שו"ת בני בנים, חלק שלישי ט״וResponsa Benei Banim, Volume III 15
א׳קבלת מצוות בלי הודעת המצוות
1
ב׳ב"ה, כ"ב סיון תשנ"ד
2
ג׳לאב"ד אחד
3
ד׳במעשה הגיור שנתלבן השבוע בבית דינו, שכבודו סיפר ששמע מאברך אחד שהרב שערך את הגיור הוא מקיל הרבה בעניני גרות, והערתי שאותו הרב הוא חבר בארגון רבנים מוכר בארה"ב והם כתבו עליו שהוא מורשה לגייר ומאי אולמייהו דברי האברך יותר מדבריהם וכבודו התרגז. אמנם לע"ד גם אם נקבל את דברי האברך אינם עדות למפרע על גיור שנעשה לפני י"ב שנה.
4
ה׳אלא שבודאי פשע אותו הרב לפי מה שהגיורת העידה שתחילה דחה אותה ואמר לה להתגייר אצל הרפורמים, שאף שכדין דחה אותה פעמיים אבל אסור לשלחה אצל הרפורמים שיש בזה נתינת מכשול בפניה ובפני כלל ישראל, ואינו דומה למה שאמרה נעמי הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך עכ"ל ששם לא אמרה בפה מלא שובי אל אלהיך. וביותר פשע לפי מה שהעידה הגיורת שלקראת הגיור לא ציוה עליה כי אם להדליק נרות שבת ושלא לאכול ביום הכפורים ואילו את שאר המצוות אמר לה ללמוד כשתעלה ארצה לאחר שנה כפי שתכננה, וכך היה שעלתה ארצה ובמשך השנים נודע לה על שבת וטהרת המשפחה וכו' והיום היא ובעלה שומרים קלה כחמורה, והדברים תמוהים וחמורים ולכן יש לבדוק אחרי אותו הרב. ואולי לא רצה לקרב אותה לקהילתו כיון שהיא שחורה ובעלה היהודי לבן ורבים אצלם מחזיקים דעות קדומות בזה, ברם התורה העידה על משה כי אשה כושית לקח עכ"ל ונענשה מרים שהתלוננה עליו ואף שפרשו חז"ל שהיתה אשה יפה ולא כושית ממש מכל מקום מדנקטה התורה בלשון כושית נשמע שאין בנשואין כאלה שום דופי.
5
ו׳וכבודו הורה שהגיור הוא כקליפת השום שהרי לא שמרה מצוות אחרי הגיור. ולא ידענא, והגם שיש לחוש לחומרא אבל לע"ד לא לבטל הגיור מכל וכל. אנחנו פוסלים גיור כרגיל מב' טעמים, א' אם לא נעשה על ידי בית דין של ג' הראויים לדון ולכן גיור רפורמי או קונסרבטיבי שנעשה על ידי חוטאים הפסולים לדון אינו גיור, וב' אם לא קבל הגר על עצמו לקיים את כל המצוות ואפילו סרב לקבל דקדוק אחד מדברי סופרים כברייתא במסכת בכורות דף ל' עמוד ב'. והאחרונים האריכו האם כוונה לעבור על מצוות לתאבון הויא פסול בקבלת המצוות או לא, ובבני בנים חלק ב' סימן ל"ו חילקתי בין כוונה לעבור לתאבון לבין מחשבה שלא יוכל לקיימן משום אונס עיי"ש.
