שו"ת בני בנים, חלק שלישי, מאמרים ב׳Responsa Benei Banim, Volume III, Essays 2
א׳שלטון ישראל הוי כפיקוח נפש*נדפס ב"אור תורה", מנחם-אב תשנ"ג
1
ב׳בשו"ת בני בנים חלק ב' סימן מ"ב כתבתי שקיום שלטון יהודי הוא ענין פקוח נפש הכלל, כי כמה אלפים ורבבות יהודים יהיו ח"ו בסכנה ברבות הימים בלי שלטון יהודי עיי"ש. ונראה להביא ראיה לפי דעת כמה ראשונים, כי הנה במסכת נזיר דף כ"ג עמוד א' ובהוריות דף י' עמוד ב' אמרו על יעל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וכו', שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה וכו'. ופרשו רש"י וכל הראשונים שסיסרא בא עליה מרצונה וכל כוונתה היתה להתיש את כוחו כדי שתוכל להורגו, ושלא כדעת המדרש הובא בילקוט אחרי מות סימן תקפ"ה שסיסרא לא נגע בה.
2
ג׳ובשו"ת מהרי"ק שורש קס"ה (בדפוסים אחרים קס"ז) הביא מתוספות רבינו יהודה מפרי"ש, וז"ל והא דפרכינן בפרק מצות חליצה (קיג) ובפרק הנזיר (כג) גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו' עד ולכך הכתוב משבחה, ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היתה אשת איש, כדי להציל כל ישראל, וכן מצינו באסתר המלכה שהמציאה עצמה לאחשורוש בשעה שלא היה תובעה כדי שיתאווה לה ויהיה נוח להתפתות לעשות לה בקשתה עכ"ל. והביא מהרי"ק כן כסיוע לדבריו שאסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפילו נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל וכו'. וסיים מהרי"ק, הרי לך שכתבו התוספות ודבר זה מותר לעשות, ואפילו גבי עובדא דיעל כל שכן וכל שכן בההיא דאסתר וכו' עכ"ל.
3
ד׳ויש לדקדק מאי הצלת כל ישראל הויא אצל יעל, דבשלמא אצל אסתר המן בקש להשמיד את כל היהודים אבל לא מצאנו שיבין מלך חצור בקש להשמיד את בני ישראל, שלא נאמר בספר שופטים פרק ד' אלא שלחץ את ישראל בחזקה עשרים שנה ופרשוהו בתנחומא פרשת בהר אות ג' ובשאר מדרשים דהיינו בחירופין ובגידופין. ואין לומר שכיון שמרדו בו לכן אם ינצל סיסרא יחזור ויתנקם בהם וזוהי ההצלה, כי הא תינח ללשון המאירי במסכת סנהדרין דף ע"ד עמוד ב' דהצלת רבים שאני עכ"ל שלשון זה שפיר נופל על זבולון ונפתלי שלחמו נגד סיסרא, ועוד דשבט מיקרי קהל, אבל רבנו יהודה מפרי"ש ומהרי"ק כתבו להציל כל ישראל עכ"ל ומשמע כל ישראל או רובם ולא מקצתם. ועיין בשו"ת נודע ביהודה תניינא חלק יורה דעה סימן קס"א שאסור לאשה למסור עצמה לבעילה כדי להציל נפשות ושאני אסתר שהיתה להצלת כל ישראל מהודו ועד כוש וכו' ועיין בשו"ת משפט כהן סימן קמ"ג וקמ"ד באורך, ואילו בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סימן קי"ז התיר במקרה דומה כיון שעשתה להצלת רבים וצ"ע שהביא משו"ת מהרי"ק והלא במהרי"ק כתב הצלת כל ישראל, אבל יש לו להתלות במאירי. ומה שכתב המאירי שם דף ע"ב עמוד ב' בענין רודף שאסור להציל עצמו בנפש חברו ואפילו רבים בנפש יחיד, שאני יעל שמסרה רק את עצמה ולא את חברתה, ועוד לע"ד לפי מה שפסק המאירי כרבי יוחנן שאם יחדוהו אפילו לא היה חייב מיתה כשבע בן בכרי מותר למוסרו, אם כן כאן שלא היה אפשר להציל אלא על ידי יעל הוי כיחדוה.
