שו"ת בני בנים, חלק שלישי, מאמרים ה׳Responsa Benei Banim, Volume III, Essays 5
א׳שילוח הקן בזמן הזה
1
ב׳עיין בשו"ת חות יאיר סימן ס"ז שאם נזדמן קן לפניו חייב לשלח את האם לקיים מצות שלוח הקן, והובא בברכי יוסף ופתחי תשובה ביורה דעה סימן רצ"ב ועוד אחרונים וכן פסק בערוך השלחן שם אות א'. ואילו בנו בתורה תמימה בפרשת כי תצא אות ס"ח הביא מחדושי הר"ן במסכת חולין דף קל"ט עמוד א' שאם לא רצה ליקח הבנים פטור מלשלח עכ"ל והר"ן כתב כן בשם יש שתרצו ומשמע שדעתו כן אף על פי שתמה עליהם מצד אחר, ובהגהות יד שאול הביא כן בשם האבן עזרא בספר יסוד מורא. וכן דעת שו"ת חכם צבי סוף סימן פ"ג שרשות להשאיר את האם רובצת על הבנים וכן האריך בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן ק' וכן כתב בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא קמא סימן רמ"ט ובעוד אחרונים, ובספר מרומי שדה במסכת חולין שם סיים שכן המנהג פשוט. וכן כתב במנחת חינוך מצוה תקמ"ד אם רוצה לקחת מהם מ"ע לשלח את האם עכ"ל אבל אם אינו רוצה אינו צריך, ועיין במשמרת שלום ביורה דעה שם ובציונים בבית המפתח בהלכות שחיטה פרק י"ג הלכה ו'.
2
ג׳וזוהי כוונת ספר המצות לא תעשה ש"ו, הזהירנו שלא נקח קן צפור בעת הצידה וכו' עכ"ל ומהו בעת הצידה, אלא בא לאמר שאם צד כלומר שרוצה בעופות חייב לשלח את האם מה שאין כן אם אינו רוצה בהם אינו חייב להיטפל להם. והרמב"ם לשיטתו במורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ח שכתב טעם בשלוח הקן, וז"ל הביצים אשר שכבה האם עליהם והאפרוחים הצריכים לאמם על הרוב אינם ראויים לאכילה וכשישלח את האם וילך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים ועל הרוב יהיה סבה להניח הכל עכ"ל הרי שפרש שטעם המצוה הוא להניא את האדם מלנגוע באם על בנים כלל, וכל שכן אין מצוה לנגוע בהם לכתחילה וכן העיר שם הר"י קאפח. ולפי דברי ספר המצות נדחית ראית שו"ת חות יאיר וערוך השלחן שהביאו מן הברייתא בדף קל"ט עמוד ב', יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן תלמוד לומר כי יקרא במאורע לפניך עכ"ל ואלמא אם אירע לפניו חייב לקיימה ואינו יכול לאמר איני רוצה ליקח לא את הבנים ולא את האם, שזו אינה ראיה כי הרי מיירי במי שרוצה בעופות וכן דחו בחסדי דוד וחזון יחזקאל על התוספתא למסכת חולין פרק י' תוספתא ב'.
3
ד׳ולפי זה יובנו דברי המאירי במסכת חולין שם, מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזור אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם או שיחזור אחרי מצוה זו בהרים ובגבעות אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא עכ"ל, וקשה מהו לשון אם ימצא לו קן וכו' "או" שיחזור אחרי מצוה זו בהרים או בגבעות עכ"ל שמשמע ששניהם הם פרוש למה שהקדים שאינה מצוה שיהא צריך לחזור אחריה, והיאך סיים אלא כשיזדמן לידו לקיים עכ"ל והלא מקודם הביא אם ימצא לו קן כדוגמה לכך שאינה מצוה שיטול את הבנים. אלא המאירי פרש שהמצוה אינה אלא כשמחפש אחר העופות כמו שנראה בספר המצות, והכי קאמר שאם רק במקרה מצא אם על בנים אינו צריך להיטפל להם כיון שאינו רוצה בעופות, והוא הדין אפילו רוצה בעופות וכגון שהוא צד וסלקא דעתן שאז יש לו לחפש בהרים ובגבעות כדי שימצא קנים ויקיים מצות שלוח הקן, קא משמע לן שאינו מצווה לחפש אחריהם אלא רק כשיזדמן לו.