6
ז׳שני הטעמים האלה אינם שייכים בנדון שלנו שהרי לא היו פסולים בבית הדין המגייר, ואם מטעם שהעידה שלא שמרה מצוות לאחר הגיור, הפה שאסר הוא הפה שהתיר שתרצה שלא ידע על המצוות ומה שידעה קיימה וכן למשך השנים עד שלמדה ולכן אינו חסרון בקבלת המצוות אלא בהודעת המצוות ואין הודעת המצוות מעכבת כמו שכתבו בראשונים. ואפילו לא הודיעו לגר מצוות מעשיות כלל אלא רק שלילת ע"ז וייחוד ה' שהוא עיקר היהדות ובלי זה לא יפול עליה שם גרות כלל, מה שאין כן הודעת שאר מצוות אפילו עיקריות כשמירת שבת אינה מעכבת בדיעבד כל שקבל הגר על עצמו לקיים מה שחייב בו כשיוודע לו. דבר זה נלמד מגר שנתגייר בין הנכרים ולא ידע עיקר שבת במסכת שבת דף ס"ח עמוד א' ופרשו בתוספות שנתגייר בפני ג' ולא הודיעוהו מצות שבת וכן כתבו בתוספות הרא"ש והרשב"א, ולא שהודיעו לו שאר מצוות חמורות ורק לא מצות שבת אלא אפילו לא הודיעו לו מצוות כלל וכן כתב הרמב"ן שהודיעוהו מקצת מצות אחרות ולא הודיעוהו מצות שבת או שטעו ולא הודיעוהו עכ"ל פי' שלא הודיעוהו כלל. ויש לדייק כן ממה שבגמרא השוו גר שנתגייר שסתמו מבוגר לקטן שנשבה ומשמע כמו שלקטן לא נודעו שום מצוות הוא הדין לגר, וזוהי כוונת הריטב"א ונמוקי יוסף במסכת יבמות דף מ"ז עמוד א' במה שלמדו ממסכת שבת ומתורצת תמיהת החידושי הלכות בטור יורה דעה סימן רס"ח אות ג' והגהות חכמת שלמה לשלחן ערוך שם סעיף ב' עיי"ש. ולפי זה קשה על מה שהביא המגיד משנה בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה ט' בשם הרמב"ן דאי קביל עליה בפני שלשה והודיעוהו מקצת מצוות כדינו והלך ומל וטבל שלא בפני בי"ד הרי זה כשר עכ"ל ואלמא אם לא הודיעוהו מקצת מצוות אינו כשר אפילו בדיעבד, וצריך לומר שהרמב"ן לא כתב כן אלא לתרץ דברי הרי"ף וכמו שכתב הרשב"א וליה לא סבירא ליה, ועדיין צ"ע.
7
ח׳ויש לעיין בדעת הרמב"ם כי בהלכות שגגות פרק ב' הלכה ו' כתב תינוק שנשבה לבין עכו"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם וכו' עכ"ל והשמיט גר שנתגייר וכן השמיטו הסמ"ג בעשה רי"ג, ובפרק ז' הלכה ב' כתב שנשבה והוא קטן לבין עכו"ם או נתגייר קטן והוא בין עכו"ם עכ"ל הרי שפרש שהגמרא מיירי בגר קטן דומיא דקטן שנשבה אבל לא בגדול. ומיהו אין משם הוכחה שגר מבוגר שלא הודיעוהו המצוות אינו גר כי יש לדחות שזוהי מציאות רחוקה וכמו שכתב בכסף משנה שאם התגייר גדול בודאי שהודיעוהו מצות שבת עכ"ל ולכן פרש הרמב"ם בגר קטן. ברם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה י"ז כתב הרמב"ם גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן ומל וטבל בפני שלשה הרי זה גר עכ"ל וכתב במגיד משנה שזה פשוט שאין הודעת המצוות מעכבת עכ"ל, וקשה לי לאידך גיסא מנין פשוט דבר זה אם לא ממסכת שבת הנ"ל והלא לפי דברי הרמב"ם בהלכות שגגות אין ראיה משם, ולשון הרמב"ם המצוות ועונשן עכ"ל אפשר לפרשו שכר המצוות ועונשן כמו שבאמת כתב בשלחן ערוך סימן רס"ח סעיף י"ב ואילו הודעת מקצת המצוות שפיר מעכבת. והסברה שהודעת המצוות תעכב היא כמו