4
ה׳והנה בגמרא הקשו והא אסתר בפרהסיא הואי וקאי על ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש וגו' דמשמע שהיה באונס, אבל לא הקשו כלל ממה שאחר כך המציאה את עצמה מרצון וכן לא הקשו מיעל אף על פי שהיתה נמי ברצון וחמור מאונס, ועל כרחך מפני דפשיטא לה להגמרא דשאני יעל ואסתר כיון שעשו להצלת רבים או כלל ישראל. ואף אם תפרש באסתר שכיון שתלך אל המלך שלא כדת אל בית מלכותו ביום אזי ייזכר בה בלילה ויתאוה לה ושוב הוי אונס, ובאמת לפי זה צריך להבין מה שאמרו במסכת מגילה דף ט"ו עמוד א' כאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך עכ"ל ומאי אבדתי איכא ללכת אליו ביום, לא יהיה אלא גרם אונס בלילה ולמה תיאסר על מרדכי. וצריך לאמר דהכי אמרה, דעד עכשיו כשהיה מביא אותי בלילה הוי לאונסי ועתה כשיזמין אותי אלך אליו ברצון כדי להציל את ישראל ולכן למרות שבכוחו לאנסני יהיה הפעם ברצון מצדי ואהיה אסורה על מרדכי, ולא קאי כלל על הליכתה לבית מלכותו ביום. על כל פנים אצל יעל בודאי היה ברצון גמור וכמו שכתבו התוס' שהיתה משדלתו, ולא היה אונסה כי היה צריך לה כדי להטמינו. ולפי זה מה שכתב המאירי שם אחר כך דכל שכן ביעל שהיה להנאת עצמו ובצנעה ודנה את עצמה כאנוסה להצלת רבים עכ"ל ואזיל לשיטת בעל העיטור שהנאת עצמו מועילה אפילו בגלוי עריות, והקשה בקובץ התורה והמדינה כרך ז-ח עמוד ל"א בהערת העורך שכיון שלהנאת עצמו שאני מהו ההכרח לפרש דגם הצלת רבים שאני, אינו קשה כי הנאת עצמו מועילה רק באונס ולא ברצון ורק כיון שדנה את עצמה כאנוסה כדי להציל רבים שוב מועילה הנאת עצמו.
5
ו׳והנה הכתוב מעיד כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני עכ"ל ונלמד שלא מטעם מלחמה הרגה יעל את סיסרא ושלא כמו שכתב במשך חכמה סוף פרשת בשלח, וגם כיון שנס ברגליו לא היה לו דין רודף באותה שעה. ולפי משמעות רבנו יהודה מפרי"ש ומהרי"ק דבעינן הצלת כל ישראל דוקא ולא שבטים אחדים ושכן דעת שו"ת נודע ביהודה אם כן איזו הצלת כל ישראל היתה שם. אלא על כרחך הסרת שלטון זר של יבין מלך חצור היא גופא מיקרי הצלת כל ישראל,*וראיה ממסכת מגילה דף י"ד עמוד א' בענין שאין אומרים הלל בפורים, שהקשו ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן, ותרץ רבא בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן עכ"ל. ויש לתמוה איזה תרוץ הוא זה, הלא עדיין קל וחומר מה מעבדות לחירות אמירנן שירה ממיתה לחיים לא כן שכן, ומאי איכפת לו דעבדי אחשורוש אנן? אלא צריך לאמר שכיון שישראל נשארו עבדי אחשרורש אין זו יציאה גמורה ממוות לחיים, כי בכל רגע יכולים שוב להיות בסכנה מטעם השלטון הזר ולכן אין אומרים שירה. אם מטעם שכתבתי בשו"ת בני בנים שקיום שלטון יהודי הוא ענין פקוח נפש הכלל כי כמה אלפים ורבבות יהודים יהיו בסכנה ברבות הימים בלי שלטון יהודי אם מטעם אחר, ורק לא מטעם כלכלי נגעו בה כי רק אחר כך נאמר (שופטים ו׳:ו׳) וידל ישראל מאד מפני מדין עכ"ל. וזהו שכתב מהרי"ק דאפילו גבי עובדא דיעל כל שכן וכל שכן בההיא דאסתר עכ"ל כלומר שההצלה אצל אסתר בודאי היתה גדולה מזו של יעל כי באסתר היו בסכנת השמדה ממש מה שאין כן ביעל, ומכל מקום דין אחד לשניהם. וכן כתב הגאון מו"ז הרי"א הענקין זצלה"ה בספר תשובות איברא (כתביו חלק ב') סימן ק"ט שהמשתדל לספות ביד אומות העולם אפילו לא היתה בזה סכנה הרי הוא מוסר גמור ורודף כלל ישראל.
6
ז׳ואולם למסור רק חלק מבני ישראל אל תחת שלטון האומות אין זה ברור כל כך, כי במהרי"ק וכו' מיירי בכל ישראל ואילו למאירי ושו"ת שבות יעקב שנקטו הצלת רבים אפשר שמדובר בשני השבטים שנלחמו עם סיסרא שלגבם היתה סכנת נפשות ממש, ומכל מקום זיל בתר טעמא שברבות הימים יהיו יהודים בסכנה תחת שלטון זר. ומה שבמלכים-א פרק ט' נתן שלמה לחירם עשרים עיר בגליל, חלילה שמסר כמה אלפים מישראל אל תחת שלטון ומשפט עכו"ם, אלא שלמה מסר את הערים אבל את התושבים הושיב במקום אחר ונראה שהושיבם בתוך הערים שמסר חירם לשלמה בדברי הימים-ב פרק ח' ועיין ברד"ק. ובמסכת שבת דף נ"ד ע"א בתרוץ הראשון משמע שנתן לחירם גם את התושבים, ומיהו לפי הלשון שם שהיו בהם בני אדם וכו' אפשר דמיירי בנכרים ואתי שפיר.
7