4
ה׳והנה ממה שכתב המאירי שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח הקן עכ"ל מבואר שנטילת הבנים היא חלק מהמצות עשה ושלא כשו"ת חכם צבי שם שכתב שהמצוה היא שלוח האם בלבד ואילו ואת הבנים תקח לך היא רשות. וכן בשאר מקומות לשון תקח לך הוא לשון צורך וחיוב, בבראשית פרק ל"ח תקח לה פן נהיה לבוז עכ"ל עיי"ש במפרשים ובויקרא פרק ט"ו יקח לו וגו' תקח לה שתי תורים וגו' עכ"ל ומיירי בטהרת הזב והזבה ודרשו בתורת כהנים לו לעצמו שאם הפריש אותן לזיבתו הראשונה לא יביאם לזיבתו השניה עכ"ל וכולו חיוב. ובאמת תימה לפרש שהתורה צוותה לשלח את האם אפילו אינו רוצה בבנים דהוי סתם אכזריות כמו שכתב בשו"ת חתם סופר, ולפי הדעה שחייב לקיים מצות שלוח הקן אם כן במצא עשרות ומאות קנים במקום אחד כמו שמצוי ביונים יהיה חייב להפריח את כל האמהות אתמהה. ואף על פי שאם לא נבין את המצוה עדיין גזרת מלך היא כמו שכתב בערוך השלחן, מכל מקום אין לפרשה לכתחילה נגד ההגיון.
5
ו׳ונמצא שאינו חייב לשלח את האם אלא אם כן רוצה בבנים ואם שלח האם ולא נטל הבנים לעצמו לא קיים את העשה.*עיין בספר המצות לא תעשה ש"ו, וזה הלאו נתק לעשה והוא שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך עכ"ל ובמשמרת שלום סימן רצ"ב אות ג' הביא מי שדייק מזה שקיחת הבנים היא חלק מהעשה, ברם בכתבי-היד של ספר המצות ליכא למלים ואת הבנים תקח לך וכן אינן בתרגומי הר"ח הלר והר"י קאפח. ומכל מקום הדין דין אמת ברמב"ם כי במצות עשה קמ"ח כתב שצונו לשלוח הקן והוא אמרו יתעלה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך עכ"ל וכן הוא בכל הנוסחאות, ומה שלא כתב כן במצוות לא תעשה י"ל שקיצר בלשון.
ויותר נראה שלא קיצר בלשון אלא אדרבה דייק בלשון, כי המצות עשה היא שלוח האם וקיחת הבנים ועל שניהם סיים הכתוב למען ייטב לך והארכת ימים עכ"ל ולכן כתב שם הרמב"ם את שניהם, מה שאין כן לגבי הלאו הניתק לעשה די בשלוח האם כדי שלא ילקה ולכן במצוות לא תעשה לא הזכיר קיחת הבנים. ומסתבר לאמר כן כי מה ענין לקיחת הבנים לתקן לקיחת האם, וניחא שבמסכת חולין דף קמ"א עמוד א' בקיימו לא קיימו או בטלו ולא בטלו כל הדיון הוא מצד מתה האם או נשחטה ולא מצד מתו הבנים או נשחטו כי הפטור ממלקות תלוי בשלוח האם בלבד. ואתי שפיר שיש הבדל בין תיקון הלאו לבין קיום העשה, כי לא מסתבר כלל שעל תיקון הלאו יזכה לאריכות ימים כי הוי מצוה הבאה בעבירה כמו שכתב בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן י"ח.