שהביא בבית יוסף בשם הסמ"ג לא תעשה קט"ז שמזכירין לו מקצת עונשין כדי שלא יאמר אחר מכן אילו הייתי יודע כן לא הייתי מתגייר, שאף על פי שהודעת העונשין גופא אינה מעכבת מכל מקום אם לא הודיעו לו המצוות כלל למה באמת לא יהיה כמקח טעות אטו אם רימו גוי לעבור גיור והעלימו ממנו עיקר היהדות וכי הוי גר, ומשום כך קטן שנתגייר על דעת בית דין יכול למחות משהגדיל. ואינו דומה למסכת יבמות דף כ"ד עמוד ב' בגר שהתגייר לשם דבר אחר דהוי גר כי שם קבל על עצמו הגרות ודברים שבלב אינם דברים וכמו שהראתי בבני בנים שם לדעת הרמב"ם שאפילו מי שהוכיח סופו על תחילתו שלא התכוון לפרוש מע"ז מכל מקום הוי גר, מה שאין כן אם לא קבל על עצמו לקיים המצוות לא הוי גר וכיון שלא הודיעוהו המצוות כלל הוי כלא קבל על עצמו לקיימן ואין זה דברים שבלב. ושלא כשו"ת חמדת שלמה חלק יורה דעה סימן כ"ט אות כ"ב וסימן ל' אות י' שפרש שלרמב"ם הודעת המצוות אינה מעכבת וקבלת המצוות מעכבת ופרש שקבל על עצמו בסתם להיכנס בדת יהודית ומעין זה כתב בהגהות חכמת שלמה עיי"ש, ולע"ד אם אינו יודע שיש מצוות בתורה כי לא הודיעוהו אפילו מקצתן מהיכי תיתי שקבלתו להיכנס בדת יהודית כוללת קבלת המצוות ואף על פי שאמר שמקבל המצוות עדיין כל שלא הודיעוהו מקצתן הוי מילי בעלמא. ומכל שכן שלא כהב"ח בסימן רס"ח סוף ד"ה וכל עניניו שפרש שלדעת הרמב"ם אפילו קבלת המצוות אינה מעכבת.
8
ט׳ולפי זה הודעת מצוות היא מחלוקת הראשונים, שלרמב"ן וריטב"א ונמוקי יוסף ומסתבר שכן דעת התוספות והרא"ש והרשב"א בדיעבד אין צורך בהודעת המצוות כלל, ואילו לרמב"ם הודעת מקצת מצוות מעכבת ורק הודעת שכר ועונש אינה מעכבת. וכן נראה במאירי במסכת שבת שם שפרש לדעת האומרים שצריכים בית דין של ג' לעיכובא, וז"ל שמא תאמר גר שנתגייר בין הגויים היאך מיהא אפשר שלא ידע ענין שבת לעולם והרי הוא צריך שלשה ומודיעים אותו מצוות קלות וחמורות עכ"ל ותרץ בגר קטן כדעת הרמב"ם ולא תרץ ששכחו להודיעו. ומפורש כן ברבנו אברהם מן ההר במסכת יבמות שם שכתב שהמתגייר בינו לבין עצמו אינו גר כלומר שלא הודיעוהו בית דין קלות וחמורות עכ"ל הרי שההודעה מעכבת, ופרש הטעם שמודיעים לו מקצת מצות שיקבל עליו עול מצות במילה וטבילה עכ"ל ומבואר כמו שכתבתי שהודעת המצוות היא תנאי בקבלת המצוות.
9
י׳ואולם לע"ד מועיל הגיור בנדון שלנו לכולי עלמא, שהרי לדברי הגיורת הודיעו לה חיוב הדלקת נרות שבת שהיא מצוה קלה ואיסור אכילה ביום הכפורים שהיא מצוה חמורה ואמרו לה שיש עוד מצוות שיש לה לקיימן כשתגיע לא"י ושפיר הויא הודעה וקבלה מעליא, ומה שאמרו בגמרא מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות עכ"ל בא להוציא שאין להכביד על הגר בהודעת הרבה מצוות אבל לא לחייב להודיעו שתי מצוות מכל סוג דוקא. ואף לדעת כבודו שצריכה גיור מחדש נראה שאינו אלא לחומרא או מספק, והרבה נפקא מינה יש בדבר לענין חודשי הבחנה ולענין ייבום ולענין הילדים ולענין נשואין כדמו"י מחדש וברכות לבטלה ומטעם זה סרבתי להצעתו לחתנם.
10
י״איהודה הרצל הנקין
11