ויש שם טעות הדפוס וצ"ל שו"ת חת"ס ח"ו. ונראה שהרמב"ם לשיטתו בהלכות מלכים פרק י"ב הלכה ב' שפשטות הכתובים היא שיבוא אליהו לפני מלחמת גוג ומגוג שהיא בתחילת ימות המשיח ולאו דוקא סמוך לפני ביאת המשיח, אלא שיש מן החכמים הסוברים שיבוא קודם ביאת המשיח, שלפי זה אלמלא שכתב שאין לחז"ל קבלה בענינים אלה יכול להסכים שבאמת אליהו לא יבוא בערבי שבת וערבי יו"ט וכן שיבוא יום אחד לפני יום ה' הגדול והנורא, ורק הספק הוא האם כל זה קאי אלפני ביאת המשיח או לפני מלחמת גוג ומגוג. כי אי אפשר שיהיו זכאים לכך לאחר ימי חזקיה אבל מכל מקום המשיח יבוא בעתו, ובישועות משיחו בעיון הראשון פרק ג' פרש שר' הילל האמין בכל פרטי ימות המשיח זולת במלכות בית דוד עיי"ש. מכל מקום דברי הרדב"ז אמת כי כן מוכרח בריטב"א במסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד א' שכתב שהדעה שהאסמכתאות שנתנו חז"ל אינם אלא סימן בעלמא ואינן כוונת התורה, היא דברי מינות עיי"ש, והלא כן דעת הרמב"ם והתוספות כמו שכתבתי בבני בנים חלק ב' עמוד קל"א בהג"ה ואטו הריטב"א החזיק אותם למינים, אלא על כרחך הטועה בפרוש הכתובים או בדברי חז"ל אף על פי שיש בטעות משום מינות אינו נדון כמין ואפיקורס, ומעין מה שכתב הראב"ד בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ז' עיי"ש. ואולם קושטא דמילתא המאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ומחכה לו ומתאווה לבואו קדוש ייאמר לו אף על פי שסובר שלפי מאמרי חז"ל לא יבוא היום או מחר, וכן אמר מו"ז הגה"צ זצלה"ה שלחכות לביאת המשיח אין פרושו שעומד לבוא בכל רגע וכן עמא דבר.
11