והנה דעת התוספתא פרק י' הלכה ב' אינה כן וז"ל נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבנים עד שמתו או עד שנעשו טרפה פטור מלשלח עכ"ל, ברם כבר הקשו עליה מן המשנה אמר הריני לוקח את האם ומשלח את הבנים חייב שנאמר שלח תשלח את האם עכ"ל הרי שנתחייב משעת לקיחת האם ומשמע שפטור על ידי שישלח אע"פ שלא יקיים תקח לך וכמו שכתב בחזון יחזקאל שם וכן הוכיח מהרמב"ם שאינו סובר כתוספתא עיי"ש, ורק מה שתרץ את התוספתא שמיירי בשלח את האם שלוח גמור וחזרה עיי"ש הוי דוחק לע"ד. אלא בודאי התוספתא חולקת על המשנה ואינה הלכה וכן כתב במנחת חינוך שהרמב"ם והשלחן ערוך לא הביאו דברי התוספתא, ורק מה שכתב במנחת חינוך שלרמב"ם אם לקח האם ונטרפו הבנים קודם שהספיק לקחתם חייב מלקות כיון שאינו יכול לקיים העשה עכ"ל איני יודע איפה מבואר כן ברמב"ם ולע"ד אם שלח את האם פטור בכל ענין. ומכאן למה שכתב בספר מרומי שדה שאין מצות שילוח הקן אלא אם רוצה לקחת הבנים וכן המנהג פשוט עכ"ל ומשמע שאינו נהוג לקיים את המצוה כלל וכן לא ראינו גדולים וצדיקים מהדרים אחריה זולת בודדים, והטעם לע"ד הוא שהיום אין רגילים לאכול את הביצים או לטפל באפרוחים, ובמסכת חולין דף ק"מ עמוד א' דרשו ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך עכ"ל וכל שכן לא לאשפה ולכן אם לא ישתמש בביצים או באפרוחים אינו מקיים העשה ושוב גם איסורא קעביד שעובר על בל תשחית. ומה שנקטו לכלביך ופרשו בגמרא שמיירי באפרוחים טרפות דיברו בהוה אבל הוא הדין שאינו מקיים העשה אפילו באפרוחים כשרים אם אינו לוקחם על מנת לאכלם אטו טרפה נזכרת בכתוב. ומה שבסמ"ג עשה ס"ה וסמ"ק מצוה רנ"א פרשו תקח לך דבר הראוי לך עכ"ל אינו מוכרח שסגי שיהיו ראויים לאכילה אפילו אם אינו מתכוון לאכול מהם אלא גם צריך שירצה לאכול מהם, וכן נראה בחזקוני שפרש ואת הבנים תקח לך לאכילתך עכ"ל ומה שנקט לאכילה דוקא ולא לשאר הנאות הגוף עיין בספר היראים השלם מצוה שפ"ז והקצר ס"ב. ובטור כתב מצות עשה שכל מי שימצא קן מעוף טהור וכו' עכ"ל והעתיקו בלבוש בשינוי קצת עיי"ש אבל גם הוא סיים שאחר שישלח את האם יקח את הבנים ויש לפרשו כנ"ל, ועוד עיין בסביב ליראיו על ספר יראים הקצר שם אות ו'. וכיון שיש לו יסוד בש"ס ובראשונים אין אחר המנהג כלום.
ויותר נראה שלא קיצר בלשון אלא אדרבה דייק בלשון, כי המצות עשה היא שלוח האם וקיחת הבנים ועל שניהם סיים הכתוב למען ייטב לך והארכת ימים עכ"ל ולכן כתב שם הרמב"ם את שניהם, מה שאין כן לגבי הלאו הניתק לעשה די בשלוח האם כדי שלא ילקה ולכן במצוות לא תעשה לא הזכיר קיחת הבנים. ומסתבר לאמר כן כי מה ענין לקיחת הבנים לתקן לקיחת האם, וניחא שבמסכת חולין דף קמ"א עמוד א' בקיימו לא קיימו או בטלו ולא בטלו כל הדיון הוא מצד מתה האם או נשחטה ולא מצד מתו הבנים או נשחטו כי הפטור ממלקות תלוי בשלוח האם בלבד. ואתי שפיר שיש הבדל בין תיקון הלאו לבין קיום העשה, כי לא מסתבר כלל שעל תיקון הלאו יזכה לאריכות ימים כי הוי מצוה הבאה בעבירה כמו שכתב בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן י"ח.
והנה דעת התוספתא פרק י' הלכה ב' אינה כן וז"ל נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבנים עד שמתו או עד שנעשו טרפה פטור מלשלח עכ"ל, ברם כבר הקשו עליה מן המשנה אמר הריני לוקח את האם ומשלח את הבנים חייב שנאמר שלח תשלח את האם עכ"ל הרי שנתחייב משעת לקיחת האם ומשמע שפטור על ידי שישלח אע"פ שלא יקיים תקח לך וכמו שכתב בחזון יחזקאל שם וכן הוכיח מהרמב"ם שאינו סובר כתוספתא עיי"ש, ורק מה שתרץ את התוספתא שמיירי בשלח את האם שלוח גמור וחזרה עיי"ש הוי דוחק לע"ד. אלא בודאי התוספתא חולקת על המשנה ואינה הלכה וכן כתב במנחת חינוך שהרמב"ם והשלחן ערוך לא הביאו דברי התוספתא, ורק מה שכתב במנחת חינוך שלרמב"ם אם לקח האם ונטרפו הבנים קודם שהספיק לקחתם חייב מלקות כיון שאינו יכול לקיים העשה עכ"ל איני יודע איפה מבואר כן ברמב"ם ולע"ד אם שלח את האם פטור בכל ענין. ומכאן למה שכתב בספר מרומי שדה שאין מצות שילוח הקן אלא אם רוצה לקחת הבנים וכן המנהג פשוט עכ"ל ומשמע שאינו נהוג לקיים את המצוה כלל וכן לא ראינו גדולים וצדיקים מהדרים אחריה זולת בודדים, והטעם לע"ד הוא שהיום אין רגילים לאכול את הביצים או לטפל באפרוחים, ובמסכת חולין דף ק"מ עמוד א' דרשו ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך עכ"ל וכל שכן לא לאשפה ולכן אם לא ישתמש בביצים או באפרוחים אינו מקיים העשה ושוב גם איסורא קעביד שעובר על בל תשחית. ומה שנקטו לכלביך ופרשו בגמרא שמיירי באפרוחים טרפות דיברו בהוה אבל הוא הדין שאינו מקיים העשה אפילו באפרוחים כשרים אם אינו לוקחם על מנת לאכלם אטו טרפה נזכרת בכתוב. ומה שבסמ"ג עשה ס"ה וסמ"ק מצוה רנ"א פרשו תקח לך דבר הראוי לך עכ"ל אינו מוכרח שסגי שיהיו ראויים לאכילה אפילו אם אינו מתכוון לאכול מהם אלא גם צריך שירצה לאכול מהם, וכן נראה בחזקוני שפרש ואת הבנים תקח לך לאכילתך עכ"ל ומה שנקט לאכילה דוקא ולא לשאר הנאות הגוף עיין בספר היראים השלם מצוה שפ"ז והקצר ס"ב. ובטור כתב מצות עשה שכל מי שימצא קן מעוף טהור וכו' עכ"ל והעתיקו בלבוש בשינוי קצת עיי"ש אבל גם הוא סיים שאחר שישלח את האם יקח את הבנים ויש לפרשו כנ"ל, ועוד עיין בסביב ליראיו על ספר יראים הקצר שם אות ו'. וכיון שיש לו יסוד בש"ס ובראשונים אין אחר המנהג כלום.
6
ז׳המפרשים נתנו טעם למצוה שלא להיות אכזריים ועיין בפרוש הרמב"ן. ונראה שרמז יש בה לבטול מדת עמלק שבסוף הפרשה, כי כנסת ישראל נמשלה כצפור טהורה כמו שאמרו לגבי יונה במסכת ברכות דף נ"ג עמוד ב' ושאר מקומות, ובעמלק נאמר אשר קרך בדרך עכ"ל וכנגדו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך עכ"ל, ושם ויזנב בך כל הנחשלים עכ"ל ונחשלים היינו נחלשים עיין בתורה תמימה שם והם הנשים והטף, ובעשו זקנו של עמלק נאמר פן יבוא והכני אם על בנים עכ"ל וכנגדו לא תקח האם על הבנים עכ"ל ועיין בהוספות לחיבה יתרה בפרשת וישלח. וכיון שבא סנחריב ובלבל את כל האומות ואין מציאות למחיית עמלק נרמז כנגדו שאין מציאות למצות שלוח הקן